פסק דין השופטת נילי ארד 1. לפנינו ערעור המדינה על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציגי ציבור מר יצחק שקד ומר אלכס ענבר; עב 2058/99), אשר קיבל את תביעתה של המשיבה והכיר בהשכלה שרכשה במסגרת לימודיה באוניברסיטה לצורך הטבות שכר, כדרגת שכר שוות ערך לתואר שני על פי הוראות חוזר מנכ"ל. רקע עובדתי 2. במועדים הרלבנטיים להגשת התובענה ומשך 22 שנה הועסקה המשיבה על ידי משרד החינוך כעובדת הוראה בבית הספר התיכון "אמי"ת קנדי" בעכו. בהיותה חרדית למדה המשיבה בסמינר דו-שנתי "בית יעקב" ובסיום לימודיה הוסמכה להוראה, לפי רשיון הוראה שהוענק לה בשנת 1975 להוראת המקצועות בתחום מחשבת ישראל. בשנת 1978 הוענק לה מטעם אוניברסיטת חיפה תואר בוגר במדעי החברה ובמדעי המתמטיקה, בחוגים סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וחינוך-יעוץ. בשנת 1981 קיבלה אישור על סיום קורס דו-שנתי באוניברסיטת בר-אילן במסגרת המחלקה להשתלמות עובדי הוראה. באותה שנה הוסיפה המשיבה ולמדה גם באוניברסיטת חיפה ובמסגרת לימודיה אלה סיימה קורס הכשרת מורים-יועצים. בנוסף על כל אלה בידי המשיבה שני אישורים מהשנים 1981 -1982 על סיום קורסים המקנים גמול השתלמות בתחום הכשרת בעלי תפקידים בחמ"ד, אחד מהם, לפחות, מאוניברסיטת בר אילן. 3. על רקע השכלתה זו פנתה המשיבה ביום 12.10.1993 לגורמים הרלבנטיים במשרד החינוך, בבקשה להשוואת רמת שכרה לשכר מורה בעל תואר שני. זאת, בהסתמך על הוראתו של סעיף 105 לחוזר שהוציא מנכ"ל משרד החינוך ביום 8.10.1993 (להלן: חוזר המנכ"ל או החוזר) שכותרתו: דרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני למורות", ולפיו תזכה מֹורָה לדרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני אם תעמוד באחת משתי דרישות חלופיות אלה: "א. מורה לתנ"ך, לתושבע"פ ולמחשבת ישראל בעלת תואר "בוגר בהוראה" ממכללה אקדמית לחינוך בארץ, אשר צברה 25 נקודות זכות לפי הקריטריונים המפורטים ב-ג (1-6) להלן, תהיה זכאית לדרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני. ב. מורה למקצוע כלשהו, בעלת דרגת שכר אקוויולנטית לתואר ראשון (על פי סעיף א' - 3 לחוזר מנהלה אגף כא"ב מס' תשנ"א - מיום 1.6.93 [צ"ל 21.6.1991 - נ.א.] ובעלת רשיון הוראה קבוע, אשר צברה 25 נקודות לפי הקריטריון ב-ג-6 להלן, תהיה זכאית לדרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני". 4. בקשתה של המשיבה נבחנה ונדחתה, לאחר שנמצא כי אין היא "...זכאית לדרגת שכר אקדמית אקויולנטית M.A בהוראה ע"ס הוראות סעיף 105 בחוזר מנכ"ל נד/2 מ- 8.10.93 גם לא לפנים משורת הדין". כעבור ארבע שנים חזרה המשיבה ובמכתב מיום 11.5.1997 ביקשה לאשר לה על בסיס השכלתה "דרגת שכר אקויולנטית לתואר שני, מתאריך 1.11.93". גם הפעם נדחתה פנייתה על ידי גב' דינור, מנהלת גף דירוג והסמכה במשרד החינוך, משנקבע כי אינה "... עומדת בדרישות התקנות כמצוין בחוזר מנכ"ל תשנ"ד/2 מ-8.10.93". במענה למכתבו של מר זבולון ויצמן, מזכיר סניף הצפון של ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים, שביקש לברר מדוע נדחתה בקשת המשיבה, הסבירה גב' דינור, כי המשיבה אינה ממלאת אחר אחת מ"...שתי [ה]דרכים לקבל הדרגה האקדמית האקויולנטית ל-M.A: 1. מורות לתנ"ך, תושב"ע ולמחשבת ישראל אשר להן תואר בוגר בהוראה (B.ED) ממכללה אקדמית בארץ, ואשר צברו 25 נקודות ע"פי האפשרויות במצוין בסעיפים 6-1 בחוזר הנ"ל. הגב' זיידנר אינה בעלת תואר B.ED. ממכללה בארץ. 2. מורות למקצוע כלשהוא אשר ברשותן דרגת שכר אקויולנטית ל-B.A. ולא תואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה ואשר צברו 25 נקודות כמצוין בסעיפים 6-1 בחוזר הנ"ל. הגב' זיידנר אינה בעלת דרגת שכר אקדמית אקויולנטית ל-B.A.". משנדחו פניותיה, כאמור, הגישה המשיבה תביעתה לבית הדין האזורי. הטיעון והדיון בבית הדין האזורי 5. עיקר טענותיה של המשיבה בתביעתה לקבלת דרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני בחינוך (להלן גם: דרגת השכר) היו אלה: היא עומדת בקריטריונים הנדרשים בחוזר מנכ"ל "היות והתואר שרכשה הוא יותר מהדרוש לצורך קביעת דרגת השכר המבוקשת"; "הקריטריונים שנקבעו ע"י משרד החינוך הם מקפחים, היות והתואר B.A אינו נופל מערכו התוארB.Ed “; "בעת בה למדה לתואר ראשון, כלל לא הייתה מכללה חרדית ללימודי תואר B.Ed....", שכן מסלול שכזה נפתח 20 שנה מאוחר יותר, בשנת 1990; התכנית שבחוזר "יצרה העדפה מתקנת ראויה להפלייתן של נשים חרדיות, אשר מטעמים מצפוניים ודתיים לא יכלו ללמוד באוניברסיטאות... משנקבעה אותה העדפה מתקנת, מן הראוי להחילה על כל הנפגעים מאותה הפליה, לרבות אלה שבלית ברירה טרחו והשלימו השכלתם באוניברסיטה"; מכל הטעמים האלה, הוצאתה מגדר הזכאים להשוואת שכר על פי החוזר היא בגדר הפליה בלתי רלוונטית כלפיה, וכי "יש להרחיב את הוראות החוזר כך שיחולו גם עליה, גם אם את התואר הראשון רכשה באוניברסיטה"; מה גם שבפועל "אין הבדל מהותי בין תואר B.A. שרכשה לבין התואר B.Ed", ומהותית אין היא שונה ממורה חרדית שבחרה ללמוד לתואר זה. 6. משרד החינוך ביקש לדחות את טענותיה של המשיבה מטעמים שעיקרם באלה: "הוראת סעיף 105 בחוזר מנכ"ל נועדה לענות על בעיה ספציפית של נשים הלומדות במגזר החרדי ואשר אינן יכולות ללמוד באוניברסיטאות או במכללות, שכן הן בעלות צביון חילוני או דתי 'ציוני'"; לא יעלה בידי הנשים החרדיות הלומדות במוסדות הדתיים להגיע לדרגת שכר של תואר שני, שכן במוסדות אלה "לא קיימים עדיין לימודים לתואר שני"; "הוראת הסעיף לא נועדה ליצור מצב בו כל מורה בעלת תואר ראשון תוכל לדלג על לימודי התואר השני ולקבל דרגת שכר מקבילה לתואר שני; מדובר בהטבה שראה המעסיק ליתן באופן חד צדדי במטרה עניינית ראויה "למורות שנמנעו הלכה למעשה מלימודים במוסדות אוניברסיטאיים, וזאת מטעמי מצפון ודת". המשיבה, לעומת זאת, למדה באוניברסיטה לתואר ראשון ואף החלה לימודיה לתואר שני ואין כל מניעה שתסיימם כנדרש באותה מסגרת; בנסיבות המקרה, אין המשיבה "שווה" למורות חרדיות ממין אלה עליהן חל ההסדר שבסעיף 105 לחוזר, וממילא אין מדובר בהפליה פסולה בין שווים, כי אם בהבחנה מותרת; המשיבה אינה עומדת בתנאי הזכאות שבסעיף 105 לחוזר והיענות למבוקשה תיצור הפלייתה לטובה ביחס למורות חילוניות או דתיות, שמטעמים אישיים לא סיימו לימודיהן לתואר שני באוניברסיטה. 7. את המחלוקת בין הצדדים הגדיר בית הדין האזורי כך: "האם יכולה התובעת, שסיימה תואר ראשון באוניברסיטת חיפה - לעבור למסלול "אקוויולנט" תואר שני - או שלאור העובדה שבידיה תואר אקדמי - היא חייבת להמשיך במסלול זה ואין היא יכולה ליהנות מהתוואי של אקוויולנט של תואר שני, שהותווה והוכר בחוזר מנכ"ל." הטעמים להתהוותו של המסלול האלטרנטיבי הובררו בתצהירו של הרב משה אבידן, המפקח על סמינרים חרדיים במשרד החינוך ויו"ר הוועדה לתכניות לימודים אקוויולנטיות (להלן: הרב אבידן) והעולה מהם, כפי שקבע בית הדין: " ברור אם כן - שבעיניה של הנתבעת (משרד החינוך - נ.א.). המצב העדיף והרצוי הוא שעובדי הוראה ילמדו באוניברסיטה ויקבלו תואר אקדמי. דרגת "האקוויולנט", נועדה לפתור את בעייתן של מי שאינן יכולות מטעמים עקרוניים ומצפוניים ללמוד באוניברסיטה". תוצאת בחינתו של בית הדין את שתי החלופות המעניקות זכאות לדרגת השכר הייתה זו: המסלול שבסעיף 105 לחוזר "נועד אמנם לפתוח אפיק קידום למי שאין בידיו תואר אקדמי - לא התכוון לחסום דרכו של מי שבידו תואר ראשון - מלהשתמש בדרך זו של מסלול אקוויולנטי, ואם הדרגה האקוויולנטית מוכרת למי שאין בידיה תואר אקדמי ראשון - מקל וחומר - שיש להכיר בה למי שנושאת בתואר זה". מסקנתו של בית הדין הייתה, כי דרגת האקוויולנט המעוגנת בחוזר מנכ"ל "נועדה לפתור את בעייתן של מי שאינן יכולות מטעמים עקרוניים מצפוניים ללמוד באוניברסיטה". על כן, מתן הזכות רק למי שמטעמים דתיים מונעת עצמה מללמוד באוניברסיטה, מהווה הפליה המנוגדת להוראת סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעובדה, התשמ"ח-1988. משכך, לא מצא בית הדין האזורי "הצדקה לחסום את דרכה של התובעת להכרה בדרגת שכר אקוויולנט לתואר שני - על פי הוראות חוזר מנכ"ל" וקיבל את תביעתה. הערעור - דיון והכרעה 8. על פסיקתו של בית הדין ערערה המדינה, תוך שהיא חוזרת, בעיקרו של דבר, על טיעוניה בבית הדין האזורי. במיוחד הוסיפה המדינה והדגישה טיעונים אלה: פסק הדין מסכל את מטרת ההסדר שנקבע בחוזר מנכ"ל; מפלה את המשיבה לטובה, הן כלפי חברותיה החרדיות שעמדו בדרישת האקדמיות הנוקשות שבחוזר מנכ"ל והן כלפי חברותיה שסיימו לימודי תואר שני באוניברסיטה; ואילו המשיבה, שמלכתחילה הלכה בדרך המלך של לימודים באוניברסיטה, לא מילאה אחר הדרישות שבחוזר מנכ"ל, ולמרות זאת הכיר בית הדין בזכאותה לדרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני; הוסיפה המדינה והדגישה את השלכותיו רחבות היריעה של פסק הדין. בכך שיצר למשיבה "זכות יש מאין" פתח בית הדין פתח רחב למורות רבות אחרות, שהמסלול הייחודי שבחוזר מנכ"ל לא נועד להן מלכתחילה. המשיבה חזרה על טיעוניה בפני בית הדין האזורי ונסמכה על פסיקתו. 9. נקדים סוף דבר ונאמר כי ערעור המדינה בדין יסודו. לטעמנו אין המדובר כלל בהפליה פסולה, אלא בהבחנה מותרת. טעמינו לכך יפורטו להלן. 10. מקובלת עלינו טענת המדינה ושיטתה, לפיה מטרתו של סעיף 105 לחוזר ותכליתו לבנות תכנית לימודים מיוחדת לבוגרות מרכז להכשרת עובדי הוראה, לפי המלצתה של ועדת אקוויולנט ובאישורו של מנכ"ל משרד החינוך. כך ובין היתר נקבע בחוזר מנהל אגף כח אדם בהוראת תשנ"א/2 מיום 2.7.91: "ההכרה תינתן למרכז ללימודי המשך במסגרת מוסד להכשרת עו"ה [עובדות הוראה - נ.א.] מוכר שלומדות בו אך ורק מורות אשר מטעמים עקרוניים ומצפוניים מנועות מלימודי המשך במסגרת אוניברסיטאית". כעולה ממסמך המלצות "ועדת האקוויולנט" מיולי 1992, נדונו ואושרו בקשותיהם של מכללת ירושלים וסמינר "בית יעקב" תל אביב. זאת, לאחר שוועדת האקוויולנט קבעה בהמלצתה את הדרישות המפורטות להיקף הלימודים והחובות בהן יחויבו תלמידות לאקוויולנט לתואר שני. זאת, תוך ציון כי ההכרה כאמור תינתן "לתלמידות שהחלו לימודיהן בשנת הלמודים תשנ"ג". אכן, אין חולק על כך שמשרד החינוך בנה מסלול מיוחד לאוכלוסייה מוגדרת ומסוימת של מורות חרדיות אשר נמנעו מללמוד במסגרת המוסדות האקדמיים. זאת, במטרה לפתוח בפניהן אפשרות תגמול שוות ערך לגמול המשתלם לבוגרות תואר שני. בהתאם, נקבעו היקף תחולתו של המסלול המיוחד ותכנית הלימודים הנדרשת מאותן מורות שלקחו בו חלק. 11. ודוק. קיים שוני מובהק בין המורות הנמנות על המסלול המיוחד לבין עובדי הוראה - מורים ומורות שלמדו במוסדות חינוך אחרים, סמינרים או אוניברסיטאות והשלימו לימודיהם כנדרש, לתואר ראשון ולתואר שני. שוויון הסיכויים של בני קבוצה זו לא נפגע כלל ועיקר בכך שהוענק סיכוי להכרה בלימודיהן של המורות החרדיות במסלול המיוחד. נכונה בעינינו טענתה של המדינה, לפיה שתי דרכים מקבילות פתוחות בפני עובדות ההוראה: דרך המלך, היא רכישת השכלה אקדמית באוניברסיטה, מכללה או כל מוסד אקדמי אחר; ובצידה, הדרך החלופית, המיוחדת לעובדת הוראה חרדית שאינה יכולה ללמוד במוסדות אקדמיים כלליים, המאפשרת אף לה קבלת דרגת שכר שוות ערך ללימודים המוכרים כשווי ערך. זו אף זו אינן מופלות לרעה האחת כנגד חברתה. לכל אחת מהן האפשרות לקבל אותן הטבות שכר תמורת השכלה שנקבעה כשוות ערך. השוואת הדרישות בין שני המגזרים הללו נעשתה בחוזר המנכ"ל, במגמה להשיג שוויון תוצאה תוך סטייה מן השוויון הפורמלי. זאת, תוך קביעת תכנית לימודים מיוחדת שוות ערך ללימודי תואר שני עבור מורות חרדיות שנבצר מהן ללמוד במוסד אוניברסיטאי. כללו של דבר 12. בהוראותיו של סעיף 105 לחוזר המנכ"ל אין לראות הפליה פסולה, כי אם קביעת מסלול חלופי למורות חרדיות שאינן יכולות, מטעמי אמונה, ללמוד באוניברסיטאות. המדובר בהבחנה מותרת. ההבדל בין הפליה פסולה לבין הבחנה מותרת נעוץ בקיומו של שוני רלבנטי בין קבוצות להן העניקה הרשות יחס שונה. זאת, תוך בחינת נסיבות המקרה בהסתמך על המטרה הנקודתית שלשמה נוצרה ההבחנה. במקרה שלפנינו, המסלול המותווה במסגרת חוזר המנכ"ל נועד להשיג תוצאה שמשמעותה הנחלת השוויון המהותי. כך, תוכל מורה שאמונתה אינה מונעת ממנה לימודים באוניברסיטה להוסיף וללמוד לימודי תואר שני במוסדות המוכרים להשכלה גבוהה, בשעה שמורה חרדית תוכל לזכות לדרגת שכר מקבילה אם תעמוד בדרישות הקבועות בחוזר. 13. אשר על כן, קובעים אנו כי חוזר המנכ"ל אינו מפלה בהוראותיו ואין הוא מקנה עדיפות למורה שלא למדה לימודים אקדמיים על פני מורה שלמדה לימודים אקדמיים, כפי שקבע בית הדין האזורי. מן הכלל אל הפרט 14. מלכתחילה, אין המשיבה נמנית על אוכלוסיית המורות עבורן נועד המסלול המיוחד שבסעיף 105 לחוזר המנכ"ל. הלכה למעשה, סיימה המשיבה לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה והמשיכה בלימודי השתלמות באוניברסיטת בר-אילן. לא מן הנמנע שיש ממש בטענותיה לפיהן לא הלמו מסגרות אלה את צרכיה כמורה חרדית וכי לא הייתה בפניה הברירה ללמוד במסלול המיוחד, שנפתח שנים רבות לאחר מכן. אולם בכך אין די כדי להכיר בדיעבד במצבור הקורסים שלמדה באוניברסיטה כאקוויולנט לתואר שני. אף נתוניה של המשיבה, כשלעצמם, אינם מתיישבים עם הנדרש ממורה הזכאית לדרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני, במסגרת החלופות שבסעיף 105 לחוזר. המשיבה מחזיקה בתואר בוגר במדעי החברה ובמדעי המתימטיקה מאוניברסיטת חיפה, בעוד אשר הנדרש בחוזר מנכ"ל הוא תואר "בוגר בהוראה" ממכללה אקדמית לחינוך. למעלה מזאת, היקף שעות הלימוד והדרישות לעבודה סמינריונית ולבחינה מסכמת הם אלה הכלולים בתכנית הלימודים המיוחדת שאושרה על ידי משרד החינוך, כמבואר לעיל, במסגרת מוסדות דתיים חרדיים - סמינר בית יעקב תל-אביב ומכללת ירושלים. שעות הלימודים שעשתה המשיבה במסגרת הקורסים השונים, שחלקם נועדו לגמול השתלמות בלבד, אינן עונות על נדרש. ביטוי מובהק לכך נמצא אף בבדיקה חוזרת שנעשתה במסגרת הצעת פשרה שיצאה מבית דין זה במהלך הדיון בערעור. בהודעה משותפת שהגישו לנו הצדדים נאמר בין היתר כך: " ביום 30.12.03 הודיעה המערערת למשיבה, כי מוסד הלימודים הרלוונטי, המכללה לירושלים, נכונה לפטור את המשיבה מ - 8 שעות שנתיות, כך שעל מנת לקבל דרגת שכר אקוויולנטי לתואר שני, יהיה עליה להשלים במכללת ירושלים, 20 שעות שנתיות כדלהלן: 12 שעות במחשבת ישראל וכן 8 שעות שנתיות ביהדות". בהצעה זו נפתחה בפני המשיבה אפשרות לממש לימודים במסגרת חרדית, שנמנעו ממנה, כטענתה, בעת לימודיה באוניברסיטה. סירובה של המשיבה להשלים לימודיה, ולוּ במועד מאוחר זה, בטענה שמצבור הקורסים שהשלימה עולה על זה הנדרש בסעיף 105 לחוזר, אינה מקובלת עלינו. בחינה בדיעבד של הקורסים שלמדה נמצאה בלתי מספקת בהתחשב בהיקף הלימודים הנדרש ממורה שלמדה לימודי המשך במסגרת מוסד מוכר על ידי ועדת האקוויולנט. על כן, היענות למבוקשה משמעו העדפת המשיבה על פני מורות שהשלימו לימודיהן לפי הנדרש בהסדר המיוחד שבסעיף 105 לחוזר, במוסד מוכר דוגמת מכללת ירושלים, ובהעדפתה על פני מורות שהשלימו לימודי תואר שני באוניברסיטה. 15. נוכח מסקנתנו כי חוזר המנכ"ל אינו מפלה חוזרים אנו לנקודת המוצא, לפיה ההשכלה שרכשה המשיבה במהלך שנות עבודתה אינה עונה על הקריטריונים הקבועים בחוזר. לפיכך, אין המשיבה זכאית לדרגת שכר אקוויולנטית לתואר שני. 16. סוף דבר: ערעור המדינה מתקבל. מוצהר בזה כי המשיבה אינה זכאית לתשלום גמול בגין דרגת שכר שוות ערך לתואר שני. בנסיבות המקרה, אין אנו עושים צו להוצאות. הכרה בתואר / שקילות לתואר