החלטה 1. בקשה שהגישו התובעים לאסור על המשיבה "להגיש כראיה כל נספח מדו"חות חקירתה". לחלופין התבקש בית המשפט להורות למשיבה להעביר לעיון המבקשת עותק של מלוא חומר החקירה. 2. המבקשים הגישו תובענה נגד המשיבה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו עקב רשלנות של המשיבה בטיפול הרפואי שניתן למבקש 1. במהלך הדיונים בתיק ניתנו החלטות שונות ביחס לגילוי ועיון במסמכים, ואין צורך לפרטן. 3. בעקבות הדיון מיום 3.6.2008, בו ביקשה המשיבה להציג לעד ד"ר הלר סרט וידאו שצולם על-ידי החוקרים מטעמה, הוריתי כי על המשיבה לפרט בתצהיר גילוי משלים את כל המסמכים שבידיהם, לרבות פירוט של חומר החקירה שהושג לקראת הדיון. תצהיר משלים הועבר לעיון באת כוח המבקשים ביום 4.6.2008. בתצהיר המשלים ניתן פירוט של מסמכים שונים, ובהם גם תמלילי שיחות וקלטת השיחות וכן סרטים שצולמו על-ידי חוקרים תוך כדי מעקב אחר המבקש1. בתצהיר המשלים טענה המשיבה כי המסמכים חסויים. 4. בבקשה הנוכחית מבקשת באת כוח המבקשים כי ייאסר על המשיבה להגיש את אותן ראיות שפורטו בתצהיר המשלים. טענתה מושתתת על הוראת תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וכן על הטעם כי לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית לא עומדת למשיבה טענת החיסיון. 5. המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובה טוענת המשיבה כי על מנת לברר את האמת ראוי לדחות את דרישת העיון במסמכים. כן טוענת היא כי המסכמים כולם חוסים תחת החיסיון המוענק למסמכים שהוגשו לקראת משפט. 6. דומני כי באי כוח הצדדים לא הבחינו בין הסוגיות השונות הכרוכות בבקשה, ולכן ראוי להעמיד דברים על דיוקם. 7. תקנה 112 לתקנות דנה בזכותו של בעל דין לבקש צו לגילוי מסמכים. תקנה 114 מורה כי בעל דין רשאי לדרוש עיון במסמכים שבידי הצד שכנגד: מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה. 8. הטענה בדבר חסיונם של מסמכים שונים אינה רלוונטית כלל לשאלת גילוי המסמכים, ובעל דין נדרש לגלות, בפירוט הראוי, גם מסמכים חסויים שבידיו (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית עמ' 432, פסקה 348). טענת החיסיון עשויה לעמוד לבעל הדין כנגד דרישת העיון לפי תקנה 114, אך אין בה כדי לשחררו מחובת גילוי המסמך בתצהיר הגילוי. 9. לאחר המצאת תצהירי הגילוי רשאי כל בעל דין לדרוש לעיין במסמכים שגולו וגם באחרים, ומי שנדרש להציג מסמך לשם עיון חייב להיענות לדרישה (תקנה 114). בעל דין שאינו נענה לדרישה, צפוי לסנקציה הקבועה בתקנה 114א, דהיינו הוא לא יוכל להגיש את המסמך כראיה, אלא באישור בית המשפט, ואף ניתן למחוק את כתב טענותיו, אם הפר צו לעיון (תקנה 122). 10. כאשר בעל דין מגלה מסמך וטוען לחיסיון, ועל כן מסרב לאפשר את העיון בו, רשאי יריבו לפנות לבית המשפט ולבקש ליתן צו עיון. במקרה זה בית המשפט יבחן אם המסמך המדובר נופל לגדר אחד החסיונות המוכרים בדין אם לאו. גם אם המסמך חוסה תחת אחד החסיונות המוכרים, עשוי בית המשפט להורות על גילויו; כך למשל אם החיסיון אינו חיסיון מוחלט, אלא רק חיסיון יחסי, דהיינו לבית המשפט שיקול דעת להתיר את גילויו (ראה סקירה מקיפה במאמרו של השופט י' עמית "קביעת סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי, 247, בעמ' 262-270). כאן אעיר כי לא כל מסמך שהוכן לקראת משפט ייהנה מחיסיון מוחלט כאמור בע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל, פ"ד כט(1) 164, אליו מפנה באת כוח המשיבה, שכן על-פי ההלכה שנפסקה ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, על בית המשפט לבחון אם המטרה הדומיננטית בהכנת המסמך הייתה ההכנה למשפט אם לאו. אם המטרה הדומיננטית היא שונה, ניתן ליתן צו לעיין במסמך. 11. במקרה שבפניי אין צורך לבחון את תצהירי הגילוי, שכן לאחר הגשת התצהיר המשלים עמדה המשיבה בחובתה ליתן גילוי מפורט. אין גם כל טענה להסרת החיסיון, והמבקשים אינם כופרים בכך שחומר החקירה שפורט בתצהיר המשלים נהנה מהחסייון המוענק למסמכים שהוכנו לקראת משפט. לפיכך לא היה כל צורך להרחיב את הטענות בעניין זה בתגובת המשיבה. 12. השאלה היחידה שבפניי עוסקת בעתוי העיון, שכן המשיבה, על אף טענת החיסיון, הודיעה כי היא מעוניינת בהגשת המסמכים והקלטת כראיה במשפט. בעניין זה יש להבהיר כי בעל דין הטוען לחסיון מסמך, אינו רשאי להגישו כראיה. טענת החסיון נועדה להותיר את המסמך "במחשכים" ולמנוע לא רק את העיון בו, אלא גם את הגשתו כראיה במשפט (י' עמית לעיל, עמ' 271; ת"א (ירושלים) 3916/97 גולדשטיין נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (לא פורסם, ניתן ביום 9.9.2006). 13. טענת המשיבה אינה כי המסמכים חסויים ואין לעיין בהם או להגישם כראיה, אלא טענתה היא כי יש לדחות את מועד העיון בהם עד למועד שבו תחפוץ המשיבה להציגם בפני העדים. בשאלת עיתוי העיון דן בית המשפט העליון בהרחבה בע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515. בית המשפט קבע כי לבית המשפט שיקול דעת לדחות את מועד העיון במסמכים שהוכנו לקראת משפט, כמו מסמכי חקירה שערכה חברת ביטוח, אם מצא שהדבר דרוש לשם חשיפת האמת וכדי למנוע מהתובע לשבש את ראיותיו. וכך מסכם את הדין השופט ש' לוין: (א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים"; (ב) רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת. (ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות הענין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בענין זה אין לקבוע מסמרות; (ד) במקרה מתאים רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה, לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת; (ה) החלטת בית המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול דעתו ובית המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים. 14. ומן הכלל אל הפרט; ככל שניתן להבין, המשיבה טוענת כי המסמכים שבידה נועדו לסתור את קביעות המומחים ואת עדויות התובע ועדיו ככל שהן נוגעות למצבו הרפואי והתפקודי. משמע, הראיות נדרשות לשאלת הנזק בלבד. עוד נזכיר כי מצויים אנו לקראת סיום פרשת התביעה, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית והוגשו חוות דעת רבות גם לעניין תפקודו וצרכיו של התובע. 15. מכאן מתחייבת המסקנה כי אין טעם של ממש בדחיית מועד העיון, ואין כל צורך בדחייה זו כדי להביא לחשיפת האמת. גרסת התובע ועדיו כבר נשמעה (בין בחקירה ובין בתצהירים ובחוות הדעת), ואין חשש שמא המידע החדש יביא לשיבוש ראיות. 16. המשיבה מדגישה גם כי בידיה תמליל חקירה וקלטת שיחה עם מחנכת הכיתה של המבקש. זו צפויה להעיד כעדת הגנה וזומנה לעדות על-ידי המשיבה. אין כל בסיס לחשוב שחשיפת התמליל של דברי עדה מטעם המשיבה תביא לשיבוש הראיות מצד המבקשים. אין כל בסיס לחשוב שהעדה תמסור גרסה שונה מזו שנאמרה על-ידיה בשיחה. מן הצד השני אין כל סיבה מדוע למנוע מהמבקשים להתכונן לחקירתה ולעיין במסמכים שבידי המשיבה. 17. אשר על כן הנני מורה כי על המשיבה למסור לעיון המבקשים, עד לדיון הקרוב, את כל המסמכים שפורטו בתצהיר הגילוי שבכוונתה להגיש כראיה במשפט, שאם לא כן - לא תוכל להגישם. הנני מחייב את המשיבה בהוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ₪. הגשת ראיותדו"ח חקירה