עובד זר רומני - פיצויי פיטורים

פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין מר ניקולאי סטיקה, אזרח רומניה, עבד בתקופה הרלוונטית אצל בני הזוג דודאי. בערעורים שבפנינו מתעוררות שתי שאלות הנראות לנו ראויות להתייחסות. את יתר נימוקי הערעורים אין לקבל ואנו דוחים אותם. שתי השאלות שאנו מוצאים לנכון לבחון הן: האם כדין פסק בית הדין האזורי שמר ניקולאי סטיקה לא קיבל את משכורות החודשים יוני, יולי ואוגוסט, 2001. האם זכאי ניקולאי סטיקה לפיצויי פיטורין לאור נסיבות סיום עבודתו. הזכאות למשכורות שנפסקו בית הדין האזורי קבע כי - משברור כי התובע עבד באותה תקופה, נטל ההוכחה בדבר התשלום מוטל על המעביד. קביעתו זו של בית הדין האזורי, השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור האדונים שחם ופריאל (עב 001465/82), שזורות בה קביעה עובדתית ומסקנה משפטית. הקביעה העובדתית אומרת כי ניקולאי סטיקה עבד באותה תקופה. המסקנה המשפטית היא כי משכך מוטל נטל ההוכחה על כתפי מי שטוען שהוא שילם את שכרו של ניקולאי סטיקה בגין אותה תקופה, היינו על כתפי המעסיק. מסקנתו זו של בית הדין האזורי מתבקשת מכך שהוא הגיע למסקנה מחומר הראיות כי עובדתית ניקולאי סטיקה עבד באותם חודשים. דינה של קביעת בית הדין האזורי בעניין זה להתאשר מטעמיו. הזכאות לפיצויי פיטורין בית הדין האזורי מתאר את נסיבות סיום העבודה. ניקולאי סטיקה עבד אצל הזוג דודאי בעבודות שונות, נהיגה ועבודות ניקיון, וזאת במשך מספר שנים. הצדדים חלוקים בדבר מועד תחילת העבודה. בית הדין קיבל את גרסת הזוג דודאי לפיה ניקולאי סטיקה עבד אצלם מחודש מרץ 1999 שעה שלגרסת ניקולאי סטיקה הוא עבד מה-14.3.1998. בית הדין קיבל את גרסתם של בני הזוג דודאי ואין אנו מתערבים בכך. שני אירועים מקבילים אירעו ערב ניתוק היחסים בין הצדדים. בסוף חודש אוגוסט, 2001 הסכים מר דודאי שניקולאי סטיקה יצא לחופשה באילת. לאחר שניקולאי סטיקה סיים את כל הסידורים ושילם את הכסף הודיע לו מר דודאי כי הוא אינו מאשר את החופשה מאחר והוא הקדים את חזרתו מחוץ לארץ לישראל ועל ניקולאי סטיקה לאספו משדה התעופה. למרות זאת, מאחר וניקולאי סטיקה הסדיר את נסיעתו ושילם את עלותה, הוא נסע לאילת. עם שובו מאילת עבד עוד מספר ימים. לטענתו של ניקולאי סטיקה הוא פוטר בטענה כי הזרים יותר מדי מים לבריכה. בחקירתו הנגדית אמר ניקולאי סטיקה כי הוא חלה ובני הזוג דודאי טיפלו בו. בית הדין לא קיבל את גרסת ניקולאי סטיקה כי הוא פוטר כפי שמתואר בתצהירו. אין אנו מתערבים במסקנתו זו. אנו תומכים את קביעתנו על שרשרת האירועים הנוספים שאירעו באותה עת. אירועים אלו מתבססים על גירסתו של מר דודאי והיא מקובלת עלינו. על פי הגירסה ניסה מר דודאי לקבל רישיון עבודה עבור ניקולאי סטיקה והדבר לא עלה בידו. מכאן למד בית הדין האזורי כי ניקולאי סטיקה אינו זכאי לפיצויי פיטורין. את מסקנתו זו של בית הדין אין בידנו לקבל. מר דודאי מתאר את הרקע שקדם להודעתו לניקולאי סטיקה כי לא עלה בידו להשיג רישיון עבודה עבורו. כך העיד מר דודאי בבית הדין: בחודש יוני 2001 עצרה משטרת ישראל את התובע, הסיור היה כך הוא נסע ביהוד והמשטרה עצרה אותו והוא ניסה להמלט והתקוטט איתם ועצרו אותו לצורך בדיקת רישיונות, הזמינו אותי לתחנת המשטרה במסובים, חקרו אותי אם אני מעסיק לו ואם הוא עובד אצלנו בבית ואשרתי את זה והביאו לידיעתי שאין לו אשרת העסקה בארץ. הופתעתי מזה בגלל שמספר פעמים שנסענו יחד, עצרו אותו והוא הציג לה מסמכים ובדיעבד הסתבר לי שכל שלושה חודשים הוא היה מחליף רישיון בן לאומי. אני ידעתי שיש לו אשרה מכיוון שהוא הגיע לארץ בצורה מסודרת והוא עבד בחברה ששם הוא פוטר. במשטרה ביקשו ממנו שאם אני מוכן להתחייב שתוך 30 יום כדי שאסדר לו אשרה ולא הוא יהיה חייב לעזוב את הארץ וחתמתי על זה כערב. הסתבר לי שלא ניתן לקבל אשרה. הודעתי לתובע שהוא לא יכול לקבל אשרה וברגע שהודעתי לו שאני עומד להודיע למשטרה שלא ניתן להשיג אשרה, באותו לילה או למחרת הוא נעלם. לא ידעתי שאין לתובע אשרת עבודה, אני מעסיק עובדים אחרים שיש להם אשרות. יש עובדים זרים שהגיעו לפה בעזרת כוח אדם לעבודות שונות ואז המשיכו להסתובב בארץ עם אשרה בתוקף. מאז שהתחילו להחמיר בזה התחלנו להעסיק ישראלים ומיד שנודע לי שאין לו אשרה, פעלתי לשם כך. גם לאלו שעבדו במשק בית היה להם אשרה. ממערכת נסיבות זו ברי כי ניקולאי סטיקה זכאי לפיצויי פיטורין וזאת על פי גירסתו של מר דודאי. מר דודאי ממשיך ומעיד כי מאז שיש משטרת הגירה החל הציבור להיות מודע לכך שאי אפשר להעסיק עובדים זרים כאשר אשרת העבודה היא אצל מעסיק אחר. מר דודאי מעיד כי מדי פעם נסע ניקולאי סטיקה אל מעסיקו הקודם אשר האריך את אשרת העבודה שלו. מר דודאי סבר שבכך ניקולאי סטיקה עובד בצורה חוקית. הוא מעיד כי "ברגע שהתברר לי שאין לו אשרה, ניסיתי לקבל בשבילו וזה לא הלך". הודעתו לניקולאי סטיקה שלא עלה בידו להשיג לו אשרה היא פיטורין. מר דודאי התחייב במשטרה להשיג עבור ניקולאי סטיקה אישור עבודה תוך 30 יום, וכאשר לאחר מועד זה הוא הודיע לניקולאי סטיקה כי הדבר לא עלה בידו, הוא למעשה פיטרו. בריחתו של ניקולאי סטיקה מובנת על רקע העובדה שקודם לכן הוא נעצר על ידי המשטרה, והודעת מר דודאי כי לא עלה בידו להשיג אשרה, הבריחה אותו. לכך אין רלוונטיות לשאלת זכאותו לפיצויי פיטורין. זכאותו לפיצויי פיטורין נולדה ברגע שמר דודאי הודיע לו שלא עלה בידו להשיג עבורו אשרה. מכאן שניקולאי סטיקה זכאי לפיצויי פיטורין. סוף דבר מסקנתנו אם כן היא שאין לקבל את הערעור של הזוג דודאי באשר לשכר העבודה וליתר נימוקי הערעור. מאידך יש לקבל את ערעורו של ניקולאי סטיקה רק באשר לזכאותו לפיצויי פיטורין. ניקולאי סטיקה זכאי לפיצויי פיטורין מהמועד בו הוכח בבית הדין כי הוא החל את עבודתו, היינו מה-1.3.1999 לפי שכר אחרון של $1,000 כערכו היום. כמו כן הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך $1,000 כערכו היום. סכומים אלו מתווספים על הסכומים אשר נפסקו על ידי בית הדין האזורי. הזוג דודאי ישאו בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין של ניקולאי סטיקה בסך -.3,555 ₪ בצירוף מע"מ. כל הסכומים ישולמו לבאי כוח ניקולאי סטיקה תוך 30 יום שאם לא כן הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. השופט עמירם רבינוביץ 1. אני מסכים עם פסק דינה של חברתי, סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, וברצוני להוסיף מילים אחדות. הודעת דודאי לניקולאי סטויקה, כי לא הצליח להשיג לו אשרת עבודה, וכי הוא עומד להודיע על כך למשטרה, פירושה פיטורים, משום שאין כל ספק שאחרי הודעה כזו למשטרה לא הייתה בכוונת דודאי להמשיך להעסיק את ניקולאי סטויקה ולהסתכן בוודאות בהעמדה לדין בגין העסקת עובד זר שלא כדין. 2. בנסיבות אלה ובאוירה הכללית באותה עת שמצאה ביטויה בהעמדה לדין של מעבידים המעסיקים עובדים זרים שלא כדין, לא יכול להיות פירוש אחר להודעה הנ"ל של דודאי לניקולאי סטויקה, אלא פיטורים. השופטת נילי ארד מקובלת עלי חוות דעתה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין ואני מסכימה לתוצאה אליה היא הגיעה. נציג ציבור מר יהודה בן הרוש הנני מסכים עם פסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. נציג ציבור מר יוסף גורן הנני מסכים עם פסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. סוף דבר - הוחלט כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםעובדים זרים