בית הדין לעבודה בחן את השאלה האם חובה לגלות על פיטורים ממקום עבודה קודם ? האם היה על מורה להודיע למנהל בית ספר על כך שהוא פוטר ממוסד הוראה אחר בנימוקים פדגוגיים ? להלן פסק הדין: פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין למעשה עיקר פסק הדין מבוסס על אמינות. קביעות אלו של בית הדין האזורי מבקש המערער לסתור. יכולנו על כן לדחות את הערעור מנימוק זה על אתר. עם זאת מעלה המערער טענות באשר למועד פיטוריו, מועד הפוגע בו כמורה הוראה. הוא מעורר גם שאלה חשובה ממשפט יחסי העבודה. השאלה היא גדר חובת הגילוי ותום הלב ביחסי עבודה לעומת הזכות לפרטיות. עיקרן של העובדות הצריכות לעניין המערער הוא מורה במקצועו. הוא הגיש את מועמדותו כמורה לתנ"ך ועברית לבית הספר התעשייתי בתל-נוף שבבעלות רשת אורט ישראל. את המועמדות הוא הגיש למנהל בית הספר, מר אליהו דקל. לאחר מספר פגישות עם בעלי תפקידים מרכזיים בבית הספר כולל שיעורי מבחן קיבל המערער מכתב קבלה. במכתב זה צויין כי דרושה הסכמת רשת אורט לישראל. הובהר למערער כי הדרישה להסכמת הנתבעת (כאמור במכתב הקבלה) פורמלית, ואף נקבעה לו מערכת שעות. המערער טוען כי ביום 16.6.97 הוא למעשה התקבל לעבודה כמורה לתנ"ך ועברית ועל כן הוא נמנע מלחפש ולהיענות להצעות עבודה אחרות שהוצעו לו. ב-20.7.97, למעלה מחודש מאז נתקבל לעבודה, נשלחה לו הזמנה לישיבת מורים, שנדחתה אחר כך. המערער הסיק כי אין בעיה בעניין קבלתו לעבודה, לפי טענתו. ביום 24.8.97 קיבל המערער מכתב ממנהלו החדש של בית הספר מר קידר המודיע לו כי המשיבה לא תעסיק אותו בשנת הלימודים הקרובה. לטענתו במועד זה הוא כבר לא יכול למצוא מקום עבודה חלופי. בית הדין האזורי, השופטת שרה מאירי בתיק עב 300012/98, לא האמינה לגרסתו של המערער לפיה הוא סבר כי קבלתו לעבודה היא סופית. היא מצאה סתירות רבות בגרסאותיו ומעבר לכך הוכח בפניה כי המערער חיפש כל אותה עת מקום עבודה אחר. היא שוכנעה שלא מדובר בחיפוש משרה נוספת אלא בניסיון למצוא מקום עבודה אחר. לענייננו שאלה זו היא משנית. חשובה בעינינו העובדה שהמערער פוטר קודם לכן מבית ספר אחר. בית הספר שער הנגב השייך לאותה רשת, לרשת אורט ישראל. פיטוריו מאותו בית ספר היו מטעמים פדגוגיים. לאחר מכן עבד המערער שוב ברשת אורט. את כל זאת לא גילה למשיבה בראיונות שהיא קיימה עמו. חובת גילוי מוגברת ביחסי עבודה והאיזון בין זכויות אדם בפנינו טען המערער שהוא הגיש טופס שאלון אישי למשיבה. בטופס זה ציין המערער שהוא עבד קודם לכן באורט שער הנגב. לטענתו היה על המשיבה לברר מה עלה בגורל עבודתו הקודמת בשער הנגב. אין בידינו לקבל טענה זו של המערער. א. מקורה של חובת הגילוי ומהותה ביחסי עבודה משא ומתן לקראת יצירת יחסי עבודה הוא משא ומתן לקראת כריתת חוזה. בכך הוא דומה לכל משא ומתן לקראת כריתת חוזה וחלים עליו עקרונות דיני החוזים. חלות עליו הוראות דיני החוזים באשר לחובת הגילוי. חובת הגילוי במשא ומתן קבועה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), ה'תשל"ג-1973. סעיף זה מגדיר הטעייה: 15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה 'הטעיה' - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. השאלה היא מהי חובת הגילוי "אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". ברי שאלו תלויים במטריה בה אנו עוסקים. סעיף 15 נשלט על ידי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע חובת משא ומתן בתום לב. חובת תום לב זו במשא ומתן לקראת כריתת חוזה מסחרי דורשת שכל צד למשא ומתן ידאג לאינטרסים של עצמו אך לא יפגע באלו של הצד השני למשא ומתן. לא עוד "יזהר הקונה", caveat emptor, כבתקופת חופש החוזים המוחלט, תקופת ה-laissez faur. המשפט מתערב בחופש החוזים בשמה של ההגינות, בשמו של הצדק. בשיטות האנגלוסקסיות עושה זאת שיטת המשפט על ידי קריאה של תניות מכללא לתוך החוזה מבלי שהצדדים התכוונו לכך, מתוך ראייה אובייקטיבית על ההגינות בחוזה. בשיטות הקונטיננטליות, אותן אימצנו בחוק החוזים, שולט עקרון תום הלב, אף הוא קנה מידה אובייקטיבי לבחינת הגינות הצדדים למשא ומתן. חוק החוזים החליף את התניות מכללא בעקרון תום הלב. שניהם כלים להתערבות שיטת המשפט בשם ההגינות והצדק. חובת תום הלב קובעת כי צד למשא ומתן ולחוזה חייב, בצד דאגה לאינטרסים של עצמו, גם שלא לפגוע באינטרסים של הצד השני. כך בחוזה מסחרי רגיל. דרישת תום לב מוגברת מזו היתה פוגעת בחיי המסחר. כאשר מדובר במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה, לקראת יצירת יחסי עבודה, דרוש תום לב מוגבר. עמדנו על כך פעמים הרבה. מדובר ביצירת יחסים מתמשכים וקרובים, דינמיים וגמישים. יחסים שאינם מסתיימים עם הקיבול, כריתת החוזה וביצוע העיסקה, כביחסים מסחריים. כשבחוזה עבודה עסקינן היחסים אך מתחילים עם הקיבול וכריתת החוזה. הצדדים עומדים להתקשר ביניהם, לא בחוזה למכירת טובין, אלא ביחסים מתמשכים, יחסי קרבה ושיתוף. לכן כל צד שואף לדעת כל דבר רלוונטי על הצד השני, וכדין כך. חובת תום הלב המוגברת דורשת גילוי מלא. כך לדוגמא כאשר אדם מבקש לשכור מטפל או מטפלת עבור ילדיו, חלה עליו חובה לגלות גילוי מלא של כל התכונות המיוחדות של ילדיו, כגון, את העובדה שאחד מילדיו קשה חינוך. חובה דומה חלה על המבקש להתקבל לעבודה בטיפול בילדים. עליו לגלות את כל פרטי ניסיונו בטיפול בילדים, עובדות באשר לכישלון קודם בטיפול בילדים וכיוצא בהם. חובה זו נובעת מחובת תום הלב המוגברת. גילוי מוגבר זה חיוני הוא לצורך קיומם התקין של יחסי הקרבה המיוחדים. ב. הפגיעה בפרטיות חובת הגילוי ביחסי עבודה היא מוגברת. אין היא מוחלטת. חובת הגילוי המוגברת המוטלת על העובד הפוטנציאלי, על המועמד לעבודה, פוגעת בפרטיותו. חובת הגילוי המוגברת המוטלת על המעביד הפוטנציאלי פוגעת בפרטיותו של מעביד זה. עומדים זה מול זה שני אינטרסים נוגדים. ביניהם עלינו לאזן. האיזון הנכון ייתן משקל כבד לחובת הגילוי בהתחשב בכך שמדובר ביצירת יחסי עבודה, תוך הגנה על הפרטיות. על כן תחול החובה לגלות כל פרט הרלבנטי למהות העבודה תוך שנעמיד גבולות לגילוי יתר ולפגיעת יתר בפרטיות. איזון זה צריך לקחת בחשבון את האינטרס של העובד והמעביד הפוטנציאליים. אינטרס זה אומר שהם לא יצטרכו לגלות פרטים בלתי רלוונטיים לעבודה המוצעת. האינטרס של הצדדים הוא ליצור מקום עבודה אופטימלי ולעבוד בתנאים אופטימליים הן מבחינת היעילות והן מבחינת האווירה ויחסי העבודה. על קנה המידה לבחינת האיזון בין דרישת הגילוי לזכות לפרטיות להיות קנה מידה אובייקטיבי. זהו קנה המידה של דרישת תום הלב. ג. האם היה על המערער לגלות את עובדת ונסיבות פיטוריו הקודמים לאור האמור נבחן את השאלה אם היה על המערער להודיע לנציגי המשיבה על כך שהוא פוטר ממוסד הוראה אחר בנימוקים פדגוגיים. האם נכונה טענתו שהוא רשם את העובדה שהוא לימד קודם בשער הנגב ובכך יצא ידי חובת הגילוי. לטענתו היה על המשיבה לברר את הנסיבות. בעדותו של המערער בבית הדין האזורי (עמוד 15 שורה 20 לפרוטוקול) הוא העיד: לשאלה לפיה האם הצגתי למנהל שפוטרתי מבית ספר אורט שנתיים קודם - זה כתוב במסמך. כשאני נשאל שוב - הוא לא שאל אותי ואני לא עניתי לו. אם היה שואל אותי הייתי עונה לו. כשאני נשאל שוב - לא אמרתי. אין בידינו לקבל את הטענה שהיה על המשיבה לבדוק את נסיבות סיום עבודתו בשער הנגב. בכך שהמערער ציין בטופס את העובדה שהוא לימד קודם לכן הוא לא קיים את חובת הגילוי הדרושה בנסיבות. העובדה שהמערער פוטר מנימוקים פדגוגיים היא עובדה כל כך רלוונטית ליחסי מורה-מוסד חינוכי, שחובת הגילוי גוברת על הזכות לפרטיות. גם טענת המערער שהוא לא הסתדר עם מנהל אותו בית ספר ושלמעשה זו היתה סיבת פיטוריו, אינה מצדיקה אי גילוי. נהפוך הוא. את גירסתו זו היה עליו לגלות כי אז ניתן היה לברר את העובדות לאשורן. כך ציין בתצהירו מר אלי דקל שכיהן בתקופה הרלוונטית כמנהל המשיבה: במהלך הקיץ שלפני שנת הלימודים ... עזבתי את ניהול בית הספר, נודע לי בדיעבד כי מר סופר הועסק בעבר ברשת אורט שער הנגב ופוטר במסיבות פדגוגיות בשל אי התאמתו להוראה. מר סופר הסתיר ממני מידע חיוני זה. מר סופר הציג בפני מצג של מורה בעל ניסיון עשיר וחיובי בהוראה. אילו הייתי יודע כי פוטר על רקע פדגוגי בשל אי התאמה מבית ספר ברשת לא הייתי מסכים להעסיקו. חובת תום הלב המוגברת ובכללה חובת הגילוי המוגברת חלים לא רק על מעביד. הם חלים גם על עובד. המינימום הנדרש הוא גילוי ניסיון קודם במקצוע ואי הצלחה בו. בעיקר נכון הדבר כשמדובר במקצוע כמו הוראה. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך -.5,000 ₪ תוך 45 יום. שאלות משפטיותפיטורים