לפני בקשת רשות להגן שהוגשה ע"י הנתבע כנגד תביעת התובעים להשבת דמי שכירות שנגבו על ידו, ולטענת התובעים, שייכים לכספי כינוס הנכסים שניהלה התובעת 2 עבור התובע. א. הצדדים: התובע – בנק מזרחי טפחות בע"מ נתן הלוואה להוריו של הנתבע אשר להבטחתה שועבד הנכס כפי שיפורט בהמשך (להלן: "התובע" ו"הבנק"). התובעת היא כונסת הנכסים שמינה התובע למימוש הנכס לאחר שתנאי פרעון ההלוואה הופרו. (להלן: "כונסת הנכסים"). הנתבע הוא בנם של הבעלים הרשומים על הנכס הידוע כגוש 7052 חלקה 146 ברחוב קיבוץ גלויות 23 ת"א (להלן: "הנכס"). והוא אשר היה מעורב בהליכים שיפורטו בהמשך פסק הדין (להלן: "הנתבע"). ב. רקע כללי: הבנק נתן הלוואה להוריו של הנתבע אשר להבטחת פירעונה שעבדו לבנק את הנכס. ההלוואה לא הוחזרה בהתאם לתנאיה, והבנק מינה כונסת נכסים למימוש הנכס. בינתיים נפטר האב, והאם היתה לבעלים היחיד על הנכס. הנכס נמכר לנתבע בהתאם להחלטת יו"ר ההוצל"פ, במסגרת הליך כינוס הנכסים. הנתבע למעשה ניהל את ההליכים שקדמו למכירת הנכס עבור הוריו בהתאם לייפוי כוח שניתן לו על ידם. גם תביעה זו היא ספיח להליכי ההוצל"פ הקיימים בין הצדדים. ג. תמצית טענות התובעים: החנות מהווה חלק מהנכס שמומש במסגרת הליכי ההוצל"פ ומכוח כך גם דמי השכירות בתקופת כינוס הנכסים ועד למועד מכירת הנכס שייכים לתובעים. יו"ר ההוצל"פ נתנה החלטה מפורשת שדמי השכירות יימסרו לתובעים. נסח המקרקעין המתייחס לנכס מציין במפורש שכל חלקה 146 שועבדה לטובת הבנק ומכאן שיש לו זכויות למימוש הנכס כולו, כולל החנות הספציפית נשוא תיק זה וכולל הפירות (דמי השכירות). ד. תמצית טענות הנתבע: פגם ברישום המשכנתא- החנות שייכת לחלקה 127 בעוד השעבוד חל רק על חלקה 29 וזאת לאור הרישום המופיע בשטר המשכנתא. לטענת הנתבע, המשכון לא חל על חלק הנכס נשוא התביעה וכפועל יוצא על דמי השכירות שנגבו ממנו. לטענתו, חלקה 146 מורכבת משתי חלקות, חלקה 29 אשר שועבדה לבנק (וזאת לאור שטר המשכון) וחלקה 127 שמעולם לא שועבדה לו. המחאת זכות- זכות הנתבע לדמי השכירות נובעים מהמחאת הזכות שנתנה לו אימו ואין לו כל קשר להליכי ההוצל"פ המתנהלים כנגדה. התובעים גבו מעבר לסכום החוב הנקוב בשטר המשכנתא. לטענת הנתבע, המשכנתא מומשה במלואה ואין לתובעים כל זכויות נוספות בה, אלא חובה להשבת הכספים אשר נגבו ביתר, שכן הסכום הנקוב בשטר המשכנתא הוא 650,000 דולר בעוד הנכס נמכר בסכום של 877,000 דולר. ה. טענות מקדמיות: אך בנוסף לטענות לגופו של ענין טענו שני הצדדים טענות מקדמיות כפי שמפורט להלן: טענות מקדמיות מטעם הנתבע: הנתבע טען כטענה מקדמית שהתביעה אינה מתאימה לסדר דין מקוצר שכן היא אינה נתמכת במסמך הקובע את הסכום הנתבע . הנתבע טען שאין יריבות בינו לבין התובעים, שכן הסכום הנתבע התקבל אצל הנתבע מכוח המחאת זכות שקיבל מאימו ואין הוא צד בהליך כינוס הנכסים. טענה מקדמית מטעם התובעים: 1. התובעים טענו שקיים השתק פלוגתא לאור "צו גודר" שניתן ע"י כבוד השופט תמיר בת.א. 034834/07 1. כאוס מעצבים בע"מ 2. שלמה כהן נ' 1. ציביאק דוד 2. בוהרון ורד עו"ד בתפקידה ככונסת נכסים (להלן: "צו גודר" או "פס"ד") ואשר יוצר השתק פלוגתא בשאלות השנויות במחלוקת בתיק שלפניי. ו. דיון: אתייחס בראש ובראשונה לשאלות המקדמיות: התאמת התביעה להליך של סדר דין מקוצר: לטענת הנתבע, התביעה אינה מבוססת על סכום קצוב הנתמך במסמך כלשהוא ולכן לא ניתן היה להגישה בהליך של סדר דין מקוצר. התובעים לעומתו טוענים שלא נדרש סכום קצוב נקוב, אלא מספיק שסכום התביעה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט בהתאם למסמכים המצורפים כדי להגיש את התביעה בהליך של סדר דין מקוצר. ממשיכים וטוענים התובעים שבמקרה הנדון כתב התביעה מבוסס על חישוב אריתמטי פשוט של הכפלת מספר חודשי השכירות שתמורתם נגבתה ע"י הנתבע בסכום דמי השכירות החודשיים כפי שפורטו בנספח ו' לכתב התביעה. בענין זה, אני מקבלת את טענת התובעים שניתן להגיש תביעה בהליך של סדר דין מקוצר גם כאשר הסכום הקצוב אינו נקוב, אלא ניתן לחישוב אריתמטי פשוט בהתאם למסמכים המצורפים לכתב התביעה. המונח "סכום קצוב" הוגדר ע"י כב' השופט עציוני בע"א ישראל יואל צימרינג ואח' נ' דבורה גורדין פ"ד לא (3) 401 (1977) כ"סכום שאינו זקוק להערכה או לשומה, אלא ניתן לחישוב אריתמטי". אני מקבלת גם את טענתם של התובעים שזה המקרה הנדון שלפנינו ולכן אני קובעת כי ניתן היה להגיש את התביעה בהליך של סדר דין מקוצר. חוסר יריבות: הנתבע היה מעורב בכל הליך כינוס הנכסים ולענין תשלום דמי השכירות קבעה יו"ר ההוצל"פ בהחלטה מפורשת שעל הנתבע להשיבם לתובעים. הנתבע מחזיק בהמחאת זכות מטעם אימו ומבקש הוא מכוחה להינות רק מהזכויות הנובעות ממנה, וכאשר מדובר בחובות הנובעות מאותה זכות שהונפקה לו, טוען הוא חוסר יריבות. איני מקבלת טענה זו ואוסיף ואומר כי היריבות לענין תביעה זו בין הנתבע לתובעים לא קמה רק מכוח הקשר החוזי הנובע משעבוד הנכס שהחנות היא חלק ממנו, אלא לתובעים יש זכות לתבוע את מי שלדעתם גרם להם נזק בדרך של גביית כספים המגיעים להם, גם בעילה של עשיית אושר ולא במשפט, ואין צורך בקשר חוזי על מנת ליצור יריבות בתביעה שכזו. טענת התובעים לענין השתק הפלוגתא: ההלכה המנחה בסוגיה זו כפי שנקבעה בע"א 718/75 שרה עמרם נ' גד סקורניק לא (1) 29 קובעת (מפי כבוד השופט מ"מ הנשיא זוסמן בתוארו אז בעמ' 34): "הכלל של השתק עקב מעשה בית דין שהיה אינו כלל טכני – פורמלי, אלא הוא כלל שימושי המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בענין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר, משהיה לבעל דין 'יומו בבית המשפט' לפי המונח האמריקאי דהיינו, לאחר שנתנה לו שעת כושר להביא את כל ראיותיו ולהשמיע את כל טענותיו". התובעים מצטטים בסיכומיהם מדברי כבוד נשיא בית משפט העליון (בתוארו אז) השופט אגרנט בע"א 246/66 קלאוזנר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561, המתייחס לתכלית לשמה קיים הכלל של השתק פלוגתא: "התכלית היא "למנוע ע"י הפחתת האפשרות של פסקי דין סותרים את החלשת מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות וכדי להבטיח פעולה תקינה וחסכונית של בתי המשפט". בת"א 1957/95 יגאל הררי נ' בנק אוצר החייל בע"מ פ"מ תשנ"ו (4) 22 (עמוד 25) התייחס בית המשפט לסוגיה וציין את התנאים לקיום "השתק פלוגתא": "השתק פלוגתא מתקיים כאשר מתמלאים התנאים הבאים: הפלוגתא בשתי ההתדיינויות זהה ברכיביה העובדתיים; הדיון נערך בין אותם צדדים או חליפיהם; הפלוגתא הועמדה למחלוקת ע"י הצדדים בשתי ההתדיינויות והיא הוכרעה שם במפורש או מכללא; ההכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית". ז. השאלה שבמחלוקת: נשאלת השאלה האם המקרה הנדון עומד בתנאים להחלת הכלל של השתק פלוגתא כטענת התובעים או האם צודק הנתבע הדוחה טענה זו. ח. ישום התנאים שנקבעו בת.א. 1957/95 המצוין לעיל על המקרה הנדון: 1. הפלוגתא בשתי ההתדיינויות זהה ברכיביה העובדתיים: הן בתיק והן ב"צו גודר" השאלות המפורטות להלן היו במחלוקת: א. האם היה פגם ברישום המשכנתא כך שהחנות נשוא המחלוקת הוצאה מגדרו של הנכס המשועבד? ב. האם יכול הבנק לגבות סכום שהוא מעל לסך של 650,000 דולר הנקובות בשטר המשכנתא. ג. מעמדה של המחאת הזכות שנתנה לתובע ע"י אימו לפיה מובטחים לו זכויות גביית השכירות בגין החנות. לאור האמור לעיל התשובה לקיומו של התנאי הראשון היא חיובית. 2. הדיון נערך בין אותם צדדים או חליפיהם: זוהי למעשה שאלת המחלוקת העיקרית מאחר ואין זהות בין הנתבעים בתיק שלפניי לבין הטוענים ל"צו הגודר". הטוענים ב"צו הגודר" היו כאוס מעצבים בע"מ ושלמה כהן, שוכרת וערב של חנות אחרת בנכס, והמשיבים ("הטוענים") היו שני הצדדים בתיק שלפניי כאשר המשיב 1 ב"צו הגודר" הוא הנתבע בתיק שלפניי והמשיבה 2 היא התובעת 2 בתיק שלפניי. מבחינה עקרונית, קיימים מקרים בהם למרות שלא מדובר באותם צדדים, יחול הכלל של השתק פלוגתא. לדוגמה- כאשר נדחית תביעה כנגד החייב העיקרי תדחה תביעה אחרת בגין אותה הלוואה כנגד הערבים. מאידך, קיימת גם אפשרות שתדחה התביעה כנגד הערבים והדבר לא ישמש כהשתק פלוגתא שתגרום לדחיית התביעה כנגד החייב העיקרי גם אם מדובר באותה הלוואה. לעניין זה התייחס כבוד השופט מודריק בע"א 534/93 אברהם יוסיפוב נ' בוריס הויכמן נה (3) 330 וציטט את דבריו של השופט (כתוארו אז) לנדאו : "גם מי שלא היה צד בדיון הקודם יכול להיות מושתק ע"י קביעה שנעשתה בו אם היתה לאותו 'זר' שליטה על הדיון הקודם. בכל המובנים הקובעים, והיה לו אנטרס ישיר או קרוב מאוד בתוצאות הדיון הזה". במקרה הנדון, הן לתובעים והן לנתבע היתה שליטה מלאה על הדיון בגינו ניתן "צו גודר" המהווה את השתק הפלוגתא. הדיון בבקשה למתן "צו גודר" היה למעשה בין שני הצדדים לתיק זה ובית המשפט התבקש לקבוע למי מהם צריך השוכר (המבקש) לשלם את דמי השכירות, האם לבנק/כונסת הנכסים שהם התובעים בתיק זה, או למחזיק המחאת הזכות שהוא הנתבע בתיק זה, דהיינו מדובר באותה שאלה בדיוק אלא בהתייחס לחנות אחרת בנכס. 3. הפלוגתא הוכרעה במפורש ומכללא: "צו הגודר" ניתן לבקשת שוכרי חנות אחרת בנכס אשר נדרשו לשלם את דמי השכירות הן לנתבע בתיק זה בהתאם להמחאת זכות זהה לזו הנטענת בתיק זה, והן לכונסת הנכסים, היא התובעת 2 בתיק זה מכוח תפקידה ובמסגרת תיק ההוצל"פ. השוכרים הגישו בקשה לטען ביניים כנגד הנתבע כטוען 1 וכונסת הנכסים כטוענת שניה. (לעינינינו, כונסת הנכסים מייצגת גם את האנטרסים של הבנק בתוקף תפקידה). כבוד השופט תמיר דן באותם טענות שנטענו ע"י הנתבע בבקשת הרשות להגן ובאותן פלוגתאות בין הטוענים בתיק שהתנהל בפני כבוד השופט תמיר שהם התובעים והנתבע בתיק שלפניי, וזאת כפי שמפורט להלן: א. פגם ברישום המשכנתא: נקבע במפורש ע"י כבוד השופט תמיר: "אין מקום לקבוע כי קיים פגם באופן ציון חלקות הנכס בשטר המשכנתא, וכל זאת כאשר אין בית משפט זה מוסמך לשנות החלטות כבוד ראש ההוצל"פ בעניין זה". (פס"ד עמוד 8). ב. גובה החוב: לענין זה קבע כבוד השופט תמיר: "מדובר בטענה על דבר גביית יתר על ידי מי שמונה על-ידי כבוד ראש ההוצל"פ, ועל-כן אין מקום להעלותה במסגרת בקשה זו שכן בית משפט זה אינו מוסמך ליתן החלטה אשר מתערבת בהליכי מכר וגבייה בתיק ההוצל"פ הנ"ל" (עמ' 9 לפס"ד). (המקרה הנדון מתייחס לאותו תיק הוצל"פ ולאותן החלטות של יו"ר ההוצל"פ). ג. המחאת זכות: "עינינו רואות כי כתב המחאת הזכויות הנטען הנ"ל, הגם אם נעשה בתום לב ולא לצורך הברחת נכסים, מה שלא הוכח בפועל, נעשה באם נעשה בניגוד לתנאים המיוחדים הנ"ל אל מול הבנק בנוגע לאותו נכס. מכאן שמסמך זה אינו רלוונטי כלל לעניינינו, ובוודאי שאין בו כדי לבטל הליכי כינוס או כדי להקנות לטוען 1, אשר נכנס לנעלי אביו ז"ל ואימו הממשכנים, זכויות וחובות השונות מאלה של אימו, הגב' רחל ציביאק". (עמ' 10 שורות 26-30). מסקנתו של כבוד השופט תמיר: "יוצא אם כן, כי אין לטוען 1 טענות כלשהן אשר מזכות אותו בגביית דמי שכירות בגין הנכס במהלך תקופת כינוס הנכסים הרלוונטית, קרי, מחודש ינואר-פברואר 2006 ועד ליום 15.1.07, וכי היה וגבה כספים ישירות מהמבקשים בגין אותה תקופה, עליו להשיבם לידי הטוענת 2 על חשבון חובם של המבקשים". (עמ' 11 לפס"ד שורות 1-3). מאחר והתביעה שבפניי עניינה חנות אחרת באותו נכס שדמי השכירות בגינה נגבו ע"י הנתבע מכוח המחאת זכות זהה, הרי שהקביעות שנקבעו בפסק דינו של כבוד השופט תמיר מהוות "השתק פלוגתא" לגבי אותן עינינים בדיוק גם בתיק שלפניי. המסקנה היא כי על הנתבע להשיב לתובעים את דמי השכירות שגבה על פי המחאת הזכות. לאור האמור לעיל אני דוחה את בקשת הרשות להגן ומקבלת את התביעה. התובעים רשאים להגיש פסיקתא לחתימה. הנתבע ביקש לחלופין להקפיא את ההליכים בתיק זה עד לקבלת החלטה בערעור שהגיש על פסק דינו של כבוד השופט תמיר. הצעה זו הוצעה לנתבע לפני קיום הליך זה, אך לא התקבלה החלטה בהסכמה והדיון התקיים במלואו. בשלב זה אינני רואה הצדקה לעכב את פסק הדין. כמו כן התובע לא צירף כל אסמכתא על הגשת הערעור כך שאין למעשה באפשרותי להתייחס לבקשה זו. צו גודרהשתק פלוגתאצוויםהשתק / דיני מניעות