פסק דין השופט שמואל צור 1. המשיב הועסק כמומחה בתחום הצילום והמונטז' אצל החברה (להלן- המערערת), וזאת החל מ- 2.6.85 ועד ל- 7.9.97. המשיב התפטר, אך ביקש מהמערערת לשלם לו פיצויי פיטורים המגיעים לו, לטענתו, על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן- החוק). דרישתו נדחתה על ידי המערערת ובשל כך הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בתל-אביב. בנוסף, במסגרת כתב התביעה, ביקש המשיב לחייב את החברה בהפרשי שכר, השלמה עבור דמי הבראה וסעדים כספיים אחרים המגיעים לו, לטענתו, בגין עבודתו בחברה. 2. בכתב התביעה טען המשיב כי הרקע להתפטרותו היה שינוי טכנולוגי במפעל המערערת שכלל, בין היתר, מעבר ממתכונת עבודת המונטז' הידנית, אותה הוא ביצע עד לאותה עת, לעבודה ממוחשבת. לשם כך, התקשרה המערערת עם אדם אחר בשם מישל סורסקי (להלן- סורסקי) אשר החל לבצע מונטז' ממוחשב בעוד שהמשיב נשלח לקורס גרפיקה ממוחשבת. לטענת המשיב, חרף הכשרתו בגרפיקה ממוחשבת, מנהל המערערת לא אפשר לו להשתלב בעבודה הממוחשבת במקביל לעבודה עם סורסקי ואף התייתר הצורך בעבודתו הידנית. לטענתו, העובדה שנוטרל מתפקידו היתה בבחינת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ואין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו בנסיבות אלה. על כן הודיע המערער למנהל המערערת על התפטרותו. בכתב ההגנה כפרה המערערת בזכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים וטענה כי לא חלה הרעה בתנאי עבודתו. לטענתה, המשיב לא נענה להצעת מנהלה ללמוד את עבודת המונטז' הממוחשב, ועזב את מקום עבודתו מאחר והוצעה לו עבודה בשכר גבוה יותר ותנאים משופרים. 3. בית הדין האזורי (השופטת חנה בן-יוסף; עב' 911058/99) קיבל את תביעת המשיב, באופן חלקי. בית הדין קבע כי המשיב נוטרל מעבודה מאחר ונשללה ממנו האפשרות לעסוק בעבודתו בתחום המונטז'. כן קבע בית הדין כי לא ניתן כל הסבר מדוע לא הוצע למשיב להתאמן על מחשב או להשתלב בעבודה הממוחשבת ולהצטרף לעבודה עם סורסקי. בית הדין דחה את טענת המערערת כי המשיב התפטר מאחר והיתה לו עבודה בשכר גבוה יותר. בקשר לזה קבע בית הדין כי המשיב מצא עבודה חלופית רק כ- 9 חודשים לאחר התפטרותו במערערת ותלושי השכר ממקום העבודה החדש מעידים על כך ששכרו נמוך בהשוואה לשכר הקודם שהיה לו טרם התפטרותו. בית הדין מצא כי המשיב חש הרעה בתנאי עבודתו והתריע על כך לפחות חודש לפני סיום עבודתו, אך מנהל המערערת לא עשה לשינוי המצב. לאור זאת בית הדין הגיע למסקנה כי התקיימו נסיבות המצדיקות התפטרותו של המשיב המזכות אותו בפיצויי פיטורים, מתוקף הוראתו של סעיף 11 (א) לחוק. כפועל יוצא מכך, פסק בית הדין האזורי כי על המערערת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך 63,875.25 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט. שאר תביעותיו של המשיב נדחו אחת לאחת. 4. בערעור שהגישה המערערת היא מלינה על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לענין נסיבות התפטרותו של המשיב וממילא על מסקנתו המשפטית באשר לזכאותו לפיצויי פיטורים. כן טוענת המערערת כי לא חל שינוי בעבודת המשיב המהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לטענתה, עבודת המשיב לא השתנתה, ואם השתנתה הרי הדבר היה באופן זניח, והמשיב קיבל סמכויות ותפקידים אחרים. לטענת המערערת, עבודת המונטז' הממוחשב נעשתה תמיד בצד עבודת המונטז' הידני גם לאחר התפטרותו של המשיב. עוד טוענת המערערת כי המשיב לא סבר כי התפטרותו נובעת מהרעה בתנאי עבודתו וממילא לא התריע על כך בפניה. במכתב התפטרותו של המשיב אין כל אזכור, אף לא ברמז, כי הסיבה לעזיבתו היא הרעת תנאי עבודתו. כל מה שעולה ממכתב התפטרותו הוא שהמשיב פרש מעבודתו ביוזמתו, מתוך רצון לקידום. בנוסף, בתביעה הראשונה שהגיש המשיב עם סיום עבודתו הוא לא תבע פיצויי פיטורים. לטענת המערערת המשיב לא הוכיח כי התריע בפניה על כוונתו להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ולא נתן לה הזדמנות לתקן את מחדליה טרם התפטרותו. המשיב תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. כן טוען המשיב כי במהלך החודשים עד להתפטרותו, הוא חזר ופנה למנהל המערערת בטענה כי הוא מועסק בעבודה שאינה בתחום מקצועו וכי נמנעת ממנו האפשרות להתקדם בעבודתו. אולם, לטענתו, בכל פעם המנהל ענה לו להתאזר בסבלנות, תוך הבטחה כי תוך זמן קצר יחזור לעבוד במקצועו. לטענת המשיב, רק לאחר שנוכח סופית כי הבטחותיו של מנהל המערערת אינן מתממשות, הוא הודיע על התפטרותו. 5. הערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב. 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו שצדק בית הדין האזורי בקבלת תביעת המערער וכי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. נתייחס להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו בערעור. 7. השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה האם קמה למשיב זכות לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרות, לפי סעיף 11(א) לחוק. בית הדין האזורי קבע, כממצא עובדתי, כי נשללה מהמשיב האפשרות לעסוק בעבודתו בתחום המונטז' או להתקדם בתחום זה, וכי הוא לא התפטר במטרה לשפר תנאי העבודה. עוד קבע בית הדין כי לא ניתן הסבר מדוע לא הוצע למשיב, לאחר שסיים את הקורס, להתאמן על מחשב או להיות משולב בעבודה עם סורסקי. כן נקבע כי המשיב התריע פחות מחודש ימים לפני שסיים את עבודתו על הרעת התנאים, אך מנהל המערערת לא עשה דבר לשינוי המצב. 8. כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות. בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום לחרוג מאותו כלל. לטעמנו הוכח כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 11 (א) לחוק. בית הדין האזורי בחן את מכלול תנאי העסקתו של המשיב והגיע למסקנה כי אומנם חל שינוי לרעה בתנאי עבודתו. נחה דעתנו כי קביעותיו של בית הדין האזורי בנוגע לנסיבות שהביאו לסיום עבודתו של המשיב במערערת מבוססות היטב. אין אנו מוצאים לנכון להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי ובמסקנות הנובעות מהן. נוסיף על האמור, כי אומנם ממכתב ההתפטרות ששיגר המשיב למערערת נכתב כי הטעם להתפטרות הוא רצונו לקידום. אולם, על פי התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית הדין האזורי, הוכיח המשיב כי בעקבות המעבר מביצוע מונטז' ידני למונטז' ממוחשב, חל שינוי בעבודתו המהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. עוד עלה בידי המשיב להוכיח, כי הוא נתן למערערת הזדמנות לתקן את מחדליה טרם התפטרותו. בנסיבות אלו, אנו סבורים כי התפטרותו של המשיב מן המערערת נבעה בשל הרעה בתנאי עבודתו, המזכה אותו בפיצויי פיטורים. 9. הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיב בערעור בסכום של 3,500 ש"ח, בהתחשב לבקשת המשיב להפקדת ערובה לתשלום הוצאות שנדחתה. טכנולוגיהפיטורים