1. בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד הנאשם ביום 5/3/2009 יוחסו לו העבירות הבאות: א. סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן - "חוק העונשין"); ב. שימוש ברכב ללא רשות - עבירה לפי סעיף 413ג' לחוק העונשין; ג. נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62(3), 64ב' ו-39ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, (להלן - "פקודת התעבורה"); ד. חבלה במזיד ברכב (2 מקרים) - עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין; ה. נהיגה ללא מלווה - עבירה לפי סעיפים 12א1 ו-62(1) לפקודת התעבורה; ו. נהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2(א) ו-(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ז. הפרעה לשוטרים בשעת מילוי תפקידם - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. 2. להלן התמונה העולה מכתב האישום המתוקן: עלאא קוט הינו דודו של הנאשם והוא הבעלים של רכב מסוג איסוזו, מספר רישוי 98-958-19 (להלן - הרכב). בלילה שבין 28/12/2008 ל-29/12/2009, חנה הרכב ליד עסקו של הבעלים - ביפיע. במהלך הלילה נטל הנאשם את הרכב ללא רשות הבעלים ונהג בו. בשעות הבוקר המוקדמות של יום 29/12/2008, סמוך לשעה 01:50, נהג הנאשם ברכב ברח' יודפת, שבנצרת עילית. יחד עם הנאשם, נסע ברכב ודיע סאחורי, שהנו יליד 1990, ואינו יכול להיחשב "מלווה נהג חדש" בהתאם לדרישות החוק. הנאשם נהג את הרכב בהיותו שיכור, לאחר שתייה של כמות גדולה של משקה משכר, וכאשר רמת האלכוהול שבדמו עלתה על 207% מ"ל לפחות. כמו כן, הנאשם אשר קיבל את רישיון נהיגתו כ-15 ימים בלבד לפני המועד הרלבנטי לכתב אישום זה, נהג את הרכב ללא מלווה כפי שנדרש עפ"י דין, וכאשר שימוש של הרכב לא היה מכוסה ע"י פוליסת ביטוח בת תוקף. הנאשם אף נהג בפזיזות ובקלות ראש, במהירות מופרזת תוך ביצוע סטיות מנתיב הנסיעה ועליה על מדרכות שבצד הכביש, ביצע פנייה חדה שלא בבטחה לכיוון רחוב הגבעה. השוטרים אילן אוחנה (להלן - "אילן), וולריה פושקוב (להלן - "ולריה) אשר סיירו במקום תוך נסיעה בניידת משטרתית (להלן -"ניידת 1"), הבחינו באופן הנהיגה החריג של הרכב, והחלו לנסוע אחריו על מנת לעצרו לצורך בדיקה ובירור תוך הפעלת האורות הכחולים המותקנים על גג הניידת, כן ביקשו סיוע מצוותים אחרים שסיירו באזור. במהלך נהיגת הרכב, ובעוד ניידת 1 נוסעת אחר הנאשם, הגיע הנאשם לקצהו של רחוב הגבעה בנצרת עילית, שהנו רחוב ללא מוצא. הוא הסתובב, ובמהלך נסיעתו בחזרה, נחסמה דרכו ע"י ניידת 1, שחסמה את היציאה מהרחוב. השוטרים יצאו מניידת 1, כאשר השוטרת ולריה אותתה לנאשם לעצור באמצעות פנס שהחזיקה בידה, והשוטר אילן סימן עם היד לעצור. הנאשם הגביר את מהירות נסיעתו, ועלה עם גלגליו הימניים של הרכב על המדרכה, השוטר אילן נאלץ להיצמד לניידת 1 על מנת שלא להיפגע מהרכב, והנאשם נמלט עם הרכב לכיוון הכיכר שממול עיריית נצרת עילית ברח' הגלבוע. השוטרים עלי מנאסרה (להלן - "עלי") ואורית מייליר שהוזעקו בעקבות האירועים המתוארים לעיל נסעו בניידת נוספת (להלן - "ניידת 2"), והחלו דולקים אחרי רכבו של הנאשם, תוך שהם מבקשים סיוע מהשוטרים ג'סאן כארם ויוסף דוד אשר נסעו בניידת נוספת (להלן - "ניידת 3") לחסום דרכו של הנאשם. משהבחין בכך הנאשם, המשיך בנהיגה קדימה ופגע עם רכבו בניידת 2, בניסיון להימלט נסע הנאשם אחורנית ופגע בניידת 3. או אז, יצא השוטר עלי מניידת 2, והחל ללכת לכיוון רכבו של הנאשם. בו בזמן החל הנאשם בנסיעה מהירה. משהבחין בכך השוטר עלי, הוא שלף את אקדחו, צעק אל הנאשם שיעצור אך הנאשם המשיך בנסיעתו. השוטר עלי ירה מספר יריות באוויר, אך הנאשם המשיך בנסיעה, והשוטר עלי בשלב זה ירה לעבר גלגלי הרכב ופגע באחד הצמיגים. הנאשם המשיך בנהיגתו ברחוב הגלבוע, כאשר אחד מגלגלי הרכב ניזוק בגין היריות, פנה ימינה לכיוון רח' דרך החטיבות ושוב פנה ימינה לכיוון כביש עוקף נצרת, והחל לנסוע לכיוון כללי צומת המטה הצפוני של המשטרה, כאשר מספר ניידות דולקות אחריו. הנאשם נהג באופן פראי, במהירות מופרזת, וזאת כאשר אחד מהגלגלים ניזוק באופן שלא אפשר נסיעה בטוחה, ובכך סיכן הנאשם את חייהם ושלומם של הנוסע ושל משתמשים נוספים בכביש. הנאשם המשיך בבריחתו מהשוטרים עד שהגיע בסמוך לכנסיית "המשיח" שבנצרת, ושם נעצר הרכב רק בשל תקלה מכאנית. הנאשם ירד מהרכב, והחל להימלט רגלית מהמקום עד שנעצר ע"י השוטרים. 3. בטרם שמיעת ראיות בתיק ולאחר ישיבת גישור, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום המקורי באופן שעבירת החבלה בכוונה מחמירה (שני מקרים) והעובדות הקשורות לעבירה זו יימחקו, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן. בהכרעת הדין אשר ניתנה ביום 5/8/2008 הודה הנאשם והורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. 4. מאחר והנאשם יליד 25/09/1990, וקיימת בעניינו חובת קבלת תסקיר מבחן, הורתי לשירות המבחן להגיש תסקיר מבחן אודות הנאשם, והתסקיר הוגש לעיוני ביום 11/5/2009. 5. תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם: מהעיון בתסקיר, עולה כי המדובר בבחור צעיר, יליד 25/9/1990, רווק, שעד למעצרו התגורר בבית הוריו ביפיע. מהשיחה של שירות המבחן עם הנאשם עולה, כי אביו של הנאשם סובל מבעיות בריאות קשות, הנובעות בין היתר, משתיית אלכוהול. במהלך השנים, בהיות האב שתוי, השתמש באלימות קשה כלפי אשתו, אימו של הנאשם, וכלפי הנאשם ואחיו. באשר לאימו של הנאשם, מדובר באישה בת 37, עקרת בית, אשר לפני כשלוש וחצי שנים התגלה אצלה גידול סרטני בראש. האם עברה טיפולים להסרת הגידול וכיום מטופלת בטיפולים שונים. עוד ציין שירות המבחן, כי הנאשם סיים 10 שנות לימוד בבית ספר, ולדבריו הוא נשר מהלימודים בשל חוסר מוטיבציה, והן בשל קושי כלכלי בבית. לאחר נשירתו מהלימודים, החל לעבוד אצל דודו במגרש המכוניות בכפר. בהתייחסותו לביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן, קיבל הנאשם אחריות ולטענתו היה שתוי, ועקב כך פעל כפי שפעל ללא שיקול דעת. להערכת שירות המבחן, הנאשם נושא עמו חסכים רגשיים על רקע העדר דמויות הוריות תומכות. חווה תחושות נטישה וכעס כלפי אביו וניכר, כי דימויו העצמי נמוך וכי סביב הפגיעות שחווה מילדותו חש קושי לתת אמון בסובבים אותו. שירות המבחן המליץ בסופו של דבר, להטיל על הנאשם מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, ובנוסף, להעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך שנה, וזאת לאור גילו הצעיר של הנאשם, מסכת החיים הקשה והמורכבת בצילה גדל. 6. טיעוני ב"כ המאשימה לעונש בתמצית: בפתח טיעוניו ציין ב"כ המאשימה ברוב הגינותו, כי לנאשם אין הרשעות קודמות לא בתחום הפלילי ולא בתחום התעבורתי. בהתייחסו לעובדות כתב האישום המתוקן, טען ב"כ המאשימה, כי מדובר באירוע חמור, והמעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן משקפים תופעה חמורה, כאשר אדם לוקח רכב ללא רשות בעליו, נוהג בו בהיותו שיכור וללא מלווה כדין, ותוך הפרת חוק וכללים בסיסיים של נהיגה בדרכים, וכל זה תוך סיכון חיי אדם. לדבריו, לצורך מיגור תופעה זו אין מנוס אלא להטיל ענישה מרתיעה ואף מכאיבה, ולכן יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות המיוחדות של הנאשם. נוכח האמור, ביקש ב"כ המאשימה שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, הואיל וההמלצה לא משקפת את החומרה שבתופעה ואת הצורך בענישה מרתיעה בסוג עבירות אלה. בהתחשב בכל האמור, הוא ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, פסילת רישיון נהיגה לשנים רבות, וכן לחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית רצינית גבוהה להימנע מביצוע העבירות שבכתב האישום המתוקן, החל מיום שחרורו מהמאסר, וכן בתשלום קנס, בשים לב למצבו הכלכלי. 7. טיעוני ב"כ הנאשם לעונש בתמצית: ב"כ הנאשם טען, כי מרשו ביצע את העבירות נשוא כתב האישום המתוקן, בהיותו קרוב מאוד לגיל הקטינות, ולפיכך ראוי להתייחס אליו כאל נאשם שטרם גיבש אישיות בגירה, וטרם גיבש כללי התנהגות של בגירים. עוד ציין, כי את התנהגותו של הנאשם בזמן האירוע ניתן להסביר בכך, כי הוא נלחץ והפעיל שיקול דעת שגוי בניסיונו לברוח מהשוטרים. לטענת הסנגור, הירי שביצע אחד השוטרים כלפי גלגלי הרכב של הנאשם לא היה נחוץ, הואיל ולא נשקפה סכנת חיים למי מבין השוטרים, ודווקא ההפך הוא הנכון, מכיוון שהירי הנ"ל של השוטר סיכן את חיי הנאשם. הסנגור הדגיש, כי הנאשם הודה כבר במשטרה במיוחס לו, ולאחר מכן הודה בפני בית המשפט, וכן לקח אחריות מלאה על מעשיו. הנאשם גם הביע חרטה בפני שירות המבחן. עוד הוא ציין, כי מדובר במעצרו הראשון של הנאשם, והשארתו מאחורי סורג ובריח יכולה לגרום לכך כי הוא עלול להיחשף לדמויות עברייניות, ולסגל לעצמו דפוסי התנהגות עבריינית. לסיכום, ביקש ב"כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולשלב את הנאשם בקבוצה טיפולית על מנת לשקמו, וכן להימנע מלהטיל עליו קנס עקב מצבו המשפחתי. באשר לעונש על פסילת רישיון נהיגה, ביקש הסניגור שלא להטיל עליו פסילה ממושכת בפועל אלא להסתפק בפסילה על תנאי אפילו לתקופה ארוכה, שכן מדובר בבחור צעיר, אשר יזדקק לרישיון לכל עיסוק שיעבוד בו. 8. דברי הנאשם: הנאשם הצטער על המעשים. לדבריו, הוא פחד בזמן האירוע, הוא התחייב שלא לחזור על הדברים. 9. דיון והכרעה: א. לפנינו עוד מקרה חמור ומצער, בו לוקח אדם צעיר רכב, ללא רשות בעליו, ובהיותו שיכור נוהג בו בפראות וללא מלווה כחוק, וכשנתקל בשוטרים, המבקשים ממנו לעצור, הוא מחליט להימלט, פוגע בניידת משטרתית, אינו מציית להוראות השוטרים וממשיך בבריחתו, וכל זה תוך סיכון חיי הנוסע עימו, והמשתמשים הנוספים בכביש. מעשים אלה של הנאשם, ללא ספק, דורשים תגובה עונשית הולמת. בית המשפט העליון התייחס בפסיקתו זה מכבר להתנהגות עבריינית מסוג זה: "המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו, וגם אפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו. יותר מכך, המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם" (ראו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן, תק-על 2004(4), 1262). ב. כלל ידוע, כי מלאכת גזירת הדין הינה לעולם אינדיווידואלית, וכמו בכל מקרה, גם במקרה שלפנינו, ישנם מספר שיקולים הן לחומרה והן לקולא שעלי לשקול בכובד ראש, ובטרם אביע את דעתי הסופית, באשר לעונש הראוי לגזור על הנאשם. אכן, לצד השיקולים לקולא יש לראות את היעדר הרשעות קודמות של הנאשם הן בתחום התעבורתי והן בתחום הפלילי, וכן העובדה כי המדובר באדם נורמטיבי בדרך כלל, חרף העובדה שהוא גדל בצילה של מסכת חיים קשה ומורכבת כמפורט בתסקיר של שירות המבחן. הנאשם גם עובד ומסייע בפרנסת משפחתו. גילו הצעיר של הנאשם גם מהווה שיקול לקולא, במיוחד לאור העובדה, כי הנאשם ביצע את העבירות נשוא כתב האישום המתוקן, בהיותו בן 18 ו-3 חודשים בלבד. לקולא יש לראות גם בעובדה, כי הנאשם הודה, לקח אחריות, והביע חרטה על מעשיו. לא פעם נאמר שנאשם אשר מודה ובכך חוסך בזמן שיפוטי יקר ובמשאבים ציבוריים, יזכה להקלה בעונשו: "בתי-המשפט נוהגים להתחשב בעובדה כי האשם הודה באשמה כגורם לקולה. הנימוק לכך כפול. קודם-כל רואים את מי שמודה באשמה כמי שמתחרט על מעשיו ומוכן לתת את הדין על כך, מכאן מסיקים כי הסכנה שיחזור לסורו בעתיד פחותה. ואולם נוסף על כך יש גם רצון לעודד על-ידי כך נאשמים אחרים שינהגו בדרך זו, ועל-ידי כך לחסוך מזמנו של בית-המשפט ולמנוע עינוי דין וסחבת במצבור המשפטים התלויים ועומדים" (ראו י' בזק "הענישה הפלילית", הוצאת דביר, 1981, בעמ' 206). מעבר לשיקולים לעיל, ראוי לזקוף לקולא כי הנהיגה הפראית של הנאשם, הייתה בשעות הלילה המאוחרות, כאשר הכבישים היו פנויים. מנגד, כשיקול לחומרה מרכזי בעניינו של הנאשם אני רואה בעובדה, כי הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור, כאשר רמת האלכוהול בגופו הייתה פי-4 מעל ה"מידה הקבועה" כמשמעותה בתקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. הנאשם נהג אף ללא ביטוח, וללא מלווה כדין. הנאשם הוסיף חטא על פשע ונמלט מהשוטרים, תוך גרימת נזק לניידת ותוך סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, כאמור לאיל. ניתן להניח ברמת וודאות גבוהה, כי אילולא היה הנאשם שיכור במועד האירוע, היה באפשרותו להתנהג בצורה שקולה יותר ולמנוע את השתלשלות העניינים, כפי שתוארה בעובדות כתב האישום המתוקן. אין לשכוח, כי הנאשם גרם למצב דברים זה במו ידיו, ומשכך אין הוא יכול להפנות אצבע מאשימה כלפי אחרים. ג. במקרה שלפנינו, המליץ שירות המבחן שלא למצות את הדין עם הנאשם. אכן המלצתו של שירות המבחן היא המלצה מקצועית חשובה, אך יש גם לזכור כי "המלצת שירות המבחן - חרף חשיבותה הרבה - הינה אך בבחינת המלצה אשר בית-המשפט אינו חייב לציית לה. בית-המשפט רשאי - אף חייב - להביא במנין, פרט להמלצת שירות המבחן שיקולי ענישה אחרים" (ראו רע"פ 6908/04 איבגי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 768). סבורני, כי גם אם אתן משקל נכבד לכל אותם השיקולים לקולא שמניתי לעיל, אך עדיין אסור, כי שיקולים אלה יהוו שיקולים מכריעים במאזן השיקולים הכולל שיש לתת עליהם את הדעת בגזירת דינו של הנאשם, במיוחד אין לזנוח את שיקולי ההרתעה והמניעה, וזאת גם לאור מדיניות הענישה המחמירה של בית המשפט העליון בעבירות דומות. לכן, סבורני כי לא ניתן להימנע במקרה זה מהטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם, זאת במיוחד לאור העובדה, כי ערים אנו חדשות לבקרים לתופעה בה צעירים רבים מעיזים לנהוג בצורה פרועה, תוך השתוללות בכביש, גם כשהם נתונים תחת השפעת אלכוהול או סמים, ולא אחת מסתיימים אירועים כאלה בתוצאות טרגיות ואף בקיפוח חיי אדם. נוכח האמור, נראה לי כי אימוץ המלצת שירות המבחן בענייננו, יש בה כדי להחטיא את המטרה. ד. ב"כ המאשימה הגיש אסופה של פסיקה של בית המשפט העליון. עיינתי בפסיקה זו ועולה ממנה, כי הוטלו על הנאשמים עונשי מאסר בפועל לתקופות שונות. אין בכוונתי לאבחן כל מקרה ומקרה, מאחר וכפי שציינתי כבר לעיל, הענישה היא אינדיווידואלית, וסבורני כי אין בהכרח לעשות גזרה שווה בין נאשם אחד למשנהו, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, כמובן תוך יישום מדיניות הענישה אשר התווה בית המשפט העליון. ב"כ הנאשם הגיש אף הוא אסופה של פסיקה לגבי מקרים, אשר לטענתו, יש בהם קווי דמיון למקרה שלפנינו, ובהם נקטו בתי המשפט ברמת ענישה מקלה וגזרו על נאשמים מאסר על דרך של עבודות שירות, ובמקרים אחרים אף הסתפקו בהטלת עבודות של"צ. עיינתי בפסקי-דין אלה ובניגוד לעמדת הסנגור, לא מצאתי בהם קווי דמיון משותפים למקרה שלפנינו. בחלק מהמקרים הורשעו נאשמים בעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, כאשר הם כלל לא נהגו ברכב, בחלק אחר של המקרים, נאשמים לא היו שיכורים בעת נהיגתם הפרועה, או שרמת האלכוהול בדמם לא הובררה דיה, ובמקרה נוסף נאשם לא הורשע כלל בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, אלא בעבירות קלות יותר. 10. לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים בגזירת עונשו של הנאשם הן לקולא והן לחומרא, ונתתי את דעתי לשיקולי הענישה השונים, בהם שיקולי הגמול, ההרתעה, המניעה והשיקום, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים. ימי המעצר, מיום 29/12/08 ועד היום, ינוכו מן המאסר. ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור הנאשם על עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה או עבירה של נהיגה בשכרות. ג. פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים שתחילת מניינם ביום שחרורו של הנאשם מהכלא או מיום שיפקיד את רישיונו כדין, לפי המאוחר. ד. בהתחשב במצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם, ונוכח תקופת המאסר שגזרתי עליו, אני נמנע מלהטיל עליו גם קנס. 11. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום. משפט פלילימשפט תעבורהנהיגה ללא ביטוחנהיגה ללא מלווה