פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. ערעור זה נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב-יפו השופטת נטע רות ונציג הציבור מר שמעון קדוש; תיק עב 4456/00) שקיבל חלק מתביעתו של המערער ואת חלקו דחה. על רכיבי התביעה שנדחו על ידי בית הדין האזורי הערעור שבפנינו. 2. הרקע העובדתי א. המערערת החלה לעבוד במשיבה שהיא חברת כוח אדם - ביום 28.5.95 עד ליום 31.5.99. ב. המערערת הועסקה באמצעות המשיבה כמפקחת במשרד העבודה והרווחה. ג. בשנת 1999 לאחר סיום עבודתה במשיבה ובעקבות מכרז, המערערת התקבלה כעובדת משרד העבודה והרווחה בתפקיד של "כימאית מעבדה". ד. בתאריך 15.12.95 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המשיבה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, החל על המערערת וועוגנו בו בין היתר, טבלאות שכר לעובדים על פי "סוג העובדים". ה. המערערת תבעה מן המשיבה הפרשי שכר מאחר ולטענתה הינה זכאית לשכר שנקבע לעובדים במקצועות הנדסיים, הפרשי פדיון חופשה בהתאם להסכם העבודה בגין אי ביטוחה בקרן פנסיה בהתאם להסכם הקיבוצי, אי תשלום יום מחלה אחד, גילום הוצאות נסיעה בתפקיד, והפרשים בגין פיצויי פיטורים לרבות פיצויי הלנה. ו. בית הדין האזורי, כאמור, קיבל חלק מתביעותיה של המערערת (דמי פדיון חופשה שנתית, התביעה להפרשות לקרן הפנסיה, הפרשי פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים מופחתים). התביעות להפרשי שכר עבודה, דמי מחלה, גילום הוצאות נסיעה - נדחו. ז. ב"כ הצדדים נתבקשו להגיש סיכומים בכתב וכי פסק הדין יינתן על יסוד הסכומים בכתב, החומר שבתיק בית דין זה ובתיק בית הדין האזורי. 4. א. התביעה להפרשי שכר - בית הדין האזורי בחן את הראיות שהובאו בפניו וקבע כי המערערת הועסקה בתפקיד שאינו דורש הכשרה כמהנדס וכי היא אינה מהנדסת במקצועה. לאור קביעה זו דחה את תביעתה של המערערת להפרשי שכר. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעתו זו של בית הדין האזורי ואף אנו התרשמנו כי התפקיד שביצעה המערערת אינו תפקיד המחייב העסקה של מהנדס וכי אין מדובר במקצוע הנדסי. ב. דמי מחלה - המערערת טוענת כי המשיבה לא שילמה לה עבור יום מחלה אחד כתוצאה מהתאונה ואף צירפה אישור רפואי מיום 18.12.96 המאשר חופשת מחלה בת יומיים. בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיבה כי המערערת לא הציגה בפניה אישור רפואי כנדרש עבור אותו היום וכי על פי חוק דמי מחלה התשל"ו-1976 אין המשיבה חייבת בתשלום יום המחלה הראשון. מתברר כי אותה תאונה הוכרה כתאונה בעבודה ועל כן על המעביד לשלם עבור יום הפגיעה בהתאם להוראת סעיף 93 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשל"ה-1995 ועל כן, במקרה כזה לא תחולנה הוראות חוק דמי המחלה ועל המשיבה לשאת בתשלום יום המחלה הראשון בסך 130 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המחלה ועד למועד התשלום בפועל. ג. גילום הוצאות נסיעות ואש"ל בתפקיד - תביעה זו של המערערת נדחתה ואין מקום שבדין המחייב את המשיבה בתשלום זה וגם אם ממועד מסויים המשיבה גילמה את המס אין הדבר מלמד על מחוייבותה בעבר. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעה זו של בית הדין האזורי ובדין הערעור נדחה. ד. פיצויי הלנה מופחתים - לאחר שבחנו טענות הצדדים בנושא זה ולאור הכלל שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בקביעת גובה פיצויי הלנה אלא אם הפסיקה היא בלתי סבירה, לא מצאנו כי מקרה זה מצדיק סטייה מן הכלל ופסיקה של 3000 ש"ח פיצויי הלנה מעבר להפרשי ההצמדה וריבית סבירה במקרים אלה. ה. בקשה לתיקון טעות סופר - בית הדין האזורי פסק הפרשי הצמדה וריבית לחיובה של המשיבה לשלם בגין אי הפרשות לקופת הפנסיה עבור המערערת החל מיום 1.1.98 שזהו אמצעה של תקופת החיוב. בטעות סופר קבע בית הדין האזורי, בסופו של פסק הדין, כי הפרשי ההצמדה והריבית יחלו ביום 31.5.99. הבקשה מתקבלת, הטעות מתוקנת בזאת כך שהפרשי ההצמדה והריבית יחלו ביום 1.1.98 ועד למועד התשלום בפועל. 5. סוף דבר - הערעור נתקבל בחלקו ולאור התוצאה המשיבה תישא בהוצאות הערעור בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. חוזההסכם קיבוציהנדסה / מהנדס