פסק דין 1. מה דינו של תנאי במכרז למשרה בשירות המדינה שעל פיו "המשרה מיועדת לדרוזים בלבד"? האם תנאי כזה הוא תנאי מפלה וככזה הוא מנוגד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, או שמא הוא מהווה ביטוי הולם למדיניות של העדפה מתקנת, בקשר לייצוג הולם לקבוצות אוכלוסייה מסוימות במסגרת שירות המדינה? זוהי השאלה העומדת לפתחנו במסגרת הליך זה. 2. העובדות הרלבנטיות אינן שנויות במחלוקת בתיק זה, ואלו הן: א. התובע הוא יהודי ישראלי שהגיש מועמדות למכרז מס' 3001/03, למשרה של מרכז (חקירה ומודיעין בזק), במשרד התקשורת בתל-אביב (נספח א' לכתב התביעה). ב. לפי העולה מן הפרסום נספח א' לכתב התביעה - "על פי החלטת הממשלה, משרה זו מיועדת לדרוזים בלבד". ג. ג. מועמדותו של התובע למכרז לא נתקבלה מן הטעם שהמשרה מיועדת לדרוזים בלבד. 3. לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, פסילתו מהתמודדות במכרז מן הנימוק כפי שניתן, מנוגדת להוראת ס' 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, לפיה אין להפלות בין עובדים או בין דורשי עבודה, בין השאר, מחמת דתם, גזעם, לאומיותם וכו'. כמו כן, מנוגדת פסילתו לעקרון השוויון הגלום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. על כן, אנו מתבקשים לקבוע כי פסילתו של התובע נעשתה שלא כדין, ותוך הפרת הוראות החוק והפסיקה. כמו כן, אנו מתבקשים לפסוק לתובע פיצוי כספי בשיעור של 100,000 ₪. 4. לטענת הנתבעת (להלן - המדינה), התנאי בדבר היותה של המשרה מושא המכרז מיועדת לדרוזים בלבד מבוסס בהוראת ס' 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959, שקובע את חובת הייצוג ההולם בשירות המדינה, ומכוחו ועל פיו נקבעה חובת העדפה מתקנת בקבלה לעבודה בשירות המדינה לקבוצות מסויימות בקרב האוכלוסייה בישראל, ובהם בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזים והצ'רקסים. עקרון השוויון מחייב לעיתים לנקוט בדרך של העדפה מתקנת כפי שנעשה במקרה דנן. בנסיבות הענין אין פגיעה בעקרון השוויון, באשר הענקת יחס מועדף לבני קבוצה שהיא קבוצה חלשה נועדה לקדם את השוויון ולהשיג שוויון מעשי. על כן אנו מתבקשים לדחות את התביעה. 5. הוסכם על הצדדים כי בשלב ראשון ידון בית הדין בשאלה האם אמנם יש בייחוד המשרה לדרוזים בלבד משום הפליה אסורה כטענת התובע. אם יחליט בית הדין כי אמנם בהפליה אסורה מדובר, ולאחר שתתקבל החלטה כזו, ידון בית הדין בשאלת הפיצוי הכספי הראוי לתובע. עלינו להידרש איפוא בשלב זה לשאלה אם אמנם יש בייחוד המשרה לבני העדה הדרוזית ולהם בלבד, משום אפליה אסורה. נציין כי החלטתנו זו ניתנת על יסוד סיכומי הצדדים שהוגשו בפנינו בכתב. 6. ואלו הם עיקרי טענות התובע לביסוס תביעתו: א. מנוסח המכרז עולה כי מדובר במשרה רגילה שאין בה שום סממנים מיוחדים למגזר הערבי או הדרוזי. ב. התובע לא התקבל לעבודה רק משום היותו יהודי ובלא שנבחנה התאמתו למשרה המוצעת, ועל כן מדובר באפליה אסורה. ג. חובת הייצוג ההולם איננה מונעת ממועמדים ראויים להציג מועמדותם. לפי עקרונות חובה זו, מבין מועמדים ראויים, יש לתת עדיפות לאותה אוכלוסיה שאת ייצוגה מבקשים לעודד. אין לשלול גישה למכרז לחלוטין. מניעה מהתמודדות איננה בבחינת "העדפה" כי אם פסילה מוחלטת. ד. בשלילת אפשרות ההתמודדות במכרז, מבלי שנבחנו כלל כישוריהם של מועמדים שאינם דרוזים, יש משום אפליה פסולה המנוגדת לעיקרון השוויון. ה. הממשלה לא ייעדה משרות לדרוזים כלשון החוק ולא קבעה קבוצות משרות לדרוזים. אין כל החלטת ממשלה הקובעת כי המשרה מושא המכרז היא משרה המיועדת לדרוזים בלבד. בהעדר הרשאה מפורשת ומפורטת כזו, פעלה הנציבות ללא סמכות או בחריגה מסמכות. ו. גם הממשלה וגם ועדות השרים דברו על מתן עדיפות לערבים ולא על מניעת המשרה לחלוטין מאחרים. ז. החלטת ועדת השרים מיום 19.8.03 עוסקת בהעדפת ערבים, ואינה מפרטת העדפה של דרוזים. ח. אין אסמכתא לכך שהממשלה אישרה את התוכנית שהוגשה לה על ידי ועדת השרים. ט. מאחר שמדובר בזכות יסוד לשוויון יש להקפיד עם המדינה במילוי החלטות הממשלה כלשונן. 7. עיקרי טענות המדינה כפי שפורטו בסיכומיה הם אלו: א. בסעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט - 1959 (להלן- חוק המינויים), נקבעה חובת הייצוג ההולם בשירות המדינה, וחובת ההעדפה המתקנת בקבלה לעבודה בשירות המדינה לקבוצות מסוימות בקרב האוכלוסייה בישראל, ובהם בני האוכלוסייה הערבית הדרוזית והצ'רקסית. לשם הגשמת החובה כפי שנקבעה בחוק רשאית הממשלה ליעד משרות שיועסקו בהן, ככל האפשר, מועמדים שהם כשירים למשרה מבין האוכלוסייה הנ"ל. ב. ההחלטה בדבר הקצאת משרות לבני האוכלוסייה הערבית הדרוזית והצ'רקסית, לרבות בדבר המשרה מושא פסק דין זה, מעוגנת היטב בהחלטות הממשלה, ובחוזרי נציב שירות המדינה (ראה ההפניות כמפורט בסיכומים). ג. מימדי תת הייצוג של האוכלוסייה הערבית בשירות המדינה הם כאלה המחייבים פעולות יזומות וצעדים חריפים לצמצום תת הייצוג. במצב הקיים יש צורך ביצירת מנגנון אפקטיבי של יעוד משרות, שבאמצעותו ניתן יהיה לצמצם תוך זמן סביר את הפערים הקיימים. ד. הדרך בה בחר המנהל לפעול בעניינה של האוכלוסייה הערבית מבוססת על אבחנה כשרה, רלבנטית ומחייבת בנסיבות העניין. לנקיטה בדרך של יעוד משרות ישנה משמעות הצהרתית חשובה, בהיותה מעודדת את בני האוכלוסייה הערבית לפנות ולהגיש מועמדות למשרות וכדי להעלות את המודעות לעניין במשרדי הממשלה השונים. ה. חובת הייצוג ההולם לבני האוכלוסייה הערבית מתחייבת מכוח עקרון השוויון המעוגן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הכרעה 8. בסעיף 15א לחוק שירות המדינה מינויים התשי"ט - 1959 נקבעה ההוראה בדבר חובת הייצוג ההולם של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזים והצ'רקסים וכך נקבע בה: "(א) בקרב העובדים בשירות המדינה, בכלל הדרגות והמקצועות, בכל משרד ובכל יחידת סמך, יינתן ביטוי הולם, בנסיבות הענין, לייצוגם של בני שני המינים, של אנשים עם מוגבלות, ושל בני האוכלוסיה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית (בחוק זה - ייצוג הולם). (ב) הממשלה תפעל לקידום ייצוג הולם בקרב העובדים בשירות המדינה בהתאם ליעדים שתקבע, ולשם כך, בין השאר - (1) המשרד או יחידות הסמך הנוגעים בדבר, וכן נציב שירות המדינה, כל אחד בתחומו, ינקטו אמצעים הנדרשים בנסיבות הענין, אשר יש בהם כדי לאפשר ולעודד ייצוג הולם... (2) הממשלה רשאית לייעד משרות אשר יועסקו בהן, ככל האפשר, רק מועמדים שהם כשירים לתפקיד, מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם לפי הוראות סעיף קטן (א) שאינה מיוצגת באופן הולם, כפי שתקבע הממשלה. (3) הממשלה רשאית להורות, לענין משרה או קבוצות משרות או לענין דרגה או קבוצה דרגות, שיפורטו בהוראה, ולתקופה שתקבע בה, על מתן עדיפות למועמדים מקרב קבוצה הזכאית לייצוג הולם לפי הוראות סעיף קטן (א9) שאינה מיוצגת באופן הולם, כאשר הם בעלי כישורים דומים לכישורים של מועמדים אחרים... (ג) הוראות סעיף זה יחולו על כל דרכי הקבלה לעבודה והקידום בעבודה לפי חוק זה. לרבות מינוי בדרך מכרז, העסקה שלא במכרז ומינוי בפועל". סעיף זה נתקבל כתיקון לחוק בשנת 2000, וזאת על רקע המתואר בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק, של ייצוג האוכלוסייה הערבית בשירות המדינה בשיעור של כ- 5% בלבד מכלל עובדי המדינה, ומבין בעלי התפקידים הבכירים בשירות המדינה בשיעור עוד נמוך יותר, וזאת שעה ששיעור האוכלוסייה הערבית (לרבות הדרוזים והצ'רקסים) מהוה כמעט כחמישית מאוכלוסיית המדינה (ראה בדברי ההסבר לתיקון לחוק, ה"ח 2901 עמ' 496). 9. בשים לב להוראת החוק - זו הדקלרטיבית שבס"ק (א) ו-(ב), ולהוראות הביצוע שבס"ק (ב)(1)-(3) ו-(ג), נתקבלה ביום 14.6.93 החלטת ועדת השרים לעניין תיאום ומינהל בענין יישום המלצות ועדת קוברסקי, בנושא קידום מעמדם של הערבים והדרוזים בשירות הציבורי, ובה, בין השאר, הוחלט על הוספת 100 משרות בשירות המדינה בעבור עובדים מהמגזר הערבי ו-30 משרות עבור עובדים מהמגזר הדרוזי. נציבות שירות המדינה הונחתה באותה החלטה להגיש לועדת השרים הצעה לגבי פירוט המשרות לפי משרדי הממשלה השונים. עוד נקבעו באותה החלטה הצעות ביצוע נוספות (ראה נספח א' לסיכומי הנתבעת). החלטות נוספות באותה רוח נתקבלו על ידי ועדות השרים ב- 12.7.94 וב- 18.10.95 (ראה נספחים ב' ו-ג' לסיכומים). עוד החלטות ועדות שרים נוספות בנושא צורפו לסיכומי הנתבעת - החלטת ועדת שרים מיום 19.8.03, 4.2.04, כולן מסתמכות על הוראת ס' 15א לחוק המינויים (ראה נספח ט' לסיכומים). 10. ביום 12.11.95 החליטה ועדת השרים להטיל על נציבות שירות המדינה לגבש תוכנית רב שנתית ל-5 שנים במגמה להגיע לשיעור של כ- 10% מועסקים מהמגזר הלא יהודי בשירות המדינה. נציבות שירות המדינה הונחתה להציג תוכנית מפורטת. בהתאמה לכך הגישה הנציבות תוכנית ביום 19.12.00 (ראה נספח ד' לסיכומים). הוראה אופרטיבית מפורטת, המתייחסת לאותה תוכנית, הוצאה על ידי שר האוצר ביום 28.6.00 (נספח ה' לסיכומים), וכן הוצאו הוראות מפורטות למשרדים השונים (ראה במצורף לסיכומים, למשל נספחים ז' ו-ח'). 11. בהתאם להנחיות למשרדים בדבר הקצאות משרות לבני האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית, התקבלה פניית משרד התקשורת בנציבות שירות המדינה בדבר הקצאת משרה של מהנדס אלקטרוניקה באגף פיקוח בזק לעובד בן העדה הדרוזית (מסמך מיום 31.7.02, נספח ח' לסיכומי הנתבעת). ועדת חריגים שנתכנסה אישרה פרסום מכרז כמבוקש. 12. למען הסר ספק - החלטת ועדת שרים שעליה לא הוגש ערר בתוך 14 ימים מיום שנתקבלה - דינה כדין החלטת ממשלה בישיבתה, ותוקפה הוא תוקף של החלטת ממשלה (ראה תקנון עבודת הממשלה, נספח י' לסיכומי הנתבעת). 13. הנה כי כן, נמצאנו למדים מכל המצורף לסיכומי הנתבעת כי ההחלטה בדבר פרסומה של המשרה במכרז כפי שפורסמה, מעוגנת היטב בהוראת חוק שירות המדינה (מינויים) ובהחלטות הממשלה. 14. עתה אנו נדרשים לשאלה המרכזית שהעמיד התובע בפנינו והיא השאלה אם אמנם אפליה פסולה טבועה במכרז שקבע כי זכות הגישה אליו הינה לדרוזים בלבד, האמנם נמצא בו פגיעה חמורה בעקרון השוויון שהוא, בלשונו של השופט חשין, "עקרון מן הראשונים במלכות - משכמו ומעלה גבוה מכל שאר עקרונות" (בג"צ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה, פד"י נב(3) 630, 650, להלן - פס"ד שדולת הנשים השני), או שמא, נמצא בו כטענת הנתבעת, "העדפה מתקנת" המכוונת עצמה לייצוג הולם של האוכלוסייה הערבית בישראל, לרבות האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית, ובדיוק על פי הוראת ס' 15א לחוק המינויים, ובהתאם לתכליתו. 15. לא נאריך כאן בדברים על עקרון השוויון, עליו נאמר ונכתב רבות. נזכיר כי "עקרון השוויון הוא נשמת הדמוקרטיה". אם אין שוויון למיעוט, אין דמוקרטיה לרוב (דברי השופט זמיר בבג"צ 6924/98 האגודה לזכויות האזרח נ' ממשלת ישראל, פד"י נה(5), 15, בפסקה 15 לפסק הדין, להלן - פס"ד האגודה לזכויות האזרח). בפסק הדין בעניין האגודה לזכויות האזרח עסק בית המשפט הגבוה לצדק בשאלות רבות העומדות גם בבסיס דיוננו כאן. נלך איפוא כאן, במסלול כפי שהותווה בפנינו בפסק דין זה ונצביע על אותם האדנים שהונחו שם, שיעמדו בבסיס הדיון ההכרעה כאן. חשובה ומרכזית לדיון התייחסות הבג"צ והניתוח שנמצא בפסק הדין בקשר לייחודיות שבשאלת השוויון כלפי ערבים במדינת ישראל. בקשר לכך מציין השופט זמיר בפסק דינו כדברים הבאים: "במישור המעשי, במדינת ישראל נודעת משמעות מיוחדת לשאלת השוויון כלפי ערבים. שאלה זאת כרוכה במערכת יחסים מורכבת שהתפתחה בין יהודים לערבים בארץ זאת במשך תקופה ארוכה. אף על פי כן, ואולי דווקא בשל כן, יש צורך בשוויון. השוויון חיוני לחיים משותפים. טובת החברה, ובחשבון אמיתי טובתו של כל אחד בחברה, מחייבים לטפח את עקרון השוויון בין יהודים לבין ערבים. מכל מקום, זוהי מצוותו של המשפט, ולכן זו חבותו של בית המשפט" (ראה שם בפסקה 15). ובהמשך: "על פי עקרון השוויון חובה היא, בין היתר, להקצות משאבים של המדינה באופן שוויוני לערבים כמו ליהודים. ראו בג"צ 1113/99 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לעניני דתות, פ"ד גד(29 164 (להלן - עדאלה). המשרות בשירות המדינה אף הן בגדר משאבים של המדינה. אלה הם משאבים חשובים במיוחד, שכן הם נושאים עמם אפשרות של השפעה על ענינים רבים, ובכלל זה על חלוקה של משאבים כספיים ואחרים. לפיכך, עקרון השוויון מחייב כי גם משרות מטעם המדינה יוקצו ללא הפליה בין יהודים לבין ערבים. פירושו של דבר, שאין למנוע מינוי אדם למשרה מטעם המדינה רק משום שהוא ערבי" (ראה שם פסקה 16). הנה כי כן, הדברים מדברים בעד עצמם. 16. בענייננו כאן, אנו נדרשים לזיקה והקשר שבין עקרון השוויון, שהוא בעיקרו של דבר עקרון פסיבי (ראה שם בפס"ד האגודה לזכויות האזרח), לבין "חובת הייצוג ההולם", שהיא חובה אקטיבית ל"העדפה מתקנת". האם נכון לומר כי בעקרון העומד בבסיס הדרישה לייצוג הולם, הוא עקרון ההעדפה המתקנת בכלל, וכפי שבא לידי ביטוי במכרז מושא דיון זה בפרט, יש משום סתירה או פגיעה בעקרון השוויון, עד כדי יצירת אפליה פסולה כנטען על ידי התובע? ומהו הקשר, ככל שקיים כזה, בין עקרון השוויון מחד, וההעדפה המתקנת, שבה באופן מוצהר ישנה העדפה של פלוני על פני אלמוני משיקולים של דת לאום גזע ומין מאידך? על כך עומד השופט מצא, ובהרחבה רבה, בבג"צ 453/94, 454/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל פ"ד מח(5), 501, להלן - פס"ד שדולת הנשים הראשון), וכך נמצא שם: "רעיון "ההעדפה המתקנת" (או "המקדמת",AFFIRMATIVE ACTION) נגזר מעקרון השוויון, ועיקרו הוא בהעמדת אמצעי של מדיניות משפטית להגשמת השוויון כנורמה חברתית תוצאתית. לבו של עקרון השוויון (על פי התפיסה המסורתית) הוא ב"יחס שווה אל שווים" וביטוי הרגיל בחיי החברה הוא במתן הזדמנות שווה לכול. דא עקא, שמתן הזדמנות שווה עשוי להשיג תוצאה שוויונית רק כאשר האוכלוסיות המתמודדות עושות כן מעמדת מוצא שהיא פחות או יותר שווה. שכן רק בתנאים של שוויון התחלתי הינן בעלות סיכויים שווים להשיגה. לא כן הדבר באוכלוסיה המורכבת מקבוצות חזקות במיוחד ומקבוצות חלשות במיוחד. פער ניכר בשוויון היכולת, בין אם מקורו בחוקים מפלים שהיו תקפים בעבר ועברו מן העולם, ובין אם נתהווה בעטיין של תפיסות עולם פסולות שנשתרשו בחברה, מגביר את סיכויי הקבוצות החזקות וגורע מסיכויי הקבוצות החלשות. ההעדפה המתקנת באה לאזן פער זה. היא מבוססת על התפיסה, כי בחברה שחלק ממרכיביה מצויים בעמדת מוצא נחותה, אין די במתן הזדמנות שווה לכול. מתן הזדמנות שווה, בנסיבות כאלו, יקיים רק נוסחה של שוויון פורמלי אך לא יזמן לבני הקבוצות המקופחות סיכוי אמיתי לקבלת חלקן במשאביה של החברה. קיומו לאורך זמן של שוויון פורמלי בלבד מעלה את החשש שבשל דרכו של עולם ומנהגי הבריות, תונצחנה תוצאותיה של ההפליה. תיקון עוולות העבר והשגת שוויון מעשי יכולים, לכן, להיעשות רק בהענקת יחס מועדף לבני הקבוצה החלשה" (ראה שם בפסקה 16 לפסק הדין). 17. נמצאנו למדים איפוא כי אין למצוא בהעדפה המתקנת סתירה לעקרון השוויון, כי אם ההיפך מכך, בהיותה של ההעדפה המתקנת מכוונת בדרך כלל לתיקון עיוות חברתי שפגע בעקרון השוויון. לכן, העדפה מתקנת, אפילו שנראה כי היא פוגעת בשוויון, בהיותה מעדיפה בני קבוצה מסוימת, ובמקרה שלפנינו בני העדה הדרוזית, על פני אחרים, הרי שבפועל, נגזרת המדיניות הזו בדיוק מעקרון השוויון והיא משמשת אמצעי להגשמתו (ראה בבג"צ האגודה לזכויות האזרח בפסקה 17 לפסק הדין, וכן ראה פ' רדאי, "על העדפה מתקנת", משפט וממשל ג' (תשנ"ה-1995) 145, בג"צ 6671/03 מלנג'אד אבו גנאם 1-18 אח' נ' משרד החינוך, ניתן ביום 24.1.05, בפסקה 14 לפסק הדין, וכן ע"ע 1407/01 אורי פידלמן נ' מבטחים, ניתן ביום 17.10.04). 18. הדוקטרינה של ההעדפה המתקנת לצורך מילוי אחר "חובת הייצוג ההולם" של האוכלוסייה הערבית, לרבות האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית, מבוססת ומעוגנת בהוראות חוק שירות המדינה (מינויים) ובהחלטות הממשלה, ואלו באו לעולם לאור ייצוג נמוך ביותר של האוכלוסיות הללו במסגרת שירות המדינה (ראו דין וחשבון הוועדה המקצועית ציבורית - ועדת קוברסקי - קטעים שפורסמו על ידי י' גלנור ומ' הופנונג, עורכים, משטר מדינת ישראל - ספר מקורות (נבו הוצאה לאור 1999), עמ' 346). 19. ברור כי סעיף 15א לחוק המינויים קבע חובה של העדפה מתקנת לאוכלוסיה הערבית. אין למצוא איפוא בפרסום המכרז ובייעודו לבני העדה הדרוזית בלבד משום אפליה פסולה. אף אין למצוא עקבותיה של אפליה בייעודן הבלעדי של משרות בכלל, והמשרה מושא הדיון, לדרוזים בלבד, כך שלאחרים כלל אין גישה עליהם. כעומק החסך של האוכלוסייה בייצוג ההולם, כך היקפם של ההעדפה והתיקון. משמדובר באוכלוסיה שהיא חמישית מאוכלוסיית מדינת ישראל (האוכלוסייה הערבית לרבות הדרוזית והצ'רקסית), ללא ספק, יצוג של 5% בשירות המדינה הינו יצוג בלתי הולם, שעל הצורך בתיקונו למדנו מהוראות החוק, החלטות הממשלה וחוזרי הנציבות (נספחים לסיכומי המדינה). 20. לא מצאנו איפוא ממש בטענות התובע כאילו יישום הדוקטרינה בדבר ההעדפה המתקנת מחייב מתן גישה לכל מועמד, תוך הדגשת עדיפותו של סוג אוכלוסייה מסוים על פני אחר. מקובלת עלינו לענין זה עמדת ב"כ המדינה, כפי שהובאה בסיכומי המדינה, כי הדרך בה בוחר המינהל הציבורי להגשים את המטרה העומדת בבסיס ההעדפה המתקנת היא תלוית נסיבות. לא מצאנו כי יש בדרך, כפי שנבחרה במקרה דנן על ידי המדינה, כדי לפגוע בעקרון השוויון, כנטען על ידי התובע. כפי שציינו לעיל, לייחוד המשרה לאוכלוסייה החלשה בלבד, יש מטרה הצהרתית, כמו גם מעשית, לעידוד אוכלוסייה זו בהגשת מועמדות לשירות המדינה. 21. הנה כי כן, באנו לכלל המסקנה כי אין לראות את המכרז ככזה הלוקה באפליה פסולה. מצאנו גם כי הקביעה בדבר יעוד המשרה לבני העדה הדרוזית, ולהם בלבד, מבוססת היטב בהוראות הדין ובהחלטות הממשלה. לאור האמור לא נותר לנו אלא לקבוע כי דין התביעה להדחות. בנסיבות העניין לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות. מכרזהפליה / אפליה