פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. מר אמיר חרמוני (להלן - מר חרמוני) עבד בתעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן - התעשייה האווירית) בתפקיד מהנדס תעשיה וניהול כתשעה עשרה שנים מתאריך 1.3.1976 ועד לפיטוריו ביום 13.9.95. 2. העילה שהביאה לפיטוריו של מר חרמוני החלה בתלונה (להלן - התלונה) שהגיש נגדו ביום 4.9.1995 מר עמרם אופטוקסקי, ראש מינהל כח אדם בחטיבת כלי טייס אזרחיים בתעשייה האווירית, שזו לשונה: "העובד הפר הוראות ההסכם הקיבוצי: א. כינס אסיפות עובדים בזמן העבודה, המשיך במעשה זה גם לאחר שהוזכר שהוזהר. ב. פרסם וחילק הודעות לעובדים בשטח החברה. ג. גרם לעובדים אחרים לעסוק שלא בעבודתם אלא באסיפות הסברה. מעשים אלה נוגדים סעיפים 73 ו (6) 73 ו (7), 73(11) וסעיף עונשין 90 ג'(2)". 3. סעיפי ההסכם הקיבוצי שבהפרתם הואשם מר חרמוני קובעים: "73. מילוי אחר הוראות החברה, הממונים והוראות משמעת ... ו. ... 6) אין לקיים אסיפות או פגישות עובדים בזמן העבודה אלא אם כן ניתן אישור מוקדם על כך מאת החברה או ההסתדרות או ועד העובדים הארצי. בקשת אישור לקיום אסיפות או פגישות כנ"ל תוגש זמן סביר לפני קיומן על מנת לאפשר לחברה לבצע התארגנות מתאימה כדי למנוע תקלות בעבודה בחברה. 7)לא תפורסמנה הודעות בשטח החברה ומפעליה אלא על לוחות המודעות שהוצבו על ידי החברה ו/או ועד העובדים ובכפוף לאישור מוקדם מאת החברה או ועד העובדים הכל לפי הענין. 11) אסור לעובד לשדל או להסית עובדים אחרים לעבירה על החוק או על ההסכם או על נוהלי החברה". 4. סעיף העונשין בהסכם הקיבוצי שיושם לגבי מר חרמוני הוא סעיף 90ג(2) הקובע כי : "עבר עובד את אחת העבירות כדלהלן: 2) עשה מעשה או מחדל שיש בו משום הפרת משמעת חמורה, ... יהיה צפוי לאחד או יותר מהעונשים כדלהלן: קנס כספי בשיעור עד למשכורת חודש אחד, הפסקת עבודה למשך עד שלושה חודשים ללא תשלום, פיטורים עם תשלום פיצויי פיטורים עם או בלי הודעה מוקדמת, עם או בלי תשלום דמי הודעה מוקדמת, פיטורים ללא פיצויי פיטורים וללא תשלום דמי הודעה מוקדמת". 5. בהתאם לפרק י"ב להסכם הקיבוצי החל בנושא הנדון - ועדת בירור פריטטית (להלן- הוועדה הפריטטית), היא זו שצריכה לדון בתלונה שהוגשה כנגד מר חרמוני ולקבוע, אם אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו, ואת העונש שיש להטיל עליו. 6. בתאריך 7.9.95 התכנסה הוועדה הפריטטית לדון בתלונה. בראשית הדיון נשאל מר חרמוני, אם יש לו התנגדות לאיזה חבר מן הוועדה והוא השיב בשלילה. בעת הדיון בוועדה הפריטטית הקריא מר חרמוני מסמך, בו טען את טענותיו והסתייגויותיו המקדמיות מתהליך הדיון בוועדה הפריטטית (להלן - מסמך ההסתייגויות). על טענות אלה שבעיקרן פרוצדוראליות חזר מר חרמוני בעיקרו של דבר, בכל הפורומים שדנו בעניינו, כפי שיפורט בפסק דין זה. 7. במהלך הדיון בוועדה הפריטטית אמר מר חרמוני מספר דברים שמן הנכון לצטטם: "מודה שמר ארזי הזהיר אותי לפני קיום האסיפה. ארזי אמר לי 'מבקש לבטל את האסיפה, תעשה אותה בצהריים או אחרי העבודה'. היות ולא יזמתי לא ביטלתי. ארזי ביקש ממני לא להשתתף שלא על חשבוני, ולכן החתמתי שעון" (ההדגשה הוספה ע.ר.). בהמשך הדברים אמר מר חרמוני דברים לגבי החתמת השעון שאינם מתיישבים עם דבריו הקודמים: "מודה שארזי אכן דיבר עימי שלא אקיים ואשתתף באסיפה. ... היו כ-8 אסיפות כאלה במקלט, רובם ללא אישור ההנהלה. (ידוע לי זאת מהאדם שזימן). כולם היו בשעה 11:00. יו"ר: נכון שארגנת אותם? השתתפתי בכל 8 האסיפות. יו"ר: הדפסת כרטיס? לא הדפסתי כרטיס בכולם". (ההדגשות הוספו ע.ר.). מדברים אלה של מר חרמוני, אנו למדים שעל-פי הודאתו שלו, השתתף באותן אסיפות, ולא בכולן הדפיס כרטיס. יוצא איפוא, כי מבחינה ראייתית על-פי דברי מר חרמוני עצמו הוכחה העבירה הראשונה של התלונה. כמו-כן, מתשובותיו של מר חרמוני לשאלות בעניין ארגון האסיפות ואופן תשובותיו בנושא זה, כפי שהן מופיעות בחומר הראיות, ניתן להסיק, כי היה לו חלק בארגונן, אם כי הוא לא היה המארגן היחיד. מבחינה זו אכן גרם מר חרמוני לכך, שעובדים ישתתפו באסיפות הסברה בזמן העבודה, כמפורט, כאמור, בסעיף השלישי לתלונה. 8. נציגי הוועד ונציגי ההנהלה נחלקו בשאלה איזו עבירה מן העבירות בהן הואשם חרמוני, הוכחה ומה העונש שמן הראוי להטיל על מר חרמוני בנסיבות אלה. בעוד שחברי הוועד סברו, כי מר חרמוני לא אשם בפרטי התלונה, אך אשם בהשתתפות באסיפה בתוך התעשייה האווירית ללא קבלת אישור, סברו נציגי ההנהלה בוועדה הפריטטית, שמדובר בעבירת משמעת חמורה לפי סעיף 90ג'(2) להסכם הקיבוצי. לדעתם, מעשהו של מר חרמוני גרם לפגיעה בסדרי העבודה, שבאה לידי ביטוי בהפסקת העבודה ושיבושה לגבי האנשים שהשתתפו בה. מר חרמוני הוזהר על-ידי מנהל המפעל מפורשות לא לקיים את האסיפה, אך חרף זאת לא ביטל את האסיפה. בהתנהגות זו ביצע את העבירה המיוחסת לו כפי שהודה. נציגי ההנהלה אף ציינו, כי מר חרמוני ביצע את העבירה שמונה פעמים לפי הודאתו שלו, ולא הדפיס כרטיס כדין, וקיבל עקב כך שכר שלא כדין. נציג הוועד מר וויס ציין, כי עבירות אלה לא נכללו בתלונה. בשל ההתייחסות השונה של נציגי הוועד וההנהלה לגבי העבירה שהוכחה, נחלקו הם גם ביחס לעונש שמן הראוי להטיל עליו. נציגי הוועד טענו, כי העבירה בה הודה מר חרמוני שייכת לקבוצה א' לסעיף 90 להסכם הקיבוצי, שעל פיו ניתן לגזור עונש מקסימאלי של נזיפה בעל-פה. נציגי ההנהלה טענו, כי למען "יראו ויראו" יש לפטר את מר חרמוני תוך מתן פיצויים, לאור חומרת המעשים. בשל חילוקי הדעות בין נציגי הוועד לנציגי ההנהלה - לא התקבלה החלטה בוועדה הפריטטית. 9. על פי סעיף 89 ג להסכם הקיבוצי, כאשר הצדדים לוועדה הפריטטית לא מגיעים למסקנה משותפת "יובא העניין להכרעה משותפת של מנהל ארגון כ"א ומינהל ומזכיר ארגון העובדים, או מי שהוסמך לכך על ידם להכרעה משותפת של הנהלת החברה וועד העובדים הארצי" (להלן - הוועדה העליונה). הצדדים פעלו בדרך זו והעבירו את הדיון בתלונה לוועדה העליונה. 10. במכתב הנושא תאריך 13.9.1995 המופנה אל מר דוד אליעז, ראש מינהל התעסוקה בתעשייה האווירית, ביקש בא כוחו של מר חרמוני, עו"ד מנוסביץ, לדחות את הדיון בוועדה העליונה מנימוקים, שעיקרם פגמים שנפלו, לטענתו, בהליכים שהתקיימו בפני הוועדה הפריטטית, לרבות טענה לפיה כל לידתו של הליך התלונה היא בשאיפתו של מר חרמוני להיבחר כנציג המהנדסים בוועד העובדים בתעשייה האווירית (להלן - מכתב עו"ד מנוסביץ). 11. בא כוח התעשייה האווירית, עו"ד יעקב גלזן, מיהר להשיב עוד באותו יום על מכתב עו"ד מנוסביץ, כשהוא מציין במכתבו, כי לאחר בדיקת הטענות, מצא שאין בהן ממש. 12. מר חרמוני עצמו, כתב ביום 13.9.95 ל"משתתפי הדיון" של הוועדה העליונה, כי בשל כך שלא הייתה התייחסות למכתב עו"ד מנוסביץ, וההחלטה לבצע את הדיון במהירות, אין הוא יכול לקבל סעד משפטי הולם, מאחר ובא כוחו "לא יכול להתפנות לעניין זה בכל רגע". מר חרמוני חזר על האמור במכתב עו"ד מנוסביץ ודרש "לחזור לתהליכים מתוקנים, לפי ההסכם הקיבוצי, של כל ההליך המשפטי שבוצע עד כה". בסיום מכתבו כתב מר חרמוני, כי אינו מכיר בזכותה של הוועדה העליונה לדון בעניינו. 13. בוועדה העליונה השתתפו מטעם הנהלת התעשייה האווירית מר אריה פנסו סמנכ"ל למשאבי אנוש (להלן - מר פנסו) ומר חיים כץ, מזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית (להלן - מר כץ). 14. בעת הדיון בוועדה העליונה מסר מר חרמוני לוועדה את מכתב עו"ד מנוסביץ והוסיף, כי "הפרוטוקול של הוועדה הפריטטית, כפי שנאמר לו על ידי מר וייס, אינו מדויק ומשקף אך ורק את דעתו של מזכיר הוועדה". לבקשתו של מר פנסו "להגיד את כל מה שיש לו להגיד", השיב, מר חרמוני "שאין לו מה להוסיף קם ועזב, בטענה שהדיון אינו חוקי" . 15. המשך הדיון בוועדה העליונה נערך ללא נוכחות מר חרמוני. מר פנסו דרש לפטר את מר חרמוני ללא פיצויים, כשהוא מסתמך על דיוני הוועדה הפריטטית, בהם הסתבר, כאמור, שמר חרמוני השתתף שמונה פעמים באסיפות הסברה שבחלקם לא הדפיס כרטיס. בחלק מן המקרים השתתף, למרות שנאמר לו במפורש על ידי הממונה הישיר לא להשתתף. כשנשאל אם פתח את האסיפות, אמר כי אינו זוכר. לשאלת מנהל כח אדם מדוע סיפר כי ארגן את האסיפות אמר כי חמד לצון. מר כץ ציין, כי ההנהלה פיטרה למעלה מ- 2500 עובדים ביניהם גרועים, שגם קבלו פיצויים. מר כץ הוסיף ואמר, כי מר חרמוני "עשה עבירות קשות שלא יעשו אבל במצב עניינים זה לא הוגן לפטר אותו ללא פיצויים ולכן ביקש פיצוי רותם(2)". מר פנסו אמר, כי לא מגיע למר חרמוני פיצויי רותם (2), אך הוא מוכן שישלמו לו פיצויים. בסיכומו של דיון, החליטה הוועדה העליונה לפטר את מר חרמוני ולהעניק לו פיצויים בשיעור של 230% מ"שכר נקוב" בניכוי קרנות מבטחים וקופת תגמולים, ובנוסף תשלום שישה חודשי הסתגלות והודעה מוקדמת כולל רכב ושחרור כספי המעביד בקרן השתלמות. 16. לא נחה דעתו של מר חרמוני מן התוצאה אליה הגיעה הוועדה העליונה, והוא הגיש תביעה לבית דין האזורי בתל אביב, בה עתר ל-12 סעדים שכולם מנותבים לסעד אחד- ביטול הפיטורים והשבתו של מר חרמוני לעבודה. מר חרמוני השתית את עילת תביעתו לביטול הפיטורים והשבתו לעבודה על פגמים שנפלו לטענתו, על כל צעד ושעל בהליכי פיטוריו, ושאותם ניתן לתמצת בקצירת האומר באלה: א. הצגת מועמדותו של מר חרמוני לבחירות לנציגות המהנדסים בועד העובדים של התעשייה האווירית, כמו השתתפותו בניסיונות להקים ועד מהנדסים נפרד בתעשייה האווירית תוך הטחת ביקורת כלפי מר כץ יו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית, היו לצנינים בעיני מר כץ ובעיני גורמים אחרים שהפעילו עליו לחצים כבדים להסיר את מועמדותו ולחדול מפעילותו זו. ב. במסגרת פעילותו של מר חרמוני ואחרים להקמת ועד מהנדסים נפרד בתעשייה האווירית, נערכו פניות לציבור המהנדסים להצטרף לעצומה להקמת ועד מהנדסים נפרד ל-3500 המהנדסים בתעשייה האווירית ונערכו אסיפות. ג. אסיפות אלה הם שהולידו את התלונה שאחריתה בפיטוריו. ד. בתלונה ובאופן הגשתה מצא מר חרמוני פגמים פרוצדוראליים רבים, שאת רובם ככולם מנה עוד במכתב ההסתייגויות שהגיש לוועדה הפריטטית, והמתמצים באלה: אין קשר בין סעיפי האישום לסעיף העונשין. אין מצוינים בתלונה פרטי המעשים בהם הואשם. בתלונה לא פורטו שמות העדים בניגוד להוראת סעיף 87 להסכם הקיבוצי. מר חרמוני לא קיבל לידיו את החומר טרם דיון. ה. גם בדיוני הוועדה הפריטטית עצמם מנה מר חרמוני פגמים רבים שחלקם חופפים במידה זו או אחרת לפגמים שמצא בתלונה, ואשר מופיעים, כאמור, כבר במסמך ההסתייגויות אותו הקריא מר חרמוני בישיבת הוועדה הפריטטית. ו. בין פגמים אלה אותם מנה מר חרמוני, יש לציין את אלה: נציג ההנהלה שימש כמזכיר הוועדה. הופעת עדים בדיון ששמם לא הופיע בתלונה ביניהם מגיש התלונה עצמו. חלוקת מסמך נוסף הכולל טענות חדשות כנגד מר חרמוני, שלא צורף לפרוטוקול הדיון בוועדה הפריטטית. מגיש התלונה הצהיר, כי מגמתו בתלונה היא הרתעת עובדים אחרים, שלא ליטול חלק באירועים דומים, אך למרות מגמה זו, לא הוצא כל חוזר האוסר פעילות זו בה הואשם מר חרמוני. הצעת ההנהלה לפסק הדין הייתה מוכנה מראש. הוכח שפרוטוקול הדיון בוועדה הפריטטית לא משקף את מה שנאמר במהלך הדיון בה. 17. גם בדיוני הוועדה העליונה מצא מר חרמוני פגמים כמפורט להלן: א. מר כץ לא היה צריך לשבת בוועדה זו אלא נציג המהנדסים בהתאם להסכם האוטונומיה. ב. בקשה שהפנה עוד ביום 12.9.95 יום אחד לפני התכנסות הוועדה העליונה - להסתייע בעורך דין - נדחתה. ג. מכתבו שהוגש בתחילת הדיון כמו תקציר טענותיו לא צורפו לפרוטוקול הדיון של הוועדה העליונה. ד. בהחלטת הוועדה העליונה נקבע, כי מר חרמוני יפוטר לאלתר לפי סעיף 91 להסכם הקיבוצי ולא בהתאם לסעיף עונשין 90 ג' (2), בו הואשם מר חרמוני. ה. פנייתו לנציגי ההסתדרות וועד העובדים לעשות לביטול פיטוריו הושבו ריקם. 18. בית הדין האזורי בתל אביב (השופט מאיר נחתומי ונציגי הציבור מר מ. נבון ומר ד. סילוורה; עב300237/95) בפסק דינו מיום 30.10.03, התייחס בעיקרו של דבר לטענות מר חרמוני והשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, תוך שקבע את הדברים הבאים: א. החלטת הוועדה הפריטטית העליונה שלא להיענות לבקשת מר חרמוני לייצוג על ידי עורך דין פגעה בזכות הטיעון של מר חרמוני ועל כן דינה להתבטל. ב. רישום פרוטוקול אפילו בהליך של בוררות אינו חייב להיות מלא ומפורט. די ברישום הנקודות העיקריות. בנוסף לכך, מר חרמוני לא הוכיח שהפרוטוקול "שופץ" או סולף. ג. על פי סעיף 83 א להסכם הקיבוצי, יו"ר הוועדה הוא אחד מנציגי ההנהלה ואינו חבר נוסף שלה, ואין פגם בכך. ד. אי הודעה מראש על זימון העדים אינו מהווה פגיעה או חריגה מכללי הצדק הטבעי לאור תוכן עדותם. ה. הסדר האוטונומיה שייך להסכמים פנימיים בקרב מוסדות ההסתדרות, ואילו הסדרי פיטורים קבועים בהסכם הקיבוצי. יתר על כן, נציגיו של מר חרמוני בוועדה הפריטטית היו חברים בנציגות המהנדסים. ו. הוועדה הפריטטית רשאית להתייחס לטענות כנגד נתבע גם בעבירה אשר לא פורטה בכתב התלונה, וכל זה מכח הוראת סעיף 88ו' להסכם הקיבוצי, בנסיבות המפורטות בו ושהתקיימו במקרה הנוכחי. 19. בסיכומו של דבר, הורה בית הדין האזורי, על ביטול פיטוריו של מר חרמוני, אך לא הורה על אכיפת חוזה העבודה, אלא על פיצוי בגובה של 18 משכורות אשר יחושבו לפי משכורת אחרונה. בפסיקה זו הביא בית הדין האזורי בחשבון את ותקו של מר חרמוני כ-19.5 שנות עבודה ואת גילו - יליד 1949. מאידך, סבר בית הדין האזורי, כי אין במקרה זה מקום לאכיפת חוזה העבודה מטעמים אלה: א. דרך המלך בפיטורים שלא כדין אינה החזרה לעבודה אלא פיצויים. ב. במקרה שלפנינו אין זה צודק ואולי אף אינו בר ביצוע לכפות על התעשייה האווירית להחזיר את מר חרמוני לעבודה לאחר 8 שנים מחוץ לעבודה. ג. הימים ימי צמצומים. ד. משבר האמון ההדדי בין מר חרמוני לתעשייה האווירית - הוא גורם השולל אכיפת יחסי העבודה במקרה הזה. טענות הצדדים בערעוריהם: 20. בערעורו על פסק דינו של בית הדין האזורי חזר מר חרמוני, בעיקרו של דבר, על טענות אותן טען בפורומים קודמים שדנו בעניינו, אך הוסיף שבעיקר חורה לו, שבית הדין האזורי לא דן כלל במניעי הפיטורים והסתפק בביטול החלטת הפיטורים בשל שלילת הזכות ליצוגו על ידי עורך דין. עוד טען, כי הסעד לו היה זכאי הוא חזרה לעבודה, ולא יתכן שהתמשכות הדיונים שלא באשמתו תהא לו לרועץ ותשמש נימוק לשלילת זכאותו לחזרה לעבודה. 21. התעשייה האווירית הגישה גם היא ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בו השיגה על גובה הפיצויים שהשית עליה בית הדין האזורי. לטענתה, ניתנה למר חרמוני זכות טיעון מלאה בשתי הוועדות, וגם בקשתו להסתייע בעורך דין לא נדחתה באופן סופי, אלא נאמר לו, שהעניין ידון בתחילת הדיון בוועדה העליונה. עוד טענה התעשייה האווירית, כי הסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי הוא, בבחינת "אולטרה פטיטה", משום שמר חרמוני לא תבע כלל פיצויים בתביעתו, ומכל מקום קביעת גובה הפיצויים הייתה שרירותית ללא כל הוכחה ומבלי שלתעשייה האווירית היה יומה בנושא זה בבית הדין. 22. הערעור התנהל למעשה בדרך של סיכומים בכתב. בעת הדיון בבית דין זה הוצעה על ידי בית הדין הצעת פשרה שבסיסה הותרת פסק הדין של בית הדין האזורי על כנו בשיפור קל, לגבי גובה המשכורת הקובעת לחישוב הפיצוי שנפסק. ב"כ הצדדים הסכימו בעיקרו של דבר להצעה, אך לאחר זמן דחה מר חרמוני את ההצעה, מפני שלא הסתפק בסכום המוצע חרף הסכמת פרקליטיו להצעה. עוד בקשו הצדדים בהסכמה מחיקת הסתדרות המהנדסים והאדריכלים מהערעור, וכך אנו פוסקים. הדיון התנהל בנוכחות נציג ציבור אחד לאחר שנציג הציבור האחר הוזמן ולא הופיע. דיון והכרעה בערעור: 23. הבסיס המשפטי להליכים מושא ערעורים אלה הוא ההסכם הקיבוצי. בהתאם לסעיף 61 (א) להסכם הקיבוצי: "החברה לא תפטר עובד קבוע אלא לאחר קבלת הסכמה בכתב מועד העובדים, או בהתאם להחלטת ועדת הבירור". מסעיף זה אנו למדים שקיים הליך פיטורים מיוחד המתבצע על ידי ועדת בירור היא הוועדה הפריטטית. הליכי פיטורים הבאים לפתחה של הוועדה הפריטטית הם הליכים המופיעים בפרק י"ב להסכם הקיבוצי, שעניינו דיני משמעת ותקנון ועדת בירור. פיטורי מר חרמוני נעשו במסגרת הליך משמעתי לפי פרק י"ב להסכם הקיבוצי. 24. רקע האירועים, שבעקבותיהם הוגשה התלונה נגד מר חרמוני ונפתחו ההליכים בפני הועדה הפריטטית, הוא הצגת מועמדותו של מר חרמוני לוועד המהנדסים והניסיון להקים ועד מהנדסים נפרד בתעשייה האווירית. ניסיון זה הוליד אסיפות מהנדסים בזמן העבודה ועל חשבון העבודה ללא אישור מוקדם של התעשייה האווירית ובניגוד לסעיף 73 ו(6) להסכם הקיבוצי. 25. מר חרמוני העיד על עצמו, שבמסגרת פעילות זו בה נטלו חלק הוא ואחרים, בוקרו גם פעולותיו של מר כץ, יו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית. אין הוכחה ראייתית מוצקה, שפעילות זו הוותה גורם מכריע בהגשת התלונה ובעמדת ההנהלה לפטר את מר חרמוני. ההנחה שפעילות זו לא הסבה נחת לוועד העובדים ולעומד בראשו, מר כץ, אינה רחוקה מן ההיגיון, אך מכאן ועד למסקנה, כי פעילות זו אפשר "שאיימה" לטענת מר חרמוני, על מעמדו של מר כץ ועל הוועד, רחוקה הדרך, ואין לכך גם בסיס ראייתי מוצק. מר כץ עצמו טען, שראה את מר חרמוני בפעם הראשונה בעת ישיבת הוועדה העליונה ולא דיבר איתו קודם לכן. 26. לא למותר לציין, כי במכתב מר חרמוני לוועדה הפריטטית מיום 7.9.95 כמו גם בהתבטאויותיו, כפי שהן מופיעות בפרוטוקול הוועדה הפריטטית, לא הושם דגש על ידו על הטענה להתנכלות כלפיו עקב פעילותו הארגונית. מסקנת הדברים היא, שמר חרמוני לא הרים את נטל הראיה לטענתו, לפיה פעילותו הארגונית היא שגרמה להתנכלות כלפיו שהביאה בסופם של דבריו לפיטוריו. הגיגים שבלב אין בהם די כדי להקים עילה. 27. פעילות ארגונית כשלעצמה אינה אסורה ואף חיובית ומהווה חלק מהוויית יחסי העבודה. ברם, המטרה אינה יכולה לקדש את האמצעים, ויש להקפיד על פעילות אירגונית שלא תחרוג מנהלים מפורשים בתעשייה האווירית, כפי שהם מופיעים בהסכם הקיבוצי. 28. במקרה הנוכחי הייתה חריגה מנהלים אלה על ידי מר חרמוני וגם על ידי אחרים, אך נראה שרק כנגד מר חרמוני הוגשה תלונה בעניין זה. האם הגשת התלונה נגד מר חרמוני ולא נגד אחרים מעידה על התנכלות כלפיו בגלל פעילותו באותה התארגנות לוועד המהנדסים הנפרד ולמועמדות האישית שלו לוועד? אין תשובה ודאית לכך, וכאמור, נטל הראיה לסברה בכיוון זה, לא הורם על ידי מר חרמוני. מאידך, ברור, שמר חרמוני אכן נטל חלק באסיפות בלתי מאושרות מראש על ידי הנהלת התעשייה האווירית בזמן העבודה מבלי שהדפיס כרטיס בכולן. מר חרמוני במו פיו הודה בעבירות המיוחסות לו בתלונה, טען את טענותיו כנגד האמור בתלונה באופן חופשי ומלא בפני הוועדה הפריטטית, ולפיכך, אין כל מקום לטענותיו הפרוצדוראליות ביחס לחוסר פירוט תיאור האירועים בתלונה. האם מר חרמוני לא ידע מהם פרטי האירוע שהוא עצמו הודה בהשתתפותו- ברור שטענה זו היא טענה בעלמא. 29. הטענות לגבי דרך זימון העדים ולגבי רישום מסולף של הפרוטוקול מאבדות מחשיבותן, כאשר מר חרמוני עצמו הודה בעיקרו של דבר בעבירות המיוחסות לו, ואף הרחיב את ההודאה למקרים נוספים שלא היו כלולים בתלונה. לא למותר לציין, כי מר חרמוני לא התנגד להרכב הוועדה הפריטטית על אף שנשאל בעניין זה במפורש בראשית הדיון, וכי נציגיו בוועדה הפריטטית היו חברי נציגות המהנדסים ברוח הסדר האוטונומיה. 30. אשר על כן, לא טעה בית הדין האזורי כאשר דחה את כל טענותיו הפרוצדוראליות-מקדמיות של מר חרמוני. 31. העבירות הכלולות בתלונה היו מושא הדיון בוועדה הפריטטית, אך כאשר מר חרמוני במו פיו גילה במהלך הדיון בוועדה הפריטטית עבירות נוספות שלו, רשאית הייתה הוועדה הפריטטית מכח סעיף 88 ו' להסכם הקיבוצי לבסס הרשעה גם על גילויים אלה, בכפוף למתן אפשרות לעובד להתגונן בפניהם. במקרה הנוכחי הפה שגילה את העבירות הנוספות, הוא פיו של מר חרמוני, והוא גם יכול היה להתגונן בפניהן, ואכן כך עשה במהלך הדיון בוועדה הפריטטית. 32. עם זאת נראה לי, כי ישום סעיף עונשין כה קיצוני על העבירות שיוחסו למר חרמוני ובהן הורשע לוקה בהגזמה, ודאי בהתחשב בותקו בעבודה ועברו הנקי. יצוין כי, סעיף העונשין שיוחס למר חרמוני נמצא בקבוצה ג' לסעיף 90 להסכם הקיבוצי, בה כלולות עבירות חמורות, שלדעתי אינן שוות בחומרתן לעבירות שיוחסו לו. גם העונש על ביצוע עבירות אלה הוא מדורג ואינו מחייב בהכרח פיטורים על עבירה ראשונה. לטענת נציגי התעשייה האווירית הדרישה לפיטורים באה להרתיע. זהו שיקול לגיטימי, אך אין להקריב את מר חרמוני על מזבח הרצון הלגיטימי של הנהלת התעשייה האווירית, ובכך להרתיע עובדים אחרים מלבצע עבירות כאלה שיוחסו למר חרמוני. 33. בנסיבות אלה הפגם בפיטוריו של מר חרמוני אינו רק בשל שלילת זכותו של מר חרמוני לייצוג על ידי עורך- דינו בוועדה העליונה, אלא גם בשל כך שעונש הפיטורים שהושת עליו היה מוגזם בנסיבות העניין. גם ישיבתו של מר כץ בהרכב הוועדה העליונה לפחות למראית עין לא הייתה מומלצת, וזאת לאור תחושותיו של מר חרמוני לגבי יחסו של מר כץ אליו. מאידך, דווקא דבריו של מר כץ בוועדה העליונה בהם דרש פיצויים מוגדלים למר חרמוני, יש בהם להקהות במשהו את תחושותיו של מר חרמוני בנושא זה. 34. סבורים אנו שאכן פיטוריו של מר חרמוני היו שלא כדין. עם זאת, מסכימים אנו עם בית הדין האזורי מטעמיו שלא היה זה נכון להחזיר את מר חרמוני לעבודה בנסיבות אלה. ספק אם המשבר במערכת היחסים בין מר חרמוני לתעשייה האווירית מאפשר לשניים להמשיך ללכת יחדיו. לכך גם הסכים, למעשה, גם בא כוחו של מר חרמוני במהלך הדיון בערעור בבית דין זה. 35. בית הדין האזורי ביטל את פיטורי מר חרמוני, אך כאמור, לא החזיר אותו לעבודה אלא פסק לו פיצויים. אנו סבורים, כי בשל מכלול הנסיבות הקיימות במקרה זה הדרך הנכונה יותר, אינה להצהיר על ביטול הפיטורים, אלא לפצות את מר חרמוני על פיטוריו שלא כדין כפי שנעשה בפסק-דין בונה (להלן- פסק-דין בונה) בו נאמרו הדברים הבאים: "דרך המלך בפיטורים שלא כדין בשירות הציבור היא הכרזה על ביטולם, כך עשה בית דין זה אין ספור פעמים ... יחד עם זאת, במקרים הראויים, מקום בו ניתן לפצות עובד, גם בשירות הציבורי על הנזקים שנגרמו לו בגין פיטורים שלא כדין, יפסוק בית הדין פיצויים כספיים על פיטורים אלה ... נראה לנו שזה המקרה המתאים שלא להצהיר על בטלות הפיטורים, אולם לפצות את העובד בגין הפיטורין שלא כדין." במקרה דנן לא פסק בית בדין האזורי על החזרת מר חרמוני לעבודה, ובשונה מפסק הדין בעניין מדמוני, מתאים יותר לפצות את מר חרמוני בגין פיטורים שלא כדין, מאשר להצהיר על ביטול הפיטורים. 36. אכן, מר חרמוני לא תבע פיצויים בתביעתו אלא חזרה לעבודה בלבד. מבחינה זו צודקת התעשייה האווירית, שלא היה לה יומה לטעון טענות כנגד הפיצוי שהושת עליה ככלל ולגבי גובהו בפרט. גם למר חרמוני לא היה יומו בנושא זה, אך הוא לא חפץ בפיצויים כי אם בשובו לעבודה. הוועדה העליונה סברה, שבמקרה זה, יש לפחות לפצות את מר חרמוני על פיטוריו כעובד קבוע כעובדים מפוטרים קבועים אחרים במסגרת תוכנית הצמצומים רותם (2), שכללה, כאמור, פיצויים בשיעור של 230% (כולל הקרנות) בתוספת ששה חודשי הסתגלות והודעה מוקדמת ושחרור כספי קרן ההשתלמות. בית הדין האזורי הגדיל פיצויים אלה בכך שאת ששת חודשי ההסתגלות הגדיל, כאמור, לשמונה עשר חודשים. 37. אין להקפיד עם מר חרמוני על כך שנמנע מלתבוע סעד חלופי של פיצויים. במקרה זה, הקפדה עם מחדלו של מר חרמוני הייתה מביאה לתוצאה בלתי צודקת בעליל. גם הוועדה העליונה הבינה שאם אין מחזירים אותו לעבודה, יש לפסוק לו פיצויים מוגדלים. הדברים מתבקשים, הגיוניים, וכל תוצאה אחרת היא בלתי סבירה ובלתי צודקת. יש לציין, כ בדרך זו בקירוב הלך בית דין זה בפסק דין בונה. אכן העדר טיעון בנושא הפיצויים עלול להקשות על פסיקתם המדויקת, אך בית דין זה יכול להסתייע בתקדימים לגבי גובהם של פיצויים בשל פיטורים שלא כדין המצויים לרוב בפסיקתנו . 38. אין ספק שפיטורים שלא כדין גורמים נזק ממון למי שמקור פרנסתו הקבוע נגדע. יהיו מקרים לא נדירים שפסיקת הממון לא תהא דווקא חישובית לכל פרטיה אלא הערכתית שומתית בבחינת שוּדָא דְדָיָינֵי - שיקול דעת הדיינים גם ללא הוכחה של נזק, כך גם נעשה במקרה זה על ידי בית הדין האזורי. נראה, כי לאור נסיבות העניין ולאחר שקלול כל הגורמים פסיקה זו מאוזנת היא, ואין בה קמיצת יד מחד ולא פזרנות רבה במיוחד מאידך. לא נעלם מאיתנו שהמדובר בפיצוי כספי כולל של קצת למעלה משלוש משכורות לכל שנת עבודה. אולם המדובר בפיטורים שלא כדין של עובד קבוע וותיק בגיל מתקדם בשעה שמדובר למעשה במעידה ראשונה. אכן, הפיצויים שפסקה הוועדה העליונה היו בשיעור הפיצויים שניתנו לעובד הפורש בתוכנית הבראה, אולם, כאמור, במקרה הזה עסקינן בפיטורים שלא כדין המצדיקים פיצוי גבוה יותר, כפי שנפסק לזכותו על ידי בית הדין האזורי. 39. אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה כי יש להותיר את פסיקתו של בית הדין האזורי על כנה. יוטעם, כי פסיקתנו במקרה זה מוגבלת לנסיבותיו בלבד. 40. סוף דבר : שני הערעורים נדחים. כל צד ישא בהוצאותיו. פיטורים