החלטה המחלוקת בתמצית 1. התובע הינו חבר בקיבוץ הנתבע (להלן - הקיבוץ או הנתבע). בין השניים נתגלעו חילוקי דעות ביחס לזכויות כספיות למיניהן. אחת מן הטענות שנפרסו בכתב תביעה שהגיש התובע נגד הקיבוץ עניינה זכותו בכספי קרן השתלמות כלשהי, ובשאלה זו הסכימו בעלי הדין (בישיבה מיום 9.1.2005), כי אחליט על סמך טיעון שיטענו בפניי, משמע בלא שמיעת ראיות, באשר עיקרה של השאלה השנויה במחלוקת - משפטי. והטיעונים אמנם נשמעו, ועתה באה השעה להחליט. המחלוקת ביתר הרחבה 2. ובכן, ביחס לסוגיה המדוברת מוסכמות, הלכה למעשה, על בעלי הדין כל העובדות, הצריכות לשם הכרעה בה, והן משרטטות את התמונה הבאה: בשנת 1995 החל התובע עובד במפטמת יענים במפעלים האזוריים צמח מ.א.ע.י. בע"מ (להלן - 'המפעל'). משכורתו הועברה אל הקיבוץ דרך קבע. בחודש אוקטובר שנת 2003 נסגר המפעל, ועבודת התובע בו נפסקה. הפסקת העבודה הולידה זכות לקבלת כספים למיניהם, בין מן המפעל עצמו (הפרשי שכר וכד') ובין מקופות ומקרנות למיניהן, שבהן הופרשו כספים במשך שנות עבודתו של העובד-התובע במפעל, ובתוך כך - כספי קרן השתלמות, העומדים כיום על סך של 107,880 ₪. התובע מבקש לאחוז בכספים אלה, משלטעמו הם שלו, שכן הם נועדו להשתלמות שלו באופן אישי, להבדיל מן השכר אותו הוא קיבל מן המפעל, שכר שהועבר בשלמותו לקיבוץ משך כל השנים. הקיבוץ סבור, לעומת זאת, כי הכספים הם לו, באשר הם מהווים חלק בלתי נפרד מן השכר, ואת השבחתו המקצועית עשוי החבר-העובד לקבל לפי הכללים הנקוטים בתוך הקיבוץ פנימה. 3. זוהי, הלכה למעשה, מסכת העובדות הצריכה לנו, עם המחלוקת שנתגלעה בין בעלי הדין. על עובדות אלה יהא עלינו להוסיף הוראות מתקנון הקיבוץ הצריכות לעניין, באשר התקנון מסדיר את היחסים שבין הקיבוץ לבין חבריו, ומהן יהא עלינו לגזור את התשובה לשאלה, למי הזכות בכספי קרן ההשתלמות. לא למותר יהא להוסיף, מכל מקום, את קיומה של החלטה שנתקבלה בקיבוץ מקדמא דנא, לפיה כספי קרן ההשתלמות של מי מן החברים עוברים לקופת הקיבוץ, ואמנם כך נוהגים בקיבוץ מאז ומתמיד. דיון 4. תמים דעים אני עם התובע, ודומה שעל כך לא חלק גם הנתבע, באשר לאופיה ולתכליתה של קרן השתלמות, משמע לקדם את העובד מבחינה מקצועית, להשביח את יכולותיו המקצועיות וכיו"ב, והדברים ידועים, והם נפרסו בפסיקה עניפה של בתי המשפט. אלא שהלכה זו עניינה תכלית הקרן ויעוד הכספים שבה, כשהדברים מכוונים ליחסים שבין המעביד לעובד. ואמנם, ביחסים שבין התובע לבין המפעל - את הכספים המדוברים יש לראות ככספי העובד, שנועדו לקידומו האישי וגו'. מכאן ואילך עלינו לפנות למערכת היחסים שבין התובע לבין הקיבוץ, שהרי מערכת יחסים זו קובעת מה ייעשה בכספים (ושאר זכויות, נכסים וגו') של החבר, אם יעברו לקיבוץ או ייוותרו בידי החבר. שאלה זו היא העומדת עתה למבחן, איפוא, ועתה אנו מבקשים להכריע בה. 5. מיוחדים הם היחסים שבין הקיבוץ לבין החבר, ותקנון הקיבוץ מבקש לשקף את עיקריהם. בבסיסם של יחסים אלה עומד עקרון השיתוף המלא בין החברים, וממנו נגזרת, מן הצד האחד, מחויבותו של כל חבר לעשות כמיטב יכולתו לטובת כלל חברי הקיבוץ, ובכלל זה - העברת כל תמורה המתקבלת מעבודתו - לקיבוץ, ומן הצד השני - מחויבותו של הקיבוץ לספק לחבר את צרכיו, בהתאם ליכולותיו. השיתוף שבין החברים מתבטא, איפוא, בשיתוף בכוח העבודה, מחד, ובשיתוף בזכויות מכל מין וטיב (ובכלל זה קנין וכד'), מאידך. 6. עקרונות אלה, העומדים בבסיסו של כל קיבוץ (במתכונתו ההיסטורית, קרי זו שלפני תהליכי ההפרטה למיניהם שעוברים עתה קיבוצים), משתקפים בהוראותיו של תקנון הקיבוץ, וביניהן מצאנו את אלה: סעיף 3 לתקנון קובע: 'הקיבוץ הנו התאגדות חפשית של אנשים למטרות התיישבות, קליטה, קיום חברה שיתופית המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל על הקנין, עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בכל שטחי היצור, הצריכה והחינוך...' (ההדגשה שלי - א.א.) סעיף 4 לתקנון קובע: 'כל חבר קיבוץ ... מעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו, ומוסר לקיבוץ את כל ההכנסות והנכסים הנמצאים ברשותו או המגיעים לידיו מכל מקור שהוא, והקיבוץ קובע את עבודתו של החבר על כל הקשור בה, ומספק את כל צרכיו... בהתאם ליכולתו, וכל אלה בהתאם לכללים הנהוגים בו, כפי שנקבעו על ידי מוסדותיו המוסמכים...' (ההדגשה שלי - א.א.) בין מטרות הקיבוץ הקבועות בתקנון מצאנו, בסעיף קטן 6(ג) שבו, את אלה: 'לספק את הצרכים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים, החינוכיים והאישיים של חברי הקיבוץ ... בגבולות יכולתו הכלכלית של הקיבוץ... '(ההדגשה שלי - א.א.) ובסעיף קטן 6(ו): 'לטפח את אישיותם ואת יכולתם האישית... של חברי הקיבוץ, בחיי החברה ובשטחי הכלכלה...' סעיף 48 לתקנון שב וקובע את חובת החבר: 'חבר קיבוץ חייב להעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו...' וסעיף 53 לתקנון: 'חבר הקיבוץ חייב להעביר לקיבוץ והקיבוץ רשאי ליטול לרשותו את הבעלות והחזקה בכל נכסיו של החבר.' ולבסוף, סעיף 66 לתקנון חוזר על מחויבותו של הקיבוץ כלפי החבר לאמור: 'הקיבוץ יספק את הצרכים החמריים, החברתיים והתרבותיים של חבריו בהתאם ליכולתו ובהתחשב בצרכי משק הקיבוץ ופיתוחו וקיום יתר חובות הקיבוץ. סיפוק הצרכים כאמור יבוצע במגמה להגשמת הכלל 'לכל אחד לפי צרכיו', תוך שמירת העקרון של שיתוף בצריכה ושל זכויות שוות בתנאים שווים, בהתאם לכללים ולפי סדרי הביצוע שהקיבוץ קבע דרך כלל או לסוגי צריכה שונים, או על פי החלטות התנועה והנחיותיה שאומצו ע"י הקיבוץ.' 7. אם כן, התקנון משקף את העקרונות עליהם עמדנו למעלה, כשמן הצד האחד עומדת חובתו של החבר לתת לקיבוץ כל שיש לו, החל בקניין וכלה בכוח העבודה, והקיבוץ מחויב, בתורו, בסיפוק צרכיו של החבר, לפי יכולותיו ועל בסיס עקרון השוויון שבין החברים. פועל יוצא מן הדברים הללו - כל תמורה שמקבל חבר עבור עבודתו, בין אם הוא עובד בתוככי הקיבוץ ובין אם מחוצה לו, היא לקיבוץ. והשאלה העומדת עתה לדיון היא, האם כספים הנצברים בקרן השתלמות הם חלק מתמורת העבודה, שעל החבר-העובד להעביר לקיבוץ. התקנון אינו מזכיר, במלים מפורשות, את זכות הקיבוץ (או את חובת החבר) בכספים שנצברו בקרן השתלמות (ובטענת התובע כאילו סעיפים 59-61 לתקנון מזכירים 'קרן השתלמות' אין כל ממש, באשר 'ההשתלמות' הנזכרת שם מובנה שונה לחלוטין מן המובן הנדון כאן). על כן עלינו לתות אחר תשובה לשאלה הנדונה מתוך עקרונות הבסיס עליהם מושתת הקיבוץ, ולטעמי - התשובה הנגזרת מהם היא חיובית. לפי העקרונות הללו - לחבר אין קניין משל עצמו, ואם מגיעים לו כספים, יהא גוונם אשר יהא, יהיו מקורם ויעודם אשר יהיו, ובכלל זה כספים המופקדים בקרן השתלמות, כל אלה קניין הקיבוץ הם, ולכן יש להעבירם לידיו. העובדה, שכספים אלה שבקרן השתלמות מיועדים לקידומו של עובד וגו', אינה גורעת מזכותו של הקיבוץ בהם. את קידומו המקצועי ישיג החבר-העובד במסגרת זכויותיו כלפי הקיבוץ, קרי על ידי דרישה שיפנה לקיבוץ לקיים את שהוא מחויב לו לפי התקנון, משמע לספק לו את צרכיו, ובהם - החומריים, הכלכליים, החינוכיים, ומכל אלה אנו עשויים לגזור גם חובה של הקיבוץ להעניק השכלה לחבר, וכל זאת לפי יכולותיו של הקיבוץ, ועל יסוד עקרון השוויון. רוצה לומר, את קידומו של חבר מבחינה מקצועית, ובכלל זה גם חבר העובד מחוץ לקיבוץ, קובע הקיבוץ, ולפי צרכיו הוא עושה כן, כמו גם לפי יכולותיו ועל פי עקרונות בסיס המנחים אותו, ומעל כולם - עקרון השוויון שבין החברים. יכול הקיבוץ להחליט, כי הגיעה שעתו של פלוני להשתבח מבחינה מקצועית, שאז ישקיע משאבים לתכלית זו, בין אם עובד החבר הפלוני בתוך הקיבוץ ובין אם במפעל שמחוצה לו, בין אם נצברו לזכותו כספים כלשהם בקופה או בקרן זו או אחרת, ובין אם לאו. באותה מידה הוא עשוי להחליט, כי חבר שעבד מחוץ לקיבוץ ושלזכותו נצברו כספים בקרן השתלמות במשך שנות עבודתו, אין מקום לקידומו המקצועי בנקודת הזמן בה 'השתחררו' כספי הקרן, וגם זו תהא החלטה לגיטימית, אם תתקבל לפי העקרונות עליהם מושתתים חיי השיתוף והשוויון בקיבוץ. מכל מקום, הכספים הם לקיבוץ ולא לחבר, והראשון זכאי לעשות בהם לפי חוכמתו, בלא קשר לקידומו המקצועי של החבר, קידום (חינוך, השכלה וגו') אותו הוא עשוי לקבל לפי הכללים הנקוטים בקיבוץ, בלא קשר לצבירת כספים בקרן השתלמות או בכל מקום אחר. 8. סיכומם של דברים, במסגרת היחסים שבין עובד ומעביד - כספי קרן ההשתלמות הם לעובד. כשעניין לנו בעובד שהוא חבר קיבוץ - כספים אלה הם לקיבוץ, ככל תמורה אחרת המתקבלת כפרי עמלו של החבר. השכלה שמבקש החבר לקנות לעצמו, ובכלל זה לימודים אלה או אחרים לשם קידומו המקצועי, הם מחובותיו של הקיבוץ כלפי החבר, וקיומם של כספים בקרן השתלמות אינו גורע מזכותו של חבר להתקדם מקצועית, כמו שאין הוא מוסיף לו זכות עודפת שכזו להשתבח ולהשכיל, על פני חברים אחרים שאין בידיהם כספי קרן השתלמות. 9. סוף דבר הנני קובע, כי כספי קרן ההשתלמות המדוברים הם לקיבוץ-הנתבע, ולא לחבר-התובע. התובע ישא בהוצאות ההליך עד כה בסך של 5,000 ₪ ומע"מ, כפוף לתוצאות המשפט. קרן השתלמותהשתלמותקיבוץחברות בקיבוץ