פסק דין 1. מדובר בתביעה לתשלום הפרשי שכר בשיעור 147,387 ₪ (כתב תביעה מתוקן מיום 31/3/01). העובדות 2. התובע היה ראש משלחת הסוכנות היהודית לא"י (להלן: "הנתבעת-1" או "הסוכנות") וההסתדרות הציונית העולמית (להלן: "הנתבעת-2") בצרפת בתקופה שבין ה- 13/1/93 ועד ליום 15/2/97. 3. שליחות זו הינה השליחות הרביעית של התובע בשורות הארגון. 4. חוזה השליחות המקורי עליו חתם התובע היה לתקופה של שנתיים שבין ה- 13/1/93 ועד ה- 12/1/95. סמוך לסיום תקופת החוזה הוארכה השליחות בשנתיים נוספות עד ליום 15/2/97. 5. עובר ליציאתו של התובע לשליחות הוסבר לו, כי משיקולי מס בלבד ועל מנת לא לפגוע בשכר הנטו שלו, עומדת לתובע האפשרות לתת הסכמתו לנתבעות, להפחית את שכר הברוטו שלו לסכום שלא יעלה על 6,000 $ (סעיף 3 לכתב התביעה המתוקן ולתצהיר התובע). 6. הסיבה להצעה זו נבעה מעיוות מסויים במערכת מיסוי שכר השליחים בחו"ל. על פי סעיף 5 לכללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחו"ל) התשמ"ב- 1982, בגין משכורת פחותה מ- 6,000$ קמה זכאות לנישום לפטור ממס, בשיעור של 45% מהמשכורת הבסיסית ; ואילו בגין משכורת העולה על 6,000$, פוחת הפטור ל- 10%. צורת מיסוי זו יצרה מצב שבו ניכוי המס בגין השתכרות בטווח הביניים שמעל 6,000 ועד ל- 7,500$ ברוטו, מובילה למשכורת נטו קטנה מזו המתקבלת בגין שכר של 5,999$. מדובר בבעיה הנ"ל שאינה ייחודית לנתבעות, אלא שותפים לה משרדי הממשלה שיש להם שליחים בחו"ל והיא נמצאת בטיפולה של וועדה בין משרדית בראשותו של הממונה על השכר במשרד האוצר ובשיתוף עם מס הכנסה (עמ' 38 לפרוטוקול מיום 18/10/04). 7. ביום 16/2/93 העביר התובע לנתבעות כתב הסכמה (נספח א' לכתב ההגנה) בכתב ידו ובחתימתו (להלן: "כתב ההסכמה"), כדלקמן: "אני השליח אריה אזולאי 79518015 מאשר לך להוריד את שכרי הברוטו ל- 5,999 $ לצורך ניכוי מס הכנסה .... וזאת החל מ- 13/1/93". 8. שכרו של התובע שולם כסדרו, על פי הסדר האמור, משך כל תקופת השליחות המקורית וכן בזו המוארכת. 9. על כל תלושי המשכורת שנמסרו לתובע נוסף סעיף "הפחתת שכר בגלל" ובו הופחת, במידת הצורך ולאחר בדיקת יחס הפרנק לדולר, שכר הברוטו כך שלא יעלה על שווי בפרנקים צרפתים של 5,999$ (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 11/10/04 ותלושי השכר של התובע נספחים א-ד לתצהירו). 10. ביום 2/7/96, 7 חודשים לפני סיום תקופת שליחותו של התובע, פנה אל הנתבעות במכתב וביקש לקבל חזרה את "כל ההפרשים שהצטברו". מכתבים נוספים נשלחו בתאריכים - 18/11/96 וביום 12/2/97 (נספחים ז', ט' ו- י' לכתב התביעה). 11. בתגובה למכתבו של התובע מיום 12/2/97 השיב מר אורי אילש במכתב מיום 20/2/97 כדלקמן: "אני מאשר את קבלת מכתבך שבנדון. כפי שהבהרתי לך גם בפגישותינו במשרדי בנושא הנ"ל, שכרך נטו במהלך כל שנות שליחותך, היה זהה בתוצאתו לשכרך לו היה מתקבל עפ"י שיטת החישוב הקיימת לפי הוראות מס הכנסה. חתימתך על הסכמתך לשמירת גבול שכר, נועדה להביא לתוצאות שכר נטו, אשר היינו מגיעים אליה גם אם היינו פועלים עפ"י החלופה הקיימת בהוראות מס הכנסה. לפיכך, משמעות הדבר היא - ששכרך נטו לא נפגע כלל, ועל כן איננו רואים מקום להענות לבקשתך להפרשים כלשהם". 12. בחודשים אוגוסט וספטמבר 96, בשל טעות, לא נוכו ממשכורת התובע שני תשלומים בסך של 3,500 כ"א ובסה"כ- 7,000 ₪ (אשר שולמו לתובע לבקשתו לחשבון הבנק בארץ). כספים אלה לא הוחזרו על ידי התובע (ראה נספח נ (13) וסעיף 24 לתצהיריו של אורי אילש). הנתבעות תובעות קיזוז החוב. תמצית טענות התובע 13. הסכמתו להפחתת שכרו הייתה זמנית ולא קבועה, שאם לא כן, ההסכמה הייתה נקבעת פורמלית וכחלק מתנאי העסקתו והייתה מקבלת ביטוי פורמלי ומסודר בחוזה העסקתו. חתימתו הייתה על פתק הכתוב בכתב יד ולא על מסמך פורמלי, ולכן הסדר זה מהווה הוכחה לזמניותו של ההסדר שנחתם בין הצדדים. התובע פנה מספר פעמים בעל פה ובכתב לקבלת הפרשים לתקופה רטרואקטיבית - אולם דרישתו נדחתה בטענה, כי נתן הסכמתו בכתב. לטענתו, הפחתת שכרו קיפחה אותו ופגעה קשות בשכר המגיע לו על פי חוזה העסקתו וצרף לתביעתו המתוקנת חישוב הפרשי שכר הברוטו שתובע לכל תקופת שליחותו (סעיף 9 לכתב התביעה המתוקן). תמצית טענות הנתבעות 14. ערב יציאתו של התובע לחו"ל, הוסבר לו, כי שכרו נטו נקבע על פי הכללים לחישוב מס הכנסה של עובדים ישראליים המועסקים בחו"ל על ידי מעביד ישראלי. על פי כללים אלה קיימת אפשרות, כי בשל תנודות השער של הפרנק הצרפתי מול שער הדולר האמריקאי, התשלום נטו, לאחר ניכוי המס, יהיה נמוך יותר והעלות למערכת תהיה גבוהה יותר במידה ושכרו יהיה מעל 6,000 $ (סעיף 3 לכתב ההגנה). לפיכך ועל מנת שלא לפגוע בשכר הנטו של התובע, עמדו בפני התובע שתי אפשרויות, להמשיך ולקבל את השכר המקורי עפ"י הטבלה, או להסכים להפחתת שכרו בשל שיקולי מס, כך שיועמד שכר הברוטו על סך של 5,999$. בשתי האפשרויות ינוכה מס הכנסה כחוק עפ"י כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ) התשמ"ב- 1982. הנתבעות הסבירו לתובע ולשליחים האחרים, כי הן פועלות לשינוי כללי מס הכנסה, אולם לא הובטחה הצלחה וודאית בנושא. התובע עצמו ועל דעתו בלבד, בחר באפשרות להסכים על שכר נמוך יותר ואף נתן לנתבעת אישור בכתב על כך (נספח א' לכתב ההגנה- כתב ההסכמה). 15. התובע הסכים להפחתת שכרו משיקולי מס למשך כל התקופה ותביעתו מהווה נסיון לשנות את תנאי העסקתו המוסכמים. 16. הנתבעת לא הבטיחה לתובע בשלב כלשהו, כי הפרשי השכר יוחזרו לו רטרואקטיבית. 17. אם יפסק לזכות התובע חיוב כספי כלשהו, יש לבצע חישוב ניכוי מס מעודכן כחוק ולקזז מכל סכום סך 7,000 ₪ (סעיף 12 ונספח ב' לכתב ההגנה). 18. הפלוגתאות א. האם שררו יחסי עובד - מעביד בין התובע לבין הנתבעת-1? ב. ביוזמת מי נחתם "כתב ההסכמה" (נספח א' לכתב ההגנה), ע"י התובע? ג. האם בהסכמת התובע להפחתת השכר נפגע התובע? או שמא הוטב מצבו כטענת הנתבעת? ד. האם הסכמת התובע להפחתת שכרו הייתה קבועה או זמנית, ואם כן- לאיזו תקופה? ה. האם הובטח לתובע, כי יקבל הפרשי שכר רטרואקטיבית? ו. האם זכאי התובע לתשלומי שכר, ואם כן לכמה? 19. הנתבעות זנחו בסיכום טענותיהן את עמדתן בכתב ההגנה, כי בין התובע לבין הנתבעת-1 לא שררו יחסי עובד ומעביד. לפיכך ניתן בזה פסק דין הצהרתי, כי בין התובע לבין הנתבעות שררו יחסי עובד ומעביד. 20. הראיות א. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. ב. מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של אורי אילש - מנהל אגף השליחים של הנתבעת-2 בתקופה הרלוונטית. מר אילש הסביר בתצהירו את הרקע שפורט לעיל להפחתת השכר בהסכמת התובע. מר אילש הצהיר, כי הסביר באופן אישי לכל השליחים המיועדים שדרגת שכרם מגעת לסך הגבוה מ- 6,000 $ ברוטו ושאינה עולה על 7,500 $ ברוטו את העובדה, כי שכר הנטו שלהם יהיה גבוה יותר אם שכר הברוטו יהיה נמוך מ-5,999 $. לאחר שהוסבר הדבר, חתמו השליחים, לרבות התובע, על הסכמתם ל"הפחתת שכר". מר אליש הצהיר, כי מעולם לא הובטח לתובע, כי הנסיון לפעול לשינוי הכללים של מס הכנסה יצלח או כי יערך זמן קצר. טרם החתמת השליחים, לרבות התובע על "כתב הסכמה", קיבל המצהיר ייעוץ משפטי לפיו אין כל מניעה להסכים על קבלת משכורת קטנה יותר מ- 6,000$ (במקרה הנדון - י.ה) וכי אסורה כל התחייבות בין במפורש ובין מכללא, כי העובד ישופה על הקטנה זו בעתיד. חוות דעת זו אמנם ניתנה במועד מאוחר למועד תחילת תקופת שליחותו של התובע, אך הדברים היו ידועים במועד תחילת השליחות והוסברו לו על ידי מחלקת הכספים. בפועל צויין בתצהיר, כי מתחשיב המשווה בין שכר הנטו של התובע, כפי שהיה אמור לקבל לפי חוזה השליחות לבין שכר הנטו ששולם לו בפועל עולה, כי שכר הנטו בשני המקרים הוא זהה ואף למעלה מכך. מתחשיב שנערך לשנת 1997, שכר הנטו ששולם לתובע בפועל גבוה ב- 2,852 פ"צ משכר הנטו שהיה מקבל לפי חוזה השליחות (סעיף 23 לתצהיר ונספחים נ/10 עד נ/12). ג. גב' נעמי רוט-לוי חשבת שכר של שליחי הנתבעות פרטה בתצהירה את אופן חישוב שכר השליחים ואופן חישוב ההטבה בסך 2,852 פ"צ שקיבל התובע. עוד הדגישה, כי זכויות הגמלה של השליח נקבעות על פי משכורת בישראל, כך שאין נפקות להפחתת שכר הברוטו מבחינת תנאים נלווים. ד. גב' מזל מזרחי, חשבת שכר של הנתבעת-2, הגישה תצהיר לאחר עדות התובע בפני. העדה הצהירה, כי החתימה את השליחים, לרבות התובע, על "כתב ההסכמה" בדבר הפחתת השכר. כן הכחישה את גרסת התובע, כי מדובר בסידור זמני. כתב ההסכמה 21. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעות פנו אל התובע והציעו לו הן משיקולי מס שלהן והן על מנת למנוע פגיעה בשכר הנטו שלו, לחתום על כתב ההסכמה להפחתת שיעור שכרו הברוטו. התובע נתן הסכמתו וחתם. 22. לא הוכח מפי התובע, כי מדובר בהסדר זמני. 23. לשונו ותוכנו של כתב ההסכמה הינו ברור וחד משמעי. לא ניתן להסיק מתוכנו, כי מדובר בהסכמה לזמן מוגבל, כפי שטען התובע. התובע אמנם העיד בפני, כי פנה כעבור 3 חודשים לאחר תחילת השליחות בעל פה לדובי ולאורי אילש בתביעה להשיב לו את הפרשי השכר (עמ' 18 לפרוטוקול), אולם החל מאותו מועד עד סמוך לתום תקופת השליחות המאורכת, אין כל ראיה, כי התובע מחה בדרך כלשהי על הפחתה בשכרו, אלא המשיך לעבוד ולמלא שליחותו ללא מחאה. מר אילש חלק על טענה זו של התובע בעדותו. כאמור, התובע המשיך לשרת בתפקידו שנים רבות לאחר מכן ללא עוררין, לא העלה כל טענה בדבר שיעור שכרו, לרבות עובר להארכת חוזה השליחות לשנתיים נוספות. טענתו בדבר זמינות ההסדר סותרת את התנהגותו ואי מחאתו. 24. לא הוכח ולא נטען, כי כתב ההסכמה נחתם תחת לחץ כלשהו, אלא ההיפך הוא הנכון. הוכחה גמירות דעתו של התובע לתוכנו לאחר שהוסבר לו הרקע לחתימתו. מדובר במסמך- ללא תנאי (ראה: רע"א 4976/00 שצוטט בסיכום טענות הנתבעות). שינוי תנאי החוזה 25. שינויים בחוזה עבודה שנעשו בפועל, מבלי שמי מהצדדים השיג עליהם במשך תקופה ארוכה כשינויים, שנקלטו בחוזה העבודה, אין צד לחוזה יכול להשיג עליהם בשלב מאוחר יותר. למשל, בית הדין הארצי לעבודה ראה בשינוי שעות עבודה בפועל במשך שנים השלמה עם השינוי, שעליה אין צד יכול לערער בתום תקופת עבודתו וכך נפסק: "הצדדים שינו את תנאי החוזה על ידי ביצועו משך שנתיים. בזה השלימה המשיבה עם ביצוע חוזה העבודה במתכונת של שעות עבודתו של המערער בפועל" דב"ע נו / 22-3 דורית פני גיל נ. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, (לא פורסם) ) י. לובוצקי / חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 19, עמ'9). במקרה אחר, שבו נמנע המעביד מלשלם לעובד כספים על פי חוזה העבודה במשך כל תקופת יחסי העבודה, והעובד לא מחה על כך, ראה בית הדין את התובע כמי שהחליט לוותר על קיום תנאי מתנאי החוזה, וכך פסק: "כל תקופת עבודתו של המערער נמנעה המשיבה מלקיים חיוב זה בחוזה, אם היה חיוב שכזה, ולא מצאנו, כי המערער מחה על כך. בהסכמתו להמשיך ולעבוד אצל המשיבה על אף שזו לא שלמה את אשר לדעתו התחייבה לשלם בחוזה יש משום ויתור על תנאי בחוזה" (דב"ע נד/ 3-3 אבי כהן נ. החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ, פד"ע כח 90 ; דב"ע נו/ 22-3 דורית פני גיל נ. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ; דב"ע מו / 29-2 עיריית ת"א נ. רות מוטס, פד"ע יט 180 ; דב"ע לז / 214-3 מחטבי סלמן נ. קרן קיימת לישראל, פד"ע ט 102). 26. הסכמה בשתיקה יכולה להיות הסכמה או ויתור על ידי התנהגות לשינוי תנאי העבודה. (דב"ע נה/ 199-3 אברהם עשוש נ. שרשרת מושב עובדים). 27. בדב"ע נ"ד/ 86-3 יוחנן גולן נ. אי.אל.די בע"מ , פד"ע כז 270 נידון עניינו של תובע אשר עבד במשך מספר שנים אצל מעבידיו בחוזה אישי. לאחר כ-2 שנות עבודתו, הופחת שכרו. רק לאחר פיטוריו, היינו כשמונה חודשים לאחר הפחתת שכרו, פנה תובע והגיש תביעה לבית הדין לתשלום הפרשי שכר וזכויות נוספות. בית הדין הארצי קבע, כי המעביד, אשר שינה באופן חד צדדי את שכרו של העובד הפר עמו את חוזה העבודה והעובד היה רשאי במועד ההפרה להגיש התביעה או להתפטר בדין פיטורים, אולם נפסק, כי המערער הסכים לשינוי בתנאי שכרו ולא נקט באף אחת מהאפשרויות שעמדו לרשותו כתגובה להפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה. המערער אמנם מחה על השינוי בשכר, אך לא הגיש תביעה ולא התפטר ועבד כ- 8 חודשים על פי תנאי השכר החדשים ולפיכך נקבע, כי הגשת התביעה לאחר עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים. (סעיף 11 לפסק הדין). 28. התובע במקרה הנדון היה מודע לשינוי בשכרו ממועד תחילת שליחותו, הבין את משמעות ההפחתה בשכר, הבין את המשמעות, כי מדובר בהטבה בשכרו ובעקבות כך, הסכים מתוך רצון חופשי לשינוי הנ"ל. המשך קבלת השכר ללא מחאה- פועל לחובתו. התביעה להפרשי שכר 29. התובע אינו חולק בעדותו, כי לא בדק האם היה זכאי לקבל שיעורי שכר נטו גבוהים אם אכן שכרו ברוטו היה משולם לו על פי האמור בחוזה העסקתו. התובע העיד בנקודה זו: "אין לי מושג, לא בדקתי ולא התעסקתי בזה...". כשנשאל, מדוע לא עשה כן, השיב, כי: "אני שליח ציוני" (עמ' 13 לפרוטוקול). בהמשך עדותו הודה, כי לא בדק את הטענה, כי ההפחתה בשכר היטיבה עמו, אולם ללא ספק היה מודע לעובדה, כי שכרו נטו יפחת - אם שכרו ברוטו יגדל וזאת שמע גם מפי מזל והדגיש, כי "באמון מלא למה שהיא אמרה ללא בדיקה אישית שלי" (עמ' 14 לפרוטוקול). כן העיד, כי: "לא הנטו מעניין אותי, אני רוצה לקבל שכר כמו שכתוב בחוזה ולשלם את המס המלא אם זה לרעתי, אז לרעתי. אני לא רוצה טובות... ". וכן אישר בעדותו, כי לא בדק הצהרותיו עם מס הכנסה. (עמ' 15 לפרוטוקול). וקודם לכן: "נאמר שזה יוריד שכר ואמרתי שאם זה טוב, שיוריד שכר. אני לא ערכתי כל בדיקה וגם היום אני אומר שלאדם יש חוזה עבודה, יש לשלם לו על פי חוזה העבודה..." (עמ' 11 לפרוטוקול). 30. התובע לא הוכיח, כי שיעור ההפחתה פגע בשכר הנטו שלו, אלא העיד, כי: "אין לי מושג מה הרווח או מה ההפסד" (עמ' 15 לפרוטוקול). מעדותו עולה, כי מדובר בעניין עקרוני (עמ' 16 לפרוטוקול). 31. על פניו, אין ספק, כי עובד זכאי לקבלת שיעור השכר שנקבע בחוזה העבודה עמו, אולם במקרה הנדון מתכחש התובע להסכמה שנתן טרם תחילת יציאתו לשליחות בדבר שינוי בשיעור שכרו הקבוע בחוזה העסקתו. הוכח בפני, כי הצדדים הסכימו למנגנון חישוב שכרו של התובע, בשים לב לשערי החליפין של הפרנק הצרפתי, מטבע בו זוכה התובע בשכרו לעומת שער הדולר, על פיו חושב שכרו לצורך חישוב שיעור המס על פי כללי מס הכנסה שצוטטו לעיל. התובע נתן הסכמתו למנגנון זה במשך כל תקופת שליחותו ותביעתו להפרשי שכר על חישוב שכרו ברוטו שפורט בחוזה העסקתו, תוך התעלמות משיעורי הנטו ששולמו לו הינה "עצימת עין" מהמצב העובדתי ומהסכמות הצדדים. 32. לא הוכח, כי אכן הוסכם בשלב כלשהו בין הצדדים בתחילת שליחותו,או במהלכה, כי אכן ייערך עמו חישוב סופי של הפרשי השכר על פי שיעורם ברוטו, הסותר את שיעור השכר שקיבל בפועל. הנתבעת פעלה על פי הסכמת הצדדים והתובע מנוע בשלב זה לטעון נגד הסכמתו. 33. במקרה דנן, התובע שתק במשך 3.5 שנות עבודתו ורק בסיום שליחותו פנה לנתבעות במטרה שישלמו לו את הפרשי השכר הברוטו. לכן ניתן לראות את שתיקתו כהסכמה לתנאי שכרו במשך כל התקופה האמורה. 34. התובע העיד בפני, כי היה מודע לכך שההפחתה בשיעור שכר הברוטו, כפי שצויין בתלושי השכר, הינה מכוח "כתב ההסכמה", אולם לטענתו היה ברור שרושמים את ההפחתות בתלושי השכר כדי להתחשבן בסוף השליחות על כל ההפרש (עמ' 12 לפרוטוקול). סברה זו של התובע חסרת כל בסיס עובדתי או ראייתי ואם אכן הייתה בכוונת הצדדים להתחשבן בסוף השליחות ולשלם לתובע הפרשי שכר ברוטו בניגוד לשיעור השכר ששולם לו בפועל ושצויין מפורשות בתלוש - יש בכך משום מרמה, שכן מעולם לא נטען, כי השכר ששולם לתובע במהלך תקופת השליחות - שולם לו על חשבון שכרו על פי החוזה. המסמכים והראיות שהוצגו בפני - מוכיחים ההיפך. גרסת התובע, כי נאמר לו על ידי אורי ודובי, לרבות מזל, כי הרישום בתלוש השכר הינו טכני בלבד וכי בסופו של דבר יצטרכו להחזיר לו סכומים ועל כך אין ויכוח (עמ' 13 לפרוטוקול) - לא הוכחה. 35. התובע מודה בעדותו, כי התיאוריה הנ"ל בנויה על עקרון, שכן במשרד החוץ הצליחו להגיע לידי הסדר כיצד לפתור את הבעיה. יכול וניתן לפתור את הבעיה, אולם במקרה שלפנינו לא הוכח, כי כך סוכם בין הצדדים. התובע ללא ספק הינו אדם בעל השכלה שהיה מודע לחתימתו. היה מודע לעובדה, כי במשך כל תקופת השליחות שכרו ברוטו פחת על מנת להיטיב עמו בשיעור הנטו. לא הכחיש, כי אכן ההסדר היטיב עמו בשיעורי הנטו. לא הוכח, כי הסדר זה פגע בזכויותיו האחרות כעובד הנתבעות ולא הוכח, כי בשלב כלשהי הוסכם כי יקבל הפרשי שכר בסיום השליחות. 36. לפיכך, ומכלל הנסיבות שפורטו לעיל, דין התביעה לדחות. 37. הנתבעות טענו טענת קיזוז בשיעור 7,000 ₪ (סעיף 12 לכתב ההגנה). זכות הקיזוז נטענה ללא ספק בהזדמנות הראשונה - אולם כאשר לא נפסק סכום כלשהו לזכות התובע, לא ניתן לממש את זכות הקיזוז. למען הסר ספק, יצויין, כי הנתבעות בסיכום טענותיהן תובעות להורות לתובע להשיב להן את הסך 7,000 ₪ ולחילופין, לקזז הסכום מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, כנגדן. הנתבעות מעולם לא הגישו תביעה שכנגד להשיב הסכומים שטענו להן ולפיכך, כאמור התובע מעולם לא התגונן כנגד תביעה זו. למותר לציין, כי המחלוקת הנ"ל לא פורטה במסגרת רשימת הפלוגתאות המוסכמת שבין הצדדים ולפיכך, אין עילה לחייב התובע בהשבת הסכום, שלא על דרך הקיזוז. 38. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 5,000 ₪ + מע"מ, לרבות הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל. 39. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. חוזההפחתת שכר / ירידה בשכרשליחות