פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין בבית הדין האזורי נדונה בקשת צד בסכסוך קיבוצי לעניין נפקות הסכם מיוחד בנושא תנאי שכר מהנדסים מיום 25.12.1986 (להלן -הסכם 87') ותחולתו לעניין דירוג ותוספת דריכות. כן נדונה שאלת יישומו של הסכם קיבוצי לשנים 1996-1993 (להלן: הסכם 96-93) לעניין דרגה נוספת ועדכון מתח הדרגות בהתאם לאותו הסכם. המערערות ביקשו שאם תוכר זכותם יקבע מנגנון לחישוב ופיצוי בגין הפרות ההסכמים. בית הדין דחה את בקשת המערערות ליתן בידן סעד הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הסכם 87' ואת הסכם 96-93 בעניין קידום המהנדסים בדרגות ובמתן תוספת דריכות. העובדות הרלבנטיות לענייננו כפי שקבען בית הדין האזורי ביום 25.12.86 נחתם בין הצדדים הסדר קיבוצי, הוא הסכם 87'. בהסדר זה נקבעה הפסקת הצמדת זכויותיהם של המהנדסים בשירותי בריאות כללית אשר הועסקו בבניין ההנהלה (להלן - מהנדסי המרכז) לזכויות המהנדסים בסולל בונה אשר היו אותה עת עדיפות על הזכויות במגזר הציבורי. תחת הצמדת זכויותיהם לזכויות המהנדסים בסולל בונה הוסכם על מנגנון הצמדה משולשת לפיו יוצמדו שכר המהנדסים, תנאי עבודתם וקידומם לגורמים הבאים: 1. הצמדה מקצועית חיצונית כלל מגזרית - לזכויות המהנדסים בשירות הציבורי.ב 2. הצמדה תעשייתית פנימית כלל מפעלית - לזכויות כלל עובדי קופת חולים.ו 3. הצמדה פנימית כלל סקטוריאלית - לזכויות כלל העובדים בסקטור בו משובץ כל מהנדס. עוד הוסכם כי כל ההסדרים וההסכמים הקיבוציים העתידיים שיחתמו על ידי הסתדרות המהנדסים במגזר הציבורי יחולו על המהנדסים בשירותי בריאות כללית. להסכם 87' הוספו שני נספחים. נספח א' עניינו טבלת דירוג מפעלי מיוחד ובסיסי של המהנדסים בקופת חולים כללית בהתאם לתפקיד אותו מילאו בשנת 1987. נספח ב' שעניינו סיכום דיון אישי לגבי דרגות חלק מהמהנדסים בתקופת המעבר להסכם 87' והסדר קידומם העצמאי בעתיד. ביום 29.4.94 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים לבין ממשלת ישראל ומעסיקים נוספים מהמגזר הציבורי לשנים 1996-1993, הוא הסכם 96-93. הסכם זה אומץ על ידי שירותי בריאות כללית.והסכם 96-93 הוסיף דרגות חדשות למהנדסים במגזר הציבורי והעניק דרגה נוספת שלמה לכלל המהנדסים. בהתאם לתנאי ההסכם הוספו ללוח הדרגות של המהנדסים הדרגות 16-14 אשר לא היו קיימות עד אותה עת במגזר הציבורי.נהחל מחודש ינואר, 1995 נוספה בשירותי בריאות כללית תוספת שכר סקטוריאלית בגובה 25% אשר נקראה "תוספת דריכות". לאור חילוקי דעות לגבי יישום הסכמים אלה על תנאי עבודתם של המהנדסים בקופת חולים כללית הסכימו הצדדים, ביום 5.9.01, במסגרת ההסכם הקיבוצי ביניהם, לפנות לבית הדין האזורי על מנת שיכריע בתביעות המהנדסים בשירותי בריאות כללית בנוגע לתחולת הסכם 87' לעניין דירוג ודריכות, יישום הסכם 96-93 לעניין דרגה נוספת ועדכון מתח הדרגות בהתאם להסכם 96-93. פנייה זו נעשתה בהתבסס על הוראת סעיף 24 להסכם הקיבוצי מיום 5.9.01 אשר קובע כדלקמן: הצדדים הסכימו לפנות לבית הדין לעבודה בבקשה משותפת בסכסוך קיבוצי בנושאים הבאים, אשר הינם משפטיים במהותם, ואשר לגביהם לא הושגה הסכמה במו"מ שנוהל בין הצדדים. פסיקת בית הדין האזורי המחלוקות שנידונו בבית הדין האזורי בפני השופטת הראשית ורדה וירט ליבנה ונציגי הציבור מר רפי בילוגורסקי ומר מתי דוד (סק 001047/02), היו: אי קידום מהנדסי המרכז בדרגות בהתאם להסדר 86 (להלן הסכם 87' - ו.ו.ל). אי קידום בדרגה אחת בהתאם להסכם 96'-93'. הטענה בעניין תוספת הדריכות. אשר להסכם 87' קבע בית הדין האזורי כי מדובר בהסדר קיבוצי ולא בהסכם קיבוצי. הצדדים לא חלקו על כך כי אכן זהו הסדר קיבוצי. ברם בית הדין האזורי קבע כי בהיותו הסדר קיבוצי אין הוא הסכם מחייב אלא הסכם ג'נטלמני הנעדר נפקות משפטית. כל שהוא קובע הן תניות מכללא בהסכמים האישיים של העובדים. בית הדין פסק אם כן שהסכם 87' אינו אכיף. אשר לטענת המערערות כי שירותי בריאות כללית הפרה את הסכם 87' בכך שהיא לא קידמה את מהנדסי המרכז בדרגות בהתאם לנספח להסכם 87', ציין בית הדין האזורי כי ככלל לא נוהג בית הדין לאכוף הסדר קיבוצי אולם לכלל זה יתכנו חריגים. בית הדין האזורי פסק כי בנסיבות הנוכחיות אין לאכוף את ההסדר הקיבוצי מנימוקים נוספים לכך שמדובר בהסדר קיבוצי. נימוקיו היו שמחומר הראיות עולה שהצדדים לא ביצעו את הוראות ההסדר הקיבוצי בעבר. ההסדר לא קויים בפועל בעיקר בכל הנוגע לקידום המהנדסים כפי שנקבע בנספח ב' להסכם 87'. במקום קיום הסדר זה הוסדרו זכויות המהנדסים במסגרת הסכמים אישיים בינם לבין שירותי בריאות כללית. כן עולה מחומר הראיות כי המהנדסים העלו לראשונה טענות בנוגע לאי כיבוד הסכם 87' רק בחודש אפריל 2000 לאחר בחירתו של מר פינקו ליו"ר ועד המהנדסים. בתכתובת בין הצדדים לפני תקופה זו לא העלו המערערות כל טענה בעניין זה. משכך קיבל בית הדין האזורי את טענת שירותי בריאות כללית לפיה הסדר 87' לא נקלט כתנאי מכללא בחוזי העבודה האישיים של מהנדסי שירותי בריאות כללית. הצדדים לא קיימו את ההסכם הלכה למעשה. בכך נשען בית הדין על הפסיקה הקובעת כי תנאים בהסדר קיבוצי יכול ויחייבו את המעביד ביחסיו עם עובדיו מכוח קליטתם כתנאים מכללא בחוזי העבודה האישיים של העובדים רק כאשר התקיים מעשה פוזיטיבי ורצוף של קיום ההסדר הקיבוצי (ראה דב"ע מז/121-3 תעשיות אלקטרו כימיות (פרוטרום) בע"מ - שלום זל, פד"ע כ', 7 , 16-15). מסקנתו של בית הדין האזורי אם כן היא כי באי הענקת דרגות למהנדסים לפי נספח ב' להסדר שבהסכם 87' לא הפרה המשיבה את תנאי הסכם 87' הואיל והצדדים לא קיימו הלכה למעשה את תנאי ההסכם והמערערות לא עשו דבר על מנת להביא ליישומו של ההסכם במשך ארבע עשרה שנים, עד שנת 2000. בשנה זו הזכיר יו"ר ועד המהנדסים לראשונה במכתבו את ההסכם ואת טענתו כי זו הופר. אשר לטענת המערערות כי שירותי בריאות כללית הפרה את הוראות הסכם 96-93 בכך שהיא לא קידמה את כלל המהנדסים העובדים בה בדרגה שלמה כפי שנקבע באותו הסכם אלא קידמה את חלקם בחצי דרגה בלבד, קבע בית הדין כי המערערות לא הביאו כל ראיה בפני בית הדין אשר תפריך את טענת שירותי בריאות כללית ולא הוכיחו כי המהנדסים לא קודמו כנדרש בהסכם 96-93. בית הדין קבע כי היפוכו של דבר הוכח בכך ששירותי בריאות כללית הוכיחה שהמהנדסים אליהם התייחסו המערערות אכן קודמו לאחר ההסכם. לאור מסקנה זו ולאור העדר תוקפו של הסכם 87' אליבא דבית הדין, נדחו טענות המערערות בעניין זה. אשר לתוספת דריכות הנתבעת מכוח ההצמדה הסקטוריאלית שנקבעה בהסכם 87', פסק בית הדין האזורי כי מחומר הראיות עולה ששירותי בריאות כללית שילמה תוספת זו בהתאם להסכם "זלינגר" שנכרת בין הצדדים. היא שילמה למהנדסים בגין תוספת דריכות גם אם היה הדבר כרוך בקיצוץ תוספות אישיות. אשר על כן תוספת הדריכות ניתנה מתוקפו של "הסכם זלינגר" ובכל מקרה אין לקשור אותו להסכם 87'. תימוכין למסקנה זו מצא בית הדין האזורי במכתבו של מר פינקו, יו"ר ועד המהנדסים, להנהלת המשיבה מיום 17.4.00. מהמכתב עולה כי תוספת הדריכות אכן שולמה למהנדסים ומאידך קוזזו תשלומים ותוספות אשר שולמו למהנדסים עד אותה עת. על קיזוזים אלו הלין מר פינקו במכתבו להנהלה. בית הדין האזורי דחה את הטענה בדבר תוספת דריכות מנימוק נוסף והוא כי הסכם 87' הוא הסדר קיבוצי אשר לא יושם במשך שנים. על כן דחה בית הדין את התביעה לתשלום תוספת דריכות מכוח ההצמדה הסקטוריאלית שנקבעה בהסכם 87' כמו גם לגבי כל יתר ההצמדות שנקבעו בהסכם זה. שירותי בריאות כללית העלתה גם טענה של התיישנות ושיהוי. בית הדין האזורי קבע כי מאחר והסכם 87' לא יושם בפועל במשך כל השנים, אין מקום לדון בטענות אלה. טענות המערערות אשר להסכם 87' טוענות המערערות כי זהו הסדר קיבוצי דו צדדי בשירות הציבורי שעניינו הסדרי שכר. לטענתן זהו הסכם אכיף במשפט. ראשית הסכם 87' אינו הסכם ג'נטלמני אלא הוא "הסכם קיבוצי" כפי שזה מוגדר בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957. משכך זהו הסדר קיבוצי אכיף במשפט. שנית כיום בשירות הציבורי יש תוקף להסדרים קיבוציים דו-צדדיים ואף להתחייבות חד צדדית. אין להגדיר עוד הסדרים קיבוציים כהסכמים ג'נטלמניים גרידא. שירותי בריאות כללית היא מעביד ציבורי. שלישית שורה של הסכמים קיבוציים מאוחרים יותר עליהם חתומה שירותי בריאות כללית חידשו את תוקפו של הסכם 87', גם אם אינו תקף עוד. הסכמים אלה כוללים את הפסקה הדנה בשמירת תנאים מן העבר שזו לשונה: הסכמים קודמים תנאים ותניות שנקבעו בעבר בין הצדדים בהסכמים קיבוציים או בהסדרים קיבוציים או בהתחייבויות בכתב, ימשיכו להיות תקפים בתקופת תוקפו של הסכם זה, אלא אם תוקנו או בוטלו במפורש או במשתמע ע"י הוראה מהוראות הסכם זה. סעיף שמירת תנאים זה חידש, לטענת המערערות, את תוקפו של הסכם 87'. זוהי הסכמה קיבוצית המוצאת את ביטויה בהסכמים קיבוציים ברוח התכלית החקיקתית של חוק יישוב סכסוכי עבודה. על פיו גם הסדרים קיבוציים הם הסכמים מחייבים. הרחבה זו נועדה למנוע שביתות מיותרות בשירות הציבורי ולאפשר לארגוני עובדים לממש זכויות מכוח הסדרים קיבוציים מן העבר או התחייבויות חד צדדיות של המעביד הציבורי מן העבר כברות תוקף במשפט. רביעית טוענות המערערות כי הסכם 87' הוא חוזה תקף כחוזה לטובת צד שלישי, המהנדסים. טענות שירותי בריאות כללית שירותי בריאות כללית מבקשת להשאיר על את כנו פסק דינו של בית הדין האזורי. נימוקיה בקליפת האגוז הם - אי נפקותו של הסכם 87' מפאת היותו הסדר קיבוצי. נקודת המוצא בהלכה הפסוקה היא כי הסדר קיבוצי הינו הסכם ג'נטלמני בלתי ניתן לאכיפה. בכוחו של הסדר קיבוצי רק ליצור תנאים מכללא בחוזה העבודה במישור האינדיבידואלי. בית הדין סטה לעתים נדירות מהלכה זו כאשר הצדדים ביצעו את הוראות ההסדר הקיבוצי בעבר. הסדר קיבוצי שאינו מבוצע מלכתחילה אין לו תשתית ליצירת תנאי מכללא משום שאינו בגדר מובן מאליו ואין לראותו כאילו הוא הוסכם על ידי הצדדים. אי קיומו בפועל של הסכם הסכם 87'. בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי שהסכם 87' לא קויים בפועל ואין להתערב בממצא עובדתי זה. אשר לטענת המערערות כי ההסדר הקיבוצי בוצע בפועל במשך קרוב לשש שנים, עד סוף 1992, טוענת שירותי בריאות כללית כי גם אם מספר עובדים אכן קודמו במועדים שנקבעו בהסכם 87' אין בכך כדי להוות ראיה שהם קודמו בגלל הסכם 87'. שירותי בריאות כללית הפריכה את העובדה כי ששה עובדים קודמו בהתאם להסכם 87' תוך שהיא גילתה סתירות בחקירתו של מר אידן. שירותי בריאות כללית טוענת כי קיימים הסדרים חלופיים, ברובם אישיים, שבאו במקום הסכם 87' במסגרתם הוענקו לכלל מהנדסי שירותי בריאות כללית תוספות שכר אישיות בשיעורים של עשרות ומאות אחוזים. הסדרים אלו ניתנו לכלל עובדי שירותי בריאות כללית ולא רק למהנדסי המרכז שבעניינם נוצר מנגנון ההצמדה המיוחד בהסכם 87'. לטענתה של שירותי בריאות כללית היא הציגה מדגם של תוספות ותנאי שכר של המהנדסים שעה שהמערערות לא הציגו כל ראיה נגדית. שירותי בריאות כללית טוענת כי אי העלאת טענות בדבר הפרת הסכם 87' במשך תקופה של כ-14 שנים יש בה משום הן שיהוי, הן התיישנות והן מצג של הסכמה לאי ביצועו של הסכם 87'. רק לאחר שמר פינקו מונה לתפקיד יו"ר ועד המהנדסים בפברואר 2000 או בסמוך למועד זה, החלו המערערות להעלות טענות בעניין הפרת הסכם 87'. המערערות העלו לראשונה טענה זו במכתב מר פינקו מיום 17.4.2000. כל המסמכים שהמערערות הגישו הינם ממועד מאוחר יותר. מנגד טוענת שירותי בריאות כללית כי היא הציגה התכתבויות קודמות עם נציגות המהנדסים, עובר למועד 2.2000, אשר עסקו בענייניים כלליים ביחסי עבודה בין שירותי בריאות כללית למהנדסיה ללא התייחסות להסכם 87'. בקשת צד בסכסוך קיבוצי בה נטען כי שירותי בריאות כללית הפרה את הסכם 87' נעשתה למעלה משמונה שנים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לחילופין טוענת שירותי בריאות כללית כי הבקשה נגועה בשיהוי קיצוני. כמו כן מבקשת שירותי בריאות כללית לראות בהתנהגותן של המערערות יצירת מצג לפיו אין הן עומדות על ביצוע הסכם 87'. יש בכך ויתור בהתנהגות. שירותי בריאות כללית סמכה על מצג זה ושינתה את מצבה לרעה בכך שסיכמה עם מהנדסיה הסדרי שכר אישיים מפליגים. משכך מנועות המערערות לדרוש את מימוש הסכם 87'. לא מגיעה תוספת דריכות מכוח הסכם 87'. אשר לטענה בדבר אי קידומם של העובדים בדרגה אחת בהתאם להסכם 96-93 טוענת שירותי בריאות כללית כי הוכח שכלל מהנדסיה קודמו בתקופה הרלבנטית בדרגה אחת לפחות. עוד טוענת שירותי בריאות כללית כי טענה זו של המערערות התיישנה באשר הסכם 96-93 נחתם ביום 24.4.1994 והבקשה הוגשה בחודש מרץ 2002 ועל כל פנים חל שיהוי רב בתביעתם. תוקפו של הסכם 87' - תוקפו המשפטי של הסדר קיבוצי בטרם נבחן את חלותו של הסדר 87' בענייננו נבחן את מהותו של ההסדר הקיבוצי ותוקפו המשפטי. האם נכון לדבר כיום על מסמך לא מחייב ולא אכיף משפטית. מעמדו של ההסדר הקיבוצי ביחס לזה של ההסכם הקיבוצי נדון רבות בפסיקת בית הדין לעבודה. לאחר חקיקת חוק הסכמים קיבוציים אומצה הגישה לפיה לא קיימת משפטית הסכמה קיבוצית כלשהי שאינה תואמת את דרישות חוק ההסכמים הקיבוציים. המטרה היתה לגרום לכך שהסכמים בין צדדים ליחסי עבודה קיבוציים יקיימו את הכללים הפורמליים הנוקשים. על כן התייחסו בראשית הדרך להסדרים קיבוציים, היינו, להסכמים קיבוציים שאינם ממלאים אחר הדרישות הפורמליות, אם בקשר לזהות הצדדים להסכם, אם בגין פגם אחר שמונע את רישומם, כאל הסכמים לא מחייבים מבחינה משפטית, הסכמים ג'נטלמניים נוסח המשפט המקובל. בתניות ההסדר הקיבוצי ראו תניות מכללא בחוזי העבודה האישיים של העובדים. עם זאת כבר בראשית הדרך הכירו הן בית המשפט העליון והן בית הדין הארצי לעבודה בהסדרים קיבוציים שאינם ממלאים אחר הדרישות הפורמליות הנוקשות. ברם בית הדין המשיך לראות בהסדרים קיבוציים כנחותים לעומת הסכמים קיבוציים הממלאים אחר כל דרישות חוק הסכמים קיבוציים. אך גם הנשיא צבי בר ניב, עם שהקפיד בפורמליות הסכמים קיבוציים, ציין כי יש לתת תוקף להסדרים קיבוציים, אם כי נחותים להסכמים קיבוציים (דב"ע לח/61-3 לוי ספקטור ואחרים - רשות הנמלים - הנהלת נמל אשדוד, פד"ע י', 118, 129): בית דין זה יתכחש לתפקידו ויתעלם מארחות יחסי עבודה קיבוציים אם ישלול כל נפקות מהסדר מוסכם בין ארגון עובדים או הפועלים מכוחו לבין מעביד או ארגון מעבידים, רק בשל כך שאותו הסדר אינו עונה על התנאים שהחוק מחייב להסכם קיבוצי. ... הסדרים כאמור הם מעשה שביום יום בחיי המפעל ובמהלך "חייו" של הסכם קיבוצי. ההסכם הקיבוצי, ממהותו, מופעל פרק זמן ממושך, במהלכו מתעוררות בעיות, במהלכו ניתנים לו פירושים ובמהלכו מחייבת המציאות השלמות, עדכונים ואף שינויים. אם כל אלה באים בין הצדדים הכשירים להסכם קיבוצי, והמוסכם מוגש לרישום כמתחייב מחוק הסכמים קיבוציים (סעיף 10(א) - סיפא) הרי לך הסכם קיבוצי על כל הנובע מכך. אך, אם לא מתקיים האמור - גם אז לא יתעלמו מהמוסכם, אך נפקותו המשפטית תהיה שונה ופחותה (דב"ע לה/7-3, ראובן ושמעון - מדינת ישראל; פד"ע, ז', ע' 120, 139-140.). במישור היחסים הקיבוציים, תהא נפקותו המשפטית כנפקותו של "חוזה קולקטיבי" בישראל בטרם חקקה הכנסת את חוק הסכמים קיבוציים, וכנפקות "הסכם קולקטיבי" באנגליה. הוא לא יחייב אמנם כך שיהיה אכיף במשפט, אך במישור היחסים הקיבוציים מצפים כי יכבדוהו, והתכחשות לו תובא בחשבון עת הצד המתכחש יבקש מבית-דין זה סעד שבשיקול דעת (דב"ע לח/11-4, ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, הסתדרות האקדמאים במדעי הרוח והחברה - מדינת ישראל ואחרים, פד"ע, ט', 425, 439-440.). אף במישור יחסי עבודה אינדיבידואליים אין הסדר כגון זה שב"סיכום הדברים" חסר כל נפקות. הוראות שבהסכם כאמור, המזכות או המחייבות את הפרט, תתפוסנה בין מכוח "תנאי מכללא", אם התקיים הדרוש לתנאי מכללא בחוזה, ובין מכוח "נוהג", אם התקיים הדרוש לנוהג, כי הרי גם ביסודו של הנוהג, כמקור זכות ¬הרעיון של תנאי מכללא. בית הדין הכיר אם כן בצורך לתת נפקות גם להסדרים קיבוציים, אך ראה בתניותיו תנאיות מכללא בהסכמים האישיים של העובדים. הנשיא סטיב אדלר הכיר בכך שיש נחיצות להכיר בהסדרים קיבוציים אך גם הוא תחם את ההכרה למקרים מוגבלים (עע 001319/00 יעקב פונס - שיכון ופיתוח לישראל בע"מ - טרם פורסם): נקודת המוצא של בתי הדין היתה בשעתו, כי מעמדו של ההסדר הקיבוצי הוא כשל הסכם ג'נטלמני הנעדר נפקות משפטית וודאי שנפקותו נחותה מזו של ההסכם הקיבוצי. ההסדר הקיבוצי נתפס כפתרון לשעת הדחק בבחינת 'ידועה בציבור'. עם זאת, גם הפסיקה דאז הכירה, לא פעם, במצבים בהם ניתן להעניק להסדר הקיבוצי מעמד של חוזה מחייב. זאת, מקום בו הצדדים ביטאו את כוונתם להעניק להתקשרות תוקף חוזי מחייב, בין באמצעות הכללת הוראה מפורשת בהסדר ובין בהתנהגותם לאחר חתימת ההסדר. בשנים האחרונות, ניכרת מגמה שונה המתפתחת בפסיקה במסגרתה ניתן, במקרים חריגים, לאכוף הוראות שבהסדר קיבוצי. כך, בפרשת בנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ נפסק, כי יש לאכוף הוראות בהסדר קיבוצי הנוגעות למנגנון יישוב סכסוכי עבודה. פסיקה זו נסמכה על מספר טעמים כדלקמן: הגופים שחתמו על ההסדר הקיבוצי היו מוסמכים לחתום על הסכם קיבוצי; ההסדר הקיבוצי נחתם על ידי שני הצדדים; הצדדים ביצעו את הוראות ההסדר הקיבוצי בעבר; ויישוב הסכסוך באמצעות המנגנון ליישוב סכסוכים היווה את הדרך הנכונה ליישוב הסכסוך בין הצדדים. בית דין זה צעד בעקבות מגמה זאת גם בפסק הדין בעניין טלרד שם אמנם בית הדין הגיע לכלל מסקנה כי לפניו הסכם קיבוצי ולפיכך לא נדרש לאכיפת הוראות מהסדר קיבוצי. עם זאת, קביעתו של בית הדין בעניין בנק לפיתוח התעשייה, בכל הנוגע לאכיפת הוראות בהסדר קיבוצי, אומצה על ידו כיפה גם לעניין שלפניו. כיום אין עוד מקום להתייחס אל הסדרים קיבוציים כ"הסכמים ג'נטלמניים" לא מחייבים מבחינה משפטית שתניותיהם הן תניות מכללא בהסכמים האישיים. מאז קיומו של חוק החוזים (חלק כללי) שקבע את עקרון תום הלב במשפט הישראלי אין עוד מקום למושג של תניות מכללא. אנו בוחנים הסכמים בקנה מידה של תום לב. הצדדים להסכם הם מחוקקיו. אם תניותיו אינן נוגדות את עקרון תום הלב ותקנת הציבור מתוך גישה של הגינות וצדק, אין מקום להתעלם מקיומם. על כן גם אין להתייחס להסדרים קיבוציים כנחותים במשפט. אלו חוזים לכל דבר ועניין אשר בודאי מחייבים את הצדדים להם, היינו, את הצדדים הקיבוציים, ה-social partners. כאשר גוף המייצג עובדים, ארגון עובדים או ועד נבחר, מסכם בהסכם עם מעביד תנאי עבודה של העובדים אותם הוא מייצג, הוא מחייב ומזכה על פי ההסכם. פרופסור רות בן ישראל סיכמה במאמר מקיף את השינויים שחלו בפסיקה לגבי נפקותו המשפטית של ההסדר הקיבוצי תוך שהיא מציינת ("הסדרים קיבוציים", עיוני משפט י"ב, ה'תשמ"ז-1987, עמוד 457, 487-483): יש מקום להשיג על מידת ביסוסה המשפטי של הקביעה, כי הצדדים המתקשרים בהסדר קיבוצי אינם מתכוונים ליצור יחסים חוזיים מחייבים, ומכאן, שמעמד ההסדר הקיבוצי בנסיבות הוא מעמד של הסכם ג'נטלמני, שאינו מחייב משפטית. שאלת תוקפו המשפטי של ההסדר הקיבוצי צריכה להיחתך רק על פי חוק החוזים, ואין מקום להיזקק בנסיבות למשפט האנגלי, לא כמחייב ואף לא כמנחה. אם לפי חוק החוזים נקשר חוזה, גם אם הצדדים לא ציינו במפורש את כוונתם בנוסח החוזה - כי אז יש להכיר בהסדר הקיבוצי כבעל תוקף של חוזה מחייב. כלומר, בסופו של דבר, השאלה האמיתית הינה: מה היתה כוונת הצדדים המתקשרים בהסדר קיבוצי - האם אכן התכוונו ליצור יחסים חוזיים מחייבים? הפירוש שנתן בית הדין לעבודה אינו הפירוש היחיד האפשרי בנסיבות. נראה, כי בפועל, יכולות לבוא בחשבון בנסיבות גם תשובות נוספות. בסיכום מאמרה מציינת פרופסור רות בן ישראל כי במציאות של היום יש להכיר בהסדרים קיבוציים: ההסדר הקיבוצי הוא תופעה מקובלת ביחסי העבודה בישראל. ההכרה בקיומה היוותה צורך חיוני לתקינות מערכת יחסי העבודה, שאינה ערוכה לפעילות על פי דפוסים משפטיים דקדקניים, המתחייבים מחוק הסכמים קיבוציים. אין ספק, כי המחוקק התכוון, בחקיקת חוק הסכמים קיבוציים, לנתב את מערכת יחסי העבודה ולהעלותה על דרך של הסכמים קיבוציים. אולם בדיעבד מסתבר כי שתי דרישות בסיסיות הקבועות בחוק הסכמים קיבוציים מונעות הגשמת יעד זה. הדרישה להגיש לרישום כל הסכם קיבוצי, כל שינוי או הארכה של ההסכם, מחיי בת את ציבור העובדים המאורגן לרכוש דפוס התנהגות משפטי מסוים. אולם ניסיון החיים מלמד כי ציבור העובדים אינו מצליח לסגל לעצמו את ההרגלי המתחייבים בנסיבות. …. נראה כי במרבית המקרים נערכים הסדרים קיבוציים ולא הסכמים קיבוציים, היות שמי שמנהל בפועל משא ומתן על תנאי העבודה אינו הגוף הלגיטימי המיועד למטרה זו בתקנון ארגון העובדים (עמודים 515-514). לדברי פרופסור רות בן ישראל על פי רוב מנהל את המשא ומתן ועד העובדים. ואכן לרוב זהו הגוף המתמצא בתנאי העובדים ובצרכיהם. הוא זה שמייצג בצורה טובה ביותר את האינטרסים של העובדים. עלינו להכיר בכך שאנו דנים בפעולה משפטית של כריתת חוזה, חוזה המקיים אחר כל דרישות חוק החוזים. אנו חיים במשטר של חוק החוזים ויחסים חוזיים. דווקא ביחסי עבודה, ויחסים קיבוציים בכללם, עלינו לתת משקל מתאים לרצון הצדדים להתקשר. אין לראות בכך הסכם לא מחייב מבחינה משפטית, מעין הסכמה ג'נטלמנית. ודוק. כפי שמציינת פרופסור רות בן ישראל מירב הקשרים הקיבוציים הם קשרים של הסדרים קיבוציים. כך התקשי"ר, כך חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, כך חוקות של מוסדות אקדמאיים וגופים אחרים. נציגויות של עובדים ומעבידים נשאו ונתנו, ויתרו על רצונות, התפשרו בעניינים מסויימים, וכרתו הסכמים. הכיצד נאמר כי אלו אינם הסכמים מחייבים מבחינה משפטית. על המשפט לשלוט בחיינו ולא לאפשר לפעולות משפטיות מסויימות להיות מוצאים מגדרו. רק כך נוכל לבחון את הפעולה בקנה מידה של הגינות, סבירות וצדק תוך שימוש במושגי השסתום. הכיצד נאמר שפעולות משפטיות אלו נחותות מבחינה משפטית. אם ההסדרים הקיבוציים אינם נגועים בחוסר תום לב אין מקום שלא לתת להם תוקף משפטי מחייב. הצדדים התכוונו להתקשר בהסכם ואין מקום למנוע זאת מהם תוך שנאמר שאין לכך תוקף משפטי (ראה גם גבריאלה שלו, "הסכמים ג'נטלמניים", משפטים לב(1) תשס"ב, עמוד 3, 37-36; גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי. לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה-2005, 23 ואילך). במקום אחר ציינתי: מדובר בהסכם שנכרת וסוכם בכתב לאחר משא ומתן. אין צד רשאי להתכחש להסכם כפי שצדדים להסכם מסחרי רגיל אינם רשאים להתכחש לו. העובדה שביחסי עבודה קיימים דרכים לכריתת הסכמים מיוחדים, הם ההסכמים הקיבוציים, והעובדה שמערכת משפט העבודה רואה בדרך זה של הסכמה חשיבות רבה, אין בה כדי לשלול מתוקפו של הסכם שנכרת בין ועד עובדים להנהלת ענף מסויים של מעסיק. הסכמים נכרתים בכוונה לקיימם. אמת, בית הדין, בעיקר בראשית דרכו, ראה חשיבות מיוחדת לבסס את מעמדם של הסכמים קיבוציים. על כן הוא ביקש לראות בהסכמים שאינם רשומים כדין כהסכמים קיבוציים הסכם ג'נטלמני בלבד. התכלית היתה חשובה לזמנה. משזו התבססה אין היום בסיס לכך שהסכם מקומי בין ועד עובדים להנהלה מקומית לא יחשב להסכם תקף. ההסכם, ככל הסכם, נכרת לאחר משא ומתן וויתורים הדדיים. הסכמים יש לכבד במשפט העבודה כפי שיש לכבדם במשפט האזרחי כולו (עסק 1017/04שירותי בריאות כללית - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ארגון עובדים קופת חולים כללית וועד עובדי מרכז רפואי העמק - טרם פורסם). פרשנותו של הסדר קיבוצי הסדר קיבוצי הוא הסכם שנוסח על ידי הצדדים לו. ככזה הצדדים "מחוקקים" אותו. רצונם המשותף מתגבש בהסכם זה. הפרשנות של הסכם צריך שתתן משקל לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה. עם זאת מדובר בהסכם שהוא הסדר קיבוצי. הוא נכרת בין גוף מייצג את העובדים למעביד או ארגון מעבידים. יש בו קביעת זכויות של העובדים. ככזה זהו הסכם הקובע נורמות לא רק בין הצדדים לו אלא גם נורמות החלות על העובדים האינדיבידואליים. ככזה יש בו אלמנט הדומה לחוק. ככזה פרשנותו, כמו פרשנות הסכם קיבוצי, צריך שיתן משקל גם לתכלית האובייקטיבית. מעבר לכך מדובר בהסכם הקובע נורמות ביחסי עבודה ולא ביחסים מסחריים. דרישת תום הלב וההגינות, דרישת ההתחשבות ההדדית מוגברות. אין לאמר שמדבור בהסכם מסחרי רגיל לגביו התכלית הסוביקטיבית גוברת. זה אמנם לא הסכם קיבוצי אך זהו חוזה קיבוצי לכל דבר ועניין. זהו חוזה בין צדדים ליחסי העבודה הקיבוציים הקובע גם זכויות וחובות של העובדים. אף הגישה שאמרה שמדובר בתניות מכללא בחוזה האישי רואה בהסדר הקיבוצי מסמך משפטי הקובע תניות מכללא המשפיעות על העובדים האינדיבידואליים. כיום, לאחר חקיקת חוק החוזים (חלק כללי) אין אנו עוד קוראים תניות מכללא להסכמים מכוח תחושת ההגינות והסבירות, כפי שעושה המשפט המקובל, אלא אנו בחונים את ההסכמים בקנה מידה אובייקטיבי כפי שהחברה הדמוקרטית רואה אותה בקנה מידה של תום לב. החשיבה היא אותה. מדובר בקביעת זכויות וחובות, לא רק בין הצדדים הקיבוציים להסדר הקיבוצי, אלא גם לעובדים כפרטים. על כן על הפרשנות לקחת בחשבון גם תכלית אובייקטיבית בדומה לפרשנות הסכמים קיבוציים. בעניין יאיר מוהר (עע 300212/97 יאיר מוהר וארים - עיריית תל-אביב-יפו - טרם פורסם): בבואנו לפרש הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להסכם עלינו ליתן משקל ראשוני ללשונו של ההסכם. עם זאת, הליך פירושו של הסכם קיבוצי צריך שיעשה תוך הבנה והתייחסות להקשרו התעשייתי, לאופן יישומו בפועל ולעמדות הצדדים בשנים שלאחר חתימתו. כך יש לפרש את התקשי"ר, את חוקת ההסתדרות, את חוקות המוסדות האקדמיים ואת כל יתר ההסדרים הקיבוציים תוך שאנו מאזנים בין התכלית הסובייקטיבית של ההסדר הקיבוצי לתכליתו האובייקטיבית, תוך איזון בין הזכויות והחובות של הצדדים הקיבוציים, ה-social partners, לזכויות והחובות של העובדים האינדיבידואליים. היש לאכוף את הסכם 87' ועתה לגדר המחלוקת. המערערות טענו בבית הדין האזורי כי שירותי בריאות כללית לא קידמה את מהנדסי המרכז תוך שהיא נמנעה מלהעניק להם את הדרגות הניהוליות הזמניות להן הם היו זכאים מכוח הסכם 87' ואם הונהגו הדרגות הרי הן הוענקו למהנדסי המרכז באיחור ובחסר. מנגד טענה שירותי בריאות כללית כי הסכם 87' על נספחיו לא יושם מעולם ותחתיו הונהגו הסדרים אישיים חלופיים אשר כללו תנאים עדיפים על אלו שנקבעו בהסכם זה. מעבר לכך עמדה שירותי בריאות כללית על כך שהמהנדסים לא העלו כל טענה או דרישה לקיום ההסכם במשך 14 שנים - עד שנת 2000. על כן לפי הטענה יש לראות בהסכם 87' הסכם שלא יושם ועל כן בטל. בית הדין האזורי ציין כי המחלוקת כיום מתרכזת בתשעה מהנדסים בלבד אשר עובדים בשירותי בריאות כללית ושתנאי סולל בונה חלו עליהם עד כריתת הסכם 87'. הסכם 87' ניתק את הצמדת מהנדסי המרכז לדירוג סולל בונה ויצר מנגנון משולב של הצמדה למהנדסים בשירות הציבורי, לכלל עובדי שירותי בריאות כללית ולסקטור בו משובץ כל עובד. רוב המהנדסים הללו הינם כיום מנהלים בכירים. מהאמור לעיל עולה כי הסכם 87' הוא הסדר קיבוצי דו צדדי אכיף במשפט. פרשנותו דומה לזו של הסכם קיבוצי. מעבר לכך נחתם בין הצדדים הסכם קיבוצי, הוא הסכם קיבוצי 96-93, שאימץ את הסכם 87'. סעיף 19.2 להסכם קובע: תנאים ותניות שנקבעו בעבר בין הצדדים בהסכמים קיבוציים, או בהסדרים קיבוציים, או בהתחייבויות אחרות שבכתב, יוסיפו להיות תקפים בתקופת ההסכם, אלא אם תוקנו, או בוטלו, במפורש או במשתמע, ע"י הוראה מהוראות הסכם זה. וסעיף 5.2 להסכם קיבוצי זה קובע: בטבלאות השכר החדשות נכללו התוספות הבאות: תוספת שכר על פי הסכם 1987 (במקור 75 ₪) ששולמה עד דרגה 8. הסכם 87' אם כן אכיף ואומץ בהסכם קיבוצי מאוחר יותר. נותרו שני שיקולים בגינם קבע בית הדין האזורי כי אין להיעתר לבקשת הצד של המערערות ולאכוף תניות בהסכם 87'. האחד הוא שהמערערות לא מחו על אי קיום המוסכם בהסכם 87' במשך כארבע עשרה שנים, והשני, שמאז הסכם 87' נכרתו הסכמים אישיים וניתנו הטבות שונות למהנדסים. וכך כתב בית הדין האזורי: מן הראיות שהובאו בפנינו, מצטיירת תמונה על פיה לא קויים ההסכם בפועל בעיקר בכל הנוגע לקידום המהנדסים כפי שנקבע בנספח ב' להסכם 87'. מאידך הרי שתחת קיום ההסכם, הוסדרו זכויות המהנדסים במסגרת הסכמים אישיים בינם לבין המשיבה. זאת ועוד, מן הראיות עולה כי המהנדסים העלו לראשונה טענות בנוגע לאי כיבוד הסכם 87' רק בחודש אפריל 2000 לאחר בחירתו של מר פינקו ליו"ר ועד המהנדסים (נספחים ב' ו- ג'1 לתשובת המשיבה). מאידך, בתכתובת בין הצדדים שקדמו לתקופה זו, לא העלו המבקשות כל טענה בעניין זה. תחת ההסדר הקיבוצי שקבע מנגנון הצמדה רק למהנדסי המרכז, נכרתו במשך 14 השנים הסכמים אישיים שהעניקו תוספות שכר אישיות בשיעורים ניכרים לכלל מהנדסי שירותי בריאות כללית. לא היה קיום רצוף ופוזיטיבי של ההסדר הקיבוצי, הוא הסכם 87'. אף מחקירתו של מר הרצל עידן שכיהן כיו"ר ועד המהנדסים מתחילת שנת 1997 עד שנת 2000 עולה כי הסכם 87' לא קויים בפועל ולא קידמו את המהנדסים לפי סולם הדרגות שנקבע בהסכם זה. יחסי העבודה הינם יחסים דינאמיים ומשתנים לפי הנסיבות. בענייננו הנסיבות הן כאלה שההסדר הקיבוצי לא קויים בפועל. הצדדים שינו את ההסדר הקיבוצי בהתנהגות והביאו לכריתתו של הסכם חדש כאשר במקום מנגנון ההצמדה הקבוע בהסכם 87' נכרתו הסכמים אישיים. הנה כי כן אנו דנים בהסדר קיבוצי שהוא הסכם לכל דבר, שפרשנותו צריך שתיקח בחשבון הן את הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים הקיבוציים והן את התכלית האובייקטיבית והשפעתה על העובדים האינדיבידואליים. בענייננו אכן הוסכמו בין הצדדים הקיבוציים זכויות שתנתנה למהנדסים, אך אלו לא מומשו במשך תקופה של כארבע עשרה שנים ומאידך ניתנו להם זכויות שונות אחרות. בכך בוטלו בהסכמה שבהתנהגות הזכויות שנקבעו בהסכם 87'. לאור מסכת הראיות כדין קבע בית הדין האזורי כי אין לאכוף את ההסדר הקיבוצי בעניינם של המערערים מכיוון שהוכח כי הצדדים לא ביצעו את הוראות ההסדר הקיבוצי בעבר. כאשר נכרת הסכם 87' הוא היה הסכם תקף ואכיף במשפט. עם זאת משלא נהגו על פיו במשך שנים והמערערות לא עשו דבר על מנת להביא ליישומו של ההסכם במהלך 14 השנים עד לשנת 2000 יש בכך ויתור על הענקת דרגות לפי נספח ב'. בעניין שירותי בריאות כללית הנ"ל דנתי בסוגיה דומה - תוקפו של תנאי בהסכם שלא בוצע במשך שבע שנים וכך ציינתי: מדובר אם כן בהסכם. מהו תוקפו של תנאי באותו הסכם שלא בוצע במשך שבע שנים. .... ... מדובר בהסכם לכל דבר ועניין. ברם הסכם זה ... לא יושם במשך כשבע שנים. משכך שונתה התנייה בהסכם ... . מדובר בחוזה חדש שנכרת בין הצדדים. דומים הדברים לעניינם של מילפלדר ואחרים (בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר ואחרים נגד בית הדין הארצי לעבודה ואיגוד ערים אזור נתניה, פ"ד מא(2), 210). באותו עניין החליטה ועדה פריטטית על קיצור המנוחה השבועית של הכבאים העותרים משלושים ושש שעות לעשרים וחמש שעות. במשך חמש שנים לאחר החלטת הועדה הפריטטית המשיך איגוד ערים לנהוג לפי מצב הדברים שקדם להחלטתה של ועדה זו. איגוד ערים טען כי אותה הסכמה בועדה הפריטטית היא ללא הגבלת זמן. בית המשפט הגבוה לצדק פסק כי נוצרה תנייה חדשה המהווה תנייה בחוזה העבודה של כל אחד מהעובדים. בעניין אל אופ (עס"ק 1014/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אל אופ תעשיות אלקטרו אופטיקה בע"מ - טרם פורסם) עמדה השופטת נילי ארד על חשיבות יישום ההסכם בפועל בציינה: אכן, "שתיקה" מתמשכת זו מטעם ההסתדרות, העובדה שבפועל לא הופרשו סכומים בגין אחזקת רכב, והעובדה שהנושא הוסדר בכללותו בהסכם ועדת המעקב - בכל אלה יש כדי להעיד על הבנת הצדדים את ההסכמים שנחתמו, וכוונתם, לרבות זה מ-82, והחיובים הנובעים מהם לעניין אחזקת רכב. שתיקת המערערות באי העלאת טענות כנגד הפרת הסכם 87' יצרה מצג לפיו אין הן עומדות על מימוש ויישום הסכם זה. כדין טוענת שירותי בריאות כללית כי היא הסתמכה על מצג זה ושינתה את מצבה לרעה בכריתת הסכמים אישיים עם מהנדסיה שכללו תוספות שכר בשיעורים ניכרים. על כן כדין דחה בית הדין האזורי את טענות המערערות באשר להפרת הסכם 87'. תוספת דריכות בית הדין האזורי קבע כי בהחלטת ועדת המעקב מיום ה- 17.6.94 נקבע שעובדי מנהל ומשק בדרוג האחיד במשיבה יקבלו תוספת דריכות תמורת ויתורים על תוספות אישיות חריגות כמפורט באותה החלטה וזאת בתחולה מיום 1.4.94. יישום החלטה זו אושר על ידי מנכ"ל המשיבה ויו"ר הוועד הארצי של ארגון עובדי שירותי בריאות כללית. בעקבות החלטה זו פנו נציגי העובדים בבקשה להענקת תוספת דריכות לכלל העובדים המדורגים בדירוג המח"ר, המהנדסים והטכנאים. מאחר והממונה על השכר במשרד האוצר אישר את מתן התוספת לעובדי בתי חולים בלבד, הסכימו ביניהם הנהלת המשיבה ונציגות העובדים שלא להחיל באותו שלב את תוספת הדריכות. ביום 16.1.96 הגיעו הנהלת שירותי בריאות כללית וארגון עובדיה להסכם המכונה "הסכם זלינגר" לפיו תנתן "תוספת דריכות" לכלל עובדי המשיבה תוך ביטול התוספות האישיות. ההסכם הוחל גם על העובדים המדורגים בדירוג טכנאים בשירותי בריאות כללית. ביום 30.1.96 שיגרו המזכירים הכלליים של הסתדרויות המהנדסים, ההנדסאים והאקדמאים מכתב משותף למנכ"ל המשיבה בו ברכו על ההסכם, אולם באשר ליישום קיזוז ההטבות האישיות התנו את חתימתם על ההסכם בבדיקה אישית של התוספות החריגות. ביום ה-4.2.96 הגישו הסתדרויות המהנדסים, ההנדסאים והמח"ר תובענה לרשות השיפוט של ההסתדרות לביטול "הסכם זלינגר". בכתב התביעה נטען כי "הסכם זלינגר" נחתם בחוסר סמכות על ידי ארגון עובדי שירותי בריאות כללית. התובעות באותה תביעה עתרו לסעד הצהרתי המצהיר כי קופת חולים כללית אינה רשאית להתנות את תוספת הדריכות בקיזוז תוספות חריגות להן זכאים עובדי הסקטורים השונים. בעקבות הגשת התביעה הודיע מנכ"ל שירותי בריאות כללית ביום 8.2.96 למזכירים הכלליים של הסתדרויות המהנדסים, ההנדסאים והאקדמאים על ביטול "הסכם זלינגר" ועל פתיחת משא ומתן מחודש. לאחר שניתנה החלטת רשות השיפוט בדבר ביטולו של "הסכם זלינגר", חזרו בם המבקשים מבקשתם לביטול הסכם זה כפי שעולה ממכתבה של הגברת פיינמסר, ראש אגף כח אדם במשיבה מיום 21.4.96. במכתב זה נאמר כי הנהלת המשיבה התבקשה להמשיך ולפעול על פי "הסכם זלינגר" וזאת על אף החלטת רשות השיפוט. לאור חומר הראיות פסק בית הדין האזורי כי בפועל שולמה למהנדסים תוספת דריכות מכוח הסכם "זלינגר" ולא מכוח הסכם 87'. משבית הדין הגיע למסקנה כי אין עוד להחיל את הסכם 87' הרי אין לקבל טענה לפיה יש לחייב את שירותי בריאות כללית לשלם תוספת דריכות למהנדסים מכוח ההצמדה הסקטוריאלית כפי שזו נקבעה בהסכם 87'. השופטת ורדה וירט לבנה ציינה: מן הראיות אשר הובאו בפנינו עולה כי המשיבה פעלה בהתאם ל"הסכם זלינגר" ושילמה למהנדסים בגין תוספת הדריכות גם אם היה הדבר כרוך בקיצוץ תוספות אישיות. חיזוק לכך ניתן למצוא במכתבו של מר פינקו, יו"ר ועד המהנדסים להנהלת המשיבה מיום 17.4.00, ממנו עולה כי תוספת הדריכות אכן שולמה למהנדסים ומאידך קוזזו תשלומים ותוספות אשר שולמו למהנדסים עד לאותה תקופה ואשר בגינם הלין מר פינקו במכתבו בפני ההנהלה. לאור קביעתנו כי הסכם 87' הינו הסדר קיבוצי אשר לא יושם, אין בידי המבקשות הזכות לתביעות בגין הסכם זה. ועל כן יש לדחות את תביעתן לחיוב המשיבה בתשלום תוספת דריכות בהסתמך על ההצמדה הסקטוראילית שנקבעה בהסכם 87' או לכל אחת מן ההצמדות שנקבעו בהסכם זה. זאת ועוד, כאמור, מן הראיות עולה כי המשיבה שילמה למהנדסים בגין תוספת דריכות והמחלוקת בין הצדדים בעניין זה נגעה לקיזוזים בתנאיהם האישיים של המהנדסים ולא לעצם תשלום תוספת הדריכות. אשר על כן, תוספת הדריכות ניתנה מתוקפו של "הסכם זלינגר" ובכל מקרה אין לקשור אותו להסכם 87' כפי שביקשו המבקשים. לא מצאנו מקום להתערב במסקנה זו של בית הדין האזורי. מכיוון שהסכם 87' לא חל עוד בענייננו מהנימוקים שפרטנו אין לאכוף אף את תשלום תוספת הדריכות מכוח הסכם זה. תוספת זו שלומה מכוח "הסכם זלינגר". הפרת הסכם 96-93 בעניין קידום כל המהנדסים בדרגה אחת המערערות טענו כי שירותי בריאות כללית הפרה את הוראות הסכם 96-93 בכך שהופרה ההוראה שבסעיף 5.7.5 להסכם לפיה: קידום העובדים יעשה לפי קריטריון פז"מ, ובלבד שבתקופת ההסכם כאמור יקודמו כלל העובדים בדרגה אחת מלאה לפחות... לטענת המערערות שירותי בריאות כללית לא קידמה את כל המהנדסים עובדיה בדרגה שלמה כפי שנקבע בהסכם, ואת חלקם קידמה רק בחצי דרגה. המערערות טענו כי המהנדסים איתן נוב, אלכס שצמן, יעקב וינר ואריאל ברנט קודמו בחצי דרגה או שלא קודמו בכלל. שירותי בריאות כללית דחתה טענות אלה וטענה כי המהנדסים קודמו בהתאם למוסכם בהסכם 96-93. שירותי בריאות כללית טענה כי המהנדסים קודמו כדלהלן: מר נוב - קודם ביום 1.8.95 בדרגה שלמה , מדרגה 13 לדרגה 14. מר וינר - קודם בחודש 3/94 בחצי דרגה מ- 11+ ל - 12, ובחודש 1/96 בחצי דרגה נוספת ל -12+. מר שוצמן - קודם בחצי דרגה בחודש 1/94, אז הועמדה דרגתו על 15+ . המשיבה נימקה את קידמו של מר שוצמן בחצי דרגה בלבד מאחר ודרגה 16 שמורה למשנה למנכ"ל בלבד. מר ברנט - קודם ביום 1.1.94 מדרגה 14 לדרגה 14+ דהיינו - חצי דרגה. מאחר ותפקידו של מר ברנט הינו מנהל מדור וסגן מנהל מחלקה, תפקידים אשר מתח הדרגות בגינן הינו 9-11, אין מקום לקידומו של מר ברנט מעבר לדרגה 14 החורגת ממילא ממתח הדרגות בתפקידו. על פי קביעת בית הדין האזורי לא הביאו המערערות כל ראיה אשר תפריך את טענותיה אלו של שירותי בריאות כללית. המערערות לא הוכיחו כי המהנדסים הללו לא קודמו על פי הסכם 96-93. שירותי בריאות כללית הוכיחה את קידומם. בקביעה עובדתית זו אין מקום להתערב. אף המערערות בטענותיהן בבית הדין האזורי תוך שהגיבו לתשובת שירותי בריאות כללית, ציינו כי מרבית המהנדסים קודמו בדרגה אחת בשנים 96-93 וכי המהנדסים מושא הערעור קודמו לפי ההסכם. אשר לחלות הוראותיו של נספח ו' להסכם 96-93 פסק בית הדין כי נספח ו' הוא הסדר החל על מעסיק ספציפי - מדינת ישראל ושירותי בריאות כללית אינה מחוייבת בו. אין להתערב אף בקביעתו זו של בית הדין ה אזורי. הערעור נדחה אם כן. משמדובר בסכסוך קיבוצי אין צו להוצאות. חוזההסכם קיבוציהנדסה / מהנדס