אשרת עולה | עו"ד רונן פרידמן

מהי אשרת עולה ? מי זכאי לאשרת עולה ? מהם התנאים לקבלת אשרת עולה ? אילו זכויות ניתן לקבל מכוח אשרת עולה ? ##(1) אשרת עולה - הקדמה:## הזכאי לפי חוק השבות למעמד של עולה אינו חייב לקבל מעמד זה מיד בעת הגעתו ארצה. אדם כאמור יכול לקבל אשרה ורישיון של עולה בכוח (אשרה מסוג א/1, כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974). אפשרות זו הינה אחת מבין אפשרויות שונות. כך למשל, ייתכן שאדם ייכנס ארצה על פי אשרה ורישיון לישיבת ביקור (סעיף 2(א)(2) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952). במקרה מעין זה, ואף כאשר מדובר באשרות אחרות שאינן אשרת עולה, יכול האדם בו מדובר לבקש בעת שהותו בארץ לשנות את מעמדו, על מנת שיינתן לו מעמד של עולה. אף המקרה של העותר הינו זה של אדם הנכנס ארצה שלא על פי אשרת עולה. ברור, כי אם אדם נכנס ארצה על פי אשרה כלשהי שאיננה אשרת עולה וביצע בארץ עבירות דוגמת אלה של העותר, לא תהא מניעה להתחשב באותן עבירות, בוודאי לאחר הרשעה, שעה שנבחנת השאלה אם ליתן למבקש מעמד של עולה. במלים אחרות, יש לבחון את המצב כפי שהוא בפועל ולא על פי השאלה מה היה קורה אילו כבר בעת כניסתו ארצה היה המבקש מקבל מעמד של עולה. מי שבחר להיכנס ארצה שלא כעולה, אינו יכול לשנות בדיעבד את בחירתו במטרה להביא להתעלמות ממעשיו הפליליים שבוצעו לאחר שנכנס לארץ. על כן, אין צורך לדון בשאלה האם העבירות שבוצעו על ידי העותר, על פי הודאתו, בארץ מוצאו היו מצדיקות סירוב ליתן לו אשרת עולה בעת כניסתו לישראל. נזכיר עוד את סעיף 3(ב) לחוק השבות, המתייחס לאפשרות של סיכון בריאות הציבור על ידי אדם המעוניין לעלות ארצה. נאמר בסעיף, כי "לא ייחשב אדם למסכן בריאות הציבור לרגל מחלה שלקה בה אחרי בואו לישראל" (ההוראה מתייחסת לחריג המצוי בסעיף 2(ב)(2) לחוק השבות; ראו פסקה 3 לעיל). אין הוראה דומה לגבי מי שעבר על החוק הפלילי אחרי כניסתו לישראל. נראה, שהיסוד לאבחנה מצוי, בין היתר, בכך שבמקרה של עבריין עסקינן במעשים או במחדלים רצוניים בעוד שאין אדם לוקה במחלה מרצונו. ##(2) אשרת עולה - מה אומר החוק ?## סעיף 1 לחוק השבות קובע את עקרון היסוד, לפיו "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". בהתאם לסעיף 2 לחוק, מתבצעת העליה לישראל על פי אשרת עולה. סעיף 2(ב) לחוק קובע את הסייגים לעקרון האמור, וזו לשונו: "אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ אם נוכח שר העליה שהמבקש- (1) פועל נגד העם היהודי; (2) עלול לסכן את בריאות הציבור או בטחון המדינה; או (3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור." ##(3) אשרת עולה מכוח יהדות:## סעיף 2 לחוק השבות קובע כי העלייה תהיה על פי אשרת עולה, וכי אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל למעט אם נוכח שר הפנים שהמבקש פועל נגד העם היהודי, עלול לסכן את בריאות הציבור או ביטחונו או אם המבקש בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. להסדר הקבוע בחוק השבות מצטרף סעיף 2(א) לחוק האזרחות, הקובע כי "כל עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950, יהיה לאזרח ישראלי מכוח שבות [...]". תכליתה של הזכות לשבות – ומכוחה גם לאזרחות מכוח שבות – היא קיבוץ גלויות ועידוד בני ובנות העם היהודי לשוב ארצה (ראו למשל: בג"ץ 6247/04 גורודצקי נ' שר הפנים, פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (23.3.2010) (להלן – עניין גורודצקי)). יפים לעניין זה דבריו של בית משפט זה בפרשת ברספורד: "תכלית זו [של חוק השבות] היתה להשיב בנים לגבולם ולהפוך את מדינת ישראל למדינתו של העם היהודי. זהו פירוש 'אשר לא יתכחש לרקע ולרעיון של הקמת מדינת ישראל, אלא יביא לידי הגשמת חזונה ומטרותיה' [...] 'חוק השבות הוא חוק לאומי שבא להגשים את הייעוד המרכזי של מדינת ישראל, הייעוד של כינוס פזורי ישראל'" (בג"ץ 265/87 ברספורד נ' משרד הפנים, פ"ד מג(4) 793, 845 (1989)). בשנת 1970 תוקן חוק השבות (להלן – התיקון לחוק). התיקון לחוק נחקק בעקבות פסק דינו של בית משפט זה ב-בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477 (1970), בו נקבע כי יש לרשום במרשם האוכלוסין ילד לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה – כיהודי – על אף שאינו יהודי על פי ההלכה. במסגרת התיקון לחוק, הוספה הגדרה ל"מיהו יהודי". לצד הגדרה זו, הוספה הוראת סעיף 4א(א), היא מושא העתירה שלפנינו, המקנה זכות לעלות ארצה גם למי שאינו יהודי, אם הוא בן משפחה של יהודי: (א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון. (ב) אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן (א) עודו בחיים או לאו ואם עלה ארצה או לאו. (ג) הסייגים והתנאים הקבועים לגבי יהודי או עולה בחוק זה או על פיו או בחיקוקים כאמור בסעיף קטן (א), יחולו גם על מי שתובע זכות לפי סעיף קטן (א). ##(4) אשרת עולה מכוח קרבה משפחתית:## סעיף 4א(א) הרחיב אפוא את היקף הזכאים לזכויות מכוח חוק השבות, כך שזכויות השבות שהיו נתונות ליהודים בלבד, ניתנו גם לבני משפחתם, אף אם אלה אינם יהודים (כן ראו: חיים כהן "חוק השבות" חיים כהן – מבחר כתבים 312, 336 (אהרון ברק ורות גביזון עורכים, 1991)). בהתאם לכך, זכאים בני משפחתו של יהודי לכל הזכויות להם זכאי יהודי העולה ארצה, לרבות הזכות לאזרחות (עניין סטמקה, בעמ' 748). זכותו של בן משפחתו של יהודי אינה מותנית בכך שהיהודי עלה ארצה, ואף לא בכך שהיהודי עודנו בחיים (סעיף 4א(ב) לחוק השבות). "בן משפחה" של יהודי הוא, בין היתר, בן זוגו של יהודי וילדו. לפי נוהל המשיב מס' 5.2.0007, מיום 1.8.2005 "נוהל הטיפול במתן מעמד לקטין שאומץ ע"י זכאי שבות בטרם העלייה" (נספח ט לעתירה; להלן – נוהל האימוץ), רואים בילד שאומץ על ידי יהודי כ"ילד" של יהודי, בכפוף לכך שמדובר באימוץ כן, אשר ביסודו כוונה אמיתית ליחסי הורות בין המאמץ למאומץ (סעיף ב.4 לנוהל האימוץ). אם האימוץ בוצע בסמוך להגשת הבקשה למתן מעמד למאומץ או בעת שהגיע המאומץ לבגרות, הנוהל מנחה כי "יש לבדוק לעומק את כנות האימוץ ע"מ לוודא כי האימוץ לא נעשה לשם הקניית זכאות לקטין למעמד בישראל [...]" (סעיף ג.3 לנוהל האימוץ). לדבריה של באת-כוח המשיב בדיון שהתקיים בפנינו ביום 12.5.2013, כנות האימוץ נבחנת לעומק אם האימוץ בוצע עד שנה לפני העלייה ארצה. מקריאה של סעיף 4א(א) לחוק השבות כפשוטו עולה כי זכאותם של בני משפחתו של יהודי לשבות אינה מותנית בכך שהיהודי לא עלה ארצה פעם נוספת בעבר. ואולם, כאמור לעיל, לטענת המשיב יש לפרש את סעיף 4א(א) בצמצום, כך שהוא מתיר עלייה ארצה רק לבני משפחה של יהודי שלא עלה ארצה בעבר תוך מימוש זכות השבות המוקנית לו ולבני משפחתו. השאלה הדרושה הכרעה אפוא היא האם "בן משפחה של יהודי" משמעו גם בן משפחה של יהודי שכבר עלה לישראל בעבר, ויתר על אזרחותו וכעת מבקש לעלות ארצה בשנית. מדובר בשאלה פרשנית, אשר ההכרעה בה צריך שתעשה לאורם של כללי הפרשנות הנהוגים ביחס לדברי חקיקה. ##אשרת עולה - תקנות הכניסה לישראל:## תקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד1974 קובעת: "6.(א) מי שזכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה לפי חוק השבות, תש"י1950-, ורוצה לשהות עד שלוש שנים בישראל, כדי לבדוק את האפשרות והתנאים להשתקעות בישראל כעולה, רשאי להגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ארעי מסוג א1/ (עולה בכוח)". על תקנה זו אמר השופט שרשבסקי דברים אלו: "בתקנה זו מדובר על 'מי שזכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה לפי חוק השבות' וכו'. ודוק: לא נאמר שם מי שזכאי 'לעלות' לישראל, אלא מי שזכאי ל'אשרת עולה לפי חוק השבות'. פירוש הדבר כי המדובר איננו סתם ביהודי אשר זכאי לעלות ארצה (סעיף 1 לחוק השבות), אלא רק ביהודי שהביע רצונו להשתקע בישראל (סעיף 2(ב), שם), כלומר ביהודי שאמנם הביע רצונו כך, אך מטעמים שלו אינו רוצה עדיין לקבל אשרה כזאת אלא לעת עתה, עד שלוש שנים, רוצה רק באשרה לשהיה זמנית" ##(5) אשרת עולה - הקלות מס:## תקנה 12 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה) התשל"ה-1974 (להלן – תקנה 12, תקנות מס רכישה) מעניקה פטור חלקי ממס רכישה לעולים חדשים. ההקלה במס רכישה לפי תקנה 12 ניתנת רק למי שעונה על הגדרת "עולה" בתקנה. "עולה" מוגדר בתקנה כמי שיש בידו אשרת עולה לפי סעיף 2 לחוק השבות או תעודת עולה לפי סעיף 3 לחוק השבות או אשרה או רישיון לישיבת ארעי מסוג (א1) (עולה בכח) לפי תקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל. ##(6) קצבאות מביטוח לאומי כוח אשרת עולה:## סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי קובע כתנאי לזכאות לקצבת נכות את היות המבוטח "תושב" ישראל בעת שנגרם לו אי הכושר, עם זאת סעיף 197 לחוק, קובע כחריג לכלל שבסעיף 196 , כי עולה שאי-כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלת נכות. סעיף 197 לחוק קובע כי על אף הוראות סעיף 196 (א) לחוק תושב ישראל שבידיו אשרת עולה או תעודת עולה ואי כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל יהיה זכאי לגמלה. ##(7) להלן פסק דין בנושא עתירה לקבל אשרת עולה:## השופט א' גרוניס: 1. העותר ואמו, שניהם יהודים, הגיעו לישראל יחדיו מאזרביז'אן בחודש פברואר 1995. העותר היה אותה עת קטין. זמן מה לאחר מכן קיבלה האם אשרת עולה. בקשתו של העותר לקבל תעודת עולה סורבה על ידי שר הפנים, בעקבות התפתחויות שיתוארו בהמשך. העתירה מכוונת כנגד החלטתו של השר. 2. בעת שהעותר ואימו הגיעו ארצה היה העותר בן כ-15 שנים. השניים נכנסו ארצה ביום 8.2.95 לפי אשרת תייר. ביום 15.3.95 גרם העותר למותו של אדם אחר. הוא הורשע בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). העונש שהושת עליו היה שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיקוח של קצין מבחן. אמו של העותר קיבלה מעמד של עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950 (להלן - חוק השבות) ביום 24.4.95. העותר המשיך במעלליו הפליליים וביצע עבירות נוספות, ביניהן סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, חבלה חמורה ותקיפה בנסיבות מחמירות. חלק מן העבירות בוצעו בזמן שהעותר היה אסיר ברישיון. הרישיון שניתן לו אף הופקע. במרבית התקופה מאז דרכה כף רגלו בארץ בשנת 1995 ועד עתה שהה העותר במאסר או במעצר. במסגרת שימוע שנערך לעותר במשרד הפנים הוא הודה כי התמכר לסמים קשים עוד טרם הגעתו ארצה, וכי ביצע בארץ מוצאו עבירות של התפרצות וגניבת רכב. לאור הנתונים באשר לעברו הפלילי מאז שנכנס לישראל החליט שר הפנים שלא להיענות לבקשת העותר לקבל מעמד של עולה. 3. סעיף 1 לחוק השבות קובע את עקרון היסוד, לפיו "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". בהתאם לסעיף 2 לחוק, מתבצעת העליה לישראל על פי אשרת עולה. סעיף 2(ב) לחוק קובע את הסייגים לעקרון האמור, וזו לשונו: "אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ אם נוכח שר העליה שהמבקש- (1) פועל נגד העם היהודי; (2) עלול לסכן את בריאות הציבור או בטחון המדינה; או (3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור." בהחלטתו של השר נקבע, כי לאור סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות אין מקום ליתן לעותר מעמד של עולה. טענתו העיקרית של העותר נגד ההחלטה היא, שאין יסוד להתחשב בעבירות שביצע בישראל, וכי יש לבחון את בקשתו אך ורק על סמך המצב בעת כניסתו ארצה. בהקשר זה יצוין, כי בהחלטה לא נזכרת הודאתו של העותר בביצוע עבירות שונות עוד בארץ מוצאו. 4. לא אחת התחבט בית משפט זה בשאלה, מהו אותו "עבר פלילי" הנזכר בחריג שבסעיף 2(ב) לחוק השבות. נפסק, שאין הכרח כי אדם יורשע בפלילים על מנת שייקבע כי הוא בעל עבר פלילי. אדם אשר הודה בביצוע עבירה עשוי אף הוא להיחשב כבעל עבר פלילי לצורך הסעיף האמור. יתרה מכך, שר הפנים רשאי להסתפק בראיות מינהליות ברורות ומשכנעות לצורך קביעה כי פלוני הינו בעל עבר פלילי (בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690 (להלן - פרשת מלבסקי), 716-713; עוד ראו בג"ץ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 337 ובג"ץ 94/62 גולד נ' שר הפנים, פ"ד טז 1846). המקרה שלפנינו שונה ממקרים קודמים בהם נדונה השאלה מהו עבר פלילי. באותם מקרים היה מדובר באנשים שהגיעו ארצה ונטען לגביהם כי היו בעלי עבר פלילי שמקורו בפעילותם מחוץ לישראל, טרם בואם ארצה. לעומת זאת, החלטת השר בעניינו של העותר מבוססת על הפעילות העבריינית בישראל. אין חולקין על כך שבשנים בהן העותר נמצא בארץ הוא הספיק לבצע עבירות רבות ומגוונות. אף לא ניתן לחלוק ברצינות על כך שמדובר באדם העלול לסכן את שלום הציבור. אילו היה מדובר בקטין שביצע עבירה אחת בלבד, ול? עבירת הריגה, ייתכן שניתן היה לטעון כי שלום הציבור איננו עוד בסכנה, לאור העובדה שחלפו שמונה שנים מאז ביצועה של אותה עבירה. דא עקא, במקרה של העותר אין מדובר במעידה חד-פעמית או במשובת נעורים, אלא במבַצע סדרתי של עבירות פליליות חמורות, במשך תקופת שמונה השנים בהן הוא נמצא בארץ. על כן, היה לשר הפנים יסוד איתן לקביעתו, כי עברו הפלילי של העותר, המבוסס על העבירות שחטא בהן בארץ, מצביע על כך שנשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור. דומה, שאף העותר אינו טוען כי בחינה של המצב דהיום תוביל למסקנה כי אינו בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור, כאמור בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות. הדגש בטיעונו הוא שאף אם ביצע עבירות לאחר כניסתו לישראל, יש להתעלם מהן ולבחון את הנתונים כפי שהיו קיימים במועד כניסתו ארצה. לטענתו, באותה עת זכאי היה לקבל תעודת עולה ולפיכך יש לתיתה לו אף כיום. 5. ברי, כי הזכאי לפי חוק השבות למעמד של עולה אינו חייב לקבל מעמד זה מיד בעת הגעתו ארצה. אדם כאמור יכול לקבל אשרה ורישיון של עולה בכוח (אשרה מסוג א/1, כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974). אפשרות זו הינה אחת מבין אפשרויות שונות. כך למשל, ייתכן שאדם ייכנס ארצה על פי אשרה ורישיון לישיבת ביקור (סעיף 2(א)(2) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952). במקרה מעין זה, ואף כאשר מדובר באשרות אחרות שאינן אשרת עולה, יכול האדם בו מדובר לבקש בעת שהותו בארץ לשנות את מעמדו, על מנת שיינתן לו מעמד של עולה. אף המקרה של העותר הינו זה של אדם הנכנס ארצה שלא על פי אשרת עולה. ברור, כי אם אדם נכנס ארצה על פי אשרה כלשהי שאיננה אשרת עולה וביצע בארץ עבירות דוגמת אלה של העותר, לא תהא מניעה להתחשב באותן עבירות, בוודאי לאחר הרשעה, שעה שנבחנת השאלה אם ליתן למבקש מעמד של עולה. במלים אחרות, יש לבחון את המצב כפי שהוא בפועל ולא על פי השאלה מה היה קורה אילו כבר בעת כניסתו ארצה היה המבקש מקבל מעמד של עולה. מי שבחר להיכנס ארצה שלא כעולה, אינו יכול לשנות בדיעבד את בחירתו במטרה להביא להתעלמות ממעשיו הפליליים שבוצעו לאחר שנכנס לארץ. על כן, אין צורך לדון בשאלה האם העבירות שבוצעו על ידי העותר, על פי הודאתו, בארץ מוצאו היו מצדיקות סירוב ליתן לו אשרת עולה בעת כניסתו לישראל. נזכיר עוד את סעיף 3(ב) לחוק השבות, המתייחס לאפשרות של סיכון בריאות הציבור על ידי אדם המעוניין לעלות ארצה. נאמר בסעיף, כי "לא ייחשב אדם למסכן בריאות הציבור לרגל מחלה שלקה בה אחרי בואו לישראל" (ההוראה מתייחסת לחריג המצוי בסעיף 2(ב)(2) לחוק השבות; ראו פסקה 3 לעיל). אין הוראה דומה לגבי מי שעבר על החוק הפלילי אחרי כניסתו לישראל. נראה, שהיסוד לאבחנה מצוי, בין היתר, בכך שבמקרה של עבריין עסקינן במעשים או במחדלים רצוניים בעוד שאין אדם לוקה במחלה מרצונו. זאת ועוד, העותר הגיע לארץ בעת שהיה קטין. נראה לכאורה, כי על מנת שיקבל מעמד של עולה דרושה הייתה הסכמה של שני הוריו (ראו בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 517). הנהלים של משרד הפנים אכן דורשים הסכמה של שני ההורים על מנת שקטין יקבל מעמד של עולה. כזכור, העותר הגיע לארץ עם אימו. אין סימוכין לכך שבאותה עת הסכים אביו של העותר לכך שיקבל מעמד של עולה. אף האם לא קיבלה מעמד של עולה ממש עם כניסתה, אלא רק כחודשיים וחצי לאחר מכן, וזאת לאחר שהעותר ביצע את עבירת ההריגה. כלומר, גם אם נאמר כי מעמדה החדש של האם אוצל על זכאותו של העותר, בהתעלם מעמדתו של אביו, הרי אותו מעמד נרכש לאחר ביצועה של העבירה החמורה על ידי העותר. כמו כן, משנתברר למשרד הפנים בשנת 1995, כי העותר חשוד בביצוע עבירה של הריגה, רשאי היה לדחות את מתן החלטתו לשם בירור העניין (בג"ץ 125/80 אנגל נ' שר הפנים, פ"ד לד(4) 329; פרשת מלבסקי, עמ' 706-705). כאמור, העותר המשיך בפעילותו העבריינית בארץ ובוודאי שניתן להתחשב אף בה גם אם ארעה לאחר הגשתה של הבקשה לקבלת מעמד של עולה. 6. אין מקום, אם כן, להתערבותנו בהחלטתו של שר הפנים. העתירה נדחית, איפוא, ללא צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. מסמכיםאשרה (ויזה)משרד הפניםאשרת עולה