פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (השופט י. לובוצקי ונציג הציבור מר י. גלנטי; תיק ע"ב 911934/99) אשר דחה את תביעת המערער לחייב את המשיבים לשלם עבורו הפרשים למס הכנסה. 2. הרקע העובדתי נקבע על ידי בית הדין האזורי ולפיו המערער התקשר עם המשיבים בחוזה עבודה לצורך אימון קבוצת אליצור סלע ראשון-לציון בכדור-סל. (להלן: הקבוצה). המשיבות 1 ו-2 הן עמותות ספורט קבוצת הכדורסל בראשון לציון, המשיב מס' 3 ערב באופן אישי להתחייבות שבחוזה העבודה בשם הקבוצה. המשיב מס' 4 הוא שחתם על החוזה כנציג העמותות וכערב באופן אישי למחויבויות שבו. בהתאם לחוזה העבודה המעביד התחייב לשלם למערער משכורת חודשית בסך 1,500 ש"ח נטו וסכום זה שולם כמובטח, כאשר חישובי המס נעשו לגביו כ"עבודתו הראשונה". כעבור מספר שנים, בתאריך 9.3.99, המערער נדרש לשלם לרשויות המס הפרשי מס בסך של 16,548 ש"ח אשר נבעו מן העובדה שהמערער עבד במקביל לעבודתו כמאמן במקומות עבודה נוספים ולכן משכרו כמאמן היה צריך לנכות מס הכנסה בשיעור הגבוה מזה שנוכה בפועל. המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי לחייב את המשיבים בתשלומי המס הנוספים. תביעה זו נדחתה ועל כך הערעור שבפנינו. 3. טענתו העיקרית של המערער היא כי המשיבים ידעו שהמערער עובד במקומות עבודה נוספים ועל כן טעה בית הדין האזורי הן בקביעתו כי חובתו של המערער היתה לידע את המשיבים בדבר עבודותיו הנוספות והן בקביעתו כי בהתאם לחוזה העבודה נקבע מפורשות כי עבודתו של המערער אצל המשיבים תחשב לעניין מיסוי "עבודתו הראשונה". 4. המקור הראשון לקביעת מערכת יחסי העבודה בין הצדדים הוא חוזה העבודה שנחתם בין הצדדים (להלן - ההסכם) ועל פיו יש לבדוק תחילה את תנאי עבודתו של המערער. סעיף 11 קובע כי שכרו של המערער יהא 1,500 ש"ח נטו ולשכר יתווספו בונוסים ומענקים כפי שפורטו בהסכם. סעיף 16 להסכם מפרט את חובות המעסיק לשלם עבור המערער את כל הכספים הקשורים בהעסקתו בהתאם למעמדו כ"עובד שכיר". עד כאן אין כל התייחסות בהסכם לידיעת הצדדים כי עבודתו זו של המערער היא עבודתו הראשונה. ההתייחסות הראשונה לכך הינה בסעיף 21 להסכם שמשום חשיבותו נביאו כלשונו: "המאמן יהיה זכאי לאמן בבי"ס לכדורסל או באיגוד הכדורסל או בקייטנות או בכל קבוצה אחרת במקביל לאימון אליצור ראשון לציון ובלבד שהכנסתו מאליצור ראשון לציון תחשב כהכנסה ראשונה" (ההדגשות שלי - ו.ו.ל.) אמנם לכאורה נראה כי הכללת הדרישה, כי הכנסתו מן המשיבים תחשב כהכנסה ראשונה, לסעיף 21 להסכם אינה מתאימה לתוכנו של הסעיף והיה מתאים יותר כי דרישה זו תוכנס לסעיף 11 להסכם. אולם הדרישה הזו נכתבה במפורש בהסכם ויש בכך כדי ללמד על כוונת הדברים. לכך נוסיף את התרשמותו של בית הדין האזורי מן העדויות שנשמעו בפניו כאשר בית הדין האזורי מעדיף את גרסתו של מר דני הררי על פני גרסתו של המערער (עמ' 4 לפסק הדין) וקובע במפורש שלא שוכנע מעדותו של המערער. דני הררי העיד כי לא ידע על עבודתו הנוספת של המערער. המערער ניסה להיבנות על ידיעת המשיבים בשנה הקודמת. לכן, לטענתו, המשיבים ידעו על עבודתו הנוספת ופעלו בהתאם. אולם מחומר הראיות עולה כי מי שחתם עם המערער בשנה הקודמת היה מר שי שטיגליץ ואילו בשנה הרלוונטית לערעור היה זה מר דני הררי, שהיה אחראי על חתימת ההסכם והוא העיד מפורשות שלא ידע על עבודתו הנוספת של המערער. 5. האמור במפורש בסעיף 21 להסכם בצירוף התרשמותו של בית הדין האזורי מן העדויות וקביעותיו העובדתית ונוסיף לכך את העובדה כי המערער תבע את הפרשי המס רק לאחר כשש שנים ממועד סיום עבודתו, כל אלה מביאים למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וכי דין הערעור להידחות. 6. סוף דבר - הערעור נדחה והמערער ישא בהוצאות בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן סכום זה ישא בריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל. מיסיםמס הכנסה