פסק-דין בית-הדין הארצי פסק, כי מעביד אינו רשאי להוציא מכתב פיטורים פיקטיבי רק בשביל ביטוח לאומי. מעביד המוסר בידי עובד מסמך המזכה אותו בתשלום מגורם אחר חייב להביא בחשבון את האפשרות שהמסמך יפעל נגדו אף למטרות אחרות ולא יישמע בטענה שאין אמת בתוכנו של המסמך 1. התביעות שבפנינו עניינן: הפרשי שכר עבודה, דמי הבראה, פדיון חופשה וחלף הודעה מוקדמת (עב/1459/04) וכן פיצויי פיטורים והלנתם (דמ/447/04). 2. התובע עבד בחברת גרר טבעון בע"מ (להלן - גרר טבעון), כסוכן מכירות של מינויי ביטוח ושרותי דרך, מחודש יולי 2002. בינואר 2003 המשיך, לטענתו, לספק את שירותי השיווק הנ"ל לחברה חדשה, שהקים המנהל ובעל המניות של גרר טבעון, מר מונדר נעראני (להלן - נעראני), הלא היא הנתבעת - טופ שירותי דרך בע"מ (להלן - הנתבעת), ממנה פוטר, לדבריו, באוקטובר 2003. 3. המחלוקת בין הצדדים נטושה הן באשר לאורך תקופת העבודה הרלבנטית, הן באשר לנסיבות הפסקת העבודה וכפועל יוצא מכך אף באשר להיקף הזכויות הנגזרות. 4. לגרסת התובע - הוא התקבל לעבודה בגרר טבעון ביולי 2002 ע"י מר נעראני, כסוכן מכירות שתפקידו, בעיקר, למכור לסוכני ביטוח מינויי ביטוח במגזר הערבי. בשל עומס עבודה הקים נעראני חברה נוספת, היא הנתבעת, שעסקה באותו תחום. בחודש ינואר 2003 החליט נעראני, משיקוליו, כי התובע יקבל שכרו מהנתבעת במקום מגרר טבעון. החברות שכנו באותה כתובת ועם הזמן הועתקו משרדי הנתבעת, אך נותרו בקרבת מקום. התובע המשיך לבצע את אותה עבודה, עם אותו רכב, שסופק לו ע"י נעראני, ונשאר ברשותו גם אותו מכשיר פלאפון, שקיבל מנעראני, עד יום 10.10.93 בו זומן להגיע למשרדי הנתבעת, שם הודיע לו נעראני, כי המגזר בו הוא עוסק הינו הפסדי ולכן לא משתלם להמשיך להעסיקו, ולפיכך - הוא מפוטר לאלתר. באותו מעמד קבל התובע מנעראני "מכתב פיטורים" - נספח ד' לתצהיר התובע, ת/1 (להלן - מכתב הפיטורים) - ועבודתו הופסקה בו ביום, ללא כל הודעה מוקדמת. לאור פיטוריו, בנסיבות האמורות לעיל, תובע התובע: א. פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה הרצופה בשתי החברות; ב. שכר חודש אחד חלף הודעה מוקדמת; ג. שכר עבודה בגין עשרת הימים בחודש אוקטובר 2003, עד קבלת מכתב הפיטורים; ד. פדיון חופשה בגין 16 ימים לא מנוצלים בתקופת העבודה הרצופה הנ"ל; ה. תשלום דמי הבראה בערך של 6.5 ימים בגין תקופת העבודה הרצופה הנ"ל; ו. הלנת פיצויי פיטורים והלנת שכר. 5. לגרסת הנתבעת, כנטען בכתב ההגנה - התובע, אכן, פוטר וניתן בידו מכתב הפיטורים הנ"ל, אך, זאת רק לאחר שביום מן הימים נעלם התובע וניתק כל קשר עם הנתבעת למשך כשבועיים וכשהצליח נעראני, סוף סוף, להשיג את התובע, בביתו, תואמה ביניהם פגישה בה התברר, שהתובע חזר בתשובה ואינו מעוניין להמשיך לעבוד בשורות הנתבעת. על כן, על פי נעראני, ניתן בידיו - לבקשתו - מכתב הפיטורים. על אף תיאור זה, הנתבעת אינה טוענת שהתובע התפטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, כי אם, שלתובע לא מגיעים פיצויי פיטורים משום שלא עבד אצלה שנה רצופה. הנתבעת מבקשת לראות את התקופה בה עבד התובע בגרר טבעון כתקופת עבודה אצל מעביד אחר ועל כן לקבוע שלא מלאה שנה מיום שהחל התובע לעבוד בנתבעת. אמנם, הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובע החל עבודתו אצלה ברצף ישיר עם עבודתו בגרר טבעון, אבל, לדעתה, מאחר שלא הועסק שנה שלמה, כאן או שם, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים או לדמי הבראה. אשר לחופשה - מסתפקת הנתבעת בטענה, שהיו ימים שהתובע נעדר ושולמה לו משכורת ודי בזאת לשלול ממנו פדיון חופשה. 6. לאחר שנתנו דעתנו למסכת העובדתית שנפרשה לפנינו, תוך ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה, כי דין תביעת התובע לפיצויי פיטורים - להתקבל, מהטעמים המצטברים שיפורטו להלן. נקדים ונאמר עוד, כבר עתה, כי חובת ניהול פנקס חופשה מוטלת על המעביד ונוכח סדרי עבודתו של התובע - לא שוכנענו שניצל ימי חופשה כלשהם. 7. הנתבעת הודתה, כי התובע קבל את מכתב הפיטורים, חתום ע"י נעראני, ולפיו - החל מתאריך 10.10.03 תופסק עבודתו בנתבעת. מכתב הפיטורים שניתן לתובע פועל נגד המעביד ומקרה כגון זה, על המעביד לשכנע את בית-הדין, בראיות מוצקות, כי יש להתעלם מהאמור במכתב הפיטורים ותוכנו אינו משקף את המציאות. כזאת לא נעשה במקרה שלפנינו. 8. כל שטען נעראני בשם הנתבעת הוא, כי מכתב הפיטורים ניתן לתובע על מנת לעזור לו במקום עבודה אחר שיחפש וכן לקבלת דמי אבטלה [בעמ' 15 לפ', ש' 18]. לב"כ הנתבעת היו טענות כנגד רישום דברים אלה בפרוטוקול, וחבל שכך, הואיל והדברים נאמרו מפי נעראני לא רק במהלך עדותו בפנינו, כי אם כבר בעת הדיון המוקדם בפני השופטת וימן, ביום 17.1.05, עת נרשם מפיו, בנוכחות בא-כוחו: "אני הבנתי שהתובע מבקש את מכתב הפיטורים בשביל אבטלה ונתתי לו מכתב פיטורים" [עמ' 2 לפ', ש' 15]. 9. בית-הדין הארצי חזר ופסק, כי מעביד אינו רשאי להוציא מכתב פיטורים רק לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי. מעביד המוסר בידי עובד מסמך המזכה אותו בתשלום מגורם אחר חייב להביא בחשבון את האפשרות שהמסמך יפעל נגדו אף למטרות אחרות ולא יישמע בטענה שאין אמת בתוכנו של המסמך [ראו: ע"ע 1354/01, גלית כהן - טרייד אין בע"מ, עבודה (ארצי), כרך לג (58), 39, הנסמך על דב"ע נד/7-95, יצחק ציון - ישי יצחק (לא פורסם); גולדברג, כרך שני, פרק 30, עמ' 5]. 10. בנוסף - איננו מקבלים את גרסתו של נעראני בדבר נסיבות מסירת מכתב הפיטורים, הן משום שלא היה עקבי במסירת הפרטים הקשורים במעמד זה והן משום חוסר הסבירות שבתיאוריו השונים [ראו סעיפים 6-10 לתצהירו, נ/1, לעומת עדותו בעמודים 14-15 לפ']. 11. לדברי נעראני, התובע נעדר מהעבודה במשך שבועיים. בתקופה זו לא ניתן היה להשיגו בפלאפון, שהופקד בידיו לצרכי עבודתו, וכשעלה בידי נעראני לשוחח עם התובע והם נפגשו למד נעראני מהתובע, שהוא חזר בתשובה ואינו מעוניין להמשיך לעבוד בנתבעת. לפי התצהיר - מייד נתן נעארני בידי התובע את מכתב הפיטורים, לבקשתו, וכמחווה של רצון טוב הסכים להשאיר לתובע את הרכב והפלאפון ואלה נלקחו מבית התובע למחרת, על ידי עובד אחר של הנתבעת, שאף הביא מסמכים שנשארו אצל התובע; והנה, בעדותו לא ידע נעראני לומר מתי מסר ביד התובע את מכתב הפיטורים, האם בפגישה במשרד, לאחר השבועיים של "היעלמות" התובע, או בפגישה נוספת כעבור כמה ימים. הוא גם לא ידע להסביר מה פשר התאריך המופיע בראש מכתב הפיטורים - 4.10.03 - כאשר בגוף המכתב נקבע יום 10.10.03 כיום הפסקת העבודה. 12. לשאלת ביה"ד השיב נעראני, כי: "למרות שהתובע הוא זה שהודיע על הפסקת העבודה מהיום להיום באותה פגישה בשבת, אני הכנתי לו מכתב פיטורים שנותן לו עוד שבוע עבודה, כי היחסים היו בינינו מאד טובים ..." [עמ' 15 לפ', ש' 12 ואילך]. התאריך - 4.10.03 - חל בשבת, ואילו 10.10.03 היה יום ראשון. אם פגישת התובע ונעארני היתה בשבת (4.10.03), היה זה 9 ימים בלבד לאחר הביקור האחרון של התובע במשרדי הנתבעת (25.9.03), כאשר נעדר בעבר מספר ימים רב מזה (למשל, מיום 3.9.05 עד 14.9.03; ראו בנספחי ה' לתצהיר ת/1). על מה, אפוא, יצא קצפו של נעראני כנגד התובע, עד כדי כך שזימנו אליו לפגישה בשבת? ואם אכן יצא קצף - אין לקבל שנעראני נתן לתובע עוד שבוע עבודה, כמחווה של רצון טוב. מה גם, שהתובע לא קבל כל תשלום על ימי עבודה בחודש אוקטובר 2003. תלוש השכר האחרון שהוצג הוא לחודש ספטמבר 2003 (ת/1, נספח ז') ולתובע תביעה לשכר עבודה, שלא שולם לו, עבור 10 ימי עבודה באוקטובר 2003. לו היה ממש בסיפורו זה של נעראני - חזקה עליו שהיה דואג לכך שלתובע ישולם שכר עבודה בגין כל ימי העבודה בחודש אוקטובר 2003, עד מועד הפסקת עבודתו של התובע, בפועל - 10.10.03. מנגד - אם נעראני נפגש עם התובע ביום 10.10.03, כדברי התובע, ונתן לו את מכתב הפיטורים הנושא את התאריך 4.10.03, מתיישב הדבר עם הטענה, כי הוחלט על פיטורי התובע עקב אי רווחיות המגזר בו עסק, ולכן הוכן מכתב הפיטורים כבר ב-4.10.03, אך משום שלא נוצר קשר עם התובע סמוך לכך, נמסר לו המכתב מאוחר יותר, רק ביום 10.10.03, והוא פוטר במועד זה, לאלתר, ללא כל הודעה מוקדמת. 13. מאחר שמוסכם, כי התובע לא היה איש משרד ולא חלה עליו חובת התייצבות כלשהי במקום זה או אחר, אלא, היה סובב ונוסע בין הסוכנים ומגיע למשרד הנתבעת כשעלה רצון מלפניו, על מנת למסור כסף שהצטבר בידיו ממכירות שבצע, דומה שהטרוניה האמיתית של נעראני כלפי התובע נובעת מהעובדה שלא הצליח ליצור עימו קשר טלפוני משך זמן מה, על אף שסיפק לו את האמצעי להיות עימו בקשר תמידי - הפלאפון. בנקודה זו אנו מאמינים לנעראני והתרשמנו, כי התובע אכן "ניתק מגע". הדבר נלמד גם מרישומי התובע עצמו - נספחים ה' - ו' לתצהירו, ת/1. הרישומים בנספח ה' מצביעים על מועדי ביקוריו של התובע במשרדי הנתבעת בשלהי העסקתו ועולה מהם, כי היה שם בימים: 3.9.03, 14.9.03, 18.9.03 ו-25.9.03. התובע מאשר שמיום 25.9.03 ועד 10.10.03 - לא היה במשרדי הנתבעת ורשם את התקבולים שקבל עבורה בנספח ו'. בנספח זה נרשמו תקבולים לפי מועדי קבלתם, כאשר הרישום האחרון הוא מיום 1.10.03. מאז ובמשך 9 ימים לפחות - עד 10.10.03 - לא בצע התובע כל פעולה בענייני הנתבעת. 14. דווקא משום כך שאנו מקבלים, כי נוצר לזמן מה נתק בין נעראני לבין התובע, אין אנו מאמינים ללשון הפיוס אותה ניסה נעראני להציג [מתן שבוע עבודה נוסף לתובע, על אף שהוא זה שהודיע על רצונו להפסיק את עבודתו לאחר "העלמות" של שבועיים]. השתיקה מצידו של התובע והיותו בלתי זמין בפלאפון משך מספר ימים הכעיסו מאד את נעראני, עלו בקנה אחד עם הנימוקים לרצון להפסיק את עבודתו של התובע, עקב אי רווחיות המגזר בו עסק, והיו זרז לכך שיחסי העבודה נותקו באופן הצורם בו נותקו. לאור כעסו של נעראני על התובע, כפי שבא לידי ביטוי אף בדיונים שקויימו בפנינו [כמשתקף מהתפרצויותיו, אשר תועדו בפרוטוקול, כמו גם מדרישותיו בקשר עם השבועה בקוראן], ברור לנו, כי כשהשניים נפגשו - פוטר התובע על אתר, בזעם ולא בנחת. 15. לצד האמור לעיל נוסיף ונציין, כי תמוהה בעיננו התנהגות התובע, אשר כבר בחודש ספטמבר 2003 טרח לצלם את העתקי הדוחות המצביעים על זמני הגעתו למשרדי הנתבעת [נספחי ה' ל-ת/1]. כשנשאל לפשר הדבר ענה: "כדי שאראה בבית משפט שאני מוסר כספים כל תקופה ולא הייתי אמור להגיע כל יום" [עמ' 8 לפ', ש' 3]. אמירה כזו מלמדת, כי לתובע היה ברור ששתיקתו משך מספר ימים תעורר טרוניות מצד מעבידו, והוא טרח להכין לעצמו טענות כדי להצדיקה. למרות התהיות המתעוררות - אין מעשי התובע עולים כדי סיטואציה של "תמרון" מצד עובד, המאלץ את המעביד לפטרו, בעוד העובד הוא ששם קץ לחוזה העבודה. לא כל שינו שולי בהתנהגות שקול כסיום חוזה העבודה. בעניין זה כל מקרה לנסיבותיו ואנו קובעים, כי במקרה של התובע - לא הוא ניתק את יחסי העבודה [השוו: דב"ע נד/02-289, המל"ל - שריף גאנם, פד"ע כ"ח 117]. 16. יחד עם זאת, מאחר שלפי רישומי התובע עצמו, הוא לא עסק בענייני הנתבעת, בפועל, כבר מיום 1.10.03, אין הצדקה לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר עבודה בגין הימים שעד מועד ניתוק יחסי העבודה - 10.10.03. האיזון הנכון בעינינו הוא, כי 9 ימים ייזקפו כימי חופשה, כחלק ממכסת הימים שעמדה לרשות התובע ולא ניצלה. משעה שישולם לתובע פדיון חופשה גם בגין ימים אלה - אין לשלם עליהם פעם נוספת. חיוב הנתבעת בתשלום שכר עבודה עבור אותם 9 ימים יהיה בגדר הכשרת תשלומי כפל בגינם. 17. אשר לתקופת העבודה, נחה דעתנו, כי אין בחילופי החברות ששילמו את שכרו של התובע כדי לקטוע את רצף העבודה - לעניין הזכויות הנתבעות - מיום קבלתו של התובע לעבודה בגרר טבעון, ע"י נעראני, ועד ליום הפסקת עבודתו בנתבעת, גם כן ע"י נעראני. 18. מבחינת התובע, לא היה כל הבדל באופי עבודתו מההתחלה ועד הסוף. לא הוא יזם את חילופי הגורם המשלם את שכרו ולא נתבקשה הסכמתו לכך, אלא, הוא הועמד בפני עובדה ע"י נעראני, אשר העיד מפורשות: "לשאלתך, כיצד התובע סיים עבודתו בגרר טבעון, אני משיב, כי הוא פשוט עבר לעבוד בנתבעת ברצף" [עמ' 13 לפ', ש' 20]. נעראני מאשר שהיה המנכ"ל בגרר טבעון והוא הבעלים של הנתבעת. לפי רישומי רשם החברות הוא המנהל ובעל המניות בשתי החברות [נספחים ב' - ג' לתצהיר התובע, ת/1]. 19. אין סיבה לפקפק ברישומים. נעראני גם תיפקד כלפי התובע כמעביד בפועל, הוא קבלו לעבודה בחברה אחת העבירו לחסות החברה השניה ובה הפסיק את עבודתו, זאת - מבלי שנעראני יכול היה להצביע על שוני כלשהו בעבודת התובע בשתי החברות. בכל התקופה הרלבנטית התובע המשיך לבצע את עבודתו עם אותם כלי עזר - רכב וטלפון נייד, שהעמיד לרשותו נעראני. עם הקמת הנתבעת והעברת התובע לעבוד תחת שמה לא סוכמו עם התובע תנאי עבודה חדשים ואלה נמשכו כפי שהוסכמו בין נעראני לבין התובע בגרר טבעון. יש לראות, אפוא, את הנתבעת - באמצעות נעראני, מנהלה ובעליה - כמי שלקחה על עצמה את כל מחוייבויות המעביד כלפי התובע, אף בגין תקופת עבודתו בגרר טבעון. 20. לסיכום - יש לחשב את זכויותיו של התובע בגין תקופת העסקה רצופה מיולי 2002. הואיל והנתבעת לא חלקה על חישוביו [בסעיף 15 ל-ת/1], הננו מחייבים אותה לשלם לו את הסכומים הבאים: א. א. בגין פיצויי פיטורים - 7,300 ₪ ב. ב. בגין העדר הודעה מוקדמת - 5,500 ₪ ג. ג. בגין פדיון חופשה של 16 ימים - 3,360 ₪ ד. ד. בגין דמי הבראה בערך של 6.5 ימים - 1,989 ₪ 21. בנסיבות העניין, נוכח קביעותינו בדבר התנהגות התובע בתקופה שקדמה להפסקת העבודה - איננו מוצאים לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה על פיצויי הפיטורים שחוייבה לשלם בפסק-דין זה. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מירבית מיום הגשת התביעה - 19.4.04 - ועד יום התשלום המלא בפועל וכל צד ישא בהוצאותיו. מסמכיםפיטוריםביטוח לאומימכתב פיטורים / סיום העסקה