פסק דין 1. בפנינו תביעה אשר הוגשה לאחר שהתובעת פוטרה ע"י הנתבעים , לאחר כ - 5 חודשי עבודה , בהיותה בהריון .בקליפת האגוז ניתן לומר כי המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה הבאה : האם התובעת פוטרה בשל היותה בהריון ? טענות התובעת 2. התובעת הגישה תביעתה , במסגרתה היא תובעת סכום של 252,054 ₪ , תוך שהיא טוענת כי היא פוטרה מעבודתה בשל היותה בהריון . לטענת התובעת , היא סיפרה על הריונה לממונה הישיר עליה , מר איתן נגר , וזמן קצר לאחר מכן היא פוטרה . אמנם, נמסר לה כי פיטוריה נובעים מאחר והועסקה במשרה זמנית בלבד , ולאור צרכי החברה; אולם, לטענתה, היתה עבודה רבה בחברה , ואין זה סביר לפטר עובדת במצב שכזה . בנוסף , מעולם לא נאמר לה כי עסקינן במשרה זמנית , ונהפוך הוא , הובהר לה כי מדובר במשרה לטווח ארוך . 3. בנוסף, העובדה שפוטרה כ - 5 חודשים לאחר שהחלה לעבוד אצל הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת ") , מלמדת כי הנתבעת ביקשה לחמוק מתחולת חוק עבודת נשים , תשי"ד - 1954 (להלן:"חוק עבודת נשים ") . בהתאם לחוק זה, לו המשיכה לעבוד אצל הנתבעת עוד חודש אחד , היה על הנתבעת לפנות בבקשה לקבלת היתר ממשרד העבודה טרם פיטוריה . 4. בעקבות פיטוריה פנתה התובעת להסתדרות העובדים החדשה , וזו שיגרה מכתב לנתבעת. בעקבות זאת זומנה התובעת לפגישה , שם הוצע לה תפקיד אחר , היא הסכימה , הובטח כי תימסר לה תשובה בתוך מספר ימים , אולם הבטחה זו לא קויימה . מכך עולה כי עסקינן בהצעת סרק , אשר הוצעה למראית עין . 5. התובעת התקבלה לעבודה אצל הנתבעת לאחר שויתרה על הצעות אחרות , מתוך הבנה כי עסקינן במשרה לטווח ארוך. בעקבות פיטוריה נקלעה התובעת לדוחק כלכלי , ואף לסיכסוך ולקרע עם בעלה . היא חיפשה אמנם עבודה אחרת , אולם מאמציה העלו חרס . ביום 30.3.03 , לאחר תקופה ארוכה של חיפושי עבודה , החלה התובעת לעבוד בחברה לייצור רהיטים . 6. פיטורי התובעת מהווים הפרה של האיסור הקבוע בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן:" חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה") . כמו כן, מהווים פיטוריה הפרה של עקרון השוויון והאיסור על הפליה , פגיעה בחופש העיסוק שלה , פגיעה בכבוד האדם שלה , ומצד הנתבע 2 עסקינן גם בגרם הפרת חוזה . בנוסף , הפרה הנתבעת את הסכם העבודה שנכרת בין הצדדים ו/או קיימה אותו שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת. כמו כן, הפרו הנתבעים חובה חקוקה . 7. הנתבעים גרמו לתובעת להפסד השתכרות במהלך כל תקופת ההריון , וכן בתקופה של 45 ימים לאחר הלידה וכן למשך 30 ימים נוספים , לתקופת ההודעה המוקדמת . בנוסף , חבים הנתבעים לתובעת פיצויי פיטורים עד למועד הפיטורים המותר , וכן הפרשות לגמל עד למועד זה . בנוסף, עותרת התובעת לקבלת פיצויי בגובה 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש , כאב וסבל , אובדן הזדמנויות לקידום מקצועי , ציפיה והסתמכות . בנוסף, עותרת התובעת לקבל פיצוי לדוגמא בגובה 100,000 . טענות הנתבעים 8. לטענת הנתבעים, התובעת לא פוטרה בגין הריונה . התובעת הוצבה לעבודה כעובדת בתפקיד זמני , ופיטוריה נבעו מסיבות כלכליות , וכן בגין הפרת משמעת חמורה שהיתה בהמשך העסקתה כעובדת בניגוד להוראות מפורשות . הנתבע 2 הוא זה שהורה על פיטורי התובעת , והוא לא ידע באותה עת על הריונה . 9. הנתבעת אינה נוהגת הפלייה במדיניות ההעסקה, לא כלפי נשים ולא כלפי נשים הרות . 10. התובעת נתקבלה לעבודה כעובדת חברת כ"א , בגין צרכים מיוחדים וזמניים של הנתבעת, לתקופה של 3 חודשים . בניגוד להוראת הנתבע 2 , המשיכה התובעת בעבודתה , כעובדת הנתבעת . משגילה זאת הנתבע 2 , הוא הורה על פיטוריה המידיים, מבלי קשר להריונה ומבלי שהוא יודע על הריונה . 11. פיטורי התובעת נעשו בתום לב , ואין כל כלל כי פיטורי עובדת הרה במהלך חודשי העבודה הראשונים יוצרים חזקה של כוונה לחמוק מתחולת חוק עבודת נשים . 12. התובעת עותרת לקבלת סכומים שבכפל , מה גם שסכומים אלה אינם עומדים בכל יחס לתפקידה , לתקופת עבודתה ולסיכויי הקידום . דיון והכרעה 13. כפי שפורט לעיל, התובעת מבססת תביעתה על עילות שונות. בין היתר , מתבססת התביעה על סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה , אשר קובע בהאי לישנא : "2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון או היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה. (א1) (1) לא יפלה מעסיק בפועל בין עובדים של קבלן כוח אדם המועסקים אצלו, וכן לא יפלה בין מועמדים לעבודה אצלו שהופנו אליו על ידי קבלן כוח אדם בכל הקשור לקבלה לעבודה, להפסקת עבודה ולתנאים במקום העבודה, והכל מחמת הטעמים המפורטים בסעיף קטן (א); (2) מעסיק בפועל לא יציע לקבלן כוח אדם, לא יבקש ולא ידרוש ממנו להפלות כאמור בסעיף קטן (א) בין קבלן כוח אדם המועסקים אצל המעסיק בפועל או בין המועמדים לעבודה; (3) הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על האיסור החל על פי הוראות סעיף קטן (א) על קבלן כוח אדם כמעביד. (ב) לענין סעיפים קטנים (א) ו-(א1) רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין. (ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה". סעיף 9 לאותו חוק קובע : "9. (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה,? שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. (ב) בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 7 (א), תהא חובת ההוכחה על המעביד כי לא פגע כאמור באותו סעיף, אם הוכיח העובד או דורש העבודה כי התקיים האמור בפסקה מפסקאות (1) עד (3) שבסעיף 7(א)". 14. בכל עילות התביעה בתיק זה שזורה הטענה כי התובעת פוטרה בשל היותה בהריון . טענה זו הינה המסד לכל עילות התביעה . לטענה זו היבטים ראייתיים כפי שמחייב סעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה , לפיו על העובד להוכיח כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו , ואז עובר הנטל אל המעביד להוכיח כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק . לאור זאת , נבדוק את הנסיבות דנן . 15. בפנינו העידו התובעת מחד, ועדי הנתבעים מאידך . בסופו של יום , השתכנענו מן העדויות כי התובעת פוטרה בלא כל קשר להריונה . אנו קובעים כי פיטורי התובעת נבעו מסיבות כלכליות , ומסיבות ענייניות אחרות , ולפיכך , דין התביעה להדחות . להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו . 16. התובעת טוענת כי היא סיפרה למר איתן נגר , הממונה הישיר עליה , את דבר הריונה בסמוך לאחר שגילתה שהיא בהריון , לקראת סוף פברואר 2002 . ביום 18.3.02 פוטרה התובעת . אין עסקינן בסמיכות זמנים שכזו בה עולה מייד החשד כי הדברים קשורים זה בזה , אולם יותר מכך חשובה העובדה הבאה: התובעת ביקשה ממר נגר כי לא יספר לאחרים על דבר הריונה . מר נגר העיד בפנינו , וסיפר כי קיים את הבטחתו לתובעת , ואכן לא סיפר לאחרים אודות הריונה . התובעת טוענת כי בשלב מאוחר יותר הוצע לה להיות מזכירתו של מר רמי שביט , ואז סיפר מר נגר על הריונה "להנהלת החברה". מר נגר העיד בפנינו כי בשום שלב לא סיפר לאדם אחר אודות הריונה של התובעת . עדותו של מר נגר מהימנה עלינו , בנושא זה כמו בנושאים האחרים , ואנו קובעים , בהסתמך על עדותו , כי הוא אכן לא סיפר לאדם אחר אודות הריונה של התובעת . בהקשר זה העיד בפנינו הנתבע 2 , מנכ"ל החברה , אשר החליט בפועל על פיטורי התובעת, ואשר עדותו בנושא זה ובנושאים האחרים מהימנה עלינו . הנתבע 2 העיד כי מר נגר לא אמר לו כי התובעת הרה , וכי בעת פיטוריה הוא לא ידע כלל אודות הריונה . מהאמור לעיל עולה בבירור כי הנתבעים לא ידעו אודות הריונה של התובעת בשלב בו פוטרה , ולפיכך יש לדחות את הטענה כי התובעת פוטרה עקב הריונה . 17. התובעת לא יכלה להעיד ממקור ראשון כי הנתבעים ידעו אודות הריונה , אלא יכלה רק לטעון כי למיטב ידיעתה מר נגר סיפר לנתבעים אודות הריונה . טענה זו מתבטלת אל נוכח קביעתנו כי הנתבעים לא ידעו אודות הריונה של התובעת . באורח תמוה עולה כי גם במהלך שיחתה של התובעת עם נתבע 2 , בעת שפוטרה , לא הודיעה התובעת לנתבע 2 אודות הריונה . מידת הסבירות מחייבת כי לו אכן היה ברור לתובעת כי היא מפוטרת בגלל הריונה , הרי שבמהלך הפגישה בה פוטרה היתה אומרת לנתבע 2 דבר בנידון , ולא מחשה . התובעת ניסתה להסביר זאת בכך ש"אבי שקד ידע על ההריון שלי ואני לא מתפקידי להגיד לו אם מותר או אסור לפטר אישה בהריון " אין אנו מקבלים גירסה זו. התובעת היתה שרויה , לטענתה , במצב נפשי קשה עקב פיטוריה . בנוסף , לתובעת דיבור רהוט וקולח . חיבור של זה עם זה מביא למסקנה כי לו היתה טענת התובעת נכונה , ופיטוריה נבעו מהריונה , היתה מעלה את הנושא במהלך פגישת הפיטורים , ולא מחרישה. 18. באשר להצעה כי התובעת תהיה מזכירתו של מר שביט; התובעת טוענת כי בשלב מסויים עלתה הצעה זו, ואז סיפר מר נגר למר שביט אודות הריונה. עם זאת, גם לגירסת התובעת היא לא שוחחה עם מר שביט בנושא זה , ולא בנושא הריונה. על סמך העדויות שבפנינו אנו קובעים כי אמנם, בשלב מסויים עלה הרעיון כי התובעת תהיה מזכירתו של מר שביט, אולם רעיון זה לא יצא לפועל מסיבות שאינן קשורות להריונה של התובעת , והדבר אף היה בטרם סיפרה התובעת למר נגר אודות הריונה . כך עולה מעדותו של מר נגר ומעדותו של מר שביט , אותן אנו מקבלים כמהימנות. לפיכך, אנו דוחים את הטענה כי מר נגר סיפר למר שביט אודות הריונה של התובעת . 19. מן החומר אשר הובא בפנינו לא עלה כי מאן דהוא נוסף , מלבד מר נגר , ידע אודות הריונה של התובעת בעת פיטוריה . ובאשר למר נגר , ידיעתו אודות הריונה של התובעת אינה מהווה ידיעה מצד הנתבעים . מן הראיות שבפנינו עולה כי מר נגר הינו מנהל זוטר , שאינו אורגן של החברה . מר נגר ניהל מחלקה אשר כללה 3 עובדות הכפופות לו , וזאת מתוך 170 עובדים במפעל . מר נגר לא השתתף בישיבות הניהול או השיווק , ולמעשה אפילו לא היה עובד בכיר . מכאן, שאין לייחס לנתבעים את ידיעתו של מר נגר אודות הריונה של התובעת . קביעתנו זו מתחזקת אל נוכח זאת שהתובעת אף ביקשה ממר נגר שלא לספר לאחרים אודות הריונה , ואל נוכח העובדה שהתובעת עצמה לא סיפרה לנתבע 2 או למנהל בכיר אחר אודות הריונה , גם במהלך פגישת הפיטורים . 20. לאור קביעתנו כי הנתבעים לא ידעו אודות הריונה של התובעת בעת שפוטרה, דין התביעה להדחות . עם זאת, נפרט מעט באשר לשיקולי הנתבעים בבואם לפטר את התובעת . 21. התובעת נתקבלה לעבודה במשרה זמנית ל- 3 חודשים , כעובדת חברת כ"א . גיוס העובדת נבע מצורך זמני בכח אדם נוסף , ולאור בקשת מר נגר לתוספת כח -אדם . בנושא זה אנו מקבלים כמהימנות את עדויות מר נגר , מר שקד ומר סטלר , אשר היו מעורבים בקבלת התובעת לעבודה . מעדויותיהם עולה כי הכוונה היתה לגייס עובדת ל - 3 חודשים בלבד, לאור צורך זמני . בהקשר זה אנו מקבלים כראיה מהימנה את נספח א' לתצהירו של מר סטלר , אשר בשילוב עם עדותו של מר סטלר מוכיח את האמור לעיל . 22. הגיוס הזמני של התובעת ,אנו מקבלים כמהימנה את עדותו של נתבע 2 , לפיה הוא ציפה כי התובעת לא תמשיך לעבוד בתום שלשת החודשים אשר נקבעו לעבודתה . והנה , בתום שלשת החודשים המשיכה התובעת לעבוד בנתבעת עוד חודשיים .משנודע הדבר לנתבע 2 , החליט מייד לפטרה , וזאת לאור צרכי החברה , אותם בדק שוב , וכן לאור העובדה שהוראתו הופרה בכל הנוגע לתקופת העסקתה של התובעת . באשר לצרכי החברה ; מהימנה עלינו עדותו של נתבע 2, לפיה לא היה עוד צורך בעבודת התובעת , והמשך העסקתה לא היה כלכלי. התובעת ניסתה להוכיח אחרת , דא עקא שהמידע אשר בידיה הינו מועט ונקודתי , ואין אנו מקבלים את עדותה בנושא זה . הנתבע 2, מאידך, הינו מנכ”ל החברה, והוא זה אשר בידו כל הנתונים . ואכן, הוא הציג בפנינו את כל הנתונים באופן גלוי ומפורט , ואנו מקבלים את עדותו . 23. מן העדויות עולה כי לכל הצדדים היה ברור כי עסקינן בהעסקה אשר נועדה להיות זמנית. הדבר עולה מעדויות מר נגר , מר שביט ונתבע 2 , כפי שפורט לעיל . עם זאת, גם התובעת העידה בנושא , ומעדותה עולה כי לא חשבה באופן וודאי שהעסקתה תמשך לאורך זמן , וכי נאמר לה במפורש שהדבר אינו וודאי . התובעת העידה כי בחברת כח האדם נמסר לה כי עסקינן במשרה קבועה . בהקשר לכך אנו קובעים כי חברת כח האדם לא היתה מוסמכת להתחייב בשם הנתבעת , מה גם שעסקינן בעדות מפי השמועה , ולא שמענו את עדותה של אותה עובדת בחברת כח האדם, שכביכול אמרה את שאמרה . 24. באשר לטענת התובעת להצעת משרה אחרת מאת הנתבעת לאחר פיטוריה ; הנושא לא עלה בכתב התביעה , והדבר תמוה . עם זאת, לא הוכח דבר קיומה של פגישה בנושא , או של הצעה כזו . מר מישל בן עזרא אשר העיד בנושא הינו קרוב משפחה של התובעת , ועדותו אינה יכולה לסייע לה מאחר והוא לא יודע דבר ממקור ראשון , והוא מפנה לדברים ששמע מאחרים , מה גם שאין אנו מקבלים את עדותו . 25. התובעת טענה לסתירות בעדויות עדי הנתבעת . אנו דוחים טענה זו . עדי הנתבעת העידו עדויות אשר משתלבות זו בזו , ויחד תומכות בגירסת הנתבעת בכל הנושאים . עדויות עדי הנתבעת היו אמינות , וגם אם בנושאים שוליים לא היו העדויות זהות לגמרי , לא פגם הדבר באמינות העדויות , והיה זה אך טבעי כי עת מובאות בפנינו מספר עדויות מפורטות, יהיו ביניהן הבדלים קלים שרובם ככולם הינם הבדלי ניסוח . 26. כאמור לעיל , אנו קובעים כי התובעת לא פוטרה בשל הריונה . עם זאת, אנו מוצאים לנכון להתייחס לטענת התובעת ביחס לדפוס הפלייה אשר קיים כביכול אצל הנתבעים. השתכנענו שאין כל הפלייה במדיניות ההעסקה של הנתבעים . רוב עובדי המנהלה בנתבעת הם נשים , ונשים נושאות בה בתפקידים בכירים . מרבית העובדות נשואות ואמהות , ורובן יצאו לחופשות לידה, אשר בסיומן שבו לעבודה , וקידומן היה בהתאם לכישוריהן . 27. לאור מסקנתנו כאמור לעיל, אין צורך כי נדון בשאלה אם קיימת עילת תביעה כנגד נתבע 2 . אגב אורחא נציין , כי לדעתנו בכל מקרה לא היתה עילה שכזו , מאחר ולא היה כאן מקום להורות על הרמת מסך . אחרית דבר 28. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי התובעת פוטרה בלא קשר להריונה , ולפיכך דין התביעה להדחות . לאור זאת , אין מקום כי נתייחס לסכומים אשר נתבעו . עם זאת , מוצאים אנו לנכון להעיר כדלקמן : התובעת עבדה אצל הנתבעת כעובדת חברת כח אדם במשך 3 חודשים , ואח"כ כעובדת הנתבעת למשך חודשיים נוספים . בנסיבות אלה נראה לנו כי הסכומים אשר נתבעו הינם מופרזים , ביחס לתקופת העבודה ולסיכויי הקידום של התובעת . התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בגובה 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין . סכום זה משקף את המספר הרב של הדיונים בתיק , את משך הדיון בתיק ואת כל הנסיבות אשר פורטו לעיל בפסק הדין . הריוןשאלות משפטיותפיטורים