סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 קובע כי : (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. (ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן. (ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת. (ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת". ההלכה פסוקה היא, כי סעיף 81(ג), המשנה את המועד להגשת הערעור, חל רק מקום בו תוקן פסק הדין, שאז יראו את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין. לעומת זאת, אם נדחתה הבקשה לתיקון, מניין הימים להגשת הערעור חל מיום מתן פסק הדין (ע"א 332/93 חסן אבו-האני נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 286; בש"א 282/90 לוי מסעוד נ' לוי שולה, פ"ד מד(4) 212). הטעם לאבחנה האמורה בואר בפסיקתו של בית המשפט העליון כדלקמן : "אם מתקבלת בקשת התיקון, משמע נפלה טעות בפסק ויש להשלימו או לתקנו וראוי כי אם מוגש ערעור הוא יתייחס לפסק המתוקן והשלם. כנגד זאת, אם נדחתה בקשת התיקון משמע הפסק המקורי לא חייב שינוי ולענין מנין התקופה לערעור יש לראות את המועד בו ניתן כמועד הקובע" (רע"א 2500/00 חיים קריסטל נ' נחמה קריסטל ואח', דינים עליון, כרך נח, 285). בפסיקה נקבע כי אין לראות טעם מיוחד בכך שבעל דין הגיש בקשה לתיקון הפסק בתוך תקופת הערעור ואילו בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט רק לאחר חלוף המועד לערעור. כשם שהגשת בקשת תיקון שנדחתה אינה מעכבת את מנין התקופה לצורך הגשת ערעור ורואים את מועד מתן הפסק כמועד הקובע כך אין בה כשהיא עומדת לעצמה, גם כדי להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד להגשת הערעור, שהרי דחיית הבקשה מצביעה על כך שלא היה לה מקום מלכתחילה וממילא אין הצדקה לעכב בעטייה את מירוץ תקופת הערעור לצורך השלמת ההליך השיפוטי...תוצאה אחרת עשויה היתה לפגוע באורח בלתי ראוי בבעל הדין שכנגד ולפתוח פתח לשימוש לרעה בהליך הבקשה לתיקון פסק דין עוד נפסק בעניין זה כי : "בעל דין המגיש בקשה לתיקון פסק לוקח על עצמו סיכון כי הוא עלול להחמיץ את תקופת הערעור באם בקשתו תידחה והוא רשאי בכל מקרה לקדם פני סכנה כזו בדרך של הגשת ערעור במועד הרגיל לכל מקרה בו תידחה בקשתו לתיקון הפסק. הוראות אלה הנובעות מן הדין נועדו למנוע ניצול לרעה של סדרי הדין באמצעות עשיית שימוש לא ראוי בהליך בקשה לתיקון טעות שאחרת ניתן היה להשתמש בו ככלי לקבלת אורכה אוטומטית להגשת ערעור על הפסק והדברים מובנים על פניהם. ואכן, בענין ברע"א 631/98 אדמוב נ' פולריס, יצרני רדיאטורים, תקדין עליון 98(2) 588, 589 נאמר: לא כן במקרה שההחלטה דוחה את הבקשה לתיקון. במקרה של החלטה כזו, להבדיל ממקרה של החלטה בה מחליט בית המשפט לתקן את פסק הדין, אין המירוץ להגשת הערעור מתחיל עם מתן ההחלטה. תחילתו היא מיום מתן פסק הדין, ולא אחת יקרה שבמועד מתן ההחלטה בבקשה לתיקון פסק דין כבר חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין. יצוין כי מדובר בפסיקה ישנה יחסית, ההלכה שנקבע בפסק דין קריסטל אומצה בפסיקה מאוחרת יותר (ראה בשא 6476/02 ע.א.ח סלע הנדסה בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ ואח', דינים עליון, כרך סב, 627 ; רע"א 9586/04 יפה יומטוביאן נ' שרה איכנטל ואח', (טרם פורסם), ניתן ביום 19.1.2005, ערעור על ההחלטה נדחה ביום 30.1.2005 בבשא 903/05). תיקון פסק דין