החלטה פתח-דבר 1. לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין בתיק העיקרי (ת"א 3085/01), מיום 11.11.07 - במסגרתו חויבו המבקשות בפיצוי המשיבים בשל נזקיהם עקב מותה של המנוחה, וזאת לאחר שנקבע דבר רשלנותן הרפואית במהלך הטיפול בה. טענותיהן של המבקשות 2. ב"כ המבקשות הבהיר, כי מרשותיו חויבו בפיצוי המשיבים בסכומים שונים. ביום 18.11.07 הגישו המשיבים ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 9788/07) - במסגרתו טענו לזכאותם לשיעורי פיצוי גבוהים יותר. בהתאם, בחרו המבקשות להגיש ערעור שכנגד ומכאן בקשתן לעכב ביצועו של פסק הדין האמור. 3. ב"כ המבקשות טען, כי סיכוייו של הערעור, אשר בכוונת מרשותיו להגיש, גבוהים לשיטתו, עקב טעויותיו השונות של בית משפט זה, בפסק דינו. תחילה ציין, כי שגה בית משפט זה בקובעו, שהתביעה לא התיישנה, הגם שהוגשה חודשים רבים לאחר תום תקופת ההתיישנות. קביעתו של בית משפט זה, כי יש למנות תקופת ההתיישנות אך ממועד קבלתו של התיק הרפואי, מנוגדת להלכותיו של בית המשפט העליון בנדון ולפרשנותו המקובלת של חוק ההתיישנות; שנית, שגה בית משפט זה כאשר ביסס עיקרי פסק דינו על קביעותיו של דר' גרושקביץ, המומחה היחידי מטעמם של המשיבים, באשר הלה לא עסק בפרקטיקה מזה שנים רבות ואף נתגלה כבלתי אמין במהלך עדותו; שלישית, ב"כ המבקשים הצביע על טעותו של בית המשפט בקביעתן של מסקנות רפואיות, אשר לא נתמכו בחוות דעת מומחה (כך למשל שגה בקבעו, כי לא היה מקום לביצועו של ניקור מותני למנוחה); רביעית, שגה בית המשפט בקביעתו, כי הרשומות הרפואיות בתיק לוקות בחסר וכן טעה בהעבירו נטל ההוכחה בנדון, לאור חסרונן של הרשומות הרפואיות, לכתפי המבקשות. ב"כ המבקשות הלין עוד על החלטתו של בית משפט זה לזכות המשיבים במלוא שכר טרחתו של בא-כוחם, הגם שהאחרון הביא להארכת הפרוטוקול וההתדיינות ככלל, שלא לצורך - דבר אשר נקבע מפורשות בפסק הדין, על ידי בית המשפט. 4. בהמשך לאמור נדרש ב"כ המבקשות לשאלת נזקיהן של מרשותיו, באם לא יעוכב ביצועו של הערעור, כמבוקש. לדבריו, תספוגנה המבקשות נזק בלתי הפיך או שתיאלצנה להתמודד עם נזק, אשר יקשה מאוד לתקנו, וזאת בשל מצבם האישי של המשיבים. הרי משיב 2, האלמן של המנוחה ואבי ילדיהם המשותפים, הנו מעוט אמצעים. משפחתו מונה 8 נפשות (הוא, רעייתו עקרת הבית ו-6 ילדים) בעוד הכנסתו מסתכמת בסך של 3,500₪ לכל היותר לחודש, וכן אין בידיו או ברשות מי מבני ביתו נכסים ממשיים, המאפשרים השבת כספי הפיצוי לידי המבקשות, באם אכן יתקבל ערעורן בעתיד. על כן קיים חשש כבד, כי המשיבים יוציאו מלוא הסכום, לצרכיהם, עוד בטרם יינתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור, כך שלא ניתן יהא להשיב, בעת הצורך, כספי הפיצוי בחזרה. עוד טען ב"כ המבקשות, כי התובעים מתגוררים "בכפר עקב ליד ואדי ג'וז ליד מזרח ירושלים" (סעיף 7 לנימוקי הבקשה) - אזור בו בלתי אפשרי כמעט לנהל הליכי גבייה ואכיפה באמצעות ההוצאה לפועל (כך שהקשיים להשיב הפיצוי אף גדולים יותר). בניגוד לאמור, ניצבות המבקשות וארגון ה- Medical Protection Society (המשפה את המבקשות בתביעה דנן), גופים איתנים ויציבים כלכלית, כך שאין כל חשש, כי לא יעמדו בחיובי פסק הדין, באם יידחה ערעורן של המבקשות, בסופו של דבר. 5. על יסוד האמור, נתבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין עד לאחר שיינתן פסק דינו של בית המשפט העליון בנדון. לחילופין הציע ב"כ המבקשות לשלם לתובעות סך של 50,000₪ ולעכב תשלומו של הסכום העודף. לחילופי חילופין הציע להפקיד כספי הפיצוי בנאמנותו או בנאמנותם המשותפת שלו ושל ב"כ המשיבים, עד להכרעה בערעור. תגובת המשיבים לדבר 6. ב"כ המשיבים הביע התנגדותו לעיכוב ביצועו של פסק הדין המדובר. לטענתו, לא עמד ב"כ המבקשות על סיכויי הערעור, כנדרש, משלא צרף לבקשתו האמורה עותק של כתב הערעור. לחילופין טען, כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט זה בפסק דינו אינן מותירות כל סיכוי לערעור, בניגוד לטענתו של ב"כ המבקשות בנדון, שהרי ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. עוד ציין, כי ב"כ המבקשות לא הוכיח נזקיהן של מרשותיו כנטען, באם תידחה בקשתו האמורה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בתי המשפט אינם נוטים, ככלל, לעכב ביצועו של חיוב כספי, אלא אם קיים חשש ממשי, כי החייב לא יוכל לגבות כספו בחזרה מן הזוכה. יתרה מזאת, משיב 2 - אליו התייחס ב"כ המבקשות ספציפית, הנו שכיר ותושב ישראל, כך שיש להטות מאזן הנוחות לטובתו הוא ולטובתם של יתר המשיבים. יש לזכור עוד, כי עיכוב הביצוע יסב למשיבים נזק רב. המשיבים זכאים ליהנות כעת מכספי הפיצוי לאחר שנוהלו הליכים משפטיים ארוכים וממושכים בעניינם, עד למתן פסק הדין האמור. אשר על כן, ומשלא הראה ב"כ המבקשות סיכויי הערעור וכן לא הוכיח נזקיהן הממשיים של מרשותיו, יש לדחות בקשתו לעיכוב ביצוע. דיון 7. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת ככלל, כי אין בהגשתו של ערעור אודות החלטה שיפוטית כלשהי, כדי לעכב ביצועה לאלתר. תקנה 466 לתקנות, הגורסת כאמור, כי הביצוע לא יעוכב, מבהירה למעשה, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו פירות זכייתו בהינתן ההחלטה השיפוטית, המזכה אותו בדבר. עיכוב הוצאתה של החלטה שיפוטית - אודותיה הוגש ערעור, מן הכוח אל הפועל, יתאפשר לאחר שבית המשפט, הנדרש לדבר, יעמוד על שני הפרמטרים הבאים: הראשון, סיכויי הצלחתו של המבקש בערעור; השני - עניינו, מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי: האם יהא זה מן הנמנע, או לכל הפחות קשה, להשיב מצבו של המערער - באם יזכה בערעורו - לקדמותו, לאחר שכבר תמומש ההחלטה הקיימת, נשוא הערעור (בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334, 335). שקילה ראויה של הנתונים הנזכרים תביא לשמירה על האיזון שבין זכותו של אדם לממש זכייתו מחד גיסא, לבין השמירה על האינטרס של החייב, אשר הגיש ערעורו, שלא למצוא עצמו בפני שוקת שבורה באם אכן יזכה בערעורו, מאידך גיסא (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) בעמ' 526-527). 8. במקרה דנן, מתבקש בית המשפט לעכב ביצועו של פסק דין נזיקי, אשר תוצאותיו האופרטיביות הנן ממוניות גרידא. כלל ידוע הוא, כי פסק דין, המטיל חיוב כספי, יעוכב לעיתים נדירות בלבד, שכן על פי רוב אין המדובר בפסק דין, אשר מעצם טבעו הנו בלתי הפיך. בית המשפט, הנדרש לשאלת עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, יניח הדגש על מאזן הנוחות, דהיינו: על המבקש להראות, שאם יזכה בערעור, לא יוכל לגבות מן התובע את כספו בחזרה. אם ייווכח בית המשפט, כי ביצוע מיידי של פסק הדין יהפוך הערעור לעניין אקדמי גרידא, יראה בכך משום שיקול חשוב לטובת עיכובו של הביצוע (רע"א 8317/06 טהוליאן ואח' נ' ג.מ.ח.ל חברה לבנייה (1992) בע"מ, פורסם באתר המשפטי "נבו"; ראו עוד י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 860). ככל שנוגע הדבר לשאלת סיכוייו של ערעור על פסק דין המטיל חיוב כספי, אזי אפשר שניתן יהא לעכב ביצועו, בהתחשב בפרמטר האמור, אם יוכח, כי הערכאה הדיונית נתפסה לכלל טעות, טעותו זו גלויה וברורה, אלמלא טעות זו היה בית המשפט פוסק אחרת וכן סביר להניח, כי פסק הדין ייהפך על פיו בערכאת הערעור (בש"א 7875/96 ע.ר.מ רעננה לבנייה בע"מ נ' שוקר, פ"ד נב(3) 285, 287). 9. ככל שנוגע הדבר לסיכויי ערעורן של המבקשות, אזי סבורני, כי אלה אינם גבוהים כשם שטען ב"כ המבקשות. יוזכר, כי עיקר טענותיו נגע לממצאיו העובדתיים של בית משפט זה, הן בהסתמך על ניתוחו של חומר הראיות הקיים, והן בהתייחס לחוות דעת המומחים, אשר הונחו בפניו. ואולם, אין בטענות אלה כדי לבסס סיכויי הערעור כנדרש. הרי מתפקידו של מומחה, ככל שנוגע הדבר לדיני הנזיקין ולתחומי הרשלנות הרפואית בפרט, להסביר לבית המשפט דבר הקשר הקיים בין גורמים כלשהם, המיוחסים לנתבע דרך כלל, לבין התוצאות המשתקפות בנזקים - להם טוען התובע. על המומחה לפרוש בפני בית המשפט הידע בתחום מומחיותו ולנתח נתוניו של המקרה הספציפי (ראו ע"א 702/86 איטונג בטרום בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 173). יחד עם זאת, אין בית המשפט מתפרק מסמכותו אל נוכח עדותו של המומחה וזו אינה חורצת גורלו של הדיון אלא נמנית בין הגורמים הראייתיים - על פיהם חורץ בית המשפט, והוא בלבד, גורלו של הדיון (ראו ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 465; ע"פ 2457/98 שמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 289). הנה כי כן, מלאכת השקילה וההכרעה מצויה, בסופו של דבר, בידי בית המשפט, באשר בית המשפט הנו בר סמכא לבחור ולהעדיף חוות דעת אחת על פני אחרת, כל עוד ממצאיו בנדון מנומקים כראוי ומבוארים בהחלטתו. בית המשפט, בעניין שלפנינו, נמק כראוי ובאריכות, בפסק דינו, מדוע אימץ קביעות עובדתיות אלה על פני האחרות, הן כעולה מחומר הראיות והן לאור האמור בחוות הדעת השונות שבמומחיות. גם ביתר טענותיו של ב"כ המבקשות, בדבר שאלת ההתיישנות ונטל ההוכחה בפרט, אין ממש, שכן גם אלה הוסברו, פורטו ועוגנו בהחלטותיו השונות של בית המשפט ובפסק דינו הסופי. אשר על כן, ולאור האמור, לא עלה בידיו של ב"כ המבקשות להציג סיכויי הערעור הנדרשים לבקשה דנן, ומשלא הראה טעות גלויה וברורה בפסק הדין, כנדרש (ראו לעיל), אין להורות, בשלב זה, על עיכוב ביצועו של פסק הדין. 10. ב"כ המבקשות טען כאמור לעיכוב ביצועו של פסק הדין משיקולים שבמאזן הנוחות. לדידו, אם אכן תזכינה המבקשות בערעורן, יקשה עליהן - עד מאוד - להיפרע מאת המשיבים, באשר מצבם הכלכלי של האחרונים רעוע. ב"כ המבקשות העלה טענותיו בנדון בעלמא, בלא שדאג לבססן כראוי, וכן לא הוכיח, מנגד, דבר נזקן הבלתי הפיך של מרשותיו, עם מימושו המיידי של פסק הדין. משכך, יש לבכר האינטרס של המשיבים ליהנות מפרי זכייתם לאלתר, ובייחוד אמורים הדברים לאחר שנוהל בעניינם משפט ארוך ומייגע, משך שנים מספר. יתרה מזו אזור ואדי אל ג'וז מצוי בסמוך ממש למערב ירושלים, בשונה מכפר עקב, המרוחק מירושלים, ואין כל בעיה לנהל הליכי גבייה ואכיפה באמצעות ההוצאה לפועל. 11. סיכומם של דברים - משלא הוכחו סיכוייו של הערעור כנדרש ומשנוטה מאזן הנוחות לטובתם של המשיבים, אין אלא לדחות הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועערעור לעליוןערעור