פסק דין בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, שחרור כספים הצבורים בקופת הגמל, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, תשלומי המל"ל בגין דמי אבטלה ופיצוי בגין עוגמת נפש. א. רקע כללי: 1. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעים בתאריך 11.12.98 בתפקיד של פקידה במחלקה לביטוח אלמנטרי (ר' רשימת המוסכמות). 2. החל מחודש 7/98 החלה התובעת לעבוד בתפקיד של מנהלת צוות מכירות חיצוני שכלל כשלושה אנשי צוות. במסגרת תפקיד זה עסקה התובעת בקליטת אנשים לצוות מכירות שטח והעברת הדרכות במשרדי הנתבעים. התובעת קיבלה עבור ניהול הצוות תשלום שנקבע על פי אחוזים ממכירות הצוות (ר' סעיף 3 לרשימת המוסכמות). 3. בחודש 12/98 החלה התובעת לשמש כאחראית על צוות מכירות שנקרא "אלופות", כאשר במסגרת תפקיד זה היא נדרשה לראיין עובדים וללמד אותם את נושא ביטוח הבריאות. כמו כן, פיקחה התובעת על עובדי הצוות בשעות הבוקר מהמשרד ובשעות אחה"צ היתה עימם בקשר באמצעות מכשיר טלפון שהותקן בביתה על ידי הנתבעים. התובעת היתה האחראית הבלעדית על נושא ההדרכה והכנת משכורות לעובדים בצוותה והיא עבדה גם מביתה בשעות הערב. עבור ניהול צוות "אלופות" קיבלה התובעת אחוזים ממכירות הצוות ובנוסף 1,747 ₪ כמשכורת בסיס (ר' סעיף 4 לרשימת המוסכמות). 4. אין חולק על כך כי התובעת זכתה במהלך עבודתה להערכות רבות מצד הנתבעים ונחשבה בעיני מעסיקיה לעובדת מצטיינת (ר' סעיף 5 לרשימת המוסכמות). 5. שכרה של התובעת הורכב משכר בסיס מוסכם, בצרוף אחוזים בגין המכירות וכן, מפרסים שניתנו לה מידי פעם בגין פרמיות ממכירות (ר' סעיף 6 לרשימת המוסכמות). 6. חלק מעבודתה של התובעת בוצע במשרדם של הנתבעים וחלקו בביתה של התובעת. 7. אין חולק על כך כי עבודתה של התובעת הסתיימה לאחר שהתובעת מסרה לנתבעים מכתב בדבר הפסקת עבודתה וזאת בעת שהתובעת היתה בהריון. עם זאת, קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לנסיבות סיום העבודה ולשאלה - האם התובעת מסרה מכתב זה בעקבות סכסוך שפרץ בינה לבין הנתבע 2 ולאור הסכמתו של הנתבע 2 לשלם לה פיצויי פיטורים, או שמא התובעת התפטרה מעבודתה ללא כל סיבה נראית לעין, בנסיבות שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים אף שכנראה חשבה בטעות שהיא זכאית - לפיצויי פיטורים (ר' סעיף 22 לכתב ההגנה למול סעיף 20 ו - 23 לכתב התביעה). 8. התובעת כתבה כאמור מכתב, בו הודיעה על הפסקת עבודתה. במכתב זה כתבה התובעת, בין היתר, כך: "אני סיני אורלי [התובעת] נאלצת להפסיק את עבודתי במשרד ישר אובוז המרכז לילד, החל מתאריך 1.5.00 בעקבות השיחות שניהלתי איתך יעקוב טלפונית וגם במשרד, הבנתי מדברייך שהיחס לעבודתי ולשירותי במשרד מזלזל ולא מכיר הערכה. אחרי העבודה של 11.5 שנים בערך, של נתינה, השקעה ומסירות יום יומית למערכת. ולכן עקב מצבי (הריון), אני מרגישה נפשית ורגשית מאוד פגועה מדבריך, אני מעדיפה להוציא את עצמי מתוך המערכת שלא מפרגנת ומוקירה את עבודתי. אני משחררת אותך יעקב מלהמשיך ולשלם לי משכורת שלפי דבריך היתה הכי גבוהה במרכז לילד. יעקב, הרמתי את הכפפה שזרקת לי 'תתפטרי ואני חייב לפי חוק לשלם לך פיצויים, אני לא יכול לפטר אותך בהריון'. נא הכן בבקשה את המגיע לי לפי חוק פיצויי מעביד [צ"ל פיצויי פיטורים] החל מיום 1.12.88 ו- 30.4.00. וכן מגיע לי הבראה? וימי חופש, זה ישאר לשיקול דעת." (ר' נספח ה לכתב התביעה ולתצהיר התובעת). התובעת צרפה למכתבה מסמך רפואי מיום 30.4.00 בדבר היותה בהריון (נספח ו' לכתב התביעה ולתצהיר התובעת). להלן נדון בתביעותיה של התובעת אחת לאחת: ב. זכאות התובעת לפיצויי פיטורים: 9. התובעת מבססת למעשה את תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים על הבטחה חוזית ולא - על עילה מזכה מכוח חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). בהקשר זה, העידה התובעת בתצהירה על הנסיבות המזכות ועל מתן ההתחייבות הנטענת לתשלום פיצויי פיטורים כדלהלן: התובעת העידה, כי בעת שהיא בחנה את תלוש שכרה בגין חודש 3/00 היא נוכחה לדעת כי רשומים בו רק 14 ימי עבודה בהיקף של 4 שעות ביום וכי מאחר והיא ידעה כי מדובר בטעות - משום שהועסקה לטענתה מידי יום ביומו 8 שעות עבודה - היא פנתה בעניין זה אל מנהלת הסניף הגב' גבאי אשר הפנתה אותה אל מנה"ח על מנת שתפיק עבורה תלוש שכר מתוקן. התובעת הוסיפה והעידה כי מבדיקה של תלושי השכר לחודשים הקודמים עלה כי הטעות ברישום מספר ימי העבודה ושעות העבודה הופיעה גם בהם (החל מחודש 6/99) ומשכך, היא פנתה שוב בעניין זה להנהלת החשבונות וביקשה לתקן את תלושי השכר לתקופה הנ"ל. לאחר הדברים האלה, ביום 13.4.00 נשלחו לתובעת תלושי שכר מתוקנים, בהם צויין כי היא עבדה 8 שעות ביום ו- 22 יום בחודש (ר' סעיפים 12-14 לתצהיר התובעת). התובעת הוסיפה והעידה כי יומיים לאחר מכן, קרי, ביום 15.4.00 היא נקראה לחדרה של מנהלת הסניף הגב' גבאי אשר אמרה לה כי הנתבע 2, מר ישר, מבעליה של סוכנות הביטוח הנתבעת 1 (להלן:"מר ישר") כועס עליה (על התובעת), על שפנתה למחלקת הנה"ח וביקשה לערוך שינויים בתלושי השכר ללא ידיעתו. התובעת מציינת כי לאחר שהיא אמרה לגב' גבאי כי היא זו שהפנתה אותה למחלקת הנה"ח, ביקשה ממנה הגב' גבאי להתקשר למר ישר על מנת ליישב את ההדורים. התובעת מתארת את המגעים שהתנהלו מכאן ואילך בינה לבין מר ישר ואשר הם אשר הובילו לטענתה, לסיום עבודתה בזו הלשון: "בעקבות שיחתי עם חני גבאי, התקשרתי אל מר ישר, עוד באותו בוקר, והסברתי לו כי תמיד עבדתי בנתבעת בהיקף של 8 שעות ביום ואף למעלה מכך, אולם הוא הגיב כלפי בצעקות ואיים עלי כי יזמין מחב' בזק את פירוט שיחות הטלפון שנעשו מביתי וכך יבדוק אם עבדתי או לא וכי יום שלא התקשרתי בו מביתי יחשב לי כיום חופש. באותה שיחת טל' אמרתי ליעקוב ישר, כי עבדתי עבורו סביב השעון, גם בשעות אחה"צ והערב ונתתי תפוקה גבוהה כפי שמעידים תלושי המשכורת שלי בהתאם למכירות שביצעתי. בתגובה אמר לי מר ישר בגסות, כי העבודה שלי היא זבל ולא שווה כלום. בעקבת הדברים הקשים הייתי המומה ופגועה ממשמע אוזני. התחלתי לבכות מרוב תדהמה. שאלתי את מר ישר אם סירובו לרשום את שעות עבודתי בתלושי המשכורת נובע מידיעתו כי אני בהריון בחודש שלישי אך הוא עשה עצמו כאילו אינו יודע על דבר היותי בהריון ואמר שאין לו מכשיר רנטגן בטלפון. מר ישר הוסיף ואמר כי אני מרוויחה את המשכורת הכי גבוהה בנתבעת וביקש ממני לבוא למשרדו לקחת 100,000 ₪ ושאעזוב אותו בשקט. מרוב תדהמה מצעקותיו של מר ישר, טון דיבורו ומנוסח דבריו שאלתי אותו - 'אתה מפטר אותי זה מה שאתה אומר' ומרוב הלם ובכי מההתפתחות הקשה של השיחה ניתקתי את השיחה. שיחת טלפון זו היתה מאוד קשה עבורי... כאשר יצאתי מחדרי לאחר השיחה נכנסתי לחדרה של חני גבאי והודעתי לה כי יעקב ישר פיטר אותי בטלפון. חני גבאי שלא עשתה רושם כאילו היא מופתעת ממה שספרתי לה, אמרה לי שהיא לא מתערבת והציעה לי ללכת למשרד הראשי של הנתבעת ולשוחח עם מר ישר פנים מול פנים. בשיחתי עם מר ישר במשרדו, ביקשתי ממנו שיכתוב לי מכתב פיטורים, לאור העובדה שפיטר אותי בשיחת הטלפון שניהלנו בינינו. הוא אמר לי בתגובה, כי לא הבנתי נכון את דבריו וכי אסור לו לפטר אשה בהריון, אולם אם אתן לו מכתב לפיו אני עוזבת את הנתבעת ואביא אישור מרופא על היותי בהריון, ישלם לי את כל המגיע לי לפי חוק פיצויי פיטורים. שכן, אין זה משנה לו אם יתן לי את פיצויי הפיטורים מיידית או לאחר הלידה." (ר' סעיפים 16-21 לתצהיר התובעת). התובעת הוסיפה והעידה בתצהירה כי לאחר השיחה עם מר ישר היא ניסתה להמשיך בעבודתה כרגיל, אולם הדבר לא עלה בידה כאשר לטענתה, היא סבלה מנדודי שינה, סיוטים, צמרמורות וזיעה קרה. זאת בשל דבריו הקשים של מר ישר שגרמו לה לחוסר אונים. לדבריה, היא אף סבלה מלחצים חזקים מאוד באיזור העובר וחששה מפני הפלה. אי לכך, טענה התובעת כי מאחר והסיוטים לא הרפו, היא החליטה לעשות כדברי מר ישר ולכתוב לו מכתב בדבר הפסקת עבודתה וזאת בלא שהתייעצה עם איש ומתוך מחשבה כי הפסקת עבודתה, בעת היותה בהריון, תזכה אותה בפיצויי פיטורים על פי החוק כפי שהבטיח לה, לטענתה, מר ישר בשיחה שקיים עימה במשרדו (ר' סעיפים 22-24 לתצהיר התובעת). התובעת העידה עוד כי לאחר הדברים הללו וביום 11.5.00 היא נכנסה לחדרו של מר ישר, והגישה לו זר פרחים ליום הולדתו ואף איחלה לו מזל טוב, מתוך מחשבה כי תקבל את פיצויי הפיטורים ואת שאר הזכויות המגיעות לה עקב עבודתה אצל הנתבעים וסיומה. לגירסתה "הפגישה היתה מרגשת ולבבית בעיקר מצידו של מר ישר, אשר קם מכיסאו להודות לי ולא שיערתי כי יהיו לי בעיות בנוגע להבטחתו של מר ישר לשלם לי את פיצויי הפיטורים". התובעת הוסיפה והעידה כי לאחר הדברים האלה, היא פנתה אל מר ישר על מנת לברר מתי תקבל את פיצויי הפיטורים וכי זה האחרון השיב לה בתחילה כי העניין נמצא בבדיקה אולם חרף זאת ביום 28.5.00 ובעקבות פנייתה, נכתב לה מכתב מאת הנתבעים, באמצעות בא כוחם במסגרתו הוכחשה זכאותה לקבלת פיצויי פיטוורים ובלשון המכתב לאמור: "מרשיי קיבלו את התפטרותך בצער רב אך הבינו כי זו החלטתך משעמדת על דעתך להתפטר למרות נסיון מרשי לשכנעך לחזור לעבודה. באשר לזכותך לפיצויי פיטורים זו אינה קיימת על פי הדין או בכלל - ומשבחרת להתפטר בחודש השני להריונך. אין למרשי כל שליטה עם כל הצער על רגשותייך." (ר' נספח ז' לכתב התביעה ולתצהיר התובעת). 10. גירסתם של הנתבעים ביחס לנסיבות סיום העבודה של התובעת וההבטחה הנטענת לתשלום פיצויי פיטורים שונה בתכלית. גירסה זו, כפי שמצאה ביטויה בתצהיר מר ישר, היתה כדלהלן: מר ישר הכחיש מכל וכל את העובדה כי הפסקת עבודתה של התובעת נבעה מסכסוך בין הצדדים, כאשר לגירסתו לא היו במהלך כל תקופת עבודתה של התובעת סכסוכים בינו לבינה. נהפוך הוא, מר ישר העיד כי התובעת היתה עובדת מצטיינת וכי הוא התייחס אליה בהתאם. לגירסתו, לא עלה על דעתו לפגוע בתובעת כעובדת מצטיינת בשום צורה ודרך ובלשונו: "לא דיברתי עם התובעת ולו מילה אחת בנושא פרישתה של התובעת, הרי רציתי שתמשיך לעבוד ובשום אופן לא רציתי שתפרוש." (ר' סעיף 9 לתצהיר מר ישר). מר ישר הוסיף והעיד כי הוא לא ידע כלל על הריונה של התובעת במועדים הרלוונטים לתביעה וכי דבר הריונה התברר לו לראשונה עת שראה את מכתב התפטרותה (ר' סעיף 10 לתצהיר מר ישר). עוד העיד מר ישר כי על השינויים שערכה התובעת בתלושי שכרה - אשר הם שהובילו לטענתה לסכסוך בין הצדדים - נודע לו רק לאחר פרישתה של התובעת מעבודתה וכי משנודע לו הדבר הוא כעס על כך שהתובעת הטעתה את מערכת הנה"ח בבקשה לערוך רישום שגוי בתלושי שכרה (ר' סעיף 8 לתצהיר מר ישר). במסגרת תצהירו העלה מר ישר סברה ביחס למניעי ההתפטרות של התובעת, אשר ביקשה להתפטר בחודש השני להריונה, וזאת לטענתו על מנת לעזור לבעלה בעסק חדש שהקים. על כך למד מר ישר לגירסתו מהתובעת ובלשונו: "הנני להדגיש כי הבנתי מהתובעת כי בעלה פותח עסק בראש העין וכי בכוונתה לעזור לו בעיסקו וכי זו עילת התפטרותה האמיתית." מר ישר ציין לטובה את זר הפרחים שקיבל מן התובעת ליום הולדתו ואף העיד כי במועד זה התקיימה בין הצדדים פגישה מלבבת ומרגשת. אולם נדמה כי פרט לעובדה זו, הנוגעת ליום הולדתו של מר ישר ולזר הפרחים שקיבל מהתובעת לרגל ארוע זה - חלוקים הצדדים ביחס לכל העובדות האחרות הרלוונטיות לסכסוך והנוגעות לסיום העבודה. 11. נקדים את המאוחר ונציין כי על פי התרשמותנו איש מן הצדדים לא דק פורתא בתיאור העובדות הרלוונטיות שהובילו לסיום יחסי העבודה ונפרט: מר ישר הכחיש כאמור כל קשר בין מכתב ההתפטרות של התובעת לבין קיומה של מחלוקת בינו ובינה כאשר לטענתו, מחלוקת שכזו מעולם לא היתה. מעבר לכך, לגירסתו נודע לו על השינויים שערכה התובעת בתלושי השכר רק לאחר התפטרותה. מר ישר אף טען כי נודע לו לראשונה על הריונה של התובעת רק בעת שקיבל את מכתב ההתפטרות. טענות עובדתיות אלה נועדו ליצור את הרושם כי אין כל ממש בגירסתה של התובעת אשר ביקשה לקשר בין מכתב ההתפטרות לבין השינויים שערכה בתלושי שכרה, כעסו של מר ישר עקב עריכת השינויים הללו ועובדת הריונה. מר ישר לעומת זאת, ניסה ליצור "נתק" מוחלט בין ההתפטרות לבין כל יתר הנסיבות שפורטו לעיל. דא עקא, שטענת "הנתק" של מר ישר נסתרה בעדותה של עדת הנתבעים, מנהלת הסניף בו עבדה התובעת הגב' חני גבאי (להלן:"הגב' גבאי") אשר לא מצאנו מקום לפקפק באמינות גירסתה ביחס להשתלשלות העניינים: עדה זו העידה כי אכן היה "עימות" בין התובעת לבין מר ישר, עימות שבעקבותיו התובעת אף פנתה אליה כשהיא בוכיה וזאת על אף שהתובעת לא נהגה לבכות בעבודה. עדה זו הוסיפה והעידה כי כחודש לפני "האירוע" היא ידעה על כך שהתובעת בהריון, כי היא סיפרה על הריונה של התובעת באופן מיידי למר ישר וכי מר ישר ידע כחודש לפני "האירוע" על כך שהתובעת בהריון (ר' עמ' 15 לפרוטוקול שורות 9-11). עדות זו של עדת הנתבעים סותרת את גירסתו של מר ישר כאילו לא ידע על הריונה של התובעת עד למועד בו קיבל את מכתב ההתפטרות. יש להוסיף בהקשר זה כי מר ישר עצמו סייג בחקירתו הנגדית את גירסתו המקורית (זו שבתצהירו) לפיה, הוא לא ידע כלל על הריונה של התובעת אלא בעת קבלת מכתב ההתפטרות. זאת שעה שהעיד, בחקירתו הנגדית, כי התובעת סיפרה לו על כך בשיחה שהתקיימה במשרדו וכי הוא (מר ישר) אמר לה שאם היא מבקשת לעזוב את העבודה עליה לחכות עד הלידה אז תהיה זכאית לפיצויי פיטורים. בהמשך עדותו העיד מר ישר בפנינו לאמור "זו היתה הפעם הראשונה שאני שמעתי מהתובעת שהיא חושבת שהיא בהריון, בשיחה שהיתה בינינו פנים מול פנים" (ר' עמ' 7 לפרוטוקול שורות 6-11, ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור, אלא אם צויין אחרת). כפי שציינו - אנו מעדיפים את גירסתה של הגב' גבאי המתיישבת עם גירסתו המאוחרת של מר ישר לפיה, מר ישר ידע על הריונה של התובעת לפני שקיבל את מכתב ההתפטורת. אף באשר לעצם קיומו של עימות טלפוני שקדם להפסקת העבודה נראה כי מר ישר לא דק פורתא בעדותו: הגב' גבאי העידה בעניין זה על עימות טלפוני שהיה בין התובעת למר ישר (עליו שמעה בזמן אמת) מהתובעת ובלשונה: "קרה מקרה והיא [התובעת] באה אלי בוכה והיא טענה שהיא דיברה עם מר יעקב [ישר]. שאתה אומר לי שהיא באה אלי בוכה בשיחה, אני משיבה כי לדבריה, כפי שהיא אמרה לי אז, היא באה בוכה בעקבות שיחת טלפון שהיתה לה עם מר ישר... היא אמרה לי שהיתה לה שיחת טלפון עם מר יעקב [ישר] וכנראה שמה שהוא אמר לה לא מצא חן בעיניה, כנראה גם בנושא השעות... מה שהכי כאב לה בשיחה עם מר ישר זה הנושא של השעות... לגבי הבכי - זה לא היה דבר שגרתי מבחינת התובעת. לא זוכרת על מקרה ספציפי שעליו היא בכתה בעבודה." (ר' עמ' 12 לפרוטוקול). עדות זו סותרת כאמור את גירסתו של מר ישר לא רק לגבי עצם קיומו של עימות אלא גם את גירסתו לפיה, נודע לו על שינוי רישום שעות עבודתה של התובעת (שנעשה כאמור ביוזמת התובעת) רק לאחר סיום יחסי העבודה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול שורות 16-26, עמ' 7 שורות 1-11). זאת ועוד, גירסתו של של מר ישר, בחקירתו הנגדית, בדבר השיחה שהתקיימה בינו לבין התובעת בנוגע לסיום עבודתה אינה עולה בקנה אחד עם גירסתו בתצהירו כאילו הוא (מר ישר) לא דיבר עם התובעת "ולו מילה אחת" בנושא פרישתה מהעבודה: מעדותו של מר ישר בחקירה הנגדית עולה כי נושא הפרישה והזכאות לפיצויי פיטורים עלה אף עלה בפגישה שקיים עם התובעת במשרדו. נוסיף ונציין בהקשר זה כי הגב' גבאי העידה כי יכול להיות שהתובעת סיפרה לה כי במהלך העימות הטלפוני מר ישר הודיע לה כי הוא מפטר אותה (ר' עמ' 13 לפרוטוקול ש' 5-6). לאור כל האמור אנו קובעים כממצא עובדתי כי אכן היה ארוע של עימות טלפוני בין מר ישר לבין התובעת בו העלה מר ישר טענות כלפי התובעת לרבות, טענות ביחס לשינוי רישום השעות בתלוש שכרה וכן, כי התקיימה שיחה בין מר ישר לבין התובעת במסגרתה עלה הנושא של הפסקת עבודתה של התובעת ושאלת זכאותה לפיצויי פיטורים ויתכן שמר ישר אף הודיע לתובעת "בעידנא דריתחא" כי הוא מבקש לפטרה. כמו כן אנו קובעים כי מר ישר ידע על הריונה של התובעת לפני קבלת מכתב ההתפטרות. 12. אשר לאמינות גירסתה של התובעת הרי שסבורים אנו כי אף גירסה זו אינה חפה מקשיים ומאי דיוקים בהשוואה לעובדות כהווייתן כפי שנוכח בהן בית הדין וכפי שיפורט להלן: התובעת מסרה כזכור בתצהירה כי מר ישר הבטיח לה כי הפסקת עבודתה, בעת היותה בהריון, תזכה אותה בפיצויי פיטורים וכי מר ישר הציע לה לכתוב מכתב התפטרות על רקע הבטחה זו. זאת לטענתה מאחר שמר ישר אמר לה (בזמן אמת) כי אין הוא יכול לפטרה בשל הריונה. בעדותה בבית הדין, טענה התובעת, לעומת זאת, כי היא פוטרה מעבודתה, טענה שלא נטענה מפורשות בתצהירה (ר' עמ' 3 לפרוטוקול שורה 16). זאת ועוד, גירסת התובעת לפיה, "הובטח" לה מפורשות כי היא תהיה זכאית לפיצויי פיטורים גם אם תתפטר על רקע הנסיבות כפי שהיו, שהיא אינה עולה בקנה אחד עם תוכנו של מכתב ההתפטרות שכתבה ונסביר: לו אכן היתה גירסתה של התובעת ביחס להשתלשלות הארועים ולהבטחה הנטענת שהובילה להפסקת עבודתה מוצקה ומדויקת הרי - שניתן היה לצפות כי במכתב ההתפטרות יכתב על ידה באופן מפורש כי התפטרותה מותנית בקבלת פיצויי פיטורים. דא עקא, שלא כך נכתב במכתב זה ואף לא דבר בדומה לכך. במכתב ההתפטרות נכתבו ע"י התובעת דברים מעורפלים מאוד ביחס לדברים שנאמרו לטענתה, על ידי מר ישר קודם להתפטרותה. במכתבה מייחסת התובעת למר ישר את האמירה: "תתפטרי ואני חייב לפי חוק לשלם לך פיצויים, אני לא יכול לפטר אותך את בהריון". אין ניתן ללמוד מנוסח הדברים הללו, כמופיע במכתב התובעת, כי מר ישר אכן נתן התחייבות מפורשת לשלם לה פיצויי פיטורים גם אם תתפטר לאלתר, לפני תום הריונה וללא עילה מזכה עפ"י הדין ואף לא כי מר ישר הודיע לתובעת באופן חד משמעי כי הוא היה מפטר אותה אלמלא היתה בהריון. זאת ועוד אחרת, הגב' גבאי שהיתה כזכור האחראית הישירה על התובעת העידה כי היא שוחחה עם התובעת על החלטתה להתפטר וכי היא (הגב' גבאי) יעצה לתובעת לא לעשות כן ובלשונה: "אני אמרתי לה [לתובעת] שהיא עשתה שטות שנתנה את המכתב, שבכלל היא עזבה כי היתה בהריון באותה תקופה, היא יכלה להשאר ולעזוב לאחר הלידה לקבל פיצויי פיטורים, אני אמרתי לה. לא הבנתי למה בצורה כזאת נמהרת היא עזבה. לו היתה מחכה עד שהיתה מגיעה ללידה היא היתה זכאית לפיצויי פיטורים. היא אמרה שהיא בדקה את הדברים לגבי הפיצויי פיטורים ומגיעים לה פיצויי פיטורים, שהיא עזבה היא כנראה חשבה שהיא זכאית לפיצויי פיטורים. אך אני אמרתי לה שהיא עושה טעות...אני שוחחתי עם מר ישר שחבל לפספס עובדת כזאת. ואז הוא אמר שלא אכפת לו שהיא תחזור לעבודה. מבחינתו הוא לא פיטר אותה." (ר' עמ' 13 לפרוטוקול שורות 17-27 ו- 1-5). עדות זו של גב' גבאי סבירה והגיונית בעיננו. זאת אף בשים לב לתיפקודה המעולה של התובעת, שאיננו שנוי במחלוקת. אופן תיפקוד זה מחזק את ההנחה שהנתבעים לא היו מעוניינים בהפסקת עבודתה של התובעת. עדות זו של הגב' גבאי עומדת בסתירה לעדות התובעת אשר העידה בחקירתה הנגדית כי הגב' גבאי כלל לא ניהלה איתה דין ודברים מאז הליכתה וכי גב' גבאי לא הציעה לה לחזור לעבודה. זאת ועוד, התובעת אף הוסיפה והעידה בחקירתה הנגדית כי היא מצטערת על כך שלא הוצע לה לחזור לעבוד אצל הנתבעים ובלשונה: "הלוואי שהיו מציעים לי לחזור לעבודה, אני הייתי בחודש שלישי [להריון]. מי יקח אותי לעבודה. אני התפרנסתי בכבוד [אצל הנתבעים] והיתה לי משכורת מצויינת." (ר' עמ' 6 לפרוטוקול שורות 20-24). עדותה של התובעת ממנה משתמע כאילו נכפה עליה לסיים את עבודתה וכי לו היה מוצע לה להמשיך בעבודתה היתה עושה כן וברצון, אינה מתיישבת כלל וכלל עם גירסתה המקורית בתצהירה לפיה, היא זו שהחליטה להפסיק את עבודתה בשל הסיוטים ונדודי השינה שחשה עקב העימות שהיה בינה ובין מר ישר. עדותה זו של התובעת אף אינה מתיישבת עם דברים אחרים שאמרה בחקירה נגדית לאמור: "ברור לי שאם אני ממשיכה להגיע לעבודה או שאני מפילה את העובר או שאני נכנסת לבי"ח חולי נפש. אני הרגשתי כל כך קשה." (ר' עמ' 10 לפרוטוקול שורות 13-14). זאת ועוד, גירסתה של התובעת כאילו ניתנה לה הבטחה חד משמעית לתשלום פיצויי פיטורים על ידי מר ישר, אף אינה מתיישבת עם התנהגותה לאחר מתן ההבטחה הנטענת. כך למשל, העידה התובעת כי היא ביקשה "לקדם" את נושא תשלום פיצויי הפיטורים באמצעות זר פרחים ששלחה למר ישר ליום הולדתו ובלשונה: "החלטתי שיהיה נכון לקדם את ענין פיצויי הפיטורים שלי, ואני ניגשתי לחנות הכי קרובה וקניתי זר פרחים במחיר הכי מוזל שהיה והוא [מר ישר] כל הזמן אמר שאני לא צריכה לדאוג ושהוא בודק את העניין עם הרו"ח שלו ושיהיה בסדר." (ר' עמ' 6 לפרוטוקול שורות 10-11). יש להניח כי לו אכן ניתנה הבטחה מפורשת לתובעת ע"י מר ישר בדבר תשלום פיצויי פיטורים הרי שהתובעת לא היתה מבקשת "לקדם" את ענין פיצויי פיטורים שהובטחו לה ממילא באמצעים שונים לרבות, זר פרחים ואפילו היה זה זר שנקנה במחיר מוזל. אנו סבורים כאמור כי בין התובעת לבין מר ישר התקיימה שיחה טלפונית במהלכה נאמרו לתובעת דברים קשים על ידי מר ישר שאף פגעו בתובעת. עם זאת, הרושם שקיבלנו הוא כי השלכותיה הנפשיות והפיסיות של שיחה זו תוארו ע"י התובעת בהגזמה רבה על מנת ליצור "אווירת פיטורים" ומכאן גם באופן בלתי משכנע ובלתי מהימן. מעבר לכך, הנתבעים טענו כזכור כי התובעת ביקשה לסיים את עבודתה בעיתוי בו התפטרה משום שהיא חפצה לעזור לבעלה בעסק חדש שהקים למוצרי חשמל. התובעת נחקרה בעניין זה בחקירתה הנגדית ותשובותיה נשמעו מתחמקות. כך למשל, נשאלה התובעת האם נכון שבעלה פתח עסק לחנות חשמל בראש העין בסמוך למועד התפטרותה ועל כך העידה כי עסק שכזה אכן נפתח, אולם היא הוסיפה והעידה: "אינני זוכרת בדיוק מה קרה עם החנות" (ר' עמ' 5 שורה 14 לפרוטוקול).למותר לציין כי אמירה זו בדבר חולשת הזיכרון של התובעת בעניין כה מהותי, נשמעה בלתי סבירה ובלתי משכנעת. התובעת אף נשאלה האם נכון שכאשר בעלה פתח את החנות בראש העין היא כבר היתה בהריון וגם על כך השיבה כי היא אינה זוכרת (ר' עמ' 5 שורות 19-20). לעומת זאת, הגב' גבאי העידה בתצהירה כי כאשר התובעת התפטרה מעבודתה בעת שהיתה בהריון היא סיפרה לה כי בעלה פתח עסק חדש (ר' סעיף 18 לתצהיר גב' גבאי). בהקשר זה יצויין, כי התובעת לא הכחישה את העובדה כי היא סיפרה על פתיחת העסק החדש של בעלה לגב' גבאי אולם ניסתה כאמור בעדותה לטשטש את עיתוי פתיחת העסק אשר על פי עדות גב' גבאי היה בסמוך למועד ההתפטרות (ר' עמ' 5 לפרוטוקול שורות 11-23). 13. לאור כל האמור הגענו למסקנה כי הן התובעת והן מר ישר, לא דיקדקו בתיאור העובדות כהוויתן ולא בכדי. התובעת ביקשה ליצור את הרושם המוטעה כי היא "פוטרה" למעשה, על אף שרשמית היא שמסרה מכתב התפטרות, וכן כי הובטחו לה עקב כך פיצויי פיטורים. מר ישר לעומת זאת, ביקש ליצור את הרושם המוטעה, אף הוא, כאילו לאופן התנהלותו אין כל קשר להתפטרותה של התובעת וכי לתובעת לא היה כל מקום להסתמך בעת התפטרותה על ציפיה לקבלת פיצויי פיטורים וזאת בלא שמר ישר עשה דבר ע"מ להבהיר לתובעת כי אין בסיס לציפיה זו. 14. השתלשלות העניינים הסבירה בעיננו, אותה אנו קובעים על יסוד הראיות שהוצגו בפנינו ולאור ניתוח העדויות, כאמור לעיל, היתה כדלקמן: 15. בסמוך למועד כתיבת מכתב ההתפטרות אכן התנהלה שיחה קשה בין התובעת לבין מר ישר, במסגרתה העלה מר ישר טענות קשות כלפי תיפקודה של התובעת וקרוב לודאי שאף אמר לה כי הוא היה מפטר אותה, לו היה באפשרותו לעשות כן ואלמלא התובעת היתה בהריון. התובעת אכן חשה פגועה משיחה זו. עם זאת לא שוכנענו כי תוצאות השיחה כפי שתוארו בהגזמה בתצהיר התובעת ובעדותה, אכן משקפות את תוצאותיה האמיתיות. 16. התבטאותו של מר ישר באותה שיחה היתה התבטאות של מעביד "בעידנא דריתחא", אשר לא היתה בצידה בהכרח כוונה אמיתית לפטר את התובעת. התרשמותנו היא כי לאחר ששכחה הסערה הנתבעים היו מעוניינים בהמשך עבודתה של התובעת בשל היותה עובדת מצויינת כאשר הגב' גבאי, מי שהיתה אחראית על התובעת, אף שוחחה עימה במטרה למנוע את התפטרותה. 17. אולם התובעת אשר חשה פגועה מהשיחה ויתכן שגם בשל סיבות אישיות נוספות, שאינן קשורות לעבודתה אצל הנתבעים (למשל פתיחת העסק של בן זוגה), קיבלה החלטה להפסיק את עבודתה אצל הנתבעים ומשכך דרשה לקבל מכתב פיטורים. בנקודה זו התובעת ביכרה להתעלם מהתנהגות הנתבעים אשר היו מעוניינים בהמשך עבודתה ואף נתנו לכך ביטוי בסמוך לאחר האירוע. משמע - התובעת העדיפה "להתפס" לדברי מר ישר בשעת כעסו ע"מ "להצדיק" את דרישתה לקבלת פיצויי פיטורים. לשון אחרת, על אף שהתובעת נוכחה לדעת כי אין כוונה אמיתית מצד הנתבעים להפסיק את עבודתה או לגרום לה להפסיק את עבודתה וכי הדברים הקשים שנאמרו לה, נאמרו "בעידנא בריחתא" הרי שהיא (התובעת) העדיפה לדבוק בדברים אלה כעילה המזכה בתשלום פיצויי פיטורים, תוך התעלמות מכך שהנתבעים גילו דעתם, בסמוך לאחר הארוע, כי הם מעוניינים בהמשך העסקתה. לו היה מדובר בסיטואציה דומה - הנבדלת מזו שבפנינו אך ורק בכך שאין מעורבת בה עובדת בהריון - הרי שהיינו סבורים כי עמידתה של העובדת על הטענה כי היא פוטרה ובפועל יוצא מכך - עמידתה על הוצאת מכתב פיטורים ותשלום פיצויי פיטורים הינה בגדר התנהגות חסרת תום לב ונסיון לנצל התבטאות אומללה וחד פעמית של המעביד בעידנא דריתחא. זאת על אף שברור לצדדים כי התבטאות זו איננה משקפת את כוונתו האמיתית. 18. מאידך, סבורים אנו כי הנתבעים גם הם התנכרו לחובת תום הלב שכן, עולה מן הראיות כי מר ישר בראותו שהתובעת עומדת על סיום לאלתר של יחסי העבודה (כאילו מדובר בפיטורים) תוך דרישה לקבלת פיצויי פיטורים העדיף שלא להבהיר לתובעת באופן מפורש וחד משמעי את עמדתו לפיה, אם תממש את רצונה לסיים את עבודתה אזי לא ישולמו לה פיצויי פיטורים. כפי שצויין לעיל, נושא הפסקת עבודתה של התובעת וזכאותה לתשלום פיצויי פיטורים עלה בשיחה שהתנהלה בין התובעת ובין מר ישר לפני ההתפטרות. בנסיבות הללו ומשמר ישר היה מודע לכך שהתובעת רואה עצמה כזכאית לפיצויי פיטורים או שהיא טוענת לזכאות שכזו מאחר והיא רואה בדבריו פיטורים הרי שהיה מוטל עליו להבהיר לה באופן חד משמעי כי מבחינתו אין מדובר בפיטורים וכי אם תבחר להתפטר, הרי שלא ישולמו לה פיצויי פיטורים כלל. דא עקא, שמר ישר ביכר להשאיר את מצב העניינים, לוט בערפל כאשר הפעם הראשונה בה ציין בפני התובעת במפורש כי אין היא זכאית לפיצויי פיטורים היתה - לאחר התפטרותה וזאת באמצעות מכתב בא כוחו מיום 28.5.00. סבירה בעיננו ההנחה כי מר ישר, אשר היה כאמור מעוניין בהמשך עבודתה של התובעת, נוכח לדעת כי התובעת גמרה אומר לסיים עבודתה אצל הנתבעים בכל מקרה וכי בנסיבות הללו הוא העדיף שהתובעת תעשה כן במהלך תקופת הריונה, על בסיס הנחה מוטעית (של התובעת, שכנראה היתה ידועה לו) לפיה, היא זכאית לפיצויי פיטורים. זאת בשל העובדה שהתפטרות התובעת במהלך הריונה תאפשר לו להמנע מתשלום פיצויי פיטורים בהם היה מחוייב לו היתה התובעת מתפטרת לאחר הלידה ולצורך טיפול בילדה. מטעם זה ביכר מר ישר כנראה שלא להבהיר לתובעת באופן חד משמעי ולפני התפטרותה כי לדעת הנתבעים אין היא זכאית לפיצויי פיטורים וכי אם תתפטר לאלתר לא ישלמו לה פיצויי פיטורים. 19. לאור דבריו דעיל, הגענו למסקנה כי הן התובעת והן מר ישר נהגו זה עם זאת תוך התנכרות לחובת תום הלב המוגברת המחייבת ביחסים שבין עובד למעביד. 20. לאור כל האמור השאלה הנשאלת היא כיצד יש לנהוג שעה ששני הצדדים למו"מ קרי, התובעת ומצד אחד ומר ישר מן הצד האחר, ניהלו למעשה מו"מ ביחס לסיום יחסי העבודה והזכאות לפיצויי פיטורים בחוסר תום לב כפי שפרטנו לעיל. לדעתנו יש להחיל בנסיבות שכאלה את הכללים המקובלים החלים על שני צדדים לחוזה ש"חטאו" בהפרת חוזה כאשר לכל צד יש "אשם תורם" בהפרה. לנסיבות שכאלה התייחס בית המשפט העליון ב ע"א 3912/90 Eximin S.A. תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ פ"ד מז (4) 64 לאמור: "כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. מדוע יזכה צד לחוזה בפיצוי מלא על נזק שנגרם גם עקב התנהגותו הטיפשית וחסרת תום הלב של האחר ? יתר על כן, בחלוקת האחריות ביניהם יהיה כדי לעודד תום לב או זהירות מצידם של שני הצדדים לעיסקה". במקרה זה סבורים אנו, כי חלוקת האחריות הצודקת בנסיבות העניין, המביאה בחשבון את חוסר תום הלב של שני הצדדים, צריכה להוביל לכך שהצדדים ישאו באחריות באופן שווה משמע - כי התובעת תזוכה במחצית פיצויי פיטורים. פיתרון זה אפשרי הוא בשים לב לכך שמדובר, בזכות חוזית ולא בזכות שעילתה בחוק פיצויי פיטורים. 21. אשר לשיעור פיצויי פיטורים ולאופן חישובו יאמר - כי בין הצדדים היתה נטושה מחלוקת ביחס לשכר הקובע שעל בסיסו יש לחשב את סכום פיצויי פיטורים לו זכאית התובעת: התובעת טענה, כי יש לחשב שכר זה על פי ממוצע השתכרותה ב- 12 חודשי עבודה אחרונים וכי יש להביא בחשבון לצורך החישוב את הסכומים ששולמו לה כתמריצים וכעמלות. הנתבעים טענו מנגד, כי יש לחשב את השכר הקובע אך ורק על יסוד שכר הבסיס של התובעת שעמד כאמור על 1,747 ₪. אשר למחלוקת זו, עדיפה בעיננו עמדתה של התובעת לפיה, לצורך קביעת השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים יש להביא בחשבון גם את הסכומים ששולמו לה מידי חודש בחודשו אשר חושבו על פי אחוזים מסכום פרמיות הביטוח ששילמו המבוטחים. בהקשר זה, אנו קובעים כי התשלומים ששולמו לתובעת במשכורתה החודשית, מעבר לשכר הבסיס, היוו למעשה תשלומי עמלות. משכך ובהתאם לפסיקה יש להביא סכומים אלה בחשבון לצורך חשוב השכר הקובע וזאת בהתאם לתקנת 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964. נוסיף ונציין בהקשר זה, כי מר ישר, הודה אף הוא בחקירתו הנגדית כי המשכורת הקובעת של העובדים לצורך תשלום פיצויי פיטורים חושבה על בסיס שכר בסיס בתוספת הסכומים אותם כינה כ-"בונוסים" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול מיום 7.1.04 שורות 8-9, כמו כן ראה עמ' 12 לפרוטוקול מיום 4.9.03 שורות 16-20). 22. השכר הממוצע של התובעת ב- 12 חודשי העבודה האחרונים, כפי שחושב על ידה ובהעדר תחשיב נגדי מצד הנתבעים, עמד על 13,630 ₪. משכך, התוצאה היא כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 77,804 ש"ח 13,630 X 137 24 (לו היתה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מלאים, הרי שהסכום לו היתה זכאית היה כאמור כפול מכך). 23. אשר לתביעה להלנת פיצויי פיטורים יאמר, כי בנסיבות הללו בהם היתה מחלוקת של ממש ביחס לזכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים מכוח הטענה של הבטחה חוזית, הרי שאין אנו מוצאים מקום לפסוק לזכותה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ג. זכאות התובעת לפדיון חופשה שנתית 24. התובעת עתרה לתשלום פדיון חופשה שנתית וזאת בהסתמך על רישום של ניצול ימי חופשה אשר נערך על ידה ואושר על ידי הגב' גבאי, מי שהיתה כאמור האחראית הישירה על התובעת (ר' נספח יב' לתצהיר התובעת). כפי כאמור, הגב' גבאי העידה כי אכן היא אישרה בכתב ידה את הנתונים המופיעים בנספח יב' לתצהיר התובעת (ר' עמ' 3 לפרוטוקול שורות 8-6 וכן, עמ' 8 לפרוטוקול שורה 27 ועמ' שורה 16). הנתבעים מאידך, לא הציגו רישומים אחרים שנערכו בזמן אמת לעניין ימי חופשה שנוצלו על ידי התובעת. בהקשר זה יאמר כי לא נסתרה מעיננו טענתם של הנתבעים לפיה, יש להסתמך לעניין חישוב ימי החופשה על הרישומים המופיעים בתלושי השכר וכן, על האמור במכתב ההתפטרות של התובעת (נספח ה' לתצהירה). דא עקא, שהרישום בתלושי השכר אינו עולה בקנה אחד עם נספח יב' כאמור, אשר אושר על ידי הגב' גבאי והוא אף נעדר הגיון מכוחו. זאת מהטעם שצבירת החופשה המופיעה בתלושי השכר (בשיעור של 0.83 יום לחודש) אינה עולה בקנה אחד עם צבירת החופשה הנכונה של עובדת בויתקה של התובעת. מעבר לכך, כידוע, הנטל להוכחת ימי החופשה שנטל העובד מוטל על המעביד המחוייב בניהול פנקס חופשה, וזאת מכח סעיף 26 לחוק חופשה שנתית. במקרה זה, הנתבעים לא הציגו פנקס חופשה ולא הביאה בפני בית הדין נתונים הסותרים את אלה שהציגה התובעת (באמצעות נספח יב' לתצהירה). מעבר לכך ובהתייחס לטענות הנתבעים הנסמכים כאמור גם על מכתב ההתפטרות של התובעת יאמר - כי במכתב זה לא מצאנו הודאה של התובעת לפיה היא לא היתה זכאית לפדיון ימי חופשה במועד סיום יחסי העבודה. ככל שהנתבעים כיוונו לטענות בדבר ויתור על הזכות לפדיון חופשה הרי שמאחר ומדובר בזכות שמקורה בחוק מגן הרי שאין ויתור זה יכול לתפוס. לאור כל האמור יש לקבל את גירסת התובעת בס' 31 (2) לתצהירה ביחס לימי החופשה ולפדיון החופשה לו היתה זכאית. אי לכך, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפדיון חופשה בסך של 36,374 ש"ח (ר' סעיף 31 (2) לתצהיר התובעת). ד. זכאות התובעת להחזר הוצאות נסיעה: 25. התובעת טענה כי במהלך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעים היא לא קיבלה דמי נסיעות וזאת על אף הוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה המחייבות תשלום דמי נסיעות לעובד. אי לכך, עתרה התובעת לתשלום החזר הוצאות נסיעה בסך של 19,317 ₪. הנתבעים טענו מאידך, כי התובעת עבדה מביתה ומשכך אין היא זכאית לדמי נסיעה. כן טענו הנתבעים כי משרדיהם ממוקמים במרחק הליכה מבית התובעת וכי לתובעת לא היו הוצאות נסיעה בפועל (ר' עדות הגב' גבאי עמ' 10 לפרוטוקול מיום 7.11.04 שורות 10-28). 26. סבורים אנו כי יש לדחות רכיב תביעה זה שכן, התובעת לא השכילה להוכיח את התקופות המדוייקות בהן אכן ביצעה את עבודתה במשרדי הנתבעים, להבדיל מביצוע עבודה מביתה. מעבר לכך, התובעת לא השכילה לשכנענו כי אכן היה צורך בנסיעה בתחבורה ציבורית למקום העבודה וטענותיה בהקשר זה, כמופיע בתצהירה, היו סתמיות: התובעת לא ציינה את כתובתה בתקופות הרלוונטיות ואת כתובת משרדי הנתבעים בתקופות השונות ולא צירפה מפה בהתאם ע"מ להצביע על הזקקותה לתחבורה ציבורית. מעבר לכך, התובעת אף לא הציגה מסמכים של חב' הנסיעות המלמדים על עלותו של כרטיס חופשי-חודשי בתקופות הרלוונטיות. לאור כל האמור, אנו דוחים רכיב תביעה זה במלואו. ה. זכאות התובעת לדמי הבראה: 27. התובעת טענה כי לא שולמו לה דמי הבראה לתקופה של ארבעת חודשי עבודתה האחרונים, על בסיס שווי יום הבראה נכון למועד הפסקת עבודתה בסך של 276 ₪. הנתבעים טענו מאידך, כי הם מכחישים את זכאותה של התובעת לדמי הבראה וכי אף אם מגיע לתובעת דבר על חשבון דמי הבראה, הרי שיש לקזז את הסכום המגיע מסכום הבונוסים ששולמו לתובעת ביתר. כידוע, טענתו של מעביד הטוען כי הוא שילם לעובד את מלוא הסכום לו היה זכאי העובד בגין דמי הבראה, הינה בגדר טענת "פרעתי" המעבירה את הנטל אל כתפי המעביד. במקרה דנן לא הוכח כי לתובעת אכן שולמו דמי הבראה בגין ארבעת חודשי עבודתה האחרונים, בהתאם למתחייב מהוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש. משכך, אנו קובעים כי התובעת היתה זכאית במועד סיום עבודתה לסך של 828 ₪ בגין דמי הבראה בהתאם לפירוט המופיע בכתב תביעתה. אשר לטענת הקיזוז שהעלו הנתבעים, הרי שנדון בה בהמשך הדברים. ו. זכאות התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש: 28. כידוע על פי הפסיקה פיצוי בגין עוגמת נפש יפסק לעובד רק במשורה ובמקרים חריגים, כאשר המקרה דנן אינו בא לדעתנו בגדר המקרים הללו. זאת בשים לב לקביעותינו העובדתיות דלעיל, באשר להתנהגותה של התובעת שלא היתה נקייה מרבב. לאור האמור, אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש. 29. אשר לתביעה לקבלת תשלומי המל"ל בגין דמי אבטלה יאמר, כי התובעת זנחה תביעה זו במסגרת סיכומיה, מה גם שלאור קביעותינו העובדתיות כאמור לעיל, לא היה מקום לפסוק לזכותה כל סכום בגין רכיב תביעה זה. ז. טענות הקיזוז של הנתבעים: 30. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי ככל שמגיע לתובעת דבר, הרי שיש לקזז מהסכומים המגיעים לה סכומים שונים שלא פורטו בכתב התביעה, זאת לאור טענתה של התובעת בס' 8 (א)(6) לכתב התביעה לפיה, במקרה של ביטול פוליסה לפני תום שנה, נהגו הנתבעים להפחית את מלוא העמלה ששולמה לה בפועל בגין אותה פוליסה. התובעת טענה מנגד, כי טענת הקיזוז נטענה לראשונה בכתב ההגנה ללא פירוט- דבר המלמד על כך שאין בה ממש. מעבר לכך טענה התובעת, כי היא לא נדרשה להשיב כל סכום בגין ביטולי פוליסות בעת עריכת גמר החשבון, כי הנתבעים לא הצליחו להרים את נטל הראיה באשר לסכומים אותם דרשו לקזז וכן, כי לא ניתנה לה הזדמנות למנוע את ביטולי הפוליסות כשם שנהגה לעשות במהלך עבודתה אצל הנתבעים. 31. אנו סבורים כי יש לדחות את טענות הקיזוז שהעלו הנתבעים וזאת מהטעמים כדלהלן: טענת הקיזוז נטענה בכתב ההגנה באופן סתמי ללא פירוט וללא תחשיב ובמסמכים התומכים בה. הנתבעים לא הציגו לבית הדין ראיה לקיומו של הסדר מוסכם לפיו היא תהיה רשאית לדרוש מהתובעת סכומים כל שהם בגין ביטול פוליסות גם לאחר סיום יחסי העבודה. זאת שעה שלא ניתנה לתובעת האפשרות - בשל הפסקת עבודתה - לטפל "בהצלת" הפוליסות שבוטלו. לו ביקשו הנתבעים לעגן חובת השבה שכזו, הרי שהיה עליהם לערוך הסכם מפורש בעניין זה המחייב את התובעת בהשבה. משלא עשו כן ומשביכרו להעלות את טענת הקיזוז באופן סתמי לראשונה בכתב ההגנה, הרי שניתן ללמוד על קיומו של ויתור מצד הנתבעים על כל זכות להשבה לאחר סיום יחסי העבודה ולאחר עריכת "גמר החשבון." מעבר לכך, חישובי הנתבעים ביחס לטענת הקיזוז, כפי שצורפו לתצהיר מר ישר, אין בהם כדי להניח את דעתנו לצורך קביעה בדבר היקף הפוליסות שבוטלו. שכן, מדובר ברשימה שהוכנה על ידי הגב' גבאי על יסוד מסמכים מקוריים שלא הוצגו בפני בית הדין, על אף שלא היתה כל מניעה להציגם ובלא שניתנה לתובעת הזדמנות ראויה לבחון ולהתיחחס למסמכים אלה (ר' עמ' 15 לפרוטוקול, עדותה של הגב' גבאי שורות 5-7). 32. אשר לטענת הנתבעים לפיה יש לקזז מהמגיע לתובעת סך של 7,000 ₪ בגין קורס שיווק בו השתתפה ובהתאם להתחייבותה להשבת עלות הקורס יאמר - כי טענה זו לא נטענה על ידי הנתבעים בכתב ההגנה ואף לא בתכתובות שבינם לבין התובעת. מחלוקת בעניין זה אף לא נכללה ברשימת הפלוגתאות שהוגשה על ידי הצדדים. משכך, אפילו ניתנה התחייבות שכזו, הרי שהנתבעים ויתרו על מימושה. מעבר לכך יאמר, כי לבית הדין לא צורף כתב ההתחייבות עליו חתמה התובעת לפי טענת הנתבעים ואף לא מסמכים המלמדים על עלות הקורס. משכך, יש לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעים אף מטעם זה. (יצוין אמנם בתצהירו של מר ישר נטען כי כתב ההתחייבות של התובעת מצורף, אולם בפועל התחייבות כאמור לא צורפה לתצהירי הנתבעים). סוף דבר: 33. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי על הנתבעים לשלם לתובעת תוך 30 יום מהמועד בו יומצא להם פסק דין זה את הסכומים כדלהלן: א. סך של 77,807 ₪ כפיצויי פיטורים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.00 ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעים רשאים לשלם סכום זה, בין היתר עך דרך שחרור הכספים הצבורים בקופת הגמל, בגין פיצויי פיטורים. ב. סך של 36,347 ש"ח בגין פדיון חופשה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.00 ועד למועד התשלום בפועל. ג. סך של 828 ₪ בגין דמי הבראה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.00 ועד למועד התשלום בפועל. ד. ככל שהתובעת נמנעה מלהתייחס בסיכומיה לתביעה לשחרור כספי התגמולים הצבורים בקופת הגמל, עקב שיכחה, הרי שהיא תהיה רשאית להודיע על כך לבית הדין, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה ולבקש מתן פסק דין משלים, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ביחס לרכיב תביעה זה. בנסיבות העניין ומאחר והתביעה התקבלה רק בחלקה אנו מחייבים א הנתבעים בתשלום הוצאות משפט בסך כולל של 5,500 ₪ בלבד. הריוןפוליסהפיטורים בהריוןפיטוריםחברת ביטוח