להלן פסק דין בנושא הסרת קעקועים בלייזר - סיכונים - תביעת רשלנות רפואית: תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. הצדדים חלוקים על החבות ועל הנזק. רקע ועובדות שאינן במחלוקת 1. התובעת, סטודנטית לתואר שני באנתרופולוגיה, ילידת 1978, ביצעה ב - 1992, בהיותה כבת 15 שנים קעקוע על כתפה השמאלית. הקעקוע הכיל ציור של מלאך צבעוני בעל כנפיים, מסגרת בצבע שחור כשהחלק הפנימי מולא ברובו בצבעי ירוק וכחול ומעט צהוב [להלן - "הקעקוע"]. ברבות השנים מאסה התובעת בקעקוע ובנובמבר 2003 פנתה התובעת אל הנתבעת בעקבות פרסום בעיתון, על מנת לבחון אפשרות הסרת הקעקוע. 2. התובעת נפגשה עם יועצת יופי אצל הנתבעת, סיכמה עמה את פרטי ועלויות הטיפולים ולאחר "הנחת סטודנט" של 25%, שילמה לנתבעת ביום 24.11.03, סך של 2,880 ₪. בכך נכרת בין הצדדים חוזה, לכל דבר ועניין [להלן - "החוזה" ו - "התמורה החוזית"]. 3. החל מ - 9.12.03 טופלה התובעת כאחת לחודש או ששה שבועות, משך כ - 15 דקות בכל פעם, באמצעות מכשיר לייזר בררני בשם RUBY. שמונת הטיפולים הראשונים בוצעו על ידי ד"ר איגור נכמקין, הטיפול התשיעי בוצע על ידי ד"ר גלי אהרונוביץ והטיפול העשירי והאחרון בוצע על ידי ד"ר כרמן ברטמן. [להלן - "הטיפולים"]. אין חולק כי הטיפולים הינם בגדר "טיפול רפואי" כהגדרתו בדין. 4. הקעקוע לא הוסר בעקבות הטיפולים, אלא הפך לרקמה צלקתית בשטח של כ - 2.5 ס"מ X 3 ס"מ. הרקמה בולטת במספר מילימטרים מעל שטח העור, בגווני כחלחל - ירקרק ולא ניתן עוד להבחין בפרטי הציור והצבעים המקוריים שלו. מעבר לתמונה שצירפה התובעת לתיק מוצגיה, הציגה את הקעקוע במהלך עדותה בפני בית המשפט. 5. בעקבות כשלון הטיפולים הפנתה הנתבעת את התובעת לד"ר בר, שהציע לה ניתוח דו - שלבי להסרת הקעקוע אך התובעת סירבה לכך. המחלוקות 6. תחילה לעניין האחריות: התובעת ביססה את תביעתה על שתי קבוצות של עוולות. האחת, רשלנות רפואית בהתייחס לטיב, איכות והתמשכות הטיפולים. השנייה, תקיפה ורשלנות לאור הפרת חובת גילוי וללא קבלת "הסכמתה מדעת". התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעתו של ד"ר לבנברג. הנתבעת חלקה על המיוחס לה ותמכה את עמדתה בחוות דעתו של ד"ר לפידות. 7. כיום, לאחר סיום פרשת ההוכחות וסיכומי הצדדים הצטמצמה ה"חזית" בשאלת האחריות. התובעת ויתרה על העדתו של ד"ר לבנברג מטעמה ואינה טוענת עוד לרשלנות רפואית בהתייחס לטיפולים עצמם. התובעת מתמקדת בעוולות התקיפה והרשלנות מן הקבוצה השנייה. 8. מחלוקת נוספת הינה בשאלת היקף הנזק, הפיצוי וכן באשר לזכותה הנטענת של התובעת להשבת הכספים ששילמה לנתבעת בגין הטיפולים ומה שיעורם של כספים אלה. הראיות 9. מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבעות העידו ד"ר לפידות וד"ר ברטמן. 10. כן הוגשו תיקי מוצגים הכוללים שלושה טפסי הסכמה חתומים על ידי התובעת, תיק טיפולים וצילום של הקעקוע לאחר הטיפולים. ממצאים עובדתיים 11. התובעת העידה כי עובר לטיפולים קיבלה הסבר יחיד מיועצת היופי של הנתבעת, זו הסבירה לה כי מדובר בטיפול שגרתי במכשיר לייזר, כי לנתבעת ניסיון רב בתחום הסרת קעקועים וכי בעקבות 6 טיפולים, יוסר הקעקוע כליל. היועצת הסבירה לה לדבריה כי ה"כאב דומה לכאב של ביצוע קעקוע" [סעיף 4 לתצהירה]. 12. עוד העידה התובעת החל מדצמבר 2003, טופלה אצל הנתבעת אחת לחודש למשך כרבע שעה, מה שהיה כרוך בחבישה ובהחלפת תחבושות שכן "זה היה פצע פתוח" [סעיף 5 לתצהירה] וכן כי לאחר התקדמות הטיפולים ואי הסרת הקעקוע, אמר לה הרופא שטיפל בה ש"הכל יהיה בסדר" ובאחת ההזדמנויות, ככל הנראה לאחר הטיפול השלישי, חתמה לבקשתו על "טופס הסכמה" מיום 12.2.04 [מוצג 6]. במועד לא ידוע הוחתמה התובעת על טופס הסכמה [מוצג 9]. לאחר מספר טיפולים נוסף [ללא שיפור] טופלה התובעת פעם אחת על ידי רופאה אחרת, זו החתימה אותה ב - 23.1.05 על טופס הסכמה נוסף [מוצג 7] ואף הסבירה לה לראשונה שייתכן והטיפול לא יצליח שכן קיים סיכון שצבעיו הפנימיים של הקעקוע לא יוסרו. התובעת העידה כי לו הייתה יודעת מלכתחילה שקיים סיכון כזה - לא הייתה מתחילה בטיפולים [סעיפים 6 - 9 לתצהירה]. 13. לגרסת התובעת, אם כך, הפרה הנתבעת [לרבות באמצעות הרופא המטפל] את חובת הגילוי והיידוע כלפיה, מה שגרם ל"הסכמתה" לטיפולים ולנזקיה. 14. מטעם הנתבעת העידה ד"ר ברטמן, מנהלת רפואית של תחום הלייזר אצלה, בשנתיים האחרונות. ד"ר ברטמן העידה על נוהלי הנתבעת בקשר עם הסרת קעקועים. לדבריה, ישנם בעצם שני שלבים. השלב הראשון הוא שלב האבחון, המתבצע על ידי אחד מרופאי הנתבעת. שלב זה כולל בחינה של מידת ההתאמה של המטופל, לרבות רגישויותיו והתאמת הקעקוע עצמו [הצטלקויות וגוונים] לטיפול. בשלב זה ידעה להעיד כי המטופל מקבל הסברים מלאים על מהות ההליך, הסיכויים והסיכונים, כמות הטיפולים הנדרשת ועוד. בסיום שלב זה, וכפוף להתאמתו, מופנה המטופל ליועצת מכירות לסיכום עלויות הטיפול. בשלב שני, העידה ד"ר ברטמן, ו"על פי הנהלים המחמירים החלים במכון" פוגש המטופל את הרופא המטפל לפני תחילת הטיפול, הרופא מוודא עם המטופל כי קרא והבין את טופס ההסכמה ועונה על כל שאלה נוספת של המטופל [סעיפים 3 - 5 לתצהירה]. 15. ד"ר ברטמן העידה, מתוך עיון בתיקה של התובעת אצל הנתבעת, אך לא מידיעה אישית, על אבחון שנעשה לתובעת בשלב הראשון וכן על 3 טופסי הסכמה עליהם חתמה התובעת ועל תוכן תיקה הרפואי [סעיפים 6 - 7 לתצהירה] אך לא יכולה הייתה לשלול או לסתור את גרסת התובעת בעניין אי קבלת הסבר והפרת חובת הגילוי, בין על ידי רופא בשלב האבחון ובין על ידי הרופא המטפל עובר לתחילת הטיפולים [עמ' 15, ש' 7 - 11]. ד"ר ברטמן אף העידה כי אינה מכירה את הרופא המטפל ד"ר נכמקין וכי אינה יודעת אם מי מהנתבעת ניסה ליצור עמו קשר על מנת לבדוק האם פעל בעניינה של התובעת בהתאם לנהלים לעיל [עמ' 14]. ד"ר ברטמן לא יכולה הייתה להעיד מי החתים את התובעת על טופסי ההסכמה מוצגים 6 ו - 9 [עמ' 15 למעלה]. 16. למעשה הנתבעת אף לא ניסתה לסתור את גרסת התובעת שכן לא הביאה לעדות מי מהרופאים שהיו לשיטתה במגע עם התובעת, בין בשלב האבחון ובין בשלב השני, עובר לתחילת הטיפולים, עת הייתה אמורה קבל הסברים ולגבש את עמדתה, היינו, את ה"ההסכמה מדעת". בפרט בלטה בהיעדרה עדותו של הרופא המטפל ד"ר נכמקין. הלכה פסוקה ידועה היא כי הימנעות מהבאת ראייה, פועלת נגד בעל הדין הנמנע ומעלה כלפיו חזקה שבניסיון חיים ולפיה לו הייתה מובאת ראייה זו, הייתה פועלת להחלשת גרסתו וטענתו [י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 1648 - 1649 ] . הנתבעת אף לא הציגה ראייה סותרת אחרת, כגון טופס הסכמה מהעת הרלוונטית, עובר לתחילת הטיפולים. 17. מעיון בטופסי ההסכמה עליהם הוחתמה התובעת ואשר צורפו לתיק מוצגיה מזדקרים הנתונים הבאים: הטופס מוצג 6, מיום 12.2.04 עוסק בכלל בטיפול של הסרת שיער בלייזר ואינו רלוונטי כלל לטיפול של הסרת קעקוע. הטופס מוצג 9, שאינו נושא תאריך, מגדיר עצמו כ"הסכם לקבלת טיפול להסרת שיער בטכנולוגיות מתקדמות" ואף הוא אינו רלוונטי כאמור. 18. הטופס מוצג 7, מיום 23.1.05 אכן עוסק ב"הסרת קעקוע בעור". וכך בין השאר נאמר בו: " ... הסרת קעקוע מהעור נעשית לצורך שיפור מראה אסתטי או נוחות. ... במקרים בהם נעשה שימוש בלייזר בררני לא ניתן לצפות מראש את אפקטיביות הטיפול, ואת מספר הטיפולים הנדרש, כיון שקיים מספר רב של צבעים וגוונים. תיתכן הסרה שלמה של הקעקוע, הסרה חלקית או חוסר תגובה מוחלט לטיפול. הדבר מותנה בתגובת הצבע בו נעשה שימוש בקעקוע לקרני הלייזר. קיימים מקרים בהם רק לאחר מספר טיפולים ניתן יהיה להעריך את התגובה. .... טיפול בלייזר בררני עלול ב - 15% - 10% מהמקרים להותיר צלקות בצורת הקעקוע המקורי. במקרים בהם תיוותר צלקת, גודלה וצורתה תלויים בגודל הקעקוע שהוסר, במיקום הצלקת בגוף ובתגובת המטופל לריפוי הפצעים. הצלקת שתיוותר יכולה להיות שקועה, שטוחה או מורמת ........". התובעת הוחתמה על הטופס בין השאר על הטקסט הבא: "..... אני מצהיר/ה בזאת שקיבלתי הסבר מפורט בעל פה מד"ר גלי אהרונוביץ על טיפול להסרת קעקוע/ים באזור/ים כתף שמאל בשיטה של רובי לייזר .... אני מצהיר/ה ומאשר/ת בזאת כי ניתן לי הסבר על התוצאות המקוות, כמפורט לעיל וכן .... הסיכויים והסיכונים ............ כמו כן הוסברו לי הסיבוכים האפשריים, לרבות: .... שיוניים בפיגמנטציה של העור : היפו פיגמנטציה [כתם בהיר], או היפר פיגמנטציה [כתם כהה]. .............. אני נותן/ת בזאת את הסכמתי לביצוע הטיפול העיקרי ...". 19. מהנתונים עולה התנהלות עגומה ומדאיגה של הנתבעת. ראשית, התובעת לא הוחתמה על טופס הסכמה קונקרטי ותואם את הטיפולים, עובר לתחילת הטיפולים. במועד אחד לא ידוע [מוצג 9] ובמועד לאחר תחילת הטיפולים [מוצג 6] הוחתמה התובעת על טפסים לטיפולים אחרים לחלוטין [הסרת שיער] ולא רלוונטיים. שנית, התובעת הוחתמה על טופס הסכמה קונקרטי ורלוונטי רק לאחר שעברה כבר כ - 8 טיפולים, שעד לשלב זה, לא צלחו ולמעשה כבר כשלו ויצרו רקמה צלקתית ללא אפשרות תיקון. רק בשלב זה אכן קיבלה התובעת הסברים לגבי הסיכויים והסיכונים, ועל אף זאת הוחתמה לפי לשון הטקסט והקשר הדברים על טופס צופה פני עתיד [מוצג 7]. שלישית, עולה כי הנתבעת או מי מעובדיה, היו מודאגים יותר מאי החתמת התובעת על טפסים, יהיו אשר יהיו, מאשר ממילוי חובת הגילוי שלהם כלפיה. אני סבורה כי אצה לנתבעת הדרך לבצע את הטיפולים ולקבל מהתובעת כספים ועל פני הדברים, לא טרחה ולא דאגה להביא בפניה נתונים, שהיה בהם כדי להשפיע על החלטתה ועל הסכמתה לעבור את הטיפולים. 20. ועל חשיבותם של נתונים אלה, אינני נדרשת ללמוד מהתובעת. אדרבא, המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר לפידות הסביר בחוות דעתו כי צבע צהוב [בקעקוע] מגיב פחות טוב מצבעי שחור, כחול וירוק ללייזר בררני. עוד הסביר כי איזור פלג הגוף העליון [לרבות כתף] נוטה יותר להצטלקות [עמ' 2 לנ/1]. ד"ר לפידות לא היסס להעיד כי נתונים אלה חשובים וכי יש להסבירם למטופל עובר לתחילת הטיפולים [עמ' 5]. 21. מכל האמור לעיל עולה, כי לא רק שהנתבעת לא סתרה את גרסת התובעת, אדרבא, היא חיזקה אותה, בין באמצעות מחדליה ובין באמצעות המומחה מטעמה. 22. עוד עולה, וזאת מעבר למידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי לו הייתה התובעת יודעת על הסיכונים שבטיפולים ובפרט על אפשרות ההצטלקות, הייתה נמנעת מלעבור אותם : נזכיר כי הקעקוע כשלעצמו, אמנם "נמאס" על התובעת, אך לא היה בגדר פגם. שאיפתה היחידה של התובעת, אשה צעירה, דעתנית ונאה הייתה שיפור אסתטי. סיכון ממשי להצטלקות [15%] וכשלון הטיפולים לא רק שהיו בלתי רצויים לתובעת, אלא לא שקולים בעליל כנגד הותרת הקעקוע. למעלה מן הצורך אדגיש כי עדות התובעת עשתה עלי רושם אמין והשתלבה אף עם הגיון הדברים וכלל הנסיבות. 23. לא נעלם מעיני כי התובעת הגיעה אל הנתבעת כשעל גופה כבר מוטבע קעקוע ומלאכת הסרת הקעקוע, על פי הגיון הדברים, אינה אמורה להיות בהכרח קלה או להביא לתוצאות מיטביות ומקוות [הסרה כליל של הקעקוע]. דווקא מסיבה זו, ולאור הידע הנצבר אצל הנתבעת, כמו גם תחומי בקיאותה ופרנסתה, היה עליה להזהיר את התובעת ולהפנות את תשומת ליבה לסיכויים ולסיכונים הכרוכים בטיפולים ולא ליצור בפניה מצגי שווא שיובילו לתקוות שווא. הנתבעת לא עשתה כן. בכך הייתי יכולה לסיים את הדיון בשאלת האחריות, אך מצאתי להאיר את הפן המשפטי על מנת להדגיש את התמונה במלואה. המצב המשפטי 24. כאמור, בענייננו לא חלקו הצדדים כי הטיפול להסרת הקעקוע הנו טיפול רפואי לכל דבר ועניין. הכלל הוא כי לא יבוצע טיפול רפואי באדם, מבלי שתינתן לכך הסכמתו מדעת דהיינו הסכמה המבוססת על החלטה מושכלת לבחור בביצוע ההליך הרפואי, בהסתמך על כל המידע הרלוונטי להחלטה זו [סעיף 13 לחוק זכויות החולה תשנ"ו - 1996, להלן - "חוק זכויות החולה"]. כלל זה מצא ביטויו אף בפסיקה שקדמה לחקיקת החוק [ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל, פד"י נג [4] 526 [להלן: "הלכת דעקה"], ע"א 6153/97, שטנדל נ' פרופ' שדה, פד"י נו [4], 746 והאסמכתאות שם ועוד]. מתן טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה מדעת, הכרוך בהפרה של הרופא את חובת הגילוי המוטלת עליו, מהווה הן עוולה של תקיפה והן עוולה של התרשלות. [שם, 757]. 25. ולעניין היקפה של חובת הגילוי נפסק בהלכת דעקה כי על-מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהא "הסכמה מדעת", יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. זאת באופן שיהיה בידי המטופל מידע הדרוש לו באורח סביר כדי לגבש החלטה בדבר הסכמה או אי-הסכמה לניתוח או לטיפול רפואי. מובן כי החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של "הסכמה מדעת" [שם, 548]. היקפה של חובת הגילוי אינו מוחלט, אך ככלל, יש לבחון את שכיחותם של הסיכונים הצפויים מהטיפול והיקפם מול אופי הטיפול ודחיפותו. במקרה של טיפול אלקטיבי, מורחב היקפה של חובת הגילוי [ראו לאחרונה ע"א 718/06, סתחי נ' מדינת ישראל [מתוך אתר נבו]. 26. ועוד נפסק כי על התובע בעילה של רשלנות רפואית [לרבות בגין הפרת חובת הגילוי] מוטל הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופאים לנזק שלו הוא טוען. [הלכת דעקה, 568]. במסגרת בחינת קיומו של קשר סיבתי כאמור, על בית המשפט להעריך את ההסתברות שמסירת המידע כנדרש הייתה גורמת למטופל להתנגד לביצוע הפרוצדורה הרפואית. כדי להכריע בשאלה זו, על בית המשפט להביא בחשבון את סוג הטיפול שקיבל החולה ואת מידת חיוניותו אל מול הסיכון הטמון בו, ולהעריך את תגובתו המסתברת של החולה על-פי אמות-מידה של חולה סביר בנסיבות דומות ובעת בו נדרשה הסכמת המטופל. [שם, 564 - 566]. 27. אני סבורה שהכללים שנקבעו באשר לטיפול רפואי יפים גם לענייננו וזאת מעבר להסכמת הצדדים. אמנם חוק זכויות החולה אינו מגדיר בסעיף 2 שבו "טיפול רפואי" מהו. אמנם לא הופניתי לחקיקה או תקינה בעניין טיפולי לייזר ובפרט טיפולים להסרת קעקועים. יש להצר על היעדר חקיקה או תקינה בעניין זה, המערב טיפולים חודרניים בעלי משמעות, בגופו של מטופל, אף אם אינם באים לשרת תכלית רפואית של ריפוי [והשוו - ע"א 2055/99, פלוני נ' הרב ניסים זאב, פד"י נה [5] 241, לעניין החובות החלות על מוהל שאינו רופא]. ואולם, לענייננו, דייני בכך שהנתבעת עצמה הקפידה שהטיפולים יבוצעו על ידי רופאים, הנתונים לתחולתה האפשרית של פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז - 1976 ובפרט סעיף 1 סיפא שבה הכולל הגדרה שיורית של "עיסוק ברפואה" : "בדיקת חולים ........ ופצועים, אבחונם, ריפויים..... או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא; לרבות ריפוי באקופונקטורה". 28. יישום המבחנים לעיל מעלה כי הטיפולים להסרת קעקוע, היו טיפולים אלקטיביים לכל דבר ועניין. הקעקוע עצמו היה אסתטי והרצון להסירו בא ממניעים אישיים כגון התבגרות התובעת ואי הזדהותה עם תוכן או צורת הקעקוע. אני סבורה כי היה על הרופא המטפל מטעם הנתבעת להסביר לתובעת את הסיכויים והסיכונים של הטיפולים ולו אכן היה עושה כן, לא רק התובעת, אלא גם כל מטופל סביר אחר, היה נמנע מהטיפולים ומסתפק במצב כמות שהוא. 29. העולה מן האמור : התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי הנתבעת הפרה כלפיה חובות יידוע וגילוי, כי בכך התרשלה וכי קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין קבלת הטיפולים על ידה והנזק כפי שנגרם. הנזק 30. תחילה לדרגת הנכות הרפואית : אינני נזקקת לחוות דעת מומחים בעניין זה. מדובר בפגם אסתטי ואינני סבורה כי טביעת עינם של המומחים עדיפה על טביעת עינו של בית המשפט. בחנתי את הצלקת בכתפה של התובעת ובאתי למסקנה כי מדובר בצלקת גוף מכערת במידה מסוימת, אם כי לא רבת היקף. אני מעמידה את דרגת הנכות הרפואית המתואמת של התובעת על 5% לפי סעיף 75 [1] [ב] לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956. אין מדובר כמובן בנכות בעלת השלכות תפקודיות. 31. אשר לנזקים מיוחדים - התובעת לא תמכה טענותיה באסמכתאות וההלכה היא כי נזקים מיוחדים יש להוכיח הן לעניין קיומם והן לעניין שיעורם [ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פד"י לה [2] 800]. כידוע, הוצאות רפואיות מכוסות כיום במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד - 1994 [ע"א 5557/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פד"י נא [2] 724]. נסיבות העניין אינן מגלות צרכים בהוצאות או בהפסדים ואינני פוסקת לתובעת סכומים כלשהם בגין אבות נזק אילו. 32. אשר לנזקים כלליים - התובעת הסתפקה בדרישת פיצוי בגין כאב וסבל. אני סבורה כי נוכח הכאב הממשי, ללא תוחלת, שחוותה התובעת במהלך הטיפולים, אך בעיקר נוכח היעדר אפשרות מסתברת כיום להבטיח תיקון הנזק, קרי הסרת הצלקת, ומאידך, גודלה של הצלקת ומיקומה, הסכום של 35,000 ₪ משקף נכונה את נזקיה של התובעת וכך אני פוסקת. 33. התובעת זכאית גם לפיצוי בדמות השבה מלאה של התמורה החוזית מכוח הדין החוזי. הלכה פסוקה היא כי קיום עילה שמקורה בענף משפטי אחד אינו שולל, עקרונית, קיום עילה בענף משפטי אחר. כך למשל כשמדובר בעילה נזיקית או חוזית מול עילה בגין עשיית עושר ולא במשפט וכך אף כשמדובר, כמו בענייננו, בעילה נזיקית מול עילה חוזית. מהותית, אין כל מניעה לפסוק פיצוי על חלק מהנזק על פי דיני חוזים ועל חלקו האחר - על פי דיני הנזיקין . ובלבד שהתובע לא יפוצה מעבר לנזקו [ד"נ 20/82, אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה., פד"י מב [1] 221 243, 268, 269]. 34. בענייננו עומדת לתובעת זכות לפיצויים לפי הדין החוזי, בגין הפרת חובות תום לב והצגת מצגים רשלניים על ידי הנתבעת, בשלב הטרום חוזי, כאשר אילו הם שגרמו לה להתקשר בחוזה. התובעת זכאית אם כך לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב כריתת החוזה לפי סעיף 12 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973 . פיצוי זה כולל ודאי את התמורה החוזית ששילמה התובעת לנתבעת. תכלית הפיצוי כאן היא אם כך החזרת התובעת למצב טרום כריתת החוזה. תכלית זו, לא רק שאינה "מוציאה" את זכותה של התובעת לפיצוי במסגרת הדין הנזיקי, אדרבא, היא מתיישבת עימה ונשענת על אותו בסיס מהותי - העמדת התובעת במצב בו מולאה כלפיה חובת הגילוי ופועל יוצא ממנה - אי כריתת החוזה, והחזרת התובעת למצב טרום כריתתו. במצב זה - מורכב נזקה של התובעת הן מהתמורה החוזית והן מהפיצוי הנזיקי והיא מפוצה בדיוק לפי נזקה, ודאי לא מעבר לו. 35. התובעת שילמה לנתבעת ביום 24.11.03 את התמורה החוזית בסך 2,880 ₪ [מוצג 4 ]. סכום זה משוערך להיום לפי הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בצירוף ריבית כחוק מגיע לסך של 3,744 ₪. התובעת לא הוכיחה כי שילמה לנתבעת סכומים נוספים. סוף דבר 34. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 38,744 ₪. 35. כן תשלם הנתבעת לתובעת אגרת משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 5,800 ₪ בצירוף המע"מ החל. 36. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. רשלנות רפואית (ניתוח פלסטי / אסתטיקה)רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות