פיטורים עובדי מלון

פסק דין השופט שמואל צור 1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי; בש"א 1109/05) הדוחה את בקשתם של המערערים לביטול פסק בורר בשל מעשה בית דין ובשל טעמים אחרים מהותיים. להלן השתלשלות העניינים והחלטת בית הדין האזורי 2. המערערים עבדו במלון דוד המלך (להלן- המלון) שבבעלות המשיבה למעלה מ- 35 שנה. 3. ביום 19.2.02 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה והסתדרות עובדי אירוח והמלונאות (להלן- ההסתדרות) לבין התאחדות המלונות בישראל, המסדיר את יחסי העבודה בבתי המלון לתקופה קצרה, עקב המשבר בענף המלונאות. 4. בו בזמן, החליטה הנהלת המלון לשלוח הודעות פיטורים לשבעה מעובדיה, והמערערים ביניהם. נוכח התנגדות העובדים לפיטורים, הגישה ההסתדרות בבית הדין האזורי לעבודה בקשה לצו מניעה זמני כנגד הפיטורים. הסכסוך הועבר, בהסכמת הצדדים, לועדה הפריטטית (להלן- הועדה). חברי הועדה היו גב' רחל אבנעים, יו"ר הסתדרות עובדי המלונות ומר דן ירדן, הממונה על יחסי עבודה בהתאחדות המלונות. 5. ביום 11.9.02 נתנה הוועדה את החלטתה ובה אישרה את הפיטורים. עם זאת, בהתחשב בגילם, תקופת עבודתם הממושכת ומעמדם הבכיר, קבעה הועדה כי ישולמו למערערים פיצויי פיטורים מוגדלים (להלן- פסק הועדה). 6. ביום 28.11.02 כתבה חברת הועדה הגב' אבנעים אל עמיתה לועדה מר ירדן כי סכומי הפיצויים המופיעים בפסק הועדה אינם תואמים את הסכומים המגיעים למערערים על פי הסיכום ביניהם ועל פי מקובל בהסכם הקיבוצי (נספח ג' לסיכומי המערערים). 7. ביום 19.1.2003 שלח מר איתי גרגורד, מנהל משאבי אנוש במלון, מכתב למערערים בו הודיע כי ברישומי מבטחים נפלה טעות באשר ליתרת הפיצויים המגיעים להם וכי עד ליום 26.1.03 תופקד היתרה לזכותם (נספחים ח' ו- ט' לסיכומי המערערים). 8. בבית הדין האזורי בירושלים הגישו המערערים תביעה נגד המשיבה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה וכן לתשלום זכויות כספיות נוספות (עב 1440/03). עילת התביעה היתה "הפרת הסכם ו/או הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן הטעיה ורמיה שביצעה הנתבעת כלפי התובעים וכלפי נציגתם בועדה פריטטית..." (סעיף 3 לכתב התביעה). כמו כן, הוספו עילות תביעה נוספות הקשורות למערער מס' 2, הנוגעות להפחתת שכרו ופיטוריו (סעיף 25 לכתב התביעה). 9. בטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה, הגישו המערערים בקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת עילה (בש"א 16441/03, עב 1440/03). המערערים ביקשו "להוסיף את העילות של ביטול פסק בורר ו/או תיקונו ו/או השבת הסכסוך לבוררות ו/או סעד הצהרתי לגבי פרשנותו של פסק הבורר ...". כמו כן טענו המערערים כי הועדה הפריטטית, אשר דנה בסכסוך העבודה כבורר, הוטעתה על ידי אחד החברים בה, הוא מר ירדן שהינו נציג המשיבה ובשל כך הוציאה פסק בוררות מוטעה. לפיכך, ביקשו המערערים להענות לבקשתם ולתקן את כתב התביעה ולתבוע סעד נוסף של ביטול פסק הבורר . 10. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 19.11.03 של הרשמת יפה שטיין. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי: "לא ניתן להוסיף עילה חדשה, שונה לחלוטין מהתביעה המקורית, מה גם שככל שמדובר בביטול פסק בורר (אם אכן מדובר בבוררות), הרי שהצדדים לביטול פסק בורר אינם הצדדים שבתיק, וככל שמעוניינים להגיש בקשה לביטול פסק בורר, יש לפעול בדרכים המקובלות". 11. על החלטת הרשמת זו הגישו המערערים ערעור בבית הדין האזורי (השופטת אורניית אגסי; עב 3036/03). בהחלטה מיום 28.6.04, דחה בית הדין את הערעור. בית הדין קבע, בין היתר, כי התיקון המבוקש הוא להוספת סעדים, כטענת המערערים, ולא מדובר בעילות תביעה נוספות. עם זאת, קבע בית הדין כי מדובר בהליך קיבוצי אשר נפתח עקב סכסוך קיבוצי ולכן הוכרעו בו החלטות במישור קיבוצי והחלטות הנוגעות לשבעה עובדים, ביניהם המערערים. בנוסף, כך נפסק, המערערים אינם יכולים לעתור לקבלת סעד של ביטול פסק בורר, השבת הדיון לוועדה או מינוי בורר, שכן הם לא היו צד לפסק הוועדה. עוד קבע בית הדין, כי "על תביעת סעד של ביטול פסק בורר, אשר ניתן בגין אחת העילות המנויות בחוק, חלה התיישנות של 45 יום. אשר על כן, במועד הגשת התביעה המתוקן התיישנה העילה הנוגעת לביטול פסק הבורר ... המערערים, בבקשתם לתיקון כתב התביעה, לא העלו טענות לעניין סוגיית ההתיישנות ואף לא הביאו בבקשתם כל טעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה". 12. הבקשה לרשות ערעור שהגישו המערערים לבית הדין הארצי נדחתה בהחלטה מיום 11.8.04 (בר"ע 1433/04). 13. ביום 18.10.04 הגישו המערערים כתב תביעה נוסף, בו הוספה נציגתם בוועדה הפריטטית, הגב' רחל אבנעים, כתובעת נוספת (עב 2865/04). תביעה זו היתה "לביטול חלקי של פסק בורר (של ועדה פריטטית) וזאת עקב הפרת הסכם ו/או הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן הטעיה ורמיה שביצעה הנתבעת כלפי התובעים וכלפי נציגתם בועדה הפריטטית ...". מאוחר יותר הגישו המערערים בקשה למחיקת גב' אבנעים מכתב התביעה לאחר שהיא חזרה בה מהסכמתה להצטרף ושמה נמחק (החלטה מיום 9.1.05). 14. במסגרת התביעה השניה, הגישו המערערים בקשה לביטול פסק בורר ולחילופין להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר (בש"א 1109/05). לטענת המערערים העילה לביטול פסק הבורר היא עילת מרמה והטעיה, הנכנסת תחת הגדרת סעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן- חוק הבוררות). 15. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, המערערים מנועים ומושתקים מחמת מעשה בית דין מלבקש להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר. לטענתם, בית הדין כבר פסק והכריע כי המערערים אינם רשאים לתקוף "פסק בורר" מאחר שלא היו צד לו. עוד טענה המשיבה כי על תביעה לביטול פסק בורר חלה התיישנות של 45 ימים ולכן המערערים לא יכולים - לאחר למעלה משנתיים ימים לאחר מתן פסק הבורר - להגיש בקשה לביטולו. 16. בית הדין האזורי (השופטת אורנית אגסי; בש"א 1109/05, עב 2865/04) בהחלטה מיום 3.5.05, דחה את בקשת המערערים לביטול פסק בורר. נימוקיו של בית הדין היו: א. כבר נקבע בפסק הדין (עב 3036/03) כי במקרה של הסדרת יחסים קיבוציים לא ניתן להגיש בקשה לביטול פסק בורר שלא על ידי מי מהצדדים לבוררות; ב. עוד נפסק באותו פסק הדין כי המערערים, בבקשתם לתיקון כתב התביעה, לא העלו טענות לעניין התיישנות ואף לא הביאו בבקשתם כל טעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה לביטול פסק בורר; ג. עילת התרמית היתה ידועה למערערים עוד לפני הגשת כתב התביעה הראשון ועל כן המערערים לא יכולים להיבנות מטענה זו; ד. המערערים לא העלו כל טעם מיוחד להגשת הבקשה וטיעוניהם מצביעים אך ורק על טעות בשיקול הדעת בעת הגשת תביעתם הראשונה ולא על כל טעם מיוחד אשר יצדיק את בקשתם; ה. בית הדין הכריע בשאלות המהותיות העולות בבקשת המערערים לרבות עניין מתן הארכה להגשת תביעה בבקשה לביטול פסק בורר ורק בשל כך יש לדחות הבקשה מחמת מעשה בי-דין. 17. על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו. לטענת המערערים, טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי אין הם צד לבוררות. לטענתם, עניינם של המערערים נדון באופן אישי ולא קיבוצי ולכן הם בעלי דין לכל דבר. המערערים טוענים כי טעה בית הדין בקביעתו כי אין טעם להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר כשעילת הביטול היא מרמה. לטענתם, היה על בית הדין להעמיד לנגד עיניו את הגשמת הזכויות המהותיות של בעלי הדין ולא להיתלות בנימוק של התיישנות. כמו כן טוענים המערערים כי לא היתה הצדקה לדחות את תביעתם בשל מעשה בי-דין. 18. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי וטוענת כי הדרך לבקש את ביטולו של פסק הבוררות חסומה בפניהם לאחר שניתן באותו עניין פסק דין סופי. לחילופין טוענת המשיבה כי המערערים החמיצו את המועד לביטול פסק בוררות, לאחר שחלפו 45 ימים מאז ניתן הפסק, כך שתביעתם בעניין זה התיישנה. 19. הדיון בערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב. 20. לאחר שהוגש הערעור והוגשו סיכומי טענות הצדדים, הוזמנו הצדדים לישיבת תזכורת על מנת לברר אפשרות להשגת הסדר מוסכם. ניתנה לצדדים ארכת זמן להידבר ביניהם ונקבע כי אם לא יושג הסדר, יינתן פסק דין על יסוד טענות הצדדים בכתב (החלטה מיום 27.10.05). ביום 27.11.05 הודיעו הצדדים, כי לא הושגה ביניהם הסכמה והם ביקשו מאיתנו לפסוק בעניינם. דיון והכרעה 21. יש להצטער על כך שעניין פשוט לכאורה התגלגל והסתבך בהליכים עקרים ומיותרים, מבלי שגוף הסכסוך שבין הצדדים יבוא לבירור והכרעה. ככלל, עלינו לעשות כל מאמץ לאפשר לצדדים להביא את עניינם להכרעת בית הדין בהליך פשוט ככל האפשר, כדי שהמחלוקת האמתית תידון, תבורר ותוכרע לגופה. 22. החלטת המלון לפטר שבעה מעובדיו, ובהם המערערים, הולידה סכסוך קיבוצי. בסכסוך זה התייצבה ההסתדרות לימין העובדים ואף נקטה הליך של סכסוך קיבוצי בבית הדין האזורי. במסגרת הליך זה הוסכם להעביר את הסכסוך לועדה פריטטית בהרכב של יו"ר הסתדרות עובדי המלונות הגב' רחל אבנעים ומר דן ירדן, הממונה על יחסי העבודה בהתאחדות המלונות. על רקע טיבו של הסכסוך ועל רקע זהות חברי הועדה הפריטטית, לא יכול להיות ספק כי הועדה הפריטטית פעלה והחליטה במישור יחסי העבודה הקיבוציים. במישור זה הצדדים לוועדה הפריטטית הם הצדדים לסכסוך הקיבוצי (ההסתדרות והתאחדות בתי המלון או ההסתדרות והמלון עצמו) והמערערים אינם צד להתדיינות זו. עם זאת, אין ספק כי החלטת הועדה הפריטטית חלה על העובדים שעניינם נדון בפניה ומחייבת אותם, מכח עקרונות היסוד של יחסי עבודה קיבוציים ומכח סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. 23. החלטת הועדה הפריטטית אינה פסק בוררות מן הטעם הפשוט שועדה פריטטית אינה מסגרת של בוררות. ועדה פריטטית היא מנגנון מוסכם, בו לכל צד יש משקל זהה והחלטותיה מתקבלות פה אחד. ועדה פריטטית היא, בעיקרה, מנגנון חילופי לניהול משא ומתן והיא שונה, במהותה, מהליך של בוררות שהוא מנגנון להכרעה בין שני צדדים לסכסוך המתדיינים בפניו, בדומה להכרעה שיפוטית. מכאן שהשגה על החלטה של ועדה פריטטית אינה יכולה להיעשות במנגנון הקבוע להשגה על פסק בוררות, לאמור - בקשה לביטול או לאישור פסק בורר לפי חוק הבוררות. במאמר מוסגר נציין שגם אם היינו משקיפים על דיוני הועדה הפריטטית כעל הליך של בוררות, הרי ועדה זו פעלה במישור היחסים הקיבוציים. חברי הועדה ייצגו את הצדדים ליחסים הקיבוציים (ההסתדרות וארגון המעסיקים או המעסיק) והעובדים שעניינם נדון בועדה לא היו צד לדיוניה. במצב זה, אם החלטת הועדה היתה פסק בוררות - וכפי שציינו לא כך הם פני הדברים - לא היה למערערים מעמד לנקוט הליך של ביטול ה"פסק" לפי חוק הבוררות. 24. אך בכך לא תם העניין ואולי כאן הוא רק מתחיל. החלטת הועדה הפריטטית חלה על המערערים ומחייבת אותם. אלא שלמערערים טענה - חמורה וכבדת משקל - כי החלטת הועדה נגועה בתרמית או הטעיה או טעות. האם חסומה הדרך בפני המערערים לתקוף את החלטת הועדה בעילות אלה? התשובה שלילית. בפני המערערים פתוחה הדרך להגיש תביעה לביטול החלטת הועדה. החלטת הועדה היא הסכם בין שני צדדים ליחסים קיבוציים שתוצאותיו חלות על המערערים. טענה בדבר תרמית או הטעיה או טעות הינה מתחום דיני החוזים והיא מכוונת כלפי עצם תוקפו של ההסכם. כשם שצד להסכם יכול לתבוע את ביטולו של ההסכם בעילה של תרמית או הטעיה או טעות, כך יכול לעשות זאת מי שלא היה צד להסכם, אך תוצאותיו חלות עליו, בין מכח חוק הסכמים קיבוציים ובין מכח היותו צד ג' לחוזה שבין צד א' לצד ב' (השווה ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדדורה שביעית, בעמ' 787). 25. בפי המערערים טענה חמורה כי החלטת הועדה הפריטטית נגועה בתרמית, הטעיה או טעות. טעות שכזו אינה יכולה להשאר תלויה בחלל העולם בלא מסגרת מתאימה לבירורה. אין זה מן הראוי שטענה שכזו תדחה על הסף ולא תתברר לגופה, רק בשל כך שהמערערים לא מצאו את הדרך הנכונה להביאה להכרעה. עניין לנו ביחסי עבודה ובזכויות של עובדים. עניין לנו בטענה המועלית על ידי עובדים כלפי הליך קיבוצי שהתנהל בעניינם. לעניין שכזה שערי בית הדין לעבודה פתוחים, אף אם המערערים נקטו הליך שגוי או עקר. 26. בעיקרו של דבר, צדק בית הדין האזורי בפסיקתו בשאלות שעמדו בפניו: אכן, נפסק בהליך הראשון - פסיקה שאושרה בבית הדין הארצי - כי המערערים לא יכולים להגיש בקשה לביטול "פסק בורר", הוא החלטת הועדה הפריטטית. במצב דברים זה לא יכולים המערערים לשוב ולהגיש תביעה באותה עילה או מסגרת, אלא, כפי שהוסבר, הדרך בה בחרו המערערים אינה הנכונה, ועומדת להם הזכות - שטרם עשו בה שימוש - להגיש תביעה ישירה לביטול החלטת הועדה הפריטטית בעילה של תרמית, הטעיה או טעות או כל עילה אחרת המכוונת כלפי עצם תוקפו של הסכם. תביעה שכזו טרם נדונה וטרם התיישנה והמערערים יכולים להגישה, בין אם כתביעה חדשה ובין אם כבקשה לחידוש תביעתם המקורית שלא התבררה מעולם לגופה. 27. לפיכך אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו קובעים שאף שצדק בית הדין האזורי בפסיקתו בעניין שנדון בפניו, שמורה למערערים הזכות לנקוט הליך מתאים המכוון כלפי החלטת הועדה הפריטטית, כאמור בסעיף 25 לעיל. בנסיבות העניין אין אנו פוסקים הוצאות בערעור. בית מלוןפיטורים