פסק דין 1. התובע עותר לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי חגים ופיצויי הלנה. 2. בכתב ההגנה נטען כי התובע התפטר מעבודתו מרצונו וללא סיבה מספקת ולכן אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. התובע לא איפשר לנתבעת למצוא לתובע תפקיד אחר, לאחר שהוצע לו תפקיד אשר לדעת הנתבעת התאים למצבו. התובע קבל את מלוא המגיע לו בגין חופשה ודמי חגים. 3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות של מר מאיר אזרי מנהל הנתבעת (להלן: מר אזרי). כן העידה מטעם התובע ד"ר בן הרוש, רופאה תעסוקתית. (להלן: דר' בן הרוש). ואלה העובדות הצריכות לענין כפי שהן עולות מחומר הראיות: 4. הנתבעת הינה עמותה המנהלת מרכז קהילתי ליהדות מתקדמת בשם "בית דניאל" בתל אביב. 5. התובע הועסק אצל הנתבעת בתפקיד עוזר לאב הבית החל מיום 15.9.98 ועד 25.8.02, מועד התפטרותו. 6. התובע הועסק על בסיס שכר שעתי ושכרו שולם מדי חודש כמפורט בתלושי השכר שצורפו לתיק. שכרו השעתי האחרון עמד על סך 20 ₪ לשעה. 7. במכתב מיום 4.8.02 הודיע התובע לנתבעת על התפטרותו: "בהמשך לשיחתי עם לב שטרן, שהתקיימה ב - 1.7.02, אני מודיע בזאת בכתב על התפטרותי בתאריך 25.8.02, אני נאלץ להתפטר עקב סיבות בריאותיות כמפורט במסמך המצורף". (ת/1) למכתב ההתפטרות צורף אישור רפואי של דר' בן הרוש רופאה תעסוקתית, ובו צויין: "בהתחשב במצב בריאותו הנוכחי הגעתי למסקנה שהנ"ל מסוגל לעבוד, יחד עם זאת יש למנוע ממנו עבודות הדורשות הרמת משאות כבדים מעל 5-8 ק"ג, וכיפופים מרובים".(ת/2) 8. לאחר שהוצג לנתבעת האישור הרפואי ת/2 שצורף למכתב ההתפטרות, הציעה אזרי לתובע עבודה חלופית כשומר. התובע מסר לאזרי שאין באפשרותו לעבוד כשומר וכעדותו: "לא יכולתי לשמור היו לי בעיות עם פרופיל 31, משקפיים מגיל 4 למדתי בפנימייה של חצי עיוורים, עברתי ניתוח שלא הצליח כל כך" (עמ' 6 לפרוט') 9. בתאריך 29.8.02 מסר התובע לאזרי מכתב בו נתבקשו פרטים לגבי עבודת השמירה שהוצעה לו (ת/3). בתאריך 1.9.02, השיב אזרי בכתב ע"ג ת/3 כי לא יחול שינוי בתנאי השכר ותילקח בחשבון האפשרות להגדיל את היקף המשרה, כאשר נושא נשיאת נשק והכשרה לתפקיד ישקלו בהתאם. (סעיף 9 לתצהיר אזרי). 10. מספר ימים לאחר מכן, הגיש התובע לאזרי טופס קופה"ח ל"הפניית מועמד לבדיקת כושר עבודה" (ת/4). ע"ג ת/4 רשם אזרי: "אשמח לקבל חוות דעת לגבי מצבו הבריאותי של הנ"ל אשר הועסק במוסדנו כעוזר לאב הבית והחליט להתפטר עקב בעיות בריאות. אנו הצענו לו עבודה חלופית בשמירה ואשמח לדעת לגבי יכולתו". 11. לתיק בית הדין הוצג אישור דר' בן הרוש, מיום 10.9.02 (ת/5) ובו נרשם: "בהתחשב במצב בריאותו הנוכחי הגעתי למסקנה שעבודה בשמירה לא מתאימה לו". התובע מודה כי אישור זה לא הוצג לנתבעת (עמ' 6 לפרוט'), ולא הוכח כי הנתבעת קבלה מסמך זה בדאר סמוך למועד עריכתו, על אף היותו ממוען אליה. 12. המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים מכוח הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: החוק) שזו לשונו: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות- רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". הלכה פסוקה היא, שנטל ההוכחה כי מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מוטל על העובד. ( דב"א מח' 3-159 שלום נ' מרון;עע 1214/02 שטרית נ' סטופ אש בע"מ) על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מצב בריאותו לבין ההתפטרות, כפי שנפסק: "כלל אחד, אשר לו יש ליתן את הדעת עת באים ליישם את הסעיף הוא שאותו מניע להתפטרות, אותו קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות, יפעל למעשה במעמד ההתפטרות, ולא יהא בחינת אפשרות שלא פעלו מכוחה. לשון אחר, אין די בכך שבמצב בריאותו של העובד היה כדי להוות גורם סיבתי או אחד הגורמים הסיבתיים להתפטרות, אלא שצריך, כי יהא ברור כי אותו גורם פעל למעשה" (דב"ע לג/3-8 טוטנאור בע"מ נ' אליהו לפידות; דבע לה/ 41 - 3 היגר נ' שוורץ; דב"ע נג/ 210 - 3 הביוב נ' האקו שיווק). 13. מבחינת הראיות שהוצגו בפני בית הדין הגעתי למסקנה, כי לא נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק בענינו של התובע וזאת כפי שיובהר להלן: א. באישור הרופאה התעסקותית ד"ר בן הרוש לא צויין שעל התובע לחדול מעבודתו, אלא דווקא שהוא מסוגל לעבוד, אולם מוגבל בהרמת משאות כבדים מעל 8 ק"ג וביצוע עבודות הדורשות "כיפופים רבים". כך גם העידה ד"ר בן הרוש בחקירתה הנגדית וציינה, כי: "התובע לא במצב גרוע, הכוונה היא שהוא ימשיך לעבוד, והמעביד יקל עליו במגבלה שלו". את כוונתה במילים "כיפופים רבים" הסבירה ד"ר בן הרוש, כי מדובר ב"אדם שבמשך שמונה שעות עבודה, הוא רוב הזמן צריך להתכופף כדי להרים דברים כבדים" (עמ' 11 לפרוטוקול). ב. מעדויות עולה, כי במסגרת תפקידו כעוזר אב הבית, הוטלו על התובע מטלות שונות כגון:סידור עבודות ושולחנות, ולעיתים העברתם ממקום למקום, התקנות מערכות רמקולים לקראת כנסים, משלוח דואר וכיו"ב. התובע לא הוכיח, כי נאלץ באופן קבוע במהלך כל שעות עבודתו להרים משאות כבדים מעל 8 ק"ג וכי עבודתו היתה כרוכה בביצוע כפופים חוזרים ונשנים במהלך יום עבודה. עבודת התובע היתה מגוונת, ואף אם נדרש לביצועה מאמץ פיזי מסויים, הרי שמצבו הרפואי ומגבלותיו כפי שצויינו באישור התעסוקתי לא הצריכו הפסקת ביצוע עבודתו והתפטרותו עקב כך. ג. כשלושה חודשים לפני מועד התפטרותו, הודיע התובע לאזרי, כי בכוונתו לעזוב את מקום העבודה ולהעתיק את מקום מגוריו לפאריס על מנת להמשיך ללמוד בבית ספר המשחק ולשחק בפאריס, לאחר שנת לימודי משחק בארץ בשנת 2000, תוכנית אשר בסופו של דבר לא יצאה לפועל. גרסת אזרי לענין זה לא נסתרה ולא הופרכה, בחקירתו הנגדית בבית הדין מסר התובע כי , בסוף שנת 2001 סבל מבעיות גב וכשבועיים - שלושה לא עבד והוצע לו להתפטר (עמ' 4 לפרוטוקול). לגרסה זו לא הובאה כל ראיה לתמוך ועיון בתלושי השכר לשנת 2001 מעלה כי התובע לא נעדר מעבודתו במהלך שנה זו כטענתו. ד. הלכה פסוקה היא כי "על העובד להודיע למעסיק טרם ההתפטרות על מצב בריאותו כדי לאפשר למעביד להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה אחרים ולהשפיע בכך על "שאר הנסיבות" כך שלא תהא סיבה מוצדקת להתפטרות" (דב"ע לג' 3-2 חיים נילבר נ' גלובוס בע"מ) התובע הגיש את מכתב ההתפטרות עוד בטרם היה סיפק לנתבעת להציג לו עבודה חלופית. מכתב ההתפטרות נמסר לנתבעת ביום 4.8.02 ופנייתו השניה של התובע לרופאה התעסוקתית (ת/4), היתה לאחר שהתפטר. (עמ' 6 לפרוטוקול). התובע לא הוכיח כי נתקיימה שיחה עם לב שטרן ביום 1.7.02, כפי שציין במכתב ההתפטרות, מה נאמר בשיחה זו והאם הועלתה בשיחה נושא והתפטרותו של התובע מעבודתו. ה. בפגישה שנתקיימה בין התובע לבין אזרי בחודש 8/02, לאחר שהתובע עזב את עבודתו הוצעה לתובע עבודה חלופית בשמירה בלא שינוי בתנאי השכר תוך אפשרות הגדלת המשרה באחד ממוסדות הנתבעת, אשר בחלקם התפקיד אינו מחייב נשיאת נשק. התובע לא מסר פרטים מלאים לרופאה התעסוקתית לגבי התפקיד החלופי ואף לא הציג בפניה את ת/3 בו צויינו תשובותיו של אזרי (עמ' 6-5 לפרוט'). הוסיף התובע והעיד כי משקבל את תשובתו של אזרי (ע"ג ת/3) "הבנתי שאני צריך ללכת לעו"ד ושהעניין נגמר .... בקשתי פיצויים ולא קיבלתי" (עמ' 5 לפרוטקול). התעודה הרפואית הנוספת (ת/5), לענין עבודת השמירה, לא נמסרה ע"י התובע לידי הנתבעת ולא הוכח כי הגיעה לידיעת הנתבעת במועד הנקוב בה. בתצהירו מציין התובע כי הודיע לנתבעת שאין באפשרותו לעבוד כשומר ובקש עבודה אחרת בעוד שבחקירתו הנגדית מסר "לא בקשתי עבודה אחרת" (עמ' 7 לפרוט'). עוד מציין התובע בתצהירו "משלא הוצעה לי כל עבודה אחרת ע"י הנתבעת, הוצעה לי התפטרותי". בעוד שהוכח שהתפטר בטרם הוצעה לו עבודה חלופית בשמירה. אכן נפסק כי ניתן להצטייד בתעודות רפואיות גם לאחר ההתפטרות בתנאי שהתעודות מעידות על מצבו הבריאותי של העובד טרם ההתפטרות, וכי אין מניעה להתפטר על סמך הרגשה סוביקטיבית בלבד ולהציג מסמכים מאוחרים יותר. אולם, בנסיבות הענין שבפנינו כעולה מהתשתית הראייתית שנפרשה בפני בית הדין, התרשמתי כי התובע בקש להתפטר מעבודתו מסיבות השמורות עימו ולא איפשר לנתבעת לנסות ולשלב אותו בעבודה אחרת במסגרתה המתאימה למגבלותיו הרפואיות. התובע העיד כי הודיע לאזרי כי לא יעבוד בתור שומר עקב מגבלותיו הרפואיות ועם זאת בקש פרטים נוספים על התפקיד לשם העברתם לרופאה התעסוקתית. לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע היה צורך בקבלת הפרטים הסביר התובע: "רציתי לדעת מה הציע לי מאיר, אמרתי לו שאני לא אעבוד בעבודה הזו ומכיוון שחשבתי שאני אצטרך עורך דין אמרתי שאעשה את זה רשמית. שיהיו מסמכים לכל דבר". (עמ' 6 לפרוט'). התנהגותו זו של התובע עולה כדי חוסר תום לב באשר לא ניתן לנתבעת אפשרות לשלבו בתפקיד חלופי ההולם את מגבלותיו ונראה שכוונתו של התובע היתה להתפטר מעבודתו ולקבל פיצויי פיטורים. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהתובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מצב בריאותו והתפטרותו כנדרש על פי סעיף 6 לחוק. 14. באשר לפדיון חופשה: לטענת התובע, לא יצא מעולם לחופשה שנתית ועל כן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו. לגרסת הנתבעת לא זכאי התובע לתבוע פדיון חופשה אלא עד תקופה של שנתיים בלבד. בתאריך 20.1.04 לאחר הגשת התביעה שלחה הנתבעת לתובע סך של 2,156 ₪ ע"ח פדיון חופשה. נטל הראיה כי מלוא החופשה השנתית, ניתנת בפועל לעובד, מוטל על המעביד, אשר חייב לנהל פנקס חופשה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית התש"א 1951. אזרי בתצהירו מודה, כי אין בידי הנתבעת רשום חופשה לתקופה הרלונטית. מר אזרי העיד בבית הדין כי הנתבעת מנהלת רישומים לגבי חופשות (עמ' 14 לפרוט'), אך כשנשאל לגבי ימי החופשה שניצל התובע השיב: "אני מתאר לעצמי שמתוך נ/1 ניתן לבדוק את ימי החופשה שנוצלו" (עמ' 14 לפרוט'). זאת ועוד, אם אכן נלקחו ע"י התובע ימי חופשה כלשהם היה ניתן לראות זאת אף בתלושי השכר. מעיון בתלושי השכר אין כל התייחסות לימי החופשה שנצברו לזכות התובע או לימי החופשה אשר ניצל בפועל. התובע קבל שכרו על בסיס שכר שעתי ובהתאם לשעות שעבד בחודש נתון וכמפורט בדוחות נ/1, ומהם לא ניתן לקבוע שנוצלו ימי חופשה במהלך תקופת העבודה. הנתבעת לא העלתה בכתב ההגנה טענת התיישנות הזכות לפדיון חופשה. לא הועלתה פלוגתא לענין זה במסגרת רשימת המוסמכות והפלוגתאות שהוגשה לתיק ביום 7.12.03. מכל מקום תביעת התובע לפדיון חופשה לא התיישנה לנוכח מועד הגשת התובענה. בהתאם לתקופת עבודתו ותנאי העסקתו ועפ"י הוראות החוק, זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 7,560 ₪ ובניכוי הסך של 2,156 ₪, נותרה יתרה לתשלום בסך 5,404 ₪ בגין פדיון חופשה. 15. באשר לתשלום דמי חג לגרסת התובע, בהיותו עובד על בסיס יומי/שעתי זכאי הוא לתשלום בגין 9 ימים חג בשנה. לגרסת הנתבעת עבד התובע בחלק ימי החג כמפורט בתצהיר אזרי וקבל בגינם שכר מוגדל כרכיב "שעות נוספות". ע"י תלושי השכר וטפסי 106 ובהתאם לשעות שעבד התובע בימי החגים ובשבתות כמפורט בדוחות החודשיים נ/1, שרשום השעות בהם נעשה בידי התובעו עצמו. כבר נפסק: "דמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה בעבורם, שכן עובד יומי איונ זכאי לשכר בעבור ימים שלא עבד בהם." (עע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ) בחקירתו הנגדית מסר התובע כי למעט יום חג אחד או שניים, לא עבד בימי החג אלא בערבי חג בלבד. בתלושי השכר אין כל אזכור לגבי תשלום בגין חגים אלא תשלום עבור שעות נוספות בחודש נתון בלא שעלה בידי אזרי לאבחן בין גמול עבודה בשעות נוספות ועבודה בשבתות לבין תשלום בגין חגים בהם לא עבד התובע. עפ"י לוח השנה לשנת 1998 חל החג ביום ה - 22 לחודש, יום בו לא עבד התובע עפ"י נ/1 אלא עבד בערב החג, וזאת בנגוד לאמור בתצהיר אזרי לפיו עבד התובע בראש השנה בשנה זו וקבל תשלום מוגדל. כנ"ל לגבי חג הסוכות באותה שנה אשר עפ"י נ/1 עבד התובע בערב החג ולא בחג עצמו. משלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי שולם לתובע תשלום בגין ימי החג בהם לא עבד בפועל, הרי שזכאי התובע לתשלום סך של 5,670 ₪ בגין דמי חגים. 16. באשר לפיצויי הלנת שכר - שוכנעתי כי בתום לב סברה הנתבעת כי שלמה לתובע תשלום בגין עבודה בימי חג כאשר שולם שכר מוגדל בגין עבודה בערבי חג ובחלק מהחגים אותם עבד בפועל, ועל כן אין מקום לחייבה בפיצויי הלנה ויש להפחיתם ולהעמידם בגובה הפרשי הצמדה ורבית בלבד. 17. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כדלקמן: א. יתרת פידיון חופשה בסך 5,404 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.9.02 ועד לפרעון. ב. דמי חגים בסך 5,670 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.9.02 ועד לפרעון. 18. הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצרוף מע"מ צמודים כדין מהיום. הצעת עבודה חלופיתהתפטרות