פסק דין השופטת שרה ברוש: 1. אלה שני ערעורים על גזרי דין של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ליה לב און) אשר נדונו במאוחד בהסכמת הצדדים, ועניינם הצבת שילוט שלא כדין: (א) תיק ע"פ 70895/05 (אשר יכונה להלן: "הערעור בתיק מנטל") על גזר הדין מיום 13.3.2005 שניתן בת.פ 1254/04 (להלן: "תיק מנטל"). הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. (ב) ע"פ 71614/05 (אשר יכונה להלן "הערעור בתיק יטבתה") על גזר הדין מיום 12.7.2005 שניתן בת.פ 1255/04 (להלן: "תיק יטבתה"). ערעור המדינה מופנה כנגד קולת העונש. תיק מנטל בתיק מנטל, הוגש מלכתחילה כתב האישום נגד הנאשמים הבאים: המערער, יחזקאל כהן (להלן: "כהן"); חברת מנטל בע"מ (להלן : "מנטל"); טל ששני, מנהל חברת מנטל בע"מ; חברת "צבי כהן ואחיו" - חברה קבלנית לעבודות עפר ופינוי אשפה בע"מ; וצבי כהן מנהל חברת צבי כהן ואחיו. כתב האישום נגד חברת צבי כהן ואחיו ונגד צבי כהן נמחק במהלך הדיון. ואלה, בקצרה, עובדות כתב האישום בהן הורשע כהן על פי הודאתו בתיק מנטל: על חלקת מקרקעין הנמצאת בבעלותו של כהן, הותקנו שני שלטים על קונסטרוקציות עליהן התנוססה כתובת פרסומית לחברת "מנטל", אשר נצפו במועדים הנקובים בכתב האישום, וחרף התראות שנשלחו לכהן, בהן נדרש להסיר את השילוט, לא הסיר את השלטים. כהן הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של איסור התקנת שלטים, לפי סעיפים 2, 9ב(א) ו- 9ב(ב) לחוק הדרכים (שילוט), תשכ"ו - 1966 (להלן: "החוק"). בית משפט קמא הטיל על כהן קנס בגובה 40,000 ₪ בתוספת התחייבות בגובה 30,000 ₪, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים. בית משפט קמא גזר על מנטל תשלום קנס בגובה 40,000 ₪ וכן מתן התחייבות בגובה 50,000 ₪, שלא תעבור על העבירות בהן הורשעה במשך שנתיים. על טל ששני, מנהלה של חברת מנטל, הטיל בית המשפט קמא קנס בגובה של 20,000 ₪, בתוספת התחייבות בגובה 30,000 ₪ שלא יעבור על העבירות בהן הורשע במשך שנתיים. חברת מנטל ומנהלה לא הגישו ערעור על גזר הדין. גזר דינו של בית משפט קמא בגזר דין ממצה ומנומק היטב, שקלה שופטת בית משפט קמא בהרחבה רבה שיקולים לחומרה ולקולא. בשיקוליה לחומרה, התייחסה השופטת קמא לרווח הכלכלי המונח בביצוע העבירה, וקבעה, כי הוא מצדיק ענישה שתפגע בצורה ממשית בכיסו של כהן. עוד נימקה, כי כהן לא הסיר את השלטים לאורך זמן רב, חרף התראות חוזרות ונשנות מגורמי האכיפה. השופטת ראתה בחומרה את מעשיו של כהן, שזלזל בחוק והפר אותו בריש גלי, התיר התקנת שלט שני נוסף, חרף ידיעתו כי השלט הראשון איננו חוקי, ומסכן את בטיחותם של המשתמשים בדרך. עוד קבעה השופטת, כי כהן עשה דין לעצמו, וגרם להחטאתם של יתר הנאשמים, ש"הטילו יהבם עליו שיטפל הוא מול הרשות בעניין הצבתם של השלטים באופן בלתי חוקי". בשיקוליה לקולא, התחשבה השופטת קמא בהודאתו של כהן במיוחס לו, בחרטה שהביע, בחיסכון בזמן שיפוטי יקר, וכי זוהי לו הרשעתו הראשונה. עוד הביאה בחשבון את מצבו הכלכלי של כהן, ואת העובדה שקיבל עבור הצבת השלט דמי שכירות בסכום של 500 ₪ בחודש. בית משפט קמא התחשב גם במסמך שהוגש על ידי כהן (נ/3), החתום על ידי מנהלת המחלקה לפיקוח ורישוי במועצה האיזורית עמק חפר, הגב' עליזה שני, מיום 3.12.02, בו נאמר: "הריני להודיע כי בכל הקשור לחוק השילוט אין המועצה נוקטת כל אמצעי אכיפה לגבי שלט המוצב על מבנה העסק בלבד", חרף השמעת דברי ביקורת על כותבת המסמך - מנהלת בכירה הפוגעת באינטרס הציבור, מביעה זלזול בחוק ומקדמת ביצוען של עבירות - דברי ביקורת אלה נאמרו בדין ובמקום. טענות המערער בתיק מנטל ב"כ כהן, עו"ד גלעד וקסלמן, טוען כי הקנס שהושת על המערער גבוה מדי ומן הראוי היה להסתפק במתן התחייבות להימנע מעבירה או בקנס נמוך בהרבה. לטענתו, בית משפט קמא התעלם מהודאתו של המערער במיוחס לו בכתב האישום, מחרטתו, מהפנמתו את דבר העבירה ומכך שמאז לא הציב כל שלט בחלקתו; דברים העומדים בניגוד לאמור בגזר הדין, ממנו עולה כי שופטת בית משפט קמא הביאה שיקולים אלה בחשבון. עוד הוא טוען, כי קיים "חוסר פרופורציה" בגזר הדין בין הקנס שהוטל על חברת מנטל, מתקינת השלט שהפיקה ממנו את מלוא התועלת לבין העונש שהוטל על כהן. כמו כן התעלמה השופטת מהיות כהן שכיר, המתפרנס מעבודתו בחברה לפינוי אשפה ומפרנס שלושה ילדים קטנים ואישה שאיננה עובדת. סבורים אנו כי אין בטענה זו מאום: כהן הוא זה שהרשה למנטל להתקין את השלט, וללא רשותו, לא היתה מנטל יכולה להתקינו; מה גם שיתר הנאשמים הטילו יהבם על כהן כי יטפל באספקטים החוקיים להצבת השלטים מול הרשויות. אין איפוא מקום לטעון כי חלקה של מנטל גדול מחלקו של כהן בעבירה. עוד טען ב"כ המערער, כי כל הכנסתו של המערער מהצבת השלט הסתכמה ב- 500 ₪ בחודש, והקנס שנגזר עליו בגין העבירה גבוה עשרות מונים; הצבת השלט לא גרמה לכל נזק סביבתי או מטרד אחר. ברם, כל אלה טענות ושיקולים אותם הביאה השופטת קמא בחשבון בגזר דינה. מוסיף ב"כ כהן וטוען, כי בית משפט קמא שגה בקובעו כי כהן קיבל מספר התראות על הצבת השלט, בעוד אשר כהן לא קיבל ולו התראה אחת, הגם שבשל הודאתו בכתב האישום, נושא זה לא התברר בבית המשפט. דא עקא, שהמערער הודה והורשע בעובדות כתב האישום, לאמור, כי ההתראות על הצבת השלט נשלחו לו כדין במועדים שננקבו בכתב האישום, ואין הוא יכול לעורר עתה טענות העומדות בניגוד לעובדות בהן הודה. ב"כ המערער הפנה לפסק דין של בית משפט השלום בתל אביב- יפו בת.פ 6706/03 מדינת ישראל נ' קבוצת שנטיפי בע"מ, דינים-שלום כרך כט, 797 (להלן: "עניין שנטיפי") בו הוטל על הנאשמת קנס של 2,000 ₪ ועל הנאשם השני קנס של 1,000 ₪, הוסיף כי המדובר בנסיבות חמורות מאלה של המקרה דנן, וביקש כי נקיש ממנו לענייננו. אולם מקריאת פסק הדין הנ"ל, עולה כי נסיבות עניין שנטיפי הנ"ל שונות בתכלית, בוודאי שלא היו חמורות מענייננו. תיק יטבתה כתב האישום בתיק יטבתה בתיק יטבתה, הוגש כתב האישום נגד חברת י. בעיר אחזקות (להלן: "החברה"); שמעון רבנשטיין, מנהל הכספים וחבר ההנהלה בחברה (להלן: "רבנשטיין"); וכהן. על פי כתב האישום, החברה ורבנשטיין התקינו או הזמינו התקנתו שלא כדין, של שלט גדול על החלקה של כהן, עליה הותקן גם השלט של מנטל, ובה פרסומת למסעדת "יטבתה" שנצפה במועדים המפורטים בכתב האישום ולא הוסר חרף התראות להסירו שנשלחו לכהן. לאחר שמיעת הראיות בתיק, הרשיע בית משפט קמא את כהן בעבירה של איסור התקנת שלטים לפי סעיפים 2, 9ב(א), 9ב(ב) ו-9ג לחוק. בית משפט קמא גזר על כהן, קנס בגובה 100 ₪ בתוספת התחייבות בגובה 2,500 ₪. גזר דינו של בית משפט קמא בתיק יטבתה בשיקוליה לעונש, הביאה השופטת קמא בחשבון את העונש שהוטל על כהן בתיק מנטל. השופטת קמא, מתחה ביקורת על הצורך ועל אופן ניהול התיק על ידי התביעה: "הטיפול בתיק זה ביסודו היה מוטעה, על אף שהגעתי למסקנה כי העבירה בוצעה. המדובר בשלט שהיה מותקן במהלך חודשיים בלבד. בגין התקנתו לא נתקבלה כל התרעה (כך במקור - ש.ב) שהיא אצל הנאשם. במקביל לתיק זה התנהל תיק עם שלט אחר, עליו הותקן פרסום ל'מנטל'. בגין אותו תיק היתה הודיה ובנסיבות האמורות סבורה אני כי תביעה הוגנת צריכה היתה להגיע להסדר לגבי השלט עליו פרסום יטבתה ולא לעמוד על הבאת ראיות בלא טעם שהוא" (ע' 67) וקבעה כי: "הנאשם נענש בגין התקנת השלט ועליו פרסום מנטל ואין הצדקה היום להוסיף ולהענישו בחומרה בגין השלט ועליו פרסום יטבתה" (שם). בנסיבות העניין, כבר יאמר, כי אין למצוא פגם בדבריה אלה של השופטת קמא. עוד התחשבה השופטת קמא בכך, כי השלט היה מותקן במקום תקופה קצרה ביותר, בת חודשיים בלבד; כי כהן ניסה לכסותו; כי לא קיבל כל תמורה כספית עבור התקנתו; וכי לא הובאה כל ראיה כי הוא היה זה אשר התקין את השלט. עוד התחשבה השופטת קמא בכך כי כהן לא קיבל התראות כדין בגין הצבת השלט. טענות המערערת בתיק יטבתה ב"כ המערערת, עו"ד מוריה גרין, טוענת כי העונש שהוטל על כהן חורג "באופן קיצוני ומהותי" לקולא מרמת הענישה הראויה, וכי נפלה טעות משפטית בגזר הדין. ב"כ המערערת מדגישה כי העונש שהוטל על כהן הינו בשיעור 0.05 אחוזים מהקנס המקסימלי שנקבע על ידי המחוקק. להשקפתה של ב"כ המערערת, שגה בית המשפט קמא בהתחשבו בעונש שהוטל על כהן בתיק מנטל, ובהתעלמו מהאינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה בצד העבירות שביצע כהן. ב"כ המערערת הפנתה בעניין זה לפסק הדין עת"מ (ת"א) 1130/03 המילטון 2000 נ' מועצה איזורית חוף השרון (לא פורסם). ב"כ המערערת הוסיפה עוד כי בית משפט קמא לא שמר על עיקרון אחידות הענישה בגזירת הדין, המהווה אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה, וכי "אין כל הסבר בגזר הדין דנן להבחנה בין הענישה בין הנאשמים השונים, בוודאי לאור כך כי בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין כי הרשעתם של הנאשמים האחרים אין בה כדי לגרוע מהרשעתו שלו ומאחריותו לעבירות אשר בוצעו". ב"כ המערערת הפנתה בעיקר לעובדה שבית משפט קמא אימץ הסדר טיעון בעניינה של החברה וגזר עליה קנס כספי בסך 12,000 ₪ והתחייבות בסך 40,000 ₪, שלא תעבור על העבירות בהן הורשעה במשך שלוש שנים. לשיטת ב"כ המערערת, ראוי היה להטיל עונש חמור על כהן, שמנע מהנאשמים האחרים להסיר את השלט על פי דרישת הרשויות, לא הודה במיוחס לו ולא חסך בזמן שיפוטי יקר. טענה זו, כך סבורים אנו, הגם שהיא שובה את הלב, אין בה ממש. ענישה לפי הסדר טיעון אינה יכולה להיות שיקול וקנה מידה לאחידות הענישה, לגבי מי שאינו צד להסדר. ב"כ המערערת מוסיפה וטוענת, כי נפלה שגיאה משפטית בגזר הדין: בית המשפט קמא הטיל על כהן לחתום על התחייבות בסך 2,500 ₪ מבלי שקבע את תקופת ההתחייבות ולגבי אילו עבירות היא מתייחסת; ברם, השופטת קמא הוסיפה לפסק הדין, בכתב ידה ובחתימתה, כי תוקפה של ההתחייבויות היא לשנה אחת. ב"כ המערערת מוסיפה, כי בהתחייבות זו, אין משום הרתעה אמיתית הצופה פני עתיד. עוד היא טוענת כי שגה בית משפט קמא, שלא הורה על העברת הקנס לקרן לשמירת הניקיון, כמצוות הוראת סעיף 9ב לחוק. דיון והכרעה בית המשפט העליון עמד לא אחת על הצורך להעלות את רף הענישה בעבירות שעניינן פגיעה בניקיון ובאיכות הסביבה. ראו את דבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 1223/07 מורשד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 12.2.2007) שנאמרו רק לאחרונה: "הצורך חברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע ההולכים ומתדלדלים וההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הטבע והסביבה, חייבה את המחוקק לקבוע רמת ענישה משמעותית לעוברים עבירות אלו, ואת בית-המשפט בתורו לנקוט מדיניות ענישה מחמירה כלפי אותם עבריינים". וראו גם רע"פ 7861/03 מדינת ישראל נ' המועצה האיזורית גליל תחתון, תק-על 2006(2), 1437; רע"פ 244/96 כים ניר ניהול שירותי תעופה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(3), 529. מעיון מעמיק בשני גזרי הדין של בית משפט קמא, בתיק מנטל ובתיק יטבתה, עולה כי בית משפט קמא התייחס לשני התיקים כאל מקשה אחת וראה את שני התיקים כפרשיה אחת שעניינה זהה, בתקופות חופפות. לא מן המותר להזכיר, כי שני התיקים נדונו במאוחד על פי הסכמת הצדדים וגם בשל כך, אין כל פגם בהתייחסות לשני התיקים בצוותא. 9. השופטת קמא, הביאה בחשבון ושקללה את מכלול השיקולים הרלוונטיים בכל אחד מהתיקים, כפי שפורט לעיל, לרבות אלה שנטענו על ידי ב"כ הצדדים בערעור כאן, ונתנה לדברים משקל וביטוי בגזר הדין. שיקוליה נכונים, מקובלים עלינו, ולא מצאנו מקום להתערב בהם. 10. בתיק מנטל התחשבה כב' השופטת קמא בנסיבות ביצוע העבירה ובזלזולו של כהן בחוק; בכך שכהן הוסיף את השלט השני למשנהו, התעלם מהתראות שנשלחו לו, והעדיף את הרווח הכספי הקל שבצד ביצוע העבירה; נסיבותיו האישיות, לרבות מצבו הכלכלי, עברו הפלילי הנקי; בכך כי הודה במיוחס לו וחסך בזמן שיפוטי יקר. שופטת בית משפט קמא לא התעלמה מהמסמך שקיבל כהן מהמועצה המקומית, ומכך שקיבל עבור הצבת השלט סכום צנוע. השופטת קמא קבעה כי מעשיו של המערער וזלזולו בחוק ראויים לענישה משמעותית וממשית שתפגע בכיסו, תקהה את האינטרס הכלכלי בצד העבירות ותרתיע עבריינים פוטנציאליים. מצאנו כי העונש שהוטל על המערער בתיק מנטל, אף אם הוא משמעותי, הינו עונש ראוי, ולא מצאנו מקום להתערב בו. באשר לתיק יטבתה, מצאנו כי התייחסותה של השופטת לשני התיקים כאל מקשה אחת, והתחשבותה בנסיבות ובמשך ביצוע העבירות, היתה מוצדקת וסבירה. 11. למעלה מן הצורך, ורק כדי להפיס את דעתם של בעלי הדין, נוסיף ונאמר כי אף אילו מצאנו ממש בערעוריהם - מה שאין כן - הרי התוצאה הסופית הנובעת משני גזרי הדין במאוחד, בוודאי שהיא ראויה ונכונה ואין מקום להתערב בה. 12. עם זאת, אכן נפלה טעות משפטית בגזר הדין של בית משפט קמא, באשר לא פורטו בו העבירות נשוא ההתחייבות, ובאשר לא ניתנה הוראה להעברת הקנס לקרן לשמירת הנקיון כמשמעותה בחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד - 1984 (בהתאם להוראת סעיף 9ב(ה) לחוק הדרכים (שילוט), תשכ"ו - 1966). 13. אשר על כן, אנו פוסקים בזאת כדלקמן: א. הערעור בתיק מנטל - נדחה. ב. אנו מקבלים את הערעור בתיק יטבתה (ע"פ 71614/05), ככל שהוא נוגע לשינוי נוסח ההתחייבות, ומורים לכהן לחתום על התחייבות להימנע מכל עבירה על פי חוק הדרכים (שילוט), תשכ"ו - 1966. למען הסר ספק, תוקפה של התחייבות זאת הוא לשנה מהיום. הקנס שהוטל על כהן, בגובה 100 ₪, יועבר לקרן לשמירת הנקיון כמשמעותה בחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד - 1984 (בהתאם להוראת סעיף 9ב(ה) לחוק הדרכים (שילוט), תשכ"ו - 1966). בכפוף לאמור לעיל, הערעור בתיק יטבתה - נדחה. שלט