עקרות בגלל ניתוח קיסרי - תביעת רשלנות רפואית

להלן פסק דין בנושא עקרות בגלל ניתוח קיסרי - תביעת רשלנות רפואית: 1. בתביעתם שלפני עותרים התובעים לכך שהנתבעים יחויבו לפצותם עבור נזקי גוף, שנגרמו לתובעת מס' 1 (להלן - "התובעת") בעקבות ניתוח קיסרי שנעשה לה בתאריך 2.11.92 במרכז הרפואי ע"ש ד"ר הלל יפה בחדרה. לטענת התובעים, הניתוח נעשה ברשלנות, ובעקבותיו איבדה התובעת את יכולתה ללדת ילדים בעתיד, והיא לקתה בנכות נפשית. 2. לתובעים ארבעה ילדים. הבן הבכור איוב נולד בשנת 1986, הבן נולד בשנת 1987, הבן נולד בשנת 1988 והבת נולדה בתאריך 2.11.92. במהלך לידתם של הבנים נעשה שימוש בשולפן ריק, הבן נולד בלידה רגילה והבת נולדה בניתוח הקיסרי, הוא הניתוח מושא התביעה שלפני. 3. הבת נולדה במשקל 4,100 ק"ג, ואין מחלוקת בין הצדדים, כי נוכח גודלה כעובר, ההחלטה לילדה בניתוח קיסרי הייתה החלטה נכונה (וראה סעיף 3 לסיכומי ב"כ התובעים). 4. הניתוח הקיסרי נעשה לתובעת במחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי ע"ש דר' הלל יפה בחדרה. המנתח הראשי היה הנתבע מס' 3, אשר עד לאותה עת צבר 40 שנות ניסיון, וביצע מאות רבות של ניתוחים קיסריים. ליד הנתבע מס' 3 סייע הנתבע מס' 4, שבאותה עת היה מתמחה ברפואת נשים. להשלמת התמונה אציין, כי הנתבע מס' 5 שימש כמנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי ע"ש ד"ר הלה יפה, ולטענת התובעים בכתב התביעה הוא "אחראי באחריות שילוחית למעשי עובדיו ו/או צוות הרופאים העובד במחלקתו ותחת פיקוחו ו/או הצוות הרפואי כולו". כבר בשלב זה ארשה לעצמי לקבוע, כי אין אני מקבל את טענת התובעים בדבר אחריותו השילוחים של הנתבע מס' 5 למעשי הנתבעים 3 ו- 4. גם אם הנתבע מס' 5 ממונה על הנתבעים 3 ו- 4 מהבחינה המקצועית והמנהלית, אין הנתבע מס' 5 מעבידם. הנתבעים 3 ו- 4 הם עובדי הגוף המפעיל ומנהל את בית החולים, ובמקרה שלפני גוף זה הוא מדינת ישראל (הנתבעת מס' 2). על כן, אם קיימת רשלנות במעשיהם של הנתבעים 3 ו- 4, כי אז הנתבעת מס' 2 נושאת באחריות השילוחית למעשיהם ולא הנתבע מס' 5. 5. במהלך הניתוח הקיסרי, ביצעו הנתבעים 3 ו-4 חתך בדופן הקדמי ברחמה של התובעת, בסיגמנט התחתון. לטענת התובעים, לאחר הוצאת הילוד, ובמהלך תפירת הרחם, תפרו הנתבעים 3 ו- 4 בטעות את הדופן הקדמי של הרחם לדופן האחורי. עקב כך נוצרה הידבקות ברחם, ובשל כך התובעת לא תוכל עוד ללדת ילדים. 6. להוכחת אחריות הנתבעים סומכים התובעים את תביעתם על חוות דעתו של פרופ' יוסף שנקר, מומחה לגניקולוגיה ומילדות (מוצג ת/1). לדעת פרופ' שנקר, ההידבקויות ברחמה של התובעת הן תוצאה של קיום גורם יאטרוגני, ובמקרה של התובעת, "הגורם היאטרוגני האפשרי הוא תפירה בטעות של החתך הנוצר ברחם להוצאת הילד ע"י כך שבמקום לתפור את הקצוות של הקיר הקדמי, בטעות המנתח תופר גם את הקיר הקידמי לקיר האחורי". להוכחת שיעור נכותה של התובעת, סומכים התובעים את טענותיהם על חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר יעקב אבני (מוצג ת/2), ולפיה נכותה הצמיתה של התובעת מגיעה כדי 20%, וזאת החל מתאריך 5.11.95. אציין כי התאריך 5.11.95 אינו מקרי, והוא למעשה התאריך בו עברה התובעת בדיקה בבית החולים מאיר בכפר סבא, בדיקה שגילתה את ההידבקות ברחמה. 7. הנתבעים מכחישים את תביעת התובעת, ולטענתם לא נפל כל פגם בטיפול בתובעת. לטענת הנתבעים, אין כל בסיס לטענת התובעים, כי הנתבעים ביצעו תפירה לקויה של הרחם כך שהדופן הקידמי נתפר לדופן האחורי, שכן אם כך היו פני הדברים, הדבר היה מתגלה מיד. זאת ועוד, הנתבעים טוענים, כי לאחר הניתוח נמצאו דימומים והפרשות מרחמה של התובעת, ואם טענת התובעת הייתה נכונה, כי אז דימומים והפרשות אלה לא היו מתקיימים. כמו כן מוסיפים הנתבעים וטוענים, שלאחר הלידה הותקן בגופה של התובעת התקן תוך רחמי למניעת היריון, המתקרא בלע"ז IDU, והכל מסכימים, שאם אכן הותקן התקן שכזה בגופה של התובעת, כי אז אות הוא וסימן לכך שלא יתכן שהדופן הקדמי של הרחם נתפר אל הדופן האחורי. בהתייחסו לאפשרות שברחמה של התובעת הותקן התקן תוך רחמי לאחר הניתוח הקיסרי, אמר פרופ' שנקר בחקירתו הנגדית (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 13): "אם אפשר להבין מהרישום שהוציאו לה את ההתקן בפברואר 94', זאת אומרת שהוא היה קיים אז, כי אי אפשר להוציא משהו שלא קיים. השאלה היא מתי ההתקן הוכנס. את זה אני לא יודע. אם יתברר שהכניסו שם התקן מסוג ליפס, שיש בתמונה מצד ימין [הכוונה למוצג נ/4 - י"כ] אחרי הלידה וההתקן היה בחלל הרחם בקרקעית כפי שציינתי, אני יורד מכל מה שכתבתי בחוות דעתי." 8. את טענותיהם סומכים הנתבעים על המסמכים הרפואיים מתיקה הרפואי של התובעת ועל חוות דעת מומחה מטעמם, פרופ' אליהו כספי, מומחה למחלות נשים ומיילדות (מוצג נ/14). פרופ' כספי קובע בחוות דעתו, שאם אכן רחמה של התובעת היה נתפר, כמתואר בחוות דעתו של פרופ' שנקר, הדימום מרחמה של התובעת לאחר הניתוח לא יכול היה להיפלט דרך הנרתיק "ולאחר הניתוח התופעה הבולטת הייתה צריכה להיות העדר כליל של דמם רחמי שהיא תופעה חריגה ביותר ולבטח היתה ניכרת על הכל". פרופ' כספי מצביע על מספר רשומים רפואיים המלמדים על כך שהיה דמם רחמי, ולדעתו פרופ' שנקר מתעלם מרישומים אלה. עוד סבור פרופ' כספי, כי פרופ' שנקר מתעלם מרישומים אחרים, המלמדים על כך שבתקופת ההנקה "היו אפיזודות של דימומים ואפילו וסתות אם כי חלשות", וכן מצביע פרופ' כספי על רישומים רפואיים שונים, המלמדים על כך שלאחר הניתוח הותקן ברחמה של התובעת התקן תוך רחמי, והוא מוסיף וקובע: "לא יעלה על הדעת שניתן להתקין התקן (IDU) ברחם בו נחסם המעבר מהצוואר אך גוף הרחם", ולדעת פרופ' כספי, אף מנתון זה מתעלם פרופ' שנקר. 9. בעדותה סיפרה התובעת, כי לאחר לידת ילדה השלישי, הותקן בגופה התקן תוך רחמי, וההתקן הוצא כאשר ביקשה להיכנס להריונה הרביעי. השאלה, האם לאחר הניתוח הקיסרי, שכאמור בוצע בתאריך 2.11.92, הותקן ברחמה של התובעת התקן תוך רחמי אם לאו, היא אפוא שאלה עובדתית מרכזית, ובכך בא אני לדון עתה. נראה כי הראיות שהונחו לפני אכן מביאות למסקנה שברחמה של התובעת הותקן התקן תוך רחמי לאחר הניתוח הקיסרי. הראיה המרכזית בעניין זה היא רשומה רפואית שסומנה כמוצג נ/5 (וכן נ/15). רשומה זאת נערכה על ידי דר' ולנטינה גלייטמן. ד"ר גלייטמן היא רופאת נשים מומחית, בעלת ניסיון של כ- 30 שנים, ועבדה כרופאת נשים עוד קודם שעלתה ארצה מרוסיה. ד"ר גלייטמן עובדת במרפאת קופ"ח "דגני" בחדרה, במרכז לבריאות האישה, ובין היתר טיפלה בתובעת פעמיים, לראשונה בתאריך 16.6.94 ולאחר מכן בתאריך 22.7.94. בשתי פעמים אלה ערכה ד"ר גלייטמן שתי רשומות (מוצג נ/5). ברשומה מתאריך 22.7.94 כתבה ד"ר גלייטמן כדברים הבאים (אותם אף הקריאה במהלך המשפט - עמ' 30 לפרוטוקול, שורה 27): "היא לא קיבלה וסת. גמרה להניק לפני חודשיים. US מ- 19.6.94 תקין. ללא ממצאים ציסטיים. לידה לפני שנה וחצי. לא קיבלה עדיין וסת ½ שנה אחרי הוצאת IDU . לא קיבלה וסת. ..." כיון שגם לפני כניסתה להיריון הרביעי השתמשה התובעת בהתקן תוך רחמי, נחקרה על כך ד"ר גלייטמן בחקירה הנגדית, וכך השיבה: "ש. אומרת התובעת שהיא השתמשה פעם בחיים שלה בהתקן תוך רחמי. האם שאלת אותה למה היא מתייחסת? ת. באותו רגע אני רשמתי את מה שהיא אמרה לי. ברישום כתוב שהיא אחרי הוצאת ההתקן וכך אני הבנתי ממנה." עדותה של ד"ר גלייטמן עשתה רושם חיובי, ודבריה לא נסתרו בחקירתה הנגדית, ועל יסוד עדותה הנני קובע, כי התובעת עצמה סיפרה לה כי חצי שנה לפני שנערכה התרשומת האמורה, הוצא מגופה התקן תוך רחמי. הנקודה החשובה הנלמדת מעניין זה היא העובדה, שאם במועד כלשהו שלאחר הניתוח הקיסרי, הוצא מרחמה של התובעת התקן תוך רחמי, כי אז הפועל היוצא מכך הוא, שבמועד כלשהו לאחר הניתוח הקיסרי, התקן שכזה הוחדר לגופה, והרי הכל מסכימים, כולל פרופ' שנקר, שאם כך הם פני הדברים, כי אז אין מדובר במקרה בו הדופן הקדמי של הרחם נתפר בטעות לדופן האחורי במהלך הניתוח. 10. פרופ' שנקר, המומחה מטעם התובעת, התבקש להתייחס לעניין זה בחקירתו הנגדית (בעמ' 8 לפרוטוקול, בשורה 23): "הנקודה הזו של ההתקן לא היתה ברורה לי ולא לפרופ' כספי בחוות דעתו וניתן לי אתמול תצהיר של האישה שבתצהיר זה נאמר שאחרי הניתוח הקיסרי האחרון לא הותקן לה התקן תוך רחמי." ומתחת לדברים אלה: "אני מוכרח להגיד שלא הבנתי את העניין של ההתקן וכתבתי את זה בחוות הדעת שלא ברור לי מתי הוא הוכנס." בתצהיר עדותה הראשית התובעת אכן טוענת, כי לא הותקן לה התקן תוך רחמי לאחר הניתוח, ורק פעם אחת בחייה הותקן לה התקן שכזה, וזה היה לאחר ההריון השלישי. על דברים אלה עמדה התובעת אף בחקירתה הנגדית (עמ' 40 לפרוטוקול, שורה 2 - "הוציאו לי התקן אחרי ילד שלישי ואחרי הילד הרביעי לא שמתי התקן"), ואולם הכחשותיה של התובעת עומדות בסתירה לדברים שנרשמו מפיה בתאריך 22.7.94 על ידי ד"ר גלייטמן, שעדותה אמינה בעיני. 11. כאמור, בתאריך 5.11.95 התקבלה התובעת לבדיקה בבית החולים מאיר בכפר סבא, בדיקה שגילתה את ההידבקות בצוואר הרחם. מתברר, כי גם בסיכום המחלה שנערך בבית החולים מאיר נרשם, כי לאחר הניתוח הותקן ברחמה של התובעת התקן תוך רחמי, אשר הוצא לאחר ארבעה חודשים. פרופ' כספי התייחס לרישום זה במסגרת חוות דעתו ואף הנתבע מס' 3 ציין את הדבר בתצהיר עדותו הראשית. ואולם, המסמך מתאריך 5.11.95 לא הוגש כראיה, ורק לסיכומי ב"כ הנתבעים צורף העתק ממנו. על כן, אין אני סבור שרשאי אני להתייחס אליו ולהסיק ממנו את המסקנות המתבקשות ממנו. ארשה לעצמי להעיר, כי משלא הוגש המסמך הרפואי האמור כמוצג, ואף לא כחלק מתיקה הרפואי של התובעת, לא היה ב"כ הנתבעים רשאי לצרפו לסיכומיו. עם זאת, הנני סבור, כי די בעדותה של ד"ר גלייטמן להוכחת העובדה, כי לאחר הניתוח הקיסרי הותקן ברחמה של התובעת התקן תוך רחמי, ואין אני מקבל את הכחשתה של התובעת. לאור חוות דעת שני המומחים גם יחד, הרי עובדה זאת מבטלת את האפשרות עליה הצביע פרופ' שנקר בחוות דעתו, והיא, שבמהלך הניתוח נתפר הדופן הקדמי של הרחם לדופן האחורי. 12. קיימות עובדות נוספות המאיינות את האפשרות שהדופן הרחם הקידמי נתפר לדופן האחורי, ולהלן אעמוד על עובדות אלה. ראשית, בגיליונות המעקב שנרשמו במרכז הרפואי ע"ש דר' הלה יפה, בימים הסמוכים לאחר הניתוח (המהווים חלק מתיקה הרפואי - מוצג נ/19), נעשו מספר רישומים המלמדים על הפרשות שונות מרחמה של התובעת לאחר הניתוח. כך למשל, בתאריך 2.11.92 נרשם "דימום רגיל", בתאריך 5.11.92 נרשם "דימום רגיל לאחר CS”, ובתאריך 8.11.92 נרשם "הפרשות רגילות". אילו נתפר הרחם כפי שגורס פרופ' שנקר, כי אז הפרשות אלה לא היו מתגלות. על כך מסר פרופ' כספי בעדותו (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 10 עד 14): "בכל 42 השנים שבהן עבדתי כרופא, ראיתי מקרה אחד שאכן תפרו את הרחם לאחר ניתוח קיסרי, כפי שטוען פרופ' שנקר, ועלינו על כך מייד כי האישה אחרי ניתוח קיסרי לא דיממה ולו טיפה אחת ואחרי תפירה כזו אין דם בכלל ולא יכול להיות דימום לאחר ניתוח קיסרי. התפירה היא הרמטית בשתי שכבות ולא יוצאת טיפת דם אחת וכל הדם כלוא בחלל הרחם." זאת ועוד, התובעת עצמה מצהירה (בתצהיר תשובות לשאלון - מוצג נ/21) כדברים הבאים: "אחרי הלידה, ולתקופה של 7 חודשים תקופת ההנקה לא קיבלתי ווסת, פניתי לרופאת נשים בקופ"ח חדרה, ולמרכז הרפואי נירוז בכפר קרע, ואמרו לי שזה רגיל בתקופת ההנקה, לאחר שבעת החודשים שהנקתי, למשך שלושה חודשים קיבלתי ווסת אבל הפעם היו טיפות דם מועטות מאוד, ולא קיבלתי אח"כ ווסת בכלל, ואז פניתי לקופ"ח חדרה, הרופאה שם נתנה לי גלולות למניעת הריון ע"מ לקבל הווסת." פרופ' שנקר נחקר על האפשרות שלמרות תפירת הרחם מסרה התובעת על ווסת, והסביר כי למרות התפירה דימום קטן יכול לצאת דרך החצוצרות לחלל הבטן, וכן יכול להיות דימום קטן מהחלק התחתון של הרחם, או שהאישה סובלת מתופעה הנקראת "אל ווסת טראומטית" שהוגדרה על ידי פרופ' אשרמן (וראה תשובותיו של פרופ' שנקר בעמ' 11 ו- 12 לפרוטוקול). לעומת דברים אלה, סבור פרופ' כספי, כי "גם דימומים רחמיים שהיו לאחר הפסקת ההנקה שוללים השערה בלתי מבוססת של תפירת דפנות הרחם בניתוח קיסרי" (עמ' 6 לחוות דעתו, מוצג נ/14), ולדעת פרופ' כספי, אם אכן דפנות הרחם היו נתפרות, כי אז הרחם היה מתמלא בדם ולא היה מתכווץ בחזרה לאחר הניתוח. 13. שקלתי שתי חוות הדעת שלפני וכן שקלתי את חקירותיהם הנגדיות של המומחים ואת טענות ב"כ הצדדים, והנני מעדיף את חוות דעתו של פרופ' כספי על פני חוות דעתו של פרופ' שנקר. נראה לי, כי חוות דעתו של פרופ' כספי מציגה תמונה אמיתית ואמינה של מצבה של התובעת, ולעומת זאת התרשמתי, כי חוות דעתו של פרופ' שנקר נועדה למצוא נימוקים לאחר שהמטרה סומנה מראש. מקובלת עלי אפוא עמדתו של פרופ' כספי, כי פרופ' שנקר מתעלם מעניינים מהותיים הנוגעים למצבה של התובעת לאחר הניתוח, כמו למשל התקנת ההתקן התוך רחמי לאחר הניתוח, דימומים לאחר הניתוח וקבלת ווסת, גם אם באופן חלש, שבעה חודשים לאחר הניתוח. על כן, וכאמור, הנני מעדיף את חוות דעתו של פרופ' כספי, על פני חוות דעתו של פרופ' שנקר. 14. כאמור בתאריך 5.11.95 נעשתה לתובעת בדיקה בבית החולים מאיר בכפר סבא, ואין מחלוקת כי בעקבות הבדיקה, האבחנה הייתה כי התובעת סובלת מתסמונת על שם פרופ' אשרמן, "שהיא תסמונת של הידבקויות קשות בתוך הרחם" (פרופ' שנקר, בעמ' 5 לחוות דעתו). לדעת פרופ' כספי, התסמונת התפתחה עקב הטראומה שעבר הרחם בעקבות החתך שבוצע בו במהלך הניתוח הקיסרי, טראומה שיכולה הייתה ליצור את התנאים להיווצרות ההידבקות בצוואר הרחם, כפי שקורה לעיתים קרובות בעקבות גרידות אצל נשים, שהרי גם גרידה היא טראומה לרחם. בעדותו (עמ' 27 לפרוטוקול), העמיד פרופ' כספי את שתי האפשרויות זו מול זו, היינו - מצד אחד האפשרות, שההידבקות נוצרה כתוצאה מתפירת הרחם, כפי שסבור פרופ' שנקר, והאפשרות השניה, שההידבקות נוצרה עקב תסמונת אשרמן, כלומר בעקבות הטראומה לרחם עקב הפעולה הפולשנית שבוצעה בו - ושואל פרופ' כספי, איזה מהאפשרויות סבירה יותר. לדעת פרופ' כספי, האפשרות הסבירה יותר היא האפשרות, שההידבקות ברחם נוצרה כתוצאה מהפעולה הפולשנית, והתפתחה בעקבות תסמונת אשרמן. פרופ' שנקר נשאל בחקירתו הנגדית על "תסמונת אשרמן" ("אציין בפניך שהמומחה העולמי לאשרמן סינדרום יושב מולך" - עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 30), והוא מסכים לכך, שעל פי הספרות הרפואית ניתוח קיסרי יכול להיות אחת הסיבות להיווצרות הידבקויות ברחם (עדות פרופ' שנקר בעמ' 5 לפרוטוקול, וכן תצלום הספרות נ/1). הגם שפרופ' שנקר מציין בעמ' 5 חוות דעתו, כי "הרופאים בבי"ח מאיר קבעו כי האבחנה היא תסמונת אשרמן שהיא תסמונת של הידבקויות קשות בתוך הרחם", שואל פרופ' שנקר בחוות עתו "מה יכול לגרום להידבקויות ברחם" (סעיף 18 לחוות הדעת ת/1), ועל כך הוא משיב: "הידבקויות ברחם נגרמות בעיקר בזמן ביצוע הפסקת הריון, גרידה לאחר הפלה בלתי שלמה או היריון שאינו מתפתח, גרידה לאחר לידה או במחלות זיהומיות ספציפיות כגון שחפת וסכיסטוזמיאזיס." משום מה, הניתוח הקיסרי כגורם להידבקויות אינו נזכר בין הגורמים שמונה פרופ' שנקר בפסקה המצוטטת לעיל, הגם שבחקירתו הנגדית הוא מסכים שניתוח קיסרי יכול לגרום להידבקויות ברחם (עמ' 5 לפרוטוקול, בשורה 4): "אבל גם הסינדרום יכול לקרות [לאחר] כריתת שרירן, ניתוח קיסרי ודלקת שחפתית של רירית הרחם." 15. נראה אפוא, כי בסופו של דבר, שני המומחים המכובדים מסכימים, כי הניתוח הקיסרי יכול היה לגרום לתסמונת אשרמן ולהתפתחות ההידבקויות ברחמה של התובעת, ואם עלי לבחור באחד משני המומחים שלפני, כי אז גם בעניין התייחסות המומחים לאפשרות, שההידבקויות ברחמה של התובעת נוצרו כתוצאה מתסמונת אשרמן, הנני מעדיף את עמדתו של פרופ' כספי על פני עמדתו של פרופ' שנקר. 16. אם לסכם את הדברים, כי אז מהראיות שהונחו על שולחני עולה, כי לאחר הניתוח הקיסרי, שבוצע לתובעת בתאריך 2.11.92, הותקן בגופה של התובע התקן תוך רחמי, השולל את האפשרות שבמהלך הניתוח נתפרו קירות הרחם זה לזה, וכן נראו דימומים והפרשות המאיינים את האפשרות של תפירת הרחם. כמו כן, כשבעה חודשים לאחר הניתוח, ולאחר שהתובעת הפסיקה להניק, קיבלה התובעת וסת, אם כי בצורה חלשה, ואף עובדה זאת שוללת את האפשרות של תפירת קירות הרחם. הניסיון למצוא הסבר להידבקות שנוצרה ברחמה של התובעת, מעלה בדרגת הסתברות גבוהה את האפשרות, שההסבר להידבקות הוא התסמונת ע"ש פרופ' אשרמן שהתפתחה ברחמה של התובעת, עקב הטראומה שנגרמה לרחם כתוצאה מהפעולה הפולשנית ההכרחית שבוצעה בו במהלך הניתוח, וכחלק ממנו. על כן, הנני דוחה טענות התובעים, כי הנתבעים 3 ו- 4 התרשלו בביצוע הניתוח, ולדעתי, עמדת התובעים - שהנתבעים תפרו את דופן הרחם הקידמי לדופן האחורי, מקרה שהכל מסכימים כי הוא נדיר - לא הוכחה, ואין היא מבוססת אלא על השערתו של פרופ' שנקר, בה בשעה שמאזן ההסתברות נוטה בצורה ברורה לכך, שההידבקות ברחמה של התובעת, מקורה בתסמונת ע"ש פרופ' אשרמן. 17. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה; (ב) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, את כל הוצאות המשפט שנגרמו להם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ניתוחרשלנות רפואית (בלידה)רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות