ערעור שכנגד - הארכת מועד

החלטה בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 1377/01). העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן: המשיב (להלן - העובד) הגיש תביעה כנגד המבקשת (להלן - המעבידה) לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שכר חודש פברואר, פיצוי הלנת שכר, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפסד דמי אבטלה ופיצוי כללי. ביום 4.4.2004 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, בו נקבע כמפורט להלן: התביעות לפיצויי פיטורים, שכר חודש פברואר ודמי הבראה נתקבלו, ובפסק הדין נקבע הסכום המגיע לעובד בעילות אלה. בעניין התביעה לגמול שעות נוספות, קבע בית הדין בפסק הדין את הנוסחה לחישוב התשלום המגיע לעובד, וכן קבע כי הצדדים יגישו תחשיב מוסכם ויבקשו מתן תוקף של פסק דין משלים לתחשיב. עוד נקבע, כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה בנוגע לתחשיב, יגיש כל צד תחשיב משלו, ובית הדין יפסוק במסגרת פסק דין משלים את הסכום המגיע לעובד. יתר תביעות העובד נדחו. הצדדים לא הגיעו להסכמה, וביום 2.6.2004 ניתן פסק דין משלים, בו נדחתה תביעת העובד לתשלום בגין שעות נוספות. העובד הגיש הודעת ערעור ביום 7.7.2004. המעבידה הגישה בקשה למחוק את הערעור אשר הוגש על ידי המשיב, בנימוק שהערעור הוגש באיחור. העובד, בתשובה לבקשת המעבידה, הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אם תתקבל טענת המעבידה כי הערעור הוגש באיחור. בהחלטה מיום 11.1.2005 קבעתי כמפורט להלן: הודעת הערעור הוגשה באיחור, למעט בעניין עילת התביעה לגמול שעות נוספות. יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור העובד. המעבידה הגישה ביום 20.1.2005 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. בערעור שכנגד, משיגה המעבידה על קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים, עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה. נימוקי הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד הם: ההחלטה להאריך את המועד להגשת הערעור נתקבלה אצל ב"כ המבקשת ביום 12.1.2005. בנסיבות אלה, מניין הימים להגשת ערעור שכנגד צריך להימנות ממועד מתן ההחלטה, ולכן הודעת הערעור שכנגד מוגשת במועד. כל עוד לא ניתנו החלטות בבקשה למחיקת הערעור על הסף ובבקשה להארכת מועד להגשת ערעור העובד, לא היה מקום להגשת ערעור שכנגד, שכן היה סיכוי לכך שלא תינתן למשיב ארכה והערעור יימחק על הסף. האמור לעיל מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. בנוסף, כל הנימוקים ששימשו את העובד בבקשה להארכת מועד, ושנתקבלו בהחלטה מיום 11.1.2005, עומדים לצד המעבידה - הנימוק של טעות סבירה של ב"כ המעבידה, הנימוק בדבר עניין התלוי ועומד, והנימוק כי טרם נתגבשה אצל הצד שכנגד "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים. כל נימוק בפני עצמו, ובודאי בהצטברם יחדיו, מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור. העובד התנגד לבקשה, מנימוקים אלה: הודעת הערעור שכנגד אינה עומדת בדרישות הדין לערעור שכנגד. זאת, לנוכח ההלכה כי לא ניתן על דרך של ערעור שכנגד להעלות עניין שונה בתכלית מנושא הערעור. במקרה הנדון, הודעת הערעור כלל אינה מתייחסת לפסיקת בית הדין קמא בעניין פיצויי פיטורים, נושא הודעת הערעור שכנגד. המעבידה מערערת על טענה שהיא עצמה העלתה במסגרת הגנתה. האם ערעור המעבידה הוא "ערעור שכנגד" העומד בדרישות הדין? שאלה ראשונה שעלי להכריע בה היא האם הערעור שכנגד אותו מבקשת המעבידה להגיש עומד בדרישות הדין לעניין "ערעור שכנגד". 7. לעניין הזיקה הדרושה בין ערעור לבין ערעור שכנגד, אימץ בית הדין הארצי לעבודה את המבחן שנקבע בבית המשפט העליון, בקובעו: "בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע, איפוא, בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי. הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המערער לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד ...בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן - לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד. דרוש איפוא קשר ישיר בין הנטען בערעור העיקרי לטענות שניתן להעלותן בערעור שכנגד". דב"ע נה/ 72 - 3 מיכאל בן טובים נ' אביק בע"מ, עבודה ארצי כח(1) 248. בפסק דין בן טובים הנ"ל נקבע כי כאשר נושא הערעור הוא בעניין פיצוי על הפרת הסכם, ניתן לדון באותה מסגרת, בדרך של ערעור שכנגד, בסוגיה הנוגעת להפרה עצמה. 8. כפי העולה מפסק הדין, העובד תבע הן פיצויי פיטורים, בעילה של הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, והן "פיצוי כללי", עקב התנהגות המעבידה, אשר הרעה את תנאי עבודתו, פיטרה אותו בניגוד לדין וללא שמסרה לידיו מכתב פיטורים, והפכה אותו ללעג ולקלס בעיני בני משפחתו והבריות (סעיף 53 לפסק הדין). בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כמפורט להלן: 8.1 הצעת המעבידה לעובד לנהוג על מיניבוס במקום על אוטובוס מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, עקב העובדה שבנהיגה במיניבוס יש הפחתה משמעותית של השעות הנוספות, שהוא רכיב משמעותי בשכרו של העובד. לפיכך, זכאי העובד לפיצויי פיטורים. 8.2 הנימוק להעברת העובד מאוטובוס למיניבוס היה הצורך לצמצם קווי הסעות, עקב המיתון הקשה ששרר במשק, והדבר לא נעשה בשרירות, מנימוקים בלתי סבירים או זרים. הוא הדין בנוגע להוצאתו לחופשה של העובד. כמו כן, העובד לא היה זכאי למכתב פיטורים. לפיכך, לא נפל כל פגם בהתנהגות המעבידה, המזכה אותו בפיצוי בגין עגמת נפש. 9. בהודעת הערעור מטעמו השיג העובד על קביעות שונות של בית הדין קמא. לענייננו, רלבנטית טענת העובד בהודעת הערעור כי טעה בית הדין קמא עת נמנע מלקבוע כי המעבידה התעמרה בעובד התעמרות נפשית, אשר כל מטרתה היה להביא להתפטרותו של העובד מהעבודה, ועת קבע כי התנהגות המעבידה נבעה מהצורך לצמצם קווי הסעות. לאור האמור, טען העובד כי הוא זכאי ל"פיצוי כללי". 10. אני סבורה, כי משטוען העובד לזכאותו לפיצוי כללי, על יסוד התנהגות המעבידה, תוך טענה כי המעבידה התעמרה בו, במטרה להביאו להתפטר מהעבודה, רשאית המעבידה, בדרך של ערעור שכנגד, לערער על קביעת בית הדין האזורי כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של העובד. העברתו של העובד מנהיגה באוטובוס לנהיגה במיניבוס, הסיבה להעברה וההשלכות של העברה זו, מהוות מרכיב מהותי בעילת התביעה של העובד לפיצוי כללי. משכך, רשאית המעבידה לטעון שעצם ההעברה לא היוותה הרעה מוחשית בתנאי עבודה. זאת, כפי שבעניין בן טובים שאוזכר לעיל, נקבע כי כאשר נושא הערעור הוא בעניין פיצוי על הפרת הסכם, ניתן לדון באותה מסגרת, בדרך של ערעור שכנגד, בסוגיה הנוגעת להפרה עצמה. 11. בהתייחס לטענות העובד האחרות בעניין הערעור שהוגש על ידי המעבידה - הרי אלה טענות לגופו של עניין, שמקומן להידון בעת הדיון בערעור שכנגד. 2) הערעור שכנגד הוגש במועד 12. כאמור, בהחלטה מיום 11.1.2005 נקבע כי ערעורו של העובד הוגש באיחור, למעט ערעורו בעניין גמול שעות נוספות. מקובלת עלי טענת המעבידה, כי לעניין מניין הימים להגשת הערעור שכנגד, יש לראות את המועד בו נתקבלה ההחלטה על הארכת מועד להגשת הערעור כמועד הגשת הערעור, כיון שלמעשה עד למתן ההחלטה לא היה בפני בית הדין ערעור כדין בסוגיית הפיצוי הכללי, בנוגע אליו הוגש הערעור שכנגד. 13. לפיכך, הודעת הערעור שכנגד, אשר הוגשה ביום 20.1.2005, הוגשה במועד. 3) לחלופין, יש להאריך את המועד להגשת הודעת ערעור שכנגד 14. בכל מקרה, ככל שהודעת הערעור שכנגד הוגשה באיחור, יש מקום במקרה הנדון להאריך את המועד להגשת ערעור שכנגד, מנימוקים שיפורטו להלן. 15. כאמור בסעיף 7.4 להחלטתי מיום 11.1.2005 בעניין ערעורו של העובד, הן על פי פסיקת בית המשפט העליון, והן על פי פסיקת בית דין זה, קיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים, מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. משתלוי ועומד בפני בית הדין ערעורו של העובד, הרי הדבר מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, בסוגיה התלויה ועומדת בפני בית הדין. 16. אם אכן טעה ב"כ המעבידה לעניין מועד הגשת הודעת הערעור שכנגד, הרי טעותו היא טעות סבירה, המצדיקה הארכת מועד להגשת הודעת הערעור שכנגד. זאת, לאור הגישה הנוהגת לאחרונה בפסיקה, אשר מגמתה היא ריכוך ההלכה הנוקשה שנהגה בעבר בסוגיית הארכת מועד מחמת טעות. 17. כללו של דבר: 17.1 הודעת הערעור שכנגד של המעבידה היא ערעור שכנגד כדין. 17.2 הודעת הערעור שכנגד הוגשה במועד. 17.3 לחלופין, יש להאריך את המועד להגשת הודעת ערעור שכנגד. 17.4 המזכירות תרשום את הודעת הערעור שכנגד. הארכת מועדערעור שכנגדערעור