החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 27.3.2005 (השופטת חנה טרכטינגוט ונציג ציבור מר דן יערי; בש"א 4257/05 בתיק עיקרי עב 3349/05) בה נדחתה ברובה בקשה שהגיש המבקש למתן צו זמני האוסר על המשיבים לבצע כל שינוי ב-14% ממניות החברות המנויות ברשימה שצירף כנספח לבקשתו. 2. המבקש שימש בתפקיד מנכ"ל חברת מרכזי טכנולוגיה בע"מ (להלן: מט"ב). חוזה ההעסקה בינו לבין המשיב 1 (להלן: מר זיסר) והמשיבה 2 (להלן: מרכזי שליטה), שהיא חברת אחזקות הנשלטת על ידי מר זיסר, נחתם ביום 31.10.1994 (להלן: הסכם 1994) ובסעיף 3 הימנו נקבע: "בעת כל השקעה של מט"ב בחברה כלשהי בד בבד עם הקצאת המניות למט"ב, אני [המבקש] אקבל 3% מהמניות שיוקצו למט"ב (או אחוז אחר שיוסכם הדדית) ללא תשלום. בנוסף, אני אקבל אופציה לרכישת 3% (או אחוז אחר שיוסכם הדדית), בכל זמן, במחיר זהה לזה שנקבע למניה בתחילת ההשקעה של מט"ב באותה חברה או במחיר ששולם בפועל על ידי מט"ב, הנמוך מביניהם". 3. חוזה נוסף נחתם ביום 25.2.1998 (להלן: הסכם 1998), הפעם בין המבקש והמשיבה 3 (להלן: וקטורי), שהיא חברה הנמצאת בשליטתה של חברת מרכזי שליטה. על פי הסכם 1998 שימש המבקש כנשיא ומנכ"ל וקטורי. בסעיף 15 להסכם 1998 נקבע: "הח"מ, וקטורי, מעניקה לך בזאת אופציה לרכוש בשלמות או בחלקים, שמונה אחוז (8%) מהמניות שיוחזקו על ידי וקטורי ו/או על ידי מי מחברות הבת שלה, בכל אחת ואחת מחברות המטרה במועד מימוש האופציה על ידך ובכל מקרה לא פחות מכמות המניות אשר תהא מופקדת בידי הנאמן כאמור בסעיף 5 דלהלן, כנגד תשלום השווה לחלקן היחסי של סך המניות נשוא האופציה בסך השקעות וקטורי ו/או מי מחברות הבת שלה בחברות המטרה לרבות השקעות בהון והלוואת בעלים הקיימות נכון לאותו מועד (להלן: "מחיר מימוש האופציה") לפי העניין". 4. לאחר סיום עבודתו הגיש המבקש תביעה לבית הדין האזורי. במסגרת זאת, עמד המבקש על כך שהוא זכאי לאופציות ומניות בשיעור של 14% מסך חלקה של וקטורי בכל השקעה בחברת מטרה כאמור בהסכמים שחתמו הצדדים (6% בגין הסכם 1994 ו-8% נוספים בגין הסכם 1998). המבקש עתר במסגרת הבקשה לסעדים זמניים למניעת ביצוע פעולות בחברות שונות בהן הוא זכאי לטענתו לאופציות או מניות, לאור פעולות שונות שבוצעו לטענתו ומעלות חשש לפגיעה בזכויותיו שלא ניתן יהיה לתקנה ללא מתן הסעד האמור. 5. המשיבים שללו את טענות המבקש, תוך שעמדו על כך שהסכם 1998 בא תחת הסכם 1994, ולא בנוסף אליו, כטענת המבקש. על כן, ניתנו למעשה למבקש אופציות לרכישת 8% מהמניות, ולא 14% כטענתו. יתרה מכך, מתוך רשימת החברות שצירף המבקש לבקשתו ובהן לטענתו זכאי הוא לאופציות, רק בארבע מחזיקה וקטורי במישרין או בעקיפין, על כן רק בחברות אלה חל הסכם 1998. מתוך ארבע חברות אלה, רק לגבי שתיים טרם פקעה האופציה. 6. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת עדים מטעם הצדדים וניתוח טענותיהם, הגיע לכלל מסקנה כי המבקש לא השכיל להוכיח את זכותו הלכאורית ל-14% מהמניות. עוד הגיע בית הדין למסקנה כי המבקש הוכיח זכות לכאורית באופציות בשיעור 8% בשתי חברות בלבד מתוך רשימת החברות אותן צירף לבקשתו, חברת Linex Ltd. וחברת פרנדלי טכנולוגיות (להלן: לינקס ופרנדלי). על כן, הגיע בית הדין למסקנה כי צו המניעה הזמני האוסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע דיספוזיציה ב-8% מהמניות יחול רק בהתייחס לחברות לינקס ופרנדלי. כנגד החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור. 7. במסגרת בקשת רשות הערעור שב המבקש על עיקר הטענות שהעלה בפני בית הדין האזורי, תוך שעמד על כך שעל המניות לגביהן מתייחסת תביעתו הוטלו מגבלות ושעבודים העשויים להקשות ביותר על מימוש זכויותיו, במידה ותתקבל תביעתו. עוד עמד המבקש על פגמים שונים שנפלו לטענתו במהלך הדיון בבקשה למתן סעד זמני בבית הדין האזורי. עוד ביקש המבקש לצרף לבקשת רשות הערעור את תצהירו של עו"ד שי תקן, אשר ייצגו במסגרת המשא-ומתן שניהל לקראת החתימה על הסכם 1998. המשיבים תמכו בהחלטת בית הדין האזורי מטעמיו, תוך שהעלו טענות לגבי תכלית הגשת הבקשה למתן סעדים זמניים. 8. לאחר שנתתי דעתי לבקשה, לתגובות לה ולהחלטת בית הדין, איני מוצאת מקום ליתן רשות ערעור. החלטת בית הדין ניתנה לאחר שהצדדים הגישו תצהיריהם והמצהירים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם. לאחר מכן ניתנה לצדדים אפשרות לסכם טענותיהם בכתב, והם הגישו סיכומים מפורטים בסוגיית הבקשה לסעדים זמניים. הלכה היא, כי אין בית דין זה, כערכאת ערעור, מתערב בהחלטות שעניינן מתן סעדים זמניים, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן, כאשר שיקול הדעת של הערכאה הדיונית הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - אורלי פרט, פד"ע כט 244). לא מצאתי הצדקה להתערבות כאמור במקרה שלפנינו. אף בטענות שהעלה המבקש בנוגע לפגמים לכאורה שנפלו במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין האזורי במסגרת הבקשה לסעדים זמניים אין כדי לשנות ממסקנתי זו. 9. סוף דבר: בקשת רשות ערעור נדחית. לפיכך, נדחית אף הבקשה לצירוף ראיה (בש"א 388/05). תוך 30 יום ישלם המבקש הוצאות בקשה זו, בסך 2,000 ש"ח למשיבים 1-2 (ביחד) ו-2,000 ש"ח למשיבה 3. צו מניעה זמנידיני חברותמניותצוויםצו מניעה