החלטה
1. אפתח החלטתי בהתנצלות, שעקב עומס עבודה, לא נתאפשר לי ליתן את החלטתי, אלא במועד זה.
2. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. תמצית העילות המופיעות בכתב התביעה היא שהרופאים שטיפלו בתובעת 1 (להלן - "התובעת") התרשלו באבחון ובטיפול במחלתה. לטענתה החלה לסבול עוד ביוני 1995 מהסימפטומים, שהתברר מאוחר יותר כי הם נובעים ממחלת הטרשת הנפוצה בה לקתה. המחלה אובחנה רק בינואר 1998, אולם, על פי כתב התביעה, לא הודע לתובעת על אבחון זה. נודע לה מהי מחלתה רק ביום 27.9.98.
התובעת טענה בכתב תביעתה, כי על הנתבעות לפצות אותה בשל כך שנמנע ממנה הטיפול המונע והמיטיב שיכולה היתה לקבל, אילו אובחנה מחלתה במועד ואילו הודע לה עליה. עוד טענה התובעת כי הנתבעות גרמו לה נזק ראייתי, בכך שכיום ניתן לבצע רק אומדן של מצבה לו היה גילוי בזמן נאות.
3. ההליכים בקדם המשפט התארכו בעיקר בשל בקשות חוזרות ונשנות של התובעים להאריך להם את המועד להגשת חוות דעת מומחים מטעמם.
4. התובעים הגישו "הודעה" לתיק בית המשפט לפיה הם מתקנים את כתב תביעתם בהסתמך על תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. הודעה זו הוגשה בתאריך 27/1/05 ונכתב בה כי התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית ושבהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוגש כתב תביעה מתוקן.
באי-כח הנתבעים הגישו בקשה להוציא את כתב התביעה המתוקן מהתיק, כיוון שתקנה 136 מתירה תיקון כתבי הטענות לאחר הגשת חוות דעת מטעם מומחה רפואי מטעם בית המשפט. הנתבעות אף הקדימו והודיעו, שאם תוגש בקשה להתיר את תיקון כתב התביעה, הן יתנגדו, בין היתר בשל טענת התיישנות.
5. קיבלתי את עמדתן של הנתבעות ובהחלטתי מיום 18/2/05 הוריתי שאין לקבל את כתב התביעה המתוקן, בלא שתינתן רשותו של בית המשפט לתיקון לאחר שתוגש בקשה כדין לתקן את כתב התביעה ויפורטו בה התיקונים המבוקשים.
6. התובעים הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה, וטענו כי הצורך לתקן את כתב התביעה התעורר לאחר שהוגשו שתי חוות הדעת של המומחים מטעם התובעים. נטען כי התובעים נתקלו בקשיים במציאת רופאים מומחים לכתיבת חוות הדעת מטעמם. לטענתם, "הוספת העילות בכתב התביעה המתוקן יהא בו כדי לתרום לבירור יעיל וממצה של כל המחלוקות בין הצדדים." עוד טענו התובעים כי ההליכים בתיק הם בראשיתם ושעקב אי גילוי האבחונים הרפואיים על מחלתה של התובעת, נודע לה עליה רק לקראת סוף שנת 1998. לפיכך, משהוגשה התביעה ב-11/01/01, היא לא התיישנה, ואין לקבל את טענת הנתבעות שחלה התיישנות.
7. עמדתם של הנתבעות היא, שאין להתיר תיקון כתב התביעה לאחר 9 שנים ממועד התרחשותם של האירועים, המהווים את עילות התביעה, וכן שכתב התביעה המתוקן כולל עילות שלא היו בכתב התביעה המקורי. אם במועד הגשת כתב התביעה המקורי, לא התיישנו העילות שפורטו בו, הרי העילות החדשות המופיעות בכתב התביעה המתוקן, שמבקשים להגישו, כן התיישנו.
8. הכלל הנהוג בבדיקה אם להתיר תיקון כתב תביעה הוא כמפורט, בין היתר, בע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 165-166, כמצוטט להלן:
"המגמה בכל הנוגע לתיקון כתב טענות היא אכן מגמה ליברלית, הן בשאלת אופן הגדרת הפלוגתא והן בשאלת אופן הגדרת 'עילת תביעה' (כפי שיוראה להלן), ואולם הכול אם לא נתקיים אחד הגורמים המונעים מתן רשות לתקן; אכן, הפסיקה מונה את פקיעת ההתיישנות כאחד הגורמים הללו, אך לא בכל מקרה, כדברי ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל עמ' 324-323:
'ואולם תביעה שהוגשה תוך תקופת ההתיישנות ניתנת לתיקון אף לאחר שעברה את התקופה, כל עוד נשתמרה זהות התביעה והתובע אינו מעלה תביעה אחרת שמפניה יכול הנתבע להתגונן בטענת התיישנות.'
ואכן, עיקר המחלוקת שבין בעלי הדין לפנינו ניטש בעניין זה סביב השאלה, אם נשתמרה 'זהות התביעה' אחרי התיקון, והאם לא היתה בו משום העלאת 'תביעה אחרת'.
כאמור, המונחים השונים בהקשר זה פורשו בפסיקה בהרחבה. 'עילת התובענה' הוגדרה, לצורך מתן רשות לתקן: "העיסקה או המעשה המובא לדיון" (ראה: ע"א 203/63 פ"ד יח(1) 306; ע"א 728/70, פ"ד לד(4) 126; ע"א 772/79, פ"ד לו(4) 78; ע"א 158/83 פ"ד לח(1) 17).
הווה אומר: כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע - אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות".
10. עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה שיש בו עילה חדשה והיא שלילת הזכות לאוטונומיה על גופה של התובעת ושלילת זכותה להחליט על מעשיה ולפעול בהתאם להם (סעיף 32 לכתב התביעה המתוקן).
11. על פי כתב התביעה המקורי, נודע לתובעת על מחלתה רק ביום 27/9/98. זהו המועד שבו מתחילה התקופה למניין תחולת ההתיישנות. כתב התביעה המקורי הוגש, כאמור, ביום 11/10/01, ואילו הבקשה לתקן את כתב התביעה הוגשה ב-20/2/05, שבעה ימים לפני תום מועד ההתיישנות. לפיכך, לא מתעוררת כלל הסוגיה של מחסום להתיר תיקון כתב התביעה בשל עילות חדשות שיש בו.
12. בדקתי את יתר טענותיהן של הנתבעות באשר להתנגדותן להתיר את תיקון כתב התביעה, ודעתי היא שאין בהן די כדי להתגבר על האינטרס שיהיה לתובעים מלוא יומם בבית המשפט. השיהוי בבקשה לתקן, כמו השיהוי בהגשת התביעה, עלול להשפיע על משקל טענותיהם וראיותיהם של התובעים, אולם אינני סבורה, כאמור, שאין להתיר להם לתקן את כתב תביעתם כמבוקש.
13. אשר על כן, אני מתירה את תיקון כתב התביעה כמבוקש.
מעל הנדרש אוסיף, שאין בהיתר זה כדי לקבוע ממצאים עובדתיים כלשהם, לרבות מתי נודע לתובעת על מחלתה. טענותיהם העובדתיות והמשפטיות של הצדדים נשמרות להם.
14. בקדם המשפט האחרון, נסוב הויכוח על כך שיש להעביר את התיק לבית משפט השלום. על בא-כוחם של התובעים להודיע לבית המשפט, אם הוא מבקש להעביר את התובענה לבית משפט השלום בחיפה וזאת תוך 7 ימים מהיום.
זכות תגובה לנתבעים האחרים תוך 7 ימים מיום קבלת הודעתו של בא כח התובעים.
נושאים רלוונטיים נוספים
