פסק דין 1. התובע עבד אצל הנתבעת כמרצה ומרכז מגמה, החל מחודש 3.91 ועד לפיטוריו בתאריך 15.8.01 (לפי מכתב מיום 24.6.01). במהלך הדיון בתיק ניתנה לתובע רשות לתקן את תביעתו. על כן, הסעדים הנתבעים הם על פי כתב התביעה המתוקן שהוגש בתיק. התובע טען כי הפסקת עבודתו נעשתה בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת ביחסי עבודה, משיקולים לא רלוונטיים ו/או זרים ושלא על פי ההליכים המחייבים את הנתבעת, שהינה גוף דו מהותי, עליו חלות החובות שבמשפט המנהלי-ציבורי. התובע טען כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב ביחס לעיתוי מתן הודעת הפיטורים כאשר מנעה ממנו אפשרות לחפש מקום עבודה חילופי לשנת הלימודים הבאה. לדברי התובע, בגליון מספר 499 של עיתון "אינדקס" מיום 1/6/01, בפרסום אשר עשתה הנתבעת לצרכי הרשמה, הופיעה תמונה של צוות המכללה כשהתובע כמנהל המגמה נעדר. לתובע לא דווח על פירסום זה ואי הופעתו בתמונה מעיד על כך שזמן רב בטרם הודעת הפיטורים התכוונה הנתבעת לפטרו ובחרה בעיתוי מבלי להתחשב בנזקים אשר ייגרמו לתובע. הסעדים הנתבעים בתביעת התובע הם כדלקמן: א. יתרת שכר בגין שישה ימים של משכורת יסוד בהתחשב כי שולם שכר עד ליום 25/7/01 בלבד. ב. נזק אשר נגרם לתובע כתוצאה מאי הפרשה לקופת מבטחים בגין רכיב של "ביטול זמן נסיעה", שלדעת התובע הוא רכיב של שכר לכל דבר ועניין. ג. פדיון חופשה בגין אותו רכיב של ביטול זמן נסיעה. ד. יתרת דמי הבראה בגין רכיב של "שעות אפקטיביות". ה. פדיון חופשה בגין רכיב של "שעות אפקטיביות". ו. קיזוז משכר התובע בגין 50 שעות, שנעשה בחודש 8/01. ז. פיצוי בגין הפסד הכנסה צפויה לשנת הלימודים האקדמית כתוצאה מחוסר תום לב בנסיבות ובעיתוי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים. ח. פגיעה במוניטין ובשמו הטוב של התובע בעקבות הפרסום של התמונה בעיתון "אינדקס" שבה לא הופיע התובע. ט. פיצוי בגין עוגמת נפש. 2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן כי בשנת הלימודים תשס"א, לא נפתחה שנת הלימודים א' של מגמת המכונות שהתובע ריכז בשל מיעוט נרשמים. לקראת שנת הלימודים תשס"ב החליטה הנתבעת שבמידה ולא יהיה מספר מספיק של נרשמים לא תיפתח מגמת המכונות בשנת הלימודים תשס"ב. להחלטה זו קדמו דיונים רבים והתייעצויות עם גורמים רבים במכללה וביניהם התובע, שהעידו על האפשרות העתידית לסגירת המגמה והניסיונות למנוע זאת. בסופו של דבר, כתוצאה מסגירת המגמה התובע פוטר, כאשר הוא אינו המפוטר היחיד, אלא פוטרו מורים נוספים. לטענת הנתבעת, לפי הסכם העבודה שנחתם עם התובע בתחילת העסקתו, חובתה הייתה להודיע על פיטוריו עד ליום 1 ליולי ואז יחסי עובד מעביד יתנתקו ביום 15 לאוגוסט וכך נהגה הנתבעת. הנתבעת טענה כי היא גוף משפטי מאוגד כעמותה כדין, עם הסכמי עבודה משלה, כגון הסכם העבודה שנחתם עם התובע ואין היא חלק מהרשות הציבורית ולא חלים עליה ההסכמים החלים על הרשות הציבורית. לתובע נודע בפגישה אישית שנערכה עימו עוד בתחילת חודש אפריל 2001 כי מצבה של מגמת המכונות במכללה אינו משתפר, התובע ידע על מיעוט הנרשמים במגמה וידע כי קיימת אפשרות סבירה כי המגמה תיסגר בשנת הלימודים הקרובה. למרות שהתובע הביע את רצונו לשבצו כמורה במגמה חלופית, המכללה אינה נוהגת לפטר מורים המשובצים במגמות אחרות על מנת להמשיך העסקת מורה שפוטר בשל סיבות מקצועיות ואינה נוהגת לכפות על מרכזי מגמות פיטורים של מורה אחד על מנת להעסיק מורה אחר, הדבר הובהר לתובע. לדברי הנתבעת לא היה בהפסקת עבודת התובע חוסר תום לב, אלא הפיטורים נעשו בשל סגירת מגמת המכונות ומתוך שיקולים מקצועיים גרידא. הנתבעת הכחישה את זכאותו של התובע לסעדים הנתבעים בתביעתו, וטענה שהתובע קיבל שכר עבודה והודעה מוקדמת כדין. הרכיבים שבהם רואה התובע שכר עבודה (ביטול זמן נסיעה ותשלום עבור "שעות אפקטיביות") אינם מזכים בתשלום פדיון חופשה, דמי הבראה ו/או הפרשות למבטחים, כפי שדרש התובע. כמו כן הנתבעת הכחישה שנגרם לתובע כל פגיעה בשמו הטוב ואת זכאותו לפיצוי בגין פגיעה במוניטין ועוגמת נפש. 4. עובדות מוסמכות: ב"כ הצדדים הגישו רשימה מוסכמת של מוסכמות ופלוגתאות, בהתאם לרשימה זו העובדות המוסכמות הן כדלקמן: 1. התובע הועסק על ידי המכללה כמרצה החל מה- 3.91 ועד ל- 15.8.01 ושכרו שולם על פי שעות שביצע בפועל. 2. מחודש 10.92 ועד לחודש 6.93 שימש התובע כמרצה במשרה מלאה במגמת מכונות וקיבל שכר כ"משרה" (על פי כתב מינוי מ- 7.92). 3. מחודש 7.93 ועד חודש 9.95 שימש התובע כמרכז מגמת מכונות במשרה מלאה. 4. מחודש 10.95 ועד חודש 9.98 נוספה לתובע גם משרת מרכז מגמת מכונות וריכוז מגמת מיזוג אוויר. 5. מחודש 10.98 ועד למועד פיטוריו חזר התובע לשמש כמרכז במגמת מכונות בלבד. 6. התובע קיבל בכל תקופת עבודתו כמרצה 12 משכורות מלאות. 7. התובע חתם ביום 4.5.98 על הסכם העסקה אישי (נספח א' לכתב התביעה). 8. בגין הסכם העסקה של התובע משנת 1991 נתקבל אישור שר העבודה. 9. היקף משרתו של התובע, הרכב שכרו והתנאים הסוציאליים להם הינו זכאי מכוח ההסכם גובשו על ידי הצדדים בנספח להסכם (נספח ב' לכתב התביעה). 10. אל התובע נשלחה הודעה בכתב על פיטוריו ביום 24.6.01 המודיעה על סיום עבודתו של התובע במכללה החל מיום 15.8.01. 11. בין הצדדים הוחלפו תכתובות בנושא הפיטורין. 12. על המכללה לא חל הסכם קיבוצי ואין היא חברה בארגון מעבידים. 13. במהלך שנות עבודתו עבד התובע במקומות עבודה נוספים כגון מכללת אורט בראודה. מועדי ההוראה של התובע במכללת נצרת עילית נקבעו על ידו ו/או תוך התחשבות במקומות עבודתו השונים. 14. מועדי החופשות של התובע סוכמו מראש בין הצדדים, לרבות כך שהתובע יצא לחופשה בימים בהם המכללה אינה מקיימת לימודים (חול המועד סוכות, פסח, חגי ישראל) וחופשת הקיץ. 15. התובע נדרש למלא דו"ח נוכחות ידני מתחילת עבודתו במכללה; התובע מילא דו"ח ידני, עד להתקנת שעון נוכחות ממוחשב, שאז הדפיס התובע את כרטיסו בעת יציאה וכניסה לשעת הוראה וכן בשעות ריכוז שבוצעו במכללה. בהסכמה, ביצע התובע את עבודתו כמרכז מגמה גם מביתו. 16. במועד סיום עבודתו קיזזה המכללה 50 שעות מהכספים ששולמו לתובע, וזאת בהתאם להסכם העבודה בין הצדדים. בקיזוז זה נשמרו ולא נגרעו כספים מהתנאים הסוציאליים שהופרשו בגין שעות אלה. 17. כשאר המרצים, התובע מסר דווח על שעות עבודתו במכללה עד ליום ה- 25 בחודש והשכר החודשי שולם עבור התקופה שבין 26 לחודש עד ליום ה- 25 לחודש בו בוצע התשלום. 18. במועד פיטורי התובע טרם נסתיים הרישום של תלמידים לשנת הלימודים הבאה. בנוסף, בדיון אשר התקיים ביום 10/3/04 הסכימו ב"כ הצדדים להוסיף מוסכמה על פיה בשנת תשס"ב לא נפתחה מגמת מכונות, בשנת תשס"ג אכן נפתחה המגמה וכן בשנת תשס"ד. 5. ראיות שנשמעו באשר לנסיבות הפסקת העבודה של התובע: אין חולק כי בשנת הלימודים לאחר הפסקת העבודה של התובע (שהנ"ל תשס"ב) לא נפתחה מגמת מכונות, אותה ריכז התובע, כאשר כבר בשנה לפני כן לא נפתחה שנה א' לאותה מגמה (מדובר במגמה דו שנתית). התובע הצהיר כי סגירת המגמה לא חייבה את הנתבעת להפסיק את העסקתו כאשר ניתן היה להמשיך להעסיקו באחד ממכלול הנושאים הטכנולוגיים כגון: קורסים במגמות אחרות, קורסים מטעם משרד העבודה וקידומים, כפי שנעשה עם עובד אחר, ד"ר יורי פיקוס, שהיה כפוף לתובע כמרצה במגמת מכונות. לפי הצהרת התובע בחודש 6/01 גב' איריס קליין, מנכל"ית הנתבעת, הזמינה אותו לשיחה אישית נוספת שבה הוא נשאל אם הוא מוכן לעבוד לפי "שעות אפקטיביות", מה שהיווה הרעת תנאים לעומת אלה שסוכמו בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים. התובע סירב להצעתה של הגב' קליין והוא רואה קשר בין אותו סירוב לבין ההחלטה לפטרו, לגביה קיבל הודעה בתאריך 24/6/01. גב' קליין, בתצהירה ובעדותה בדיון, הכחישה כי התקיימה כל פגישה שבה היא הציעה לתובע לשנות את תנאי עבודתו ולעבוד רק לפי שעות עבודה אפקטיביות. התובע גם הצהיר כי בחודש אפריל 2001 הוא התבקש למסור שלושה ימים בשבוע לצורך שיבוצו בשנת הלימודים הקרובה (תשס"ב) ובכך נוצרה התחייבות כלפי הנתבעת וחוסר אפשרות העסקה במקום אחר. לאחר מכן פוטר התובע, שטוען לנזק אשר נגרם לו כתוצאה מהפסד השתכרות, כאשר לא ניתן היה לו לחפש עבודה חלופית לאור התחייבותו כלפי הנתבעת כפי שנמסרה בחודש אפריל 2001. מאידך גיסא, הצהירה גב' קליין כי התובע ידע היטב כי כבר בשנה הקודמת לא נפתחה שנה א' של המגמה, צמצום אשר נבע ממיעוט הנרשמים למגמה ולכן גם נמסרה הודעת סיום העבודה או צמצומים לשאר המרצים במגמה. שנתיים לפני כן נסגרה בשל אותה סיבה המגמה למיזוג אויר שבה התובע שימש גם כמרכז, אולם באותה עת לא התעורר הצורך בפיטורים כי לתובע היו שעות הוראה במגמה אחרת (מגמת מכונות) והוא הקצה לעצמו משרה מלאה באותה מגמה. לפי עדותה של גב' קליין נושא סגירת המגמה היה על סדר היום במספר פגישות בינה לבין התובע מאז חודש אפריל 2001. לפי הצהרתה של גב' קליין, הטופס הסטנדרטי של ציון ימי עבודה לשנת הלימודים הבאה נשלח לכלל המרצים על מנת לבדוק אפשרויות שיבוץ והעדפות השיבוץ של המורים מבלי שהוא מהווה התחייבות מצד כלשהו. התובע כמרכז המגמה ידע היטב כי אי אפשר לדעת בשלב מוקדם יחסית מה יהיה גורל המגמה בשנת הלימודים הבאה. במהלך השיחות שהתנהלו בין הגב' קליין לבין התובע, בדקה הגב' קליין לפי בקשת התובע את האפשרות למצוא לו עבודה במגמות אחרות במקום מורים קיימים. גב' קליין הצהירה שהיא ערכה בדיקה עם המרכזים הרלוונטיים שלא הסכימו להחליף את המרצים הקיימים. על כן, בהעדר אפשרות המשך העסקה של התובע, נמסר לו מכתב הודעת פיטורים בחודש יוני 2001, מועד התואם להסכם בין הצדדים. מטעם הנתבעת העיד בדיון ד"ר יורי פיקוס שעבד עד לשנת תשס"א כמרצה במגמת המכונות אותה ריכז התובע והחל משנת תשס"ג משמש כמרכז המגמה. ד"ר פיקוס הצהיר כי בעקבות סגירת המגמה צומצמו שעות ההוראה שלו ליום אחד בשבוע, במגמות אחרות ובקורסים להכשרה מקצועית של משרד העבודה. כאשר נפתחה שוב המגמה בשנת תשס"ג, הדבר התאפשר לאור גיוס של נרשמים נוספים בעקבות הצעתו לפתוח מגמה במתכונת שלא הייתה קיימת קודם, לימודי ערב (משולב). המגמה במתכונת החדשה נפתחה בשנת הלימודים תשס"ג ונרשמו בה 24 סטודנטים. התובע העיד בדיון כי הוא אכן ידע מגב' קליין שיש ירידה במספר הנרשמים למגמה ו"בגלל ירידה זאת נאלצים לסגור את המגמה", הוא ידע על כך בחודש מאי 2001. התובע הזכיר סקר שנערך ע"י המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית - הייטק (מה"ט) עם דירוג של המגמות השונות, אולם, גם לפי עדותו, הדירוג שקיבלה המגמה לא היה הסיבה לסגירתה, אלא מיעוט הנרשמים, כאשר לפי העדויות שנשמעו בדיון, עד לחודש יוני 2001 היה נרשם אחד בלבד, למרות שהייתה קיימת אפשרות להירשם עד לחודש ספטמבר 2001, אך גם בתקופה זו לא היו מספיק נרשמים, שהצדיקו את פתיחת המגמה. לפי בקשת התובע, הוגש לתיק בית הדין תעודת עובד ציבור מטעם מה"ט, שבה נאמר שהתנאים לפתיחת כיתה בהתאם לנוהלי מה"ט הם כי מספר התלמידים בכיתה לא יעלה על 40 ולא יפחת מ-15, בהתאם לנוהלים שהיו קיימים בשנות הלימודים תשס"א ותשס"ב. עם זאת, יכולה המכללה לבקש לפתוח כיתה בפחות מ-15 תלמידים ומה"ט ישקול את העניין. אין חולק כי מה"ט נתן אישור לפתיחת המגמה בשנת תשס"ב ואין זו הייתה הסיבה להעדר פתיחתה אלא כי לא היו מספיק נרשמים (שלא התקרבו כלל למספר המינימלי הנדרש של 15 תלמידים). על אף ידיעת התובע לגבי הסיכון הקרוב לוודאי שהמגמה לא תיפתח, לפי הצהרתו, הוא לא ידע, עד שקיבל הודעה פורמלית על כך, כי הוא יפוטר (ראה עמ' 16 ש' 9-8 לפרוטוקול). בנוסף, העידה מטעם הנתבעת גב' אריאלה דויטש, מינהלנית של המכללה. גב' דויטש הצהירה לגבי הנוהג הקיים של משלוח טופס לשיבוץ המורים בחודש אפריל, על מנת לקבל את עדיפויות השעות בטרם השיבוץ. כמו כן, העידה גב' דויטש לגבי הגשת הבקשה למה"ט לפתיחת כיתת הלימוד מאחר ואם אין אישור מטעמו, לא ניתן לפתוח את המגמה אפילו אם יש מספר תלמידים. גב' דויטש הצהירה כי נעשו נסיונות עד לחודש ספטמבר שהמגמה תיפתח (עמ' 26 ש' 27 לפרוטוקול). 6. מסקנות מהעדויות שנשמעו בדיון בעניין נסיבות הפסקת עבודתו של התובע: בהתאם לעדויות שנשמעו בדיון, אנו סבורים שהסיבה אשר גרמה להפסקת העבודה של התובע הייתה אי פתיחת מגמת המכונות בשנת תשס"ב בשל העדר מספר מספיק של נרשמים. התובע ידע, כפי שגם עולה מעדותו, בחודש מאי 2001 או בסמוך לכך, כי יש מעט מאוד נרשמים למגמה וקיים סיכוי סביר שהמגמה לא תיפתח בשנת הלימודים הבאה, כפי שגם ידע כי בשנת תשס"א לא נפתחה שנה א' ללימודי המגמה. בהתאם לחוזה העבודה האישי שנחתם בין הנתבעת לבין התובע "כל צד יהיה רשאי להפסיק את עבודת העובד במכללה וזאת בכפוף למתן הודעה מוקדמת בכתב עד ליום 1 ביולי מדי שנה" (סעיף 36). בנוסף הוסכם כי "ניתנה הודעה מוקדמת על הפסקת העבודה עד ליום 1 ביולי, יחסי עובד-מעביד ינותקו 45 ימים לאחר מתן ההודעה המוקדמת" (סעיף 39). בכתב התביעה המתוקן, באת כוח התובע שמה דגש על עיתוי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים, כאשר לטענתה כל עוד הפיטרים היו לאחר חודש אפריל 2001, לא ניתן לתובע למצוא עבודה חלופית במקום אחר ולכן נגרם לו נזק שכומת בשיעור 10 חודשי שכר. על אף זאת, בהתאם לפלוגתאות שהוגדרו ע"י ב"כ הצדדים, המחלוקת הקשורה להפסקת העבודה של התובע הוגדרה כ"האם התובע פוטר שלא כדין ובדרך בלתי מקובלת, כטענתו". לפלוגתא שהוגדרה, שהיא רחבה יותר מהסעד שפורט בכתב התביעה המתוקן, התייחסו ב"כ הצדדים בסיכומיהן. מותר לציין כי לא נטען על ידי הנתבעת ולא הוכח בדרך אחרת כי פיטורי התובע היו קשורים לתיפקודו בעבודה ולכן כל הראיות והטענות הקשורות לכישורים של התובע כמרכז מגמה ו/או כמרצה אינן רלוונטיות להכרעה. על אף שאנו סבורים שהסיבה האמיתית לפיטורי התובע הייתה חוסר אפשרות לשבצו בעבודה במכללה כתוצאה מסגירת מגמת המכונות, יש להבחין בין הידיעה של התובע לגבי האפשרות שמגמה זו לא תיפתח לבין ידיעתו והאפשרות להתגונן בפני החלטת הנתבעת להפסיק את העסקתו כלל. כך, כפי שהוצהר ע"י הגב' קליין, שנתיים לפני כן נסגרה מגמה אחרת שגם ריכז התובע (מגמה למיזוג אויר) ואף על פי כן, התובע המשיך בהעסקתו מבלי שנפגע היקף משרתו. אין כל חובה מוטלת על הנתבעת, שההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה לא חל עליה, להודיע על הפסקת עבודה של עובדיה עד לחודש אפריל או מאי, כפי שטוענת באת כוח הנתבעת. חובת מתן הודעה מוקדמת הינה בהתאם להסכם עבודה המחייב את שני הצדדים, קרי, עד ליום 1 ביולי, ובכך עמדה הנתבעת. אולם, מעבר למתן הודעה מוקדמת בזמן, חייבת הנתבעת כמוסד אקדמי, להקפיד על דרישות פורמליות ומהותיות לגבי פיטורי עובדים. יש לציין כי בע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל (פד"ע ל"ח 448 להלן: "עניין גוטרמן") בתביעה שהוגשה כנגד מוסד להוראה דומה במהותו לנתבעת בענייננו, נפסק: "מוסד אקדמי, אינו פטור מהקפדה על קיומה של זכות הטיעון, אשר מקום של כבוד שמור לה במשפטנו מקדמת דנא. זכות יסוד זו, לא רק שאינה נדחית מפני החופש האקדמי שהקנה המחוקק למוסדות ההשכלה הגבוהה, אלא, שיש לראות בה חלק בלתי נפרד מאותו חופש אקדמי שהקנה המחוקק למי שעיסוקו העולם האקדמי - יהא זה המרצה, יהא זה ראש החוג ותהא זו נשיאת המכללה. כולם כאחד, מחויבים בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, אשר זכות הטעון היא מעמודי התווך שלה וככזו הרי היא מרכיב מהותי בפעילות הנורמטיבית ביחסי העבודה של המוסד האקדמי כלפי כלל עובדיו, לרבות חברי הסגל האקדמי שבו." על הנתבעת היה לתת לתובע בטרם פיטוריו זכות לשימוע שמטרתו העיקרית לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו ולשנות את רוע הגזירה (ראו דב"ע נ"ו 3/31 מדינת ישראל נ' ארנון בונה, לא פורסם, ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נ' ד"ר חליל עבוד פד"ע ל"ה 440, ע"ע 355/99 לורה לינדר נ' ארגון נכי תאונות עבודה פד"ע ל"ז 846). באת כוח הנתבעת אינה חולקת, בסיכומיה, לגבי חובתה של הנתבעת ליתן זכות שימוע לתובע אך, לפי טענתה, זכות זו ניתנה לו כדין כאשר "בפגישה מתוכננת ליום 24/6/03 (צ"ל 24/6/01) הוזמן התובע לשימוע ונאמר לו כי המכללה נאלצת לפטרו לאור הצפי של אי פתיחת מגמת המכונות". על אף טענות הנתבעת, לא ניתן לראות בפגישה שבה נמסר לתובע הודעה על פיטוריו כ"ישיבת שימוע". זכות שימוע כוונתה לאפשר לעובד לטעון את טענותיו ולנסות לשכנע את המעביד שלא לפטרו. לא ניתן לראות זכות שימוע שניתנה במועד שבו הייתה החלטה מגובשת של הנתבעת להפסיק את עבודתו של התובע. כפי שנאמר בעניין גוטרמן, שהוזכר לעיל: "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו: דב"ע מח/148-3 שק"ם בע"מ - אפרים גרינברג, פדע כ' 141, 143)". במקרה של התובע הפסקת העבודה לא נבעה משיקולים מקצועיים, אלא מן הצורך בסגירת המגמה. במסגרת זכות השימוע, התובע רשאי היה להעלות רעיונות להמשך העסקתו: הגדלת מספר נרשמים דרך שינוי ארגוני במגמה כפי שנעשה לאחר מכן ע"י ד"ר פיקוס, העסקתו במסגרות הוראה אחרות של המכללה ואף שינוי בתנאי העסקתו, לעומת אלו שנקבעו בהסכם העבודה. לא עלינו, במסגרת ההכרעה בפסק הדין, להעלות את הטיעונים שהתובע היה רשאי להעלות במסגרת השימוע, כי זו בדיוק המטרה שלשמה משמשת ישיבת השימוע: לאפשר לעובד לטעון את טענותיו ולנסות לשכנע את המעביד שלא לפטרו. כל עוד זכות זו לא ניתנה כדין לתובע, יש פגם בהחלטה על פיטוריו והתובע זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפיטורים שלא היו כדין. 7. פיצוי בגין הנזק שנגרם לתובע - הפסד השתכרות: התובע עבד עד לשנת תשס"א, במקביל לעבודה במכללה, במכללת אורט בראודה בכרמיאל, אך עבודתו העיקרית הייתה עבודתו אצל הנתבעת. לפי הצהרת התובע, קבלת הודעת פיטוריו לראשונה בסוף חודש יוני 2001, לא אפשרה לו למצוא מקום עבודה אחר בהוראה, בימים שבהם עבד אצל הנתבעת. לפי הצהרת התובע, לאחר חיפושים מרובים ובעזרת ראש המחלקה שלו באורט בראודה, נוצר קשר עבודה בין התובע לבין מכללת אורט סינגלובסקי (בקרית ביאליק) רק ביום ד' למשך 3 שעות בשבוע, לפי 200 ₪ ברוטו לשעה ולסמסטר אחד בלבד. שווי ההשתכרות של התובע בתקופה זו היה כ-8,000 ₪ ברוטו (סעיף 4 להצהרת התובע). הנתבעת לא הוכיחה כי לתובע היו השתכרויות במהלך התקופה שבגינה הוא תובע פיצוי או שהוא לא עשה את המוטל עליו למען הקטנת נזקיו. כאשר, בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי הנתבע הוא הנושא בנטל לטעון ולהוכיח כי התובע לא עשה די להקטנת נזקיו (ראו ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה - חב' לפיתוח בע"מ פ"ד מ"ב (2) 793, דב"ע נ"ב 3/101 צבי אבנשפנגר נ' עוף ירושלים בע"מ פד"ע כ"ה 499). הצהרת התובע בגין הנזק שנגרם לו, במהלך שנת ההוראה תשס"ב, לא נסתרה כלל ע"י הנתבעת. יש לציין כי לפי דוחות שיבוץ שעות של התובע במכללת אורט בראודה (ת/2), לא היה שוני מהותי בין שעות העבודה של התובע בסמסטר ב' לשנת הלימודים תשס"א, (שבה עדיין עבד אצל הנתבעת) לבין שעות הוראה בסמסטר א' לשנת הלימודים תשס"ב. שעות ההוראה היו אפילו פחותות בסמסטר האחרון (סמסטר א' תשס"ב), וגם לא היה שוני מהותי בשעות ההוראה בסמסטר ב' תשס"ב. הנזק הנתבע בכתב התביעה המתוקן, בגין 10 חודשים (כשנה אקדמית אחת, בהתחשב בתקופת החופשה), מתיישב עם הפיצוי שנקבע בעניין גוטרמן. שם מדובר במרצה אשר עבד כ-4 שנות לימוד והמכללה חוייבה בפיצוי, בהעדר מתן זכות שימוע כדין, בסכום השווה בערכו ל-6 חודשי עבודה בערך. בענייננו, התובע עבד אצל הנתבעת כ-10 שנים ולכן פיצוי כספי שווה ערך ל-10 חודשי עבודה הוא סביר בהתחשב בנסיבות. לצורך חישוב הפסד השתכרות של התובע, יש להביא בחשבון את השכר המשולב (שכר בסיס), כפי שסוכם בהסכם העבודה ושקיבל בפועל בגין עבודתו אצל הנתבעת, תוך הפחת הסכומים שקיבל בגין עבודתו החלופית בתקופת התביעה. אין להביא בחשבון את הרכיב של שעות אפקטיביות, שהן שעות מעבר למשרה ומשולמות אך ורק בהתאם לביצוע בפועל, כפי שגם עולה מהסכם ההתקשרות בין הצדדים. שכר היסוד האחרון שקיבל התובע היה בסך 6,807 ₪, בגין 10 חודשים הפיצוי הוא 68,070 ₪, פחות סך של 8,000 ₪ שהוא קיבל בגין עבודה אחרת. סה"כ זכאי התובע לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו בסך 60,070 ₪. 8. פיצוי בגין נזק שנגרם למוניטין ועוגמת נפש: התובע דורש פיצוי בגין נזק למוניטין אשר לטענתו נגרם לו עקב הפרסום של תמונת צוות המכללה בעיתון "אינדקס" שבה הוא לא מופיע, למרות שבאותה עת הוא עדיין היה מרכז מגמת מכונות, וכן, בגין עוגמת נפש. כל הסכומים הנתבעים בסעדים אלה הינם בגין "נזק לא ממוני" אשר לדברי התובע נגרם לו כתוצאה מהתנהגותה של הנתבעת. באשר לתמונה שפורסמה, לפי העדויות שנשמעו בדיון (גב' קליין, ד"ר פיקוס, ואף התובע עצמו), לא מדובר בתמונה קבוצתית אמיתית אלא ב"פוטומונטאג' ", כאשר לא כל מרכזי המגמה במכללה (גם אלה שלא פוטרו) מופיעים בתמונה, וכן מופיעים מרצים אחרים (לא רק ד"ר פיקוס) שלא היו ולא מונו לאחר מכן כמרכזי המגמות. מעבר לכך, לא הוכח כי פרסום התמונה גרם כל נזק שהוא למוניטין של התובע. באשר לפיצוי בגין "עוגמת נפש", נקבע בעניין משרד החינוך נ' דוד מצגר (דב"ע נג/99-3, פד"ע כו 563, להלן: "עניין מצגר"): "בעוד שלערכאה השיפוטית הדנה בפיצוי על ניזקי ממון אין שיקול דעת בדבר עצם הפיצוי ושעורו וכל אימת שאלה הוכחו בפניה זכאי הנפגע לפיצוי על מלא נזקיו, מוקנה שיקול דעת לערכאה השיפוטית שעה שהיא דנה בנזק בלתי ממוני - והיא רשאית (אך אינה חייבת) לפסוק פיצוי בגינו, בשיעור שייראה לה בנסיבות המקרה." בענייננו, לא מתקיימות הדרישות שנקבעו בעניין מצגר והפסיקה בעקבותיו, לצורך חיוב הנתבעת בגין "עוגמת נפש". 9. תביעה בגין יתרת פדיון חופשה: בהתאם להסכם עבודה שנחתם בין הצדדים: "חופשת הקיץ במכללה הינה בת 60 יום במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר מדי שנה והיא תסתיים לא יאוחר משבועיים ימים לפני פתיחת שנת הלימודים... העובד ינצל את חופשתו השנתית במקביל לחופשת הקיץ...". לפי נספח להסכם העבודה מספר השבועות שהוגדר כ"שנה אקדמית" הוא 32, קרי, 8 חודשים של הוראה, במהלך שנת הלימודים. בהסכם העבודה הובא בחשבון כי ישנה חופשת סמסטר, ובמהלך החגים ומועדי ישראל לא מתקיימים לימודים במכללה. התובע קיבל הודעה על פיטוריו בתאריך 24.6.01 וניתנה לו הודעה מוקדמת עד ל-15.8.01 כמו-כן, קיבל התובעת פדיון חופשה בגין 45 ימים. התובע דורש פדיון יתרת חופשה בגין 15 ימים, אשר לטענתו לא שולם לו כדין. סעיף 5 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") קובע: "(א) ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי-החופשה: ... (7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה-עשר, ובמידה שעלו". בפסק דב"ע 107/98-3 אורי ארבל נ' HPH Products Ltd. (פד"ע לב 156 להלן: "עניין ארבל") שונתה ההלכה בעניין החפיפה הקיימת בין חופשה שנתית לבין הודעה מוקדמת לפיטורים ושם נפסק: "לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה הבאה - משקיבל העובד הודעה על פיטורים והפסיק לעבוד, על פי הוראת המעסיק, למעשה חדל לעבוד. סיום יחסי עובד-מעביד בנסיבות הללו הוא דבר פורמלי. מכאן, כאשר הודיע המעסיק לעובד על הפסקת עבודתו בפועל והעובד לא יחזור לעבוד בפועל אצל המעסיק, קמה הזכות לפדיון חופשה והמעסיק אינו יכול "להוציא את העובד לחופשה שנתית". אם כן, מה פירושו של סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית? לדעתי, סעיף זה חל רק כאשר העובד מחליט לצאת לחופשה ולא כאשר הוא חדל לעבוד וזכאי לפדיון חופשה. סעיף 5(א)(7) לחוק עוסק במצב, בו המעסיק אינו מבקש מהעובד להפסיק את עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת אלא מעונין בעבודתו בתקופה זו. על אף רצונו זה של המעסיק, מודיע העובד על יציאתו לחופשה שנתית בתקופה ההודעה המוקדמת. ... יש לקרוא את סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית, כך: כאשר העובד מחליט לצאת לחופשה שנתית במהלך תקופת ההודעה המוקדמת "ימי הודעה מוקדמת לפיטורים" לא יובאו במניין ימי החופשה אלא אם עלו על 14 ימים ואז יתחשב התשלום בגין הודעה מוקדמת גם כתשלום בגין חופשה שנתית." במקרה של התובע הוא היה זכאי לחופשה מוסכמת בת 60 יום שעליו היה לנצל במקביל לחופשת הקיץ במכללה, בחודשים אוגוסט וספטמבר. תקופת הודעה מוקדמת של התובע הסתיימה ביום 15/8/01, קרי, במהלך תקופה של חופשת הקיץ במכללה. גם במהלך החופשות היו למרצים מטלות שעליהם היה לבצע. כך, עולה מתצהירה של הגב' קליין כי במהלך אותה תקופה, יש תגבורים, בחינות לקראת שנת הלימודים הבאה וכו', מטלות שאמנם אינן גוזלות, לדבריה, זמן מלא אלא הרבה פחות מכך (ראו סעיף 25.2 לתצהירה). כך גם עולה מתצהירה של הגב' דויטש, שהצהירה כי "שנת ההוראה מסתיימת בחודש יוני, כולל בחינות פנימיות בדרך כלל, בחודש יוני נערכות בחינות פנימיות וחיצוניות (לעתים, באופן חריג גם בחודש אוגוסט). עם תום הבחינות ועם תום ביצוע תוכנית הלימודים, המרצה יכול שלא להופיע במכללה אלא כפוף לדרישות ספציפיות" (סעיף 6 לתצהירה). התובע נכח במכללה ואף הדפיס כרטיס נוכחות בשלושה תאריכים בחודש אוגוסט 2001 (8, 14 ו-15 לחודש) ולא הובהר עד תום אם זה נעשה למטרות לימודיות או לצורך סידורים הנדרשים לקראת הפסקת עבודתו. גם אם התובע לא עבד בפועל במחצית הראשונה של חודש אוגוסט 2001, לא מתקיים התנאי אשר נקבע בעניין ארבל, כדי לאפשר חפיפה בין תקופת ההודעה המוקדמת לבין חופשה שנתית, קרי, כי העובד מחליט לצאת לחופשה שנתית במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. לאור זאת, אנו סבורים כי התובע זכאי ליתרת פדיון חופשה בגין 15 ימים, שצריכים להיחשב לפי שכרו האחרון (6,807 ₪). על כן, זכאי התובע ליתרת פדיון חופשה בסך 3,403.50 ₪. 10. רכיב של "ביטול זמן נסיעה" לצורך הפרשות למבטחים ופדיון חופשה: בהתאם לנספח הסכם העבודה של התובע, הוא זכאי לרכיב של "ביטול זמן" של שעה אחת לכל יום לימודים במכללה בפועל. כך קיבל התובע החל מתחילת תוקפו של ההסכם תשלום כאמור, בגין כל יום שהוא הופיע בפועל במכללה למען שעות הוראה. התובע רואה ברכיב זה שכר עבודה לכל דבר ועניין, המחייב בתשלום הפרשה למבטחים וכן תשלום בגין פדיון חופשה. מאידך גיסא, לטענת הנתבעת, כפי שעולה מתצהירה של גב' קליין, מדובר בתשלום נלווה לנסיעה שאינו תמורה לעבודה כלשהי, אלא תשלום המשווה להחזר הוצאות במהותו ותשלומו (סעיף 24 לתצהיר של גב' קליין). מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי הוא קיבל תשלום עבור הרכיב של "ביטול זמן נסיעה" בסכום משתנה בהתאם לימי התייצבות בפועל במכללה. כך, בחודש 5/01 שולמו לתובע 11 שעות בגין רכיב זה, בחודש 1/01 שולמו 15 שעות ובחודש 6/01 שולמו 7 שעות. לפי נוסח הסכם העבודה והראיות שנשמעו בתיק, התשלום בגין "ביטול זמן נסיעה" בא לפצות את העובד בגין זמן נסיעה למכללה, בימים שבהם הוא נדרש להתייצב בפועל, להבדיל מהמטלות, כגון שעות ריכוז, שהתובע היה רשאי לבצע מביתו. זמן נסיעה אינו זמן עבודה, בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") וחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). זאת, לאור ההגדרה של שעות עבודה בחוק שעות עבודה ומנוחה כ: "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה". לאור זאת, אנו סבורים שרכיב זה אינו במהותו שכר עבודה ולכן אין להביאו בחשבון לצורך חישוב יום חופשה ואינו מחייב בהפרשות לקופת מבטחים. לכן, יש לדחות את תביעתו של התובע בגין סעדים אלה. 11. רכיב של "שעות אפקטיביות" לצורך חישוב של דמי הבראה ופדיון חופשה: הרכיב של "שעות אפקטיביות" הוגדר בהסכם ההתקשרות בין הצדדים. לפי ההסכם, משכורתו של התובע עבור 100% משרה נקבע לפי שכר משולב (בהתאם להסכם 6,400 ₪), המהווה תשלום לפי היקף משרה שבועי של 18 שעות, מתוכם 11 שעות הוראה בכיתה ו-7 שעות ריכוז, סה"כ מספר השעות במהלך שנת הלימודים (32 שבועות): 576 שעות שנתיות. בנוסף להגדרת משרה של התובע, הוא היה זכאי ל"שעות אפקטיביות" לפי תעריף של 75 ₪, בהתאם לביצוע בפועל. ההגדרה של "שעות אפקטיביות" היא, שעות הוראה שבהן עבד התובע ואשר חורגות מהיקף המשרה המלאה שנקבעה לו ושבגינן קיבל משכורת חודשית. על כן, מהותן של שעות אפקטיביות דומה למהות של שעות נוספות, מעבר למשרה שנקבעה בהסכם. אין מדובר בשעות נוספות כמשמעותן בחוק שעות עבודה ומנוחה, מאחר והמשרה של התובע היא פחותה בהרבה מתחום של יום עבודה ושבוע עבודה אשר נקבע בחוק, לכן שעות אלה משולמות לפי השכר שהוסכם בין הצדדים ולא עם תוספת על פי חוק. באת כוח התובע טענה כי בגין רכיב זה זכאי התובע לתוספת תשלום בגין דמי הבראה ופדיון חופשה. באשר לתביעה לדמי הבראה, בהתאם להסכם בין הצדדים וצו הרחבה כללי לעניין תשלום דמי הבראה במשק הפרטי, אין תשלום נוסף של דמי הבראה אם העובד עובד מעבר למשרה מלאה. באשר לדרישה לחשב שעות אלה בפדיון החופשה המגיע לתובע, לפי חוק חופשה שנתית: "המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל" (סע' 10 (א)). בהתאם להגדרה שבהסכם ותשלום בפועל שנעשה לתובע, המעיד על התנהגות הצדדים בביצוע הסכם העבודה ביניהם, השעות האפקטיביות אינן חלק משכרו הרגיל של התובע. כפי שאין להביא בחשבון את השעות הנוספות לעניין חישוב דמי חופשה, כך גם אין לחשב את השעות האפקטיביות לצורך חישוב דמי חופשה או פדיון חופשה. 12. תשלום בגין 6 ימים החסרים בחודש יולי 2001: לפי הצהרת התובע, השכר אשר שולם לו מדי חודש היה ביחס לתקופה מ-26 לחודש שלפני המצוין בתלוש עד ל-25 לחודש המצוין בתלוש ובהתאם לכך הוא נהג להמציא לנתבעת דיווח שעות על עבודתו עד ה-25 לחודש, הן ביחס לשעות האפקטיביות והן ביחס לשעות הרגילות. לפי גרסת התובע, בחודש 7/01 שולם לו שכר יסוד עד ל-25 לאותו חודש ומשכורת היסוד לחודש אוגוסט 2001 שולמה עבור חצי חודש בלבד ועל כן, לטענתו, נותרה הנתבעת חייבת לו שכר עבודה עבור 6 ימי עבודה. הגירסה מטעם הנתבעת היא זו שעולה מתצהירה של גב' דויטש, שם הוסבר: "חודש עבודה לשם ביצוע שעות המערכת הוא מיום 26 לחודש ועד ל-25 לחודש שאחריו. אולם לעובדה זו אין כל השפעה על שכרו של התובע, כי הוא מקבל מרגע התחלת עבודתו חודשי שכר מלאים, ספירת השעות וקביעת מועד 25 לחודש כ"מועד סגירת השעות" נעשית מטעמים מנהליים וטכניים של המכללה, וכאמור - אינה פוגעת בשכרו של התובע". לפי תלוש שכר של התובע בגין חודש 7/01 שולם לו שכר בסיס מלא בסך 6,807 ₪ ובתלוש חודש 8/01, שולם לו מחצית המשכרות, בסך 3,404 ₪. לכן, מהתלושים עולה כי הדיווח עד ה-25 לחודש אינו משליך על תשלום של שכר יסוד ששולם באופן מלא וללא קשר לדיווח, אלא משליך אך ורק לעניין חישוב של השעות האפקטיביות והשוואתן עם שעות המהוות משרה מלאה בהתאם להסכם. התובע לא הוכיח כי שולם לו שכר שהוא פחות ממה שמגיע לו בגין עבודתו בפועל עד תום תקופת ההודעה המוקדמת (15/8/01) ועל כן, דין תביעתו בגין הפרשי שכר, להידחות. 13. תביעה בגין קיזוז של 50 שעות בחודש אוגוסט 2001: בתלוש השכר בגין חודש 8/01 קיזזה הנתבעת משכר התובע 50 שעות הוראה נוספות, בסך 4,100 ₪, התובע דרש בתביעתו החזר של הסכום שקוזז, לטענתו, שלא כדין. הסבר הקיזוז עולה מתצהירה של גב' קליין, שם נאמר: "א. לתובע נקבעה משרה מלאה של 576 שעות שנתיות. בחלוקת מכסת שעות זו ל- 32 שבועות הוראה בשנה, המדובר ב- 18 שעות שבועיות (יש מורים שמשרתם המלאה היא 22 או 24 שעות שבועיות). מתוך 18 ש"ש - שעה אחת היא שעת ריכוז במכללה, שעה אחרת היא שעת ריכוז בבית, שאינה נספרת במנין השעות שעל התובע היה לבצע במכללה. לכן מכסת השעות בפועל של התובע הייתה 544 שעות שנתיות (קיזוז של 32 שעות מ- 576). ב. באופן חודשי - המדובר ב- 68 שעות (17 X 4). ג. בחודש נובמבר 2001 ביצע התובע 8 שעות עודפות (76 שעות חודשיות מהן 68 כמשרה) דצמבר - 24 שעות עודפות, בינואר 2001 - 18 שעות עודפות. בגין כך קיבל התובע את שכרו החודשי הקבוע (כאמור, עבור 68 שעות חודשיות המהוות את משרתו המלאה) בתוספת 50 שעות עודפות (התעריף המוסכם 82 ₪ לשעה עודפת). ד. בחודשים לאחר מכן, ביצע התובע פחות שעות. הדבר נובע מביטולי שיעור או החלפות וכיוצ"ב סידורים שבין המורים. בבדיקה בסוף הלימודים (כולל בחינות, תגבורים וכיוצ"ב) אנו רואים בטבלה כי חסרו לתובע שעות למילוי מכסת השעות השנתית. במקרה חסרו לו 50 שעות. ה. במקרה הרגיל, גורעים משכרו של המרצה את החלק היחסי שלא ביצע. במקרה של התובע, לא גרענו משכרו החודשי (שהרי זהו גם שכר הנושא זכויות סוציאליות) על מנת שלא לפגוע בזכויותיו הסוציאליות. את התשלום של 50 השעות החסרות השלימה המכללה ב- 50 השעות העודפות ששילמה המכללה בתחילת שנת הלימודים. ולכן בטבלה רואים בחודש אוגוסט הפחתה של 50 שעות אפקטיביות והוספה של 50 שעות משרה." לתצהירה של גב' קליין צורפה טבלה עם פירוט שעות ההוראה של התובע מחודש 11/00 עד 8/01, אשר נלקח מכרטיסי הנוכחות של התובע. התובע לא סתר בכל דרך שהיא את נכונות הנתונים כפי שעולים מתצהירה של גב' קליין. הקיזוז שנעשה, של 50 שעות הוראה, מתיישב עם צורת תשלום השכר לתובע כפי שהוסכם בהסכם העבודה. על כן הוכיחה הנתבעת כי היא קיזזה כדין את השעות ששולמו לתובע מעבר למגיע לו על פי ההסכם ואת זכאותה לקזזן מהשכר האחרון של התובע. לכן, דין התביעה להחזר סכום שקוזז, להידחות. 14. לסיכום: לאור האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 63,473.50 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 1/9/01 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן ובהתחשב בחלק מהתביעה שהתקבל, תשלם הנתבעת לתובע סך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 15. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. פיטורים