סמכות בית הדין לעבודה - עובדים זרים

מרבית פסקי דין של בתי הדין לעבודה הנוגעים לעובדים זרים אינם מעוררים שאלות הנוגעות לסמכותם של בתי הדין להידרש אליהן, שכן ברור שהסמכות הייחודית לדון בהן ניתנה לבית הדין לעבודה. עם זאת, לא כל העניינים הנוגעים לעובדים זרים נדונים בבתי הדין לעבודה. בשני מקרים בהם נדונה תביעתם של עובדים זרים פסק לאחרונה בית דין זה כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, ככל שהיא מכוונת כלפי רשות מרשויות המדינה. דברים שנאמרו ונפסקו באותם מקרים נכונים ויפים אף לענייננו כדלקמן: בעניין בוקה ולריו דובר בעובד זר נגדו הוצא צו הרחקה בהתאם להוראות הקבועות בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי כנגד מעבידו. במסגרת התביעה התעוררה השאלה האם מוסמך בית הדין להורות על עיכוב גירושו של העובד מישראל, עד לבירור התובענה. בית דין זה מפי חברתי השופטת נילי ארד קבע כך: "החלטת הרשות המוסמכת בדבר הוצאת צו גירוש לשוהה הבלתי חוקי בישראל איננה פעולה הנעשית על ידי המדינה "בכשירותה כמעסיקה" אף אין המדובר ב"פעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד-מעביד". אשר על כן, הביקורת השיפוטית על תובענה כנגד צו הרחקה שהוציאה הרשות המוסמכת לעובד הזר, נתונה בידי בית המשפט המינהלי ואין היא באה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה." בעניין גינסי וארגיס דובר בעובדת זרה שקיבלה אשרת כניסה לישראל. לימים ביקשה העובדת לעבור לעבוד אצל מעסיק אחר, אולם מעסיקהּ סירב להשיב לה את דרכונה, שהוחזק בידו. בית הדין האזורי הורה למעסיק להשיב לעובדת את הדרכון, אולם הוא לא מילא אחר הוראת בית הדין. על רקע זה הוגשה לבית הדין האזורי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. במקביל, הגישה העובדת בקשה, במסגרתה ביקשה להורות לשר לבטחון הפנים ולשר הפנים שלא לגרשה מן הארץ. בית הדין האזורי דחה את הבקשה למנוע גירושה מן הארץ [21] ובית דין זה דחה בקשת רשות ערעור על כך בשל העדר סמכות. נקבע, כי בין השר לביטחון הפנים ושר הפנים לבין העובדת אין כל יחסי עובד-מעביד, ובקשת העובדת להימנע מגירושה מישראל "הינה, במובהק, מתחום המשפט המינהלי, ואין היא בסמכות בית הדין לעבודה". כמו בעניין בוקה ולריו ובעניין גינסי וארגיס, כך אף בענייננו. ככל שטענות העובדים מופנות כנגד הפעולה השלטונית, הרי שאין היא באה בגדרי סמכות בית הדין לעבודה, כיוון שמדובר באספקט מינהלי טהור, שאין עילתו בקיומם של יחסי עובד-מעביד. ככל שטענות העובדים נוגעות לאספקט נזיקי, הרי שמהות העילה במקרה שלפנינו היא עוולת הרשלנות שביצעה כביכול הרשות, ועוולת הרשלנות אינה נמנית על העוולות הנזיקיות המצויות בסמכות בתי הדין לעבודה. משכך, אין מנוס מן המסקנה כי בית הדין לא קנה סמכות לדון בתביעת העובדים כנגד המדינה. סמכות בית הדין לעבודהעובדים זריםבית הדין לעבודה