איך מחשבים פנסיה ?

פסק דין השופט מ' חשין: כחילופי העונות וכמחזוריות תשע-עשרה השנים, כן שבה ועולה לפנינו סוגיית רכיבי משכורת הראויים לשמש בחישובה של גימלה. "סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל-סְביבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ" (קוהלת א', ו'). והשאלות אותן שאלות הן: "משכורת קובעת" לענין גימלה - מהי, ואלו מבין רכיבי המשכורת ימשיכו ללוות עובד בגימלתו לאחר פרישתו מעבודתו. ראו והשוו: בג"ץ 5572/92 זכאי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (3) 602. השאלה שלענייננו עתה היא, האם ייכללו ב"משכורת הקובעת" - ועל-פיהם תיקבע גימלה - תשלומים שעובד זכה בהם בעת עבודתו ואשר היוו גילום מס ששולם לו בגין שווי שימוש במכונית צמודה ובגין תשלום הוצאות טלפון? עיקרי העובדות שלעניין וההליכים שהיו עד-כה 2. עו"ד גרא קורן, המשיב 2 (קורן), היה עובד של העותרת - הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) - בין השנים 1996-1974. עד לשנת 1978 שימש קורן כעוזר ליועץ המשפטי של קק"ל, והחל בשנת 1978 - ועד לפרישתו - שימש בתפקיד היועץ המשפטי של קק"ל. 3. בשנת 1996 ביקש קורן לצאת לפנסיה מוקדמת, ולשם כך בא בשיג-ושיח עם קק"ל באשר לתנאי הפרישה. ביום 10.7.96 שלחה קק"ל מכתב לקורן ובו הודע לו כי בקשתו לפרישה מוקדמת לפנסיה אושרה. במכתב פורטו תנאי הפנסיה, ועליהם אמר בית הדין האזורי לעבודה כי היו "מעל ומעבר למה שהגיע לו [לקורן] על פי ההסכמים". עוד נוסיף, כי ביום 8.10.1996 חתם קורן על "בקשה לקבלת פנסיה צמודת מדד", ובה הצהיר כי מוותר הוא על "הפנסיה הישנה" (הפנסיה מכוח חוקת הפנסיה משנת 1954 לעובדי קק"ל) וכי מבקש הוא לקבל את "הפנסיה החדשה" (פנסיה בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם ביום 6.7.1995 בין קק"ל לבין ארגוני העובדים שלענין). וכך, בין היתר, נאמר בהצהרתו של קורן: "הנני בוחר בזאת לקבל במקום הפנסיה הישנה פנסיה חדשה. הנני מצהיר בזאת כי ידוע לי והנני מסכים במפורש שהוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד הנ"ל, יחולו על זכויותי וזכויות שאירי לפנסיה; ..... מבלי לשנות מהאמור לעיל, הנני מסכים בזאת ומצהיר במפורש כדלקמן: ... - לא אהיה זכאי לקבל במועד כלשהו את הפנסיה הישנה וכל הוראה - לרבות הוראות ס"ק א', ב' וג' של סעיף 10 בחוקת הפנסיה - הסדר או נוהג, בענין המשכורת הקובעת לתשלום פנסיה ו/או בעניין עדכון פנסיה, יהיו בטלים ומבוטלים בעניני; ... 4. קורן פרש מעבודתו בחודש ספטמבר 1996, והחל מקבל גימלה בהתאם לתנאי הפרישה שסוכמו עימו. והנה, כשנתיים לאחר פרישתו הגיש קורן תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, ובה ביקש, בין היתר, להכיר בתוספות מספר ששולמו לו שעה שעבד בשירות העותרת, כתוספות הנכללות במשכורת הקובעת, קרא, באותה משכורת שעל בסיסה משתלמת הגימלה לה הוא זכאי (המשכורת הקובעת או השכר הקובע). ואלו היו אותן תוספות: א. שעות נוספות; ב. תשלומי אש"ל בוקר וצהרים; ג. תשלומי אש"ל בוקר וצהרים - פטור ממס; ג. תוספת גילום המס בגין תשלום הוצאות הטלפון; ד. תוספת גילום המס בגין שווי השימוש במכונית צמודה; ה. תוספת נהיגה עצמית; ו. תוספת דמי שתייה. 5. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של קורן, בקובעו כי כל אותם רכיבים שמנה קורן אינם חלק מן המשכורת הקובעת, ומסקנתו זו ייסד בית הדין על ההגדרה של "משכורת לפנסיה" המצויה בהסכם הקיבוצי המיוחד שלשנת 1995. בית הדין התמקד בשאלה אם אותן תוספות שתבע קורן מנויות בהסכם הקיבוצי כתוספות הנכללות במשכורת הקובעת, ומשהגיע לכלל מסקנה כי תוספות אלו אינן מנויות בהסכם, דחה את תביעתו של קורן. בית הדין לא דן בשאלה אם התוספות אותן תבע קורן הינן "שכר" - העשוי לְזַכּוֹת בגימלה - ולפיכך אף לא נדרש לשאלה מה הוא "שכר" והאם תוספת גילום המס הינה אף היא "שכר". 6. קורן עירער לבית הדין הארצי לעבודה, וצימצם את טענותיו לארבעה רכיבים אשר לטענתו חייבים היו להיכלל בחישוב המשכורת הקובעת: א. תוספת בגין נהיגה עצמית; ב. תוספת דמי שתיה; ג. תשלומי אש"ל; ד. תוספת גילום המס בגין שווי השימוש במכונית צמודה ותשלום הוצאות הטלפון. בית הדין הארצי דחה את ערעורו של קורן בכל הנוגע לרכיבים א' ב' ו-ג', בקובעו כי תוספות אלו היו תוספות "תלויות בתנאי" אשר-על-כן לא היוו הן חלק מהשכר הקובע לצורך גימלה. לא כן בעניינו של רכיב ד' - רכיב גילום המס בגין שווי השימוש ברכב ובגין החזר הוצאות טלפון - שבעניינו נתקבל ערעורו של קורן. ובלשונו של בית-הדין הארצי, בהחלטה קיצרת-שורות: המערער מלין על כך, כי חישוב השכר הקובע לצורך הפנסיה אינו מחושב כדין ... השאלה שבמחלוקת היא מהו השכר הקובע לצורך חישוב הגמלה. לטענת המערער תוספות שונות הן תוספות קבועות מן הטעם שהן שולמו לו בקביעות ... ההלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי על מנת לקבוע מהו השכר הקובע לצורך חישוב הגמלה, יש לקבוע כל תוספת על פי מהותה ולאור המהות לבחון האם אכן היא חלק משכר היסוד או האם תוספת מסוימת תלויה בתנאי ... לאחר ששמענו את טענות הצדדים ובחנו את חומר הראיות הגענו למסקנה, כי התוספות כולן מלבד תשלומי גילום, הן תוספות התלויות בתנאי או החזר הוצאות, ולכן אינן מהוות חלק מהשכר הקובע ... בהמשך דבריו דוחה בית הדין את הרכיבים א' עד ג' כרכיבים המזכים את קורן בגימלה, וממשיך הוא בקובעו כך: לא כן באשר לתוספת גילום בגין שווי טלפון ושווי שימוש במכונית צמודה. עובד המקבל רכב וטלפון, התוספות נחשבות כהטבה החייבת במס הכנסה. המעבידה גילמה את מס ההכנסה בגין ההטבה ובכך הגדילה את שכרו של המערער. זוהי תוספת לשכר (ראה דב"ע כב/19-3 מרקוס בן יפלח נ' פולגת תעשיות בע"מ, פד"ע כה 489). אי לכך מתקבל הערעור בחלקו באופן שהגילום של הרכב והטלפון יהוו חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום הגמלה. הקרן הקיימת לישראל תכלול סכומים אלו בגמלה החודשית המשתלמת למערער. (ההדגשה במקור - מ' ח') על החלטה זו עתירתה של קק"ל לפנינו. היועץ המשפטי לממשלה הודיענו על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה)[נוסח חדש], ושמענו טיעונים מפי באת-כוחו אף-היא. השאלה שבמחלוקת וטיעוניהם של בעלי-הדין 7. המחלוקת בין בעלי-הדין מתמקדת בשאלה אם, ואם לאו, מהווה רכיב גילום המס בענייננו - גילום מס בגין שווי שימוש ברכב ובגין החזר הוצאות טלפון - חלק מהמשכורת הקובעת לעניין גימלה. בפי קק"ל טענות מספר נגד קביעתו של בית הדין הארצי, בהן טענות פרטיקולריות לעניינו של קורן (ולעניינה של קק"ל) ובצידן טענה עקרונית. שתיים הן, בעיקרן, הטענות הפרטיקולריות. אחת, זכותו של קורן לפנסיה תקציבית מעוגנת בהסכמים שנחתמו בין קק"ל ובין נציגות העובדים. הסכמים אלה -הם, ורק הם - קובעים את היקף זכאותו של קורן, וכעולה בבירור מהוראותיהם תוספות גילום המס בגין שווי שימוש ברכב ובגין החזר הוצאות טלפון, אינן נכללות במשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה. שתיים, התנהגותו של קורן נגועה בחוסר תום-לב בנסיבות המצדיקות את דחיית תביעתו אך מטעם זה בלבד. קורן זכה בתנאי פרישה מועדפים, מעבר למגיע לו על-פי דין. כך, למשל, הגם שקורן עבד בשירות העותרת 22 שנים והיה זכאי לפנסיה מוקדמת בשיעור של 54 אחוז בלבד, הוחלט במשא-ומתן עימו להגדיל את שיעור הפנסיה שיקבל עד לשיעור המירבי של 70 אחוז. כן זכה קורן להטבות משמעותיות נוספות שהתבטאו בדרגת הפרישה, במענק פרישה והסתגלות, ובהעמדת רכב צמוד לרשותו לתקופה נוספת. קורן לא העלה בשלב המשא-ומתן טענות כלשהן בדבר זכותו, כביכול, להכללת רכיבים נוספים בשכר הקובע, ביודעו היטב, כך לטענת קק"ל, כי רכיבים אלו אינם נכללים בשכר הקובע. בנסיבות אלו, כך מוסיפה קק"ל וטוענת, כאשר גובה הגימלה המשולמת לקורן הינה פרי של משא-ומתן שבין קק"ל לבינו, ולא עוד אלא שמיטיבה היא עימו עד מאד, יש בהגשת התביעה משום חוסר תום לב מצידו. 8. אשר לטענה העקרונית, זו נסבה על מעמדה ועל סיווגה של התוספת שקורן זכה בה בגילום מס. לטענת קק"ל, מעמדה וסיווגה של תוספת גילום המס ייקבעו על-פי מעמדה וסיווגה של ההטבה אשר ניתנה לקורן ואשר בעניינה נעשה גילום המס. בענייננו-שלנו גילמה קק"ל את המס ששולם עבור החזר הוצאות טלפון ושווי השימוש ברכב הצמוד שניתן לקורן. ומשידענו על-פי ההלכה, כי החזר הוצאות אינו מהווה חלק מן השכר הקובע, ממילא גם המס המגולם בגינו אינו יכול להוות חלק מהשכר הקובע. 9. היועץ המשפטי לממשלה תומך בעמדת קק"ל ובנימוקיה המשפטיים. זכאותו של קורן לקבל קיצבה, כך טוען הוא, נגזרת ממערך ההסכמים הקיבוציים החלים עליו, והסכמים אלה אינם כוללים במשכורת הקובעת לענין גימלה את תוספת גילום המס. יחד-עם-זאת, והגם שלדעתו אין צורך להיזקק למיבחנים המבדילים בין "שכר" לבין "תוספת", מבקש היועץ המשפטי כי נתקן הלכה שגויה שיצאה, לטענתו, מלפני בית הדין הארצי, ונקבע - בניגוד לדעתו של בית הדין הארצי לעבודה - כי תוספת גילום המס אינה נכללת במשכורת הקובעת. עמדתו של היועץ המשפטי היא כעמדת קק"ל: דין הגילום כדין הרכיב עליו הוא משתלם. וכך, מקום שהגילום משתלם על החזר הוצאות ריאלי או בגין הטבה מותנית - תשלומים שעל-פי עצם טיבם אינם מוכרים כרכיב משכורת לגימלה - עוטה הגילום אף-הוא אותה אדרת העוטה את ההטבה או את החזר ההוצאות. על דרך זה נדע כי הגילום אינו מהווה חלק מהמשכורת הקובעת. היועץ המשפטי מדגיש כי תיקון הטעות שנפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי תיקון חיוני הוא, שכן לפסק-הדין של בית הדין הארצי נודעות השלכות כספיות שוטפות ואקטואריות בהיקף נרחב. כך, למשל, ההערכה היא כי אם ייכלל הגילום בשכר לעניינה של גימלה תגדל המחויבות האקטוארית בשירות המדינה בלבד לסכומי כסף משוערים בין 7.5 לבין 14.9 מיליארד ש"ח, ואילו העלות השנתית השוטפת עלולה להיות בין 264 לבין 378 מיליון ש"ח לשנה. 10. בתשובה טוען קורן כי גילום המס מהווה חלק משכר היסוד. קורן מקבל עליו את הנחת קק"ל והיועץ המשפטי, כי דינו של גילום מס הוא - ככלל - כדין הרכיב עליו משתלם המס. אלא שמוסיף הוא וטוען, כי תשלום הוצאות הטלפון, וכמותו שווי השימוש במכונית צמודה, לא היו כלל בגדר "החזר הוצאות" כי אם תמורה נוספת לעבודתו, תמורה ששולמה לו בקביעות במשך שנים. לטענתו, נסיבות עבודתו הצביעו על כך שכמעט לא יכול היה להשתמש בטלפון שבביתו לצורכי עבודה: הוא עבד כ- 12-10 שעות ביום, הגיע הביתה בשעות מאוחרות, ובנסיבות אלו ברי כי רוב שיחות הטלפון שנעשו מביתו נעשו לצרכים פרטיים וכי השימוש שעשה בטלפון בביתו לצורכי עבודה היה זניח. יתר-על-כן: קק"ל אף לא ביקשה ממנו דיווח או הצהרה כי מבצע הוא מביתו שיחות כלשהן בענייני עבודה. כך גם לעניין הוצאות השימוש במכונית שהוצמדה לו: הוא לא נדרש לכל דיווח בעניין אופן השימוש ברכב הצמוד שהועמד לרשותו, וניתן לו היתר בלתי מוגבל ובלתי מותנה להשתמש בו גם לצרכיו הפרטיים. בנסיבות אלו, ברי כי גם הרכב הצמוד היווה הטבה בעין שנועדה להגדיל את התמורה המשתלמת לו עבור עבודתו. וכמסקנה נדרשת מכל אלה: הרכיבים שבגינם השתלם המס היוו "שכר" לכל דבר ועניין, ולפיכך גילום המס בעטיים של רכיבים אלה היה אף הוא בגדר "שכר". לחלופין, כך טוען קורן, ניתן לראות בתוספת הגילום "תוספת קבועה". קורן מבסס טענה זו על ההגדרה של "משכורת" בחוקת הפנסיה. לטענתו, חלה על עניינו ההגדרה שבסעיף 10א. לחוקת הפנסיה, ועל-פיה המשכורת הקובעת הינה "משכורת יסוד האחרונה של העובד על תוספותיה הקבועות". המונח תוספותיה הקבועות אינו מוגדר, אמנם, אך קורן מסיק מכך כי כל תוספת שנשתלמה לעובד באופן קבוע לאורך זמן הינה תוספת קבועה בהתאם לחוקת הפנסיה. 11. בשתי מערכות נחלקו בעלי-הדין ביניהם. מערכה אחת היא המערכת העקרונית - מערכת הבנויה על ערכי יסוד בסוגיית הגימלה - והמערכת האחרת היא המערכת הפרטיקולרית - מערכת הנבנית על הסכמי הגימלה הספציפיים החלים ביחסים בין קק"ל לבין עובדיה הפורשים לגימלאות. ואולם עיון בדברים מקרוב ילמדנו על קיומה של אוסמוזה בין המערכת העקרונית לבין המערכת הפרטיקולרית. ביתר דיוק: המערכת הפרטיקולרית - בה עיקר, ואילו המערכת העקרונית כמו נטמעה בתוכה של המערכת הפרטיקולרית תוך שהיא מספקת לה עקרונות-יסוד, דוקטרינות ואף כללים פרטיקולריים שכוחם עימהם בשדה הגימלאות. הבה נבחן אפוא את ענייננו מבעד למערכת הפרטיקולרית, היא מערכת ההסכמים שקורן פרש במיסגרתם לגימלה. לזכויותיו של קורן על-פי ההסכם הקיבוצי 12. האם על-פי הסכם הגימלה שלעניין מהווה גילום המס שקורן זכה בו - בגין תשלום הוצאות הטלפון ושווי השימוש במכונית צמודה - רכיב מן המשכורת הקובעת לחישוב גימלתו? שאלה זו נגזרת, בראש וראשונה, מפירושו של ההסכם הקיבוצי, ולשאלה זו נידרש עתה. 13. כפי שראינו, זכותו של קורן לגימלה מקק"ל יכולה שתעגן עצמה בהסכם קיבוצי אחד או בשני הסכמים קיבוציים שנכרתו בין קק"ל לבין נציגות עובדים. אחד, הסכם קיבוצי מיוחד מיום 6 ביולי 1995 בין העותרת לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ארגון עובדי העותרת וועד הפנסיונרים של העותרת (ההסכם המיוחד). שניים, "הסכם לחוקת הפנסיה לעובדי הקרן הקיימת לישראל", אשר נחתם ביום 26 בינואר 1954 ותוקן מעת לעת (חוקת הפנסיה). שני ההסכמים כוללים - כל אחד מהם לעצמו - הוראות והגדרות לעניין המשכורת הקובעת לצורכי חישוב הפנסיה. בית הדין האזורי קבע כי ההגדרה שבחוקת הפנסיה אינה חלה על קורן וכי תחתיה באה ההגדרה בהסכם המיוחד: ביום 8.10.96 חתם התובע, בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד, על בקשה לקבל פנסיה צמודת מדד ובה הסכים והצהיר כי לא יהיה זכאי לקבל במועד כלשהו את הפנסיה הישנה וכל הוראה של סעיף 10(א) עד (ג) בחוקת הפנסיה בעניין משכורתו הקובעת לתשלום הפנסיה ו/או בענין עדכונה בטלים בעניינו ... מכאן, שלאור חתימת התובע על הבקשה דלעיל, ולאור האמור בהסכם הקיבוצי המיוחד, לא חל על התובע סעיף 10א' לחוקת הפנסיה אשר קבע את הרכב הפנסיה, אלא סעיף 2 להסכם הקיבוצי המיוחד אשר קובע את הרכיבים הנלקחים בחשבון לצורך חישוב הגימלה. מימצא זה שקבע בית הדין האזורי אין מקום להתערב בו (ראו: בג"ץ 410/76 גאי חרות נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לא (3) 124, 133-132), וטענות קורן כי ההגדרה שבחוקת הפנסיה ממשיכה לחול עליו - אין בה ממש. בוודאי שלא ניתן ליישבה עם הצהרתו המפורשת מיום 8.10.96 (הוא הדין בהוראות הסעיפים 10ה. ו-11 להסכם המיוחד, הוראות שתוכנן הוא כתוכן האמור בהצהרתו של קורן מיום 8.10.96). 14. ומה מורה אותנו ההסכם המיוחד לעניינה של המשכורת הקובעת? כך מורה אותנו סעיף 2 להסכם המיוחד: 2. בהסכם זה: ... "משכורת לפנסיה" המשכורת החודשית האחרונה בטרם פרישה לפנסיה, עד משרה מלאה אחת בלבד, הכוללת כדלקמן: השכר המשולב משכר יסוד, תוספת ותק ותוספת יוקר, כפי שהם נקבעים בהסכמי הדירוגים או בהסכמים המוחלים, הכל לפי הדירוג החל על עובד בדרגתו ובויתקו האחרונים; תוספת מוסדית בהתאם להסכם תוספת מוסדית ו/או תוספת משמרות בהתאם להסכם מיום 4.2.1990, לזכאים להן לפי הענין; 1/12 מסכום כל אחת מהקצובות ל"ביגוד", ל"הבראה" (עפ"י הסכם הקצובות) ול"מענק יובל" (עפ"י הסכמי הדירוגים או ההסכמים המוחלים), שהעובד קיבל או זכאי לקבל כעובד בשירות בפועל. תוספות שלגביהן נקבע או ייקבע - בהסכמי הדירוגים, בהסכמים המוחלים או בהסכמים בין קק"ל לבין ארגון עובדי קק"ל, אם וכפי שהוחלו או שיוחלו בעתיד ערב פרישתו של העובד - כי יש להביאן בחשבון המשכורת המשמשת בסיס לחישוב ותשלום פנסיה או גמלה חודשית; (ההדגשות הוספו- מ' ח'). ההסכם המיוחד מאמץ מנגנון דומה לדגם שהעמיד חוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב], תש"ל-1970 (חוק הגימלאות או החוק), ולפיו נבנית גימלה על-פי "המשכורת החודשית האחרונה בטרם פרישה לפנסיה", ומשכורת זו כוללת שכר יסוד ותוספות שונות אלו: תוספת ותק ותוספת יוקר; תוספת מוסדית ותוספת משמרות; תוספת בגין קצובת ביגוד, הבראה ומענק יובל; תוספות שלגביהן נקבע באחד ההסכמים המוחלים על עובדי העותרת כי יש להביאן בחשבון המשכורת המהווה בסיס לחישוב "תשלום פנסיה או גימלה חודשית". לא נתקשה לגלות, כי תוספת גילום המס עליה נסבה העתירה אינה נמנית עם אותן תוספות שבהסכם המיוחד, ומכאן מסקנתו של בית הדין האזורי - מסקנה המקובלת אף עלינו - כי תוספת גילום המס - על-פי ההסכם המיוחד - אינה אחת מן התוספות למשכורת הקובעת לצורך חישוב הגימלה של קורן. 15. טוען קורן, כי גם אם אין תוספת גילום המס בגדר תוספת קבועה, יש מכל מקום לראותה כחלק אינהרנטי משכר היסוד. לשון אחר: תוספות גילום המס נטמעות בשכר היסוד ומזכות הן בגימלה בהיותן רכיב בשכר היסוד. טענה זו - מה טיבה? בית הדין האזורי לא נדרש כלל לטענה כי תוספת גילום המס יש לראותה כשכר, ובקובעו כי תוספת הגילום אינה מן התוספות המזכות על-פי ההסכם הקיבוצי, דחה את טיעוני קורן. שלא כמותו, בית הדין הארצי קבע כי תוספת גילום המס היא בגדר שכר, הואיל ו"המעבידה גילמה את מס ההכנסה בגין ההטבה ובכך הגדילה את שכרו של המערער". קביעה זו תוקפת קק"ל ותוקף היועץ המשפטי לממשלה בכל עוז, והשאלה הנשאלת היא, מה הביא את בית הדין הארצי לקבוע קביעה שקבע? לטיבו של גילום המס 16. מה טעם, אפוא, סיווג בית הדין הארצי את רכיב גילום המס כשכר? התשובה לשאלה זו היא שבית הדין הארצי ייסד החלטתו על פסיקה קודמת שפסק, פסיקה אשר סיווגה גילום מס כשכר. מקורה של גישה זו באימרת-אגב של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט מנחם גולדברג, בדב"ע נב/3-19 בן יפלח נ' פולגת תעשיות בע"מ, פד"ע כה 489. פסק-הדין באותה פרשה נסב על גובה פיצויי פיטורין שיש לשלם לעובד, ועובדות המקרה היו כלהלן: עובד חתם על הסכם פרישה ומכוחו קיבל פיצויי פיטורין ומענק בסכום גבוה מהסכום שהיה זכאי לו מכוח חוק פיצויי פיטורין. כן חתם העובד על כתב ויתור בו הצהיר כי אין לו דרישות נוספות נגד המעבידה. הסכם הפרישה לא כלל את שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו של העותר במהלך עבודתו, ואף לא את המס שגולם בגין הטבה זו במשכורת הקובעת לחישוב שווי פיצויי הפיטורין. לאחר שקיבל את הסכומים להם היה זכאי מכוח הסכם הפרישה, פנה העובד לבית הדין האזורי לעבודה בתביעה כי שווי השימוש ברכב הצמוד וגילום המס שהשתלם בגין הטבה זו, יסווגו כשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורין להם הוא זכאי. 17. בית הדין הארצי פסק כי בשים לב לכך שהסכום הכולל ששולם לעובד היה גבוה מן הסכום שזכאי היה לקבל מכוח חוק, לא תישמע מפיו טענה כי יש להוסיף לסכום שכבר השתלם לו תשלום נוסף מכוח חוק. על-כך הוסיף הנשיא גולדברג אימרת אגב, כי אלמלא נחתם הסכם הפרישה היתה תביעת העובד נדחית בכל-הנוגע לסיווג תוספת שווי השימוש ברכב כשכר, בעוד אשר התביעה לכלול את סכום הגילום במשכורת הקובעת - היתה מתקבלת. וכך נימק הנשיא גולדברג את עמדתו (בעמ' 495): למעלה מהצריך לענייננו, ובמאמר מוסגר, יצויין כי אלמלא "עסקת החבילה", היה דין התביעה לכלול את "ההכנסה הזקופה" כרכיב לחישוב פיצויי פיטורים להידחות, והתביעה לכלול את "סכום הגילום" - להתקבל. "הכנסה זקופה" אינה "שכר עבודה", אינה "הכנסה" בעין או בכוח ואינה רכיב שכר, שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. טובות הנאה רבות שמקבל עובד, ואשר בגינן משתלם מס, אינם "רכיב" לעניין חישוב פיצויי פיטורים מכח תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, שהותקנו מכוח סע' 13 לחוק פיצויי פיטורים; מדובר לא רק בתשלומים המשולמים ישירות לעובד (כגון דמי נסיעה ודמי הבראה), אלא גם בטובות הנאה אחרות שהעובד מקבל, והמעביד חייב במס בגינם (למשל אלה המנויות בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה). שונה המצב לגבי "הסכום המגולם" שהוסף למשכורתו של העובד. סכום זה אינו בגדר "תוספת", כפי שפורש דיבור זה בפסיקה, אלא חלק משכר היסוד של העובד, שהרי אלמלא שולם לו, היה נשאר בידו, מידי חודש, לאחר ניכוי המס, סכום פחות מזה הנותר בידו עם אותה תוספת ... השופטת עדינה פורת הסכימה לתוצאה אליה הגיע הנשיא גולדברג, אך מטעמים שונים. לשיטתה, סיווג התוספת ראוי לו שייגזר מן המיבחנים שפותחו בפסיקת בית הדין לעבודה לעניין שכר ותוספת, ואין לגוזרו מדיני המס שאינם לענין. ובלשונה של השופטת פורת (בעמ' 497-496): כבר נרמז לעיל כי לשווא יגע ב"כ המעבידה בחפשו פתרונים לסיווג ההטבה בהוראות המיסוי, באשר אין כל סמיכות פרשיות בין סיווג תשלום או טובת הנאה כ"שכר יסוד" להבדיל מזכות נלווית לו, לבין היותה מחויבת במס, שהרי רבות ומגוונות תוספות השכר שהוכרו בהלכה הפסוקה כנילוות לשכר היסוד, שאין להכלילן בחישוב פיצויי פיטורים. ואף על פי כן חלה עליהן חובת המיסוי על פי חוקי המס, ודי לעיין בהקשר זה בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה על מנת להיווכח עד כמה הורחבה רשת המיסוי, ונתפסים בה תשלומים שונים ומגוונים, אשר לא יעלה על הדעת לסווגם כשכר יסוד, הנכלל בחישוב פיצויי הפיטורים. גם למותר לציין כי חוק פיצויי פיטורים, כמו חוקי העבודה האחרים, אינו in pari materia (חוקים דומים) בהשוואה לחוקי המיסוי, באשר נועדו החוקים האמורים למטרות שונות בתכלית, ואין להקיש מאחד למשנהו. ההלכה הפסוקה הציבה מבחנים לסווג תשלומים שמשלם המעביד לעובד תוך הבחנה בין שכר יסוד, שדינו להיכלל בפיצויי הפיטורים, לבין תוספות נילוות המוצאות מתחומם. בשבתו על המדוכה בסוגיה זו, יצא בית דין זה מן ההנחה כי חזקה שכינוי הניתן לתשלום מעיד על משמעותו האמיתית, ועל הטוען כי הכינוי הוא פיקטיבי ולא בא אלא להסוות שכר עבודה רגיל - להוכיח את טענתו. השופטת פורת קבעה עם זאת כי בעניין הנדון אין צורך להידרש להלכה הפסוקה, שכן בית הדין האזורי קבע כי הרכב הצמוד ניתן לעובד לצורכי עבודתו ולצרכיו הפרטיים מבלי שניתן לומר מהו החלק היחסי של כל שימוש. ובהמשך (בעמ' 497): באין יכולת "לאתר" את חלקו הרעיוני של הרכב שנועד לצרכים פרטיים, לא ניתן לייחד ולהגדיר את חלקו השקול כשכר עבודה גם לו ראינו בהטבה הניתנת בעין שכר עבודה, וכבר מן הטעם הזה אין תקומה לטענה כי הצמדת הרכב או חלק ממנו הם בגדר שכר עבודה שיש להכלילו בחישוב פיצויי הפיטורים (כבר אמרנו לעיל כי תחשיבי מס ההכנסה אין בהם כל אינדיקציה ל"חלוקה" זו). הוא הדין אשר לגילום המס (שם,שם): הגם שלא נוכה משכר העובד, הוא התווסף לשכרו בתוספת מותנית ולא כשכר רגיל, שהרי אילמלא הוצמד לו הרכב לצרכי עבודתו, לא היה משולם לו סכום הגילום והא בהא תליה. 18. הדברים שנפלו מעטו של השופט גולדברג באשר לסיווגה של תוספת גילום המס נאמרו כאימרת אגב, ואולם בפסקי דין מאוחרים יותר אומצה אמירה זו כמו היתה הכרעה ממש. כך, למשל, בדב"ע נה/3-152 אהרוני נ' פרדס סינדיקט (עיבוד פרדסים) בע"מ, פד"ע לא 337, אשר עסק אף הוא ברכיבים שיש לכלול במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורין. סגן הנשיא, השופט אדלר, ציין כי דעתה של השופטת פורת בפרשת בן יפלח "[]מצביעה על טענות כבדות משקל על פיהן אין לכלול את סכום הגילום בחישוב פיצויי פיטורים", ומוסיף הוא באומרו כך: "נציין סיבה אחת והיא, שהשימוש ברכב הינו תוספת לשכרו של העובד ולא חלק משכר היסוד שלו, ואם העובד לא היה מקבל את התוספת הוא לא היה מקבל את סכום הגילום" (בעמ' 347). על-אף ביקורת זו קבע סגן הנשיא אדלר כי "אין מקום לשקול מחדש את ההלכה הזו [של הנשיא גולדברג בפרשת בן יפלח], אותה חזרנו ואישרנו לא מכבר..." (עמ' 347). ראו עוד: דב"ע נד/3-125 מלכה בן-נון נ' אור שלום כפר ילדים ונוער בע"מ, פד"ע כח 334. 19. דבריו של הנשיא גולדברג בפרשת בן יפלח, והלכות שקבע בית הדין הארצי לעבודה באותו תלם - כך אף בענייננו - אינם מקובלים עלי ואני חולק עליהם. אכן כן: כדבריו של הנשיא גולדברג, גילום מס מגדיל את השכר הריאלי של העובד, ואולם נתקשיתי להבין כיצד יש בעובדה זו, באשר היא, כדי להשליך במישרין על סיווגו של הגילום - בדיני עבודה - כרכיב בין רכיבים לגימלה. והרי נסכים כולנו כי לא כל רכיב המגדיל את השכר הריאלי מהווה שכר קובע לצורכי גימלה. תשלום לעובד - כל תשלום שהוא - חייב שייבחן על-פי מיבחנים שפיתחה הפסיקה לעניין "שכר" ו"תוספת", ונזכיר לעצמנו את הילכת ביטמן הוותיקה והטובה, המבחינה בין "שכר" לבין "תוספת". הנה-כי-כן בהתאם להילכת ביטמן (לד/7-3 מדינת ישראל נ' ביטמן, פד"ע ה 421) שכר הוא "התמורה הניתנת לעובד כנגד התחייבותו לעבוד" (שם, 426), או, "גמול כספי שאותו מקבל עובד תמורת מילוי תפקידו - או תמורת נכונותו למלא תפקידו - בתנאים רגילים" (פרשת זכאי, 614); ומיבחן עזר לבחינת תפקידו של העובד הינו "מבחן תיאור התפקיד", דהיינו, מה היא הגדרת התפקיד של העובד בתקן ובפועל (ראו: פרשת זכאי, 618-614). לעומת זאת, "תוספת" הינה "[]תשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם" (הנשיא בר-ניב בפרשת ביטמן, 427; וראו הפירוט בפרשת זכאי, 621-618). ראו עוד: בג"ץ 862/89 מנצ'ל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד (2) 37, 43-40; בג"ץ 5580/94 מירוז נ' בית הדין הארצי, פ"ד נב (1) 252, 263-261; ע"ע 300312/97 נחמני נ' עירית באר שבע, פד"ע לו 251, 264-263, 268-267. ועוד ידענו, כי כינויו של תשלום פלוני כ"שכר" - המזכה בגימלה, או כ"תוספת" - שאינה מזכה בגימלה, לא הוא שיקבע. "על מהותה של תוספת לשכר עבודה ועל כך אם רכיב מסוים של שכר הוא בכלל בגדר תוספת לא ילמדו מהכינוי, אלא ממהותו של אותו רכיב השכר": דב"ע לה/3-70 ערד תעשיות כימיות בע"מ נ' שטנצלר, פד"ע ז 271, 277. ומהותו של רכיב השכר תיקבע על-פי עובדות הענין: בג"ץ 6080/94 גפני נ' בית הדין האזורי לעבודה, פ"ד נא (4) 308, 320. 20. נזכיר עוד ונזכור: מדברים אנו כל העת - במובלע, אמנם - בשני רכיבים הצומחים ממקור אחר, מעין שֶכֶב ורֶכֶב. השֶכֶב - המונח בתשתית - הוא התשלום או ההטבה הניתנים לעובד אגב עבודתו. כך היא, למשל, "החזקת טלפון" וכך הוא תשלום עבור "רכב צמוד" הניתן לעובד. אותם תשלום או הטבה חייבים במס הכנסה, ומכאן נולד הרֶכֶב - הוא גילום המס בגין התשלום או ההטבה. הטבת הגילום אינה ניתנת לעובד אלא כדי שלא יוטל עליו לשאת בתשלום המס בגין רכיב השֶכֶב. בראותנו כך את הדברים - וכך, לא אחרת, יש לראותם - כי אז נדע מעצמנו כי דין השכב חייב שיהא אף דין הרכב. הרכב בא בעקבות השכב שכן בלא שכב אין רכב. הרכב טפל הוא לשכב ובאשר ילך השכב שם ילך הרכב. ומה החבל ילך אחר הדלי והטפל אחרי העיקר, כן הוא הרֶכֶב שבאשר ילך השֶכֶב שם ילך אף-הוא. וכך, מקום שבו תשלום או הטבה פלונים הניתנים לעובד הם בגדר "שכר", אף גילומם יהא שכר, שהשניים אינם אלא שני צדדים של אותה מטבע והם בבחינת תאומי-סיאם. לעומת זאת, מקום שהתשלום או ההטבה תולים עצמם בתנאי-ביטמן, אין אלה מהווים שכר אלא תוספת התלויה בתנאי, וגילום המס יהא כמותם שכן אף קיומו-שלו - על דרך השירשור - מותנה באותו תנאי. 21. הגילום במהותו נגזר מתשלום או מהטבה פלונים, וכמסקנה נדרשת מכאן נדע כי דינו הוא - לענין גימלה - כדין התשלום או ההטבה. תשלום הגילום אינו ניזון אלא מן התשלום או מן ההטבה ואוחז הוא בעקביהם. כנדרש מכך, לא נדע טיבו ומהותו של הגילום עד שלא נדרוש במהותם ובטיבם של התשלום או ההטבה שהגילום צמוד אליהם. ומשנדע מה טיבם ומהותם של התשלום או ההטבה, נדע ממילא טיבו ומהותו של הגילום לצורכי גימלה - מהו; הכרעה בטיבו ובמהותו של התשלום או ההטבה יחרצו מעצמם את סיווגו של הגילום לצורכי גימלה. הצופן הגנטי של הגילום הוא הצופן הגנטי של התשלום או ההטבה שהגילום נעשה בגינם, ומכאן שעד אשר נדע טיבו של הגילום - מהו, שומה עלינו לחקור ולדרוש ולמצוא טיבו של תשלום-האב. ומן הכלל אל הפרט 22. ולענייננו: מה היו הנסיבות בהן שולמו לקורן הוצאות הטלפון והוצאות רכב צמוד, והאם בהתאם למיבחנים שנקבעו בהלכה תשלומים אלה היו בבחינת שכר נושא גימלה או בבחינת תוספות התלויות בתנאי שאינן נושאות גימלה? שאלות אלו אמורות להיות מוכרעות על-פי מימצאי-עובדה; דא עקא בית הדין האזורי לעבודה לא קבע בעניינם של תשלומים אלה כל מימצא-שבעובדה. ומדוע כך? משום שקורן לא תבע כלל להכליל רכיבים אלה במשכורתו הקובעת לענין גימלה. יש להניח כי קורן סבר, לעת הגשת התביעה, כי הרכיבים בגינם גולם המס, אין הם רכיבים לגימלה, ומטעם זה לא תבע כלל גימלה בגינם. ולא זו בלבד שקורן לא תבע גימלה בגין רכיבים אלה, אלא ששנתיים ימים קיבל גימלה הבנויה על משכורת שלא כללה אותם רכיבים של החזקת טלפון ורכב, ולא נשמעו מפיו כל תאניה ואניה. יתר-על-כן: קורן נשאל בחקירה נגדית במפורש: "אתה תובע את תוספת הגילום על שווי הרכב ולא את שווי הרכב", ותשובתו היתה: "כן". אכן, בעתירתו לפנינו טען קורן כי יש לכלול את הטבות הטלפון והרכב ב"שכר" שקיבל, אלא שרכיבים אלה, כאמור, לא נתבעו על-ידו בתביעתו המקורית לבית הדין לעבודה וממילא לא נקבעו בעניינם כל מימצאים שהם. משהיה כך, לא נוכל אף אנו לקבוע מימצאי-עובדה כעתירתו של קורן. 23. משהחליט קורן שלא לתבוע כי תוספות הרכב והטלפון ייכללו במשכורתו הקובעת לצורכי גימלה; וביודענו כי הנטל עליו מוטל הוא להוכיח כי "תוספת" לשכר כשכר דמי; עלינו להניח כי תוספות אלו כשמן כן הן: תוספות הן שאינן בנות-גימלה, בין על-פי ההסכם הקיבוצי בין בהיותן תוספות התלויות בתנאי. משכך, גילום המס בגין אותן תוספות מותנה אף הוא באותו תנאי וממילא מהווה אף הוא תוספת (שאינה בת-גימלה) ולא שכר. גילום המס תולה עצמו באותו תנאי שהתוספות בגינן הוא משתלם תלויות בו. לא אקבל אפוא את הכרעת בית הדין הארצי לעבודה בקובעו כי גילום המס הינו שכר בן-גימלה. אחרית דבר 24. מסענו בא לסיומו והגיעה עת סיכומים. דעתנו היא, כי על-פי הדין המחייב, רכיב גילום המס ששילמה קק"ל לקורן בגין שווי השימוש ברכב ובגין החזר הוצאות הטלפון, לא היווה חלק משכרו הקובע של קורן לעניין חישוב הגימלה שהוא זכאי לה. הנדרש מכאן הוא, כי בהחליטו את אשר החליט בנושא רכיב הגילום, נתפש בית הדין הארצי לעבודה לכלל טעות משפטית. 25. על רקע מסקנות אלו, השאלה אינה אלא אם נתקיימה בענייננו ההלכה המתירה לנו - או המחייבת אותנו - להתערב בהכרעתו של בית הדין הארצי ולהפוך קערה על-פיה. תשובתנו לשאלה היא בחיוב. לדעתנו נתמלאו בענייננו שני תנאי-היסוד אשר נקבעו בהילכת חטיב (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673, 694-693), דהיינו: נתגלתה לענייננו טעות משפטית מהותית והצדק מחייב התערבותנו בהלכה שנפסקה. יתר-על-כן: ניתן להסב על ההלכה שלפנינו דברים שנאמרו בפרשת רשות הנמלים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (בג"ץ 289/79, פ"ד לד (2) 141, 159) כי "אם נשאיר את פסק-הדין על כנו, ננציח טעות משפטית, בסוגיה מרכזית בדיני העבודה ..." . אם אין די בכל אלה, נוסיף ונזכיר את השלכות הרוחב הכספיות מרחיקות-הלכת הנודעות להלכה שקבע בית הדין הארצי. וכבר נפסק כי הלכה (מוטעית) הגוררת בעקבותיה הוצאות ממון גדולות מצדיקה התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. ראו והשוו: קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, בג"ץ 932/91, פ"ד מו (2) 430, 439. כל אלה מצדיקים כי נתערב בהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה ונאמר את דברנו. 26. אציע אפוא לחבריי למושב כי ניעתר לעתירה, נבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1240/01 ככל שהמדובר הוא בנושא הגילום, ונשיב על כנו בנושא זה את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתב"ע 1711/98. עוד אציע לחבריי כי נחייב את המשיב 2 בשכר טירחת עו"ד של העותרת בסכום של - 10,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיא (בדימ') א' מצא: אני מסכים. המשנה לנשיא (בדימ') השופט גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין. שאלות משפטיותפנסיה