פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערערת החלה לעבוד במשיבות כמהנדסת פיתוח החל מיום 1.8.1999 ועד ליום 4.10.2001, מועד בו פוטרה מעבודתה. תנאי עבודתה של המערערת הוסדרו בחוזה עבודה מיום 20.6.1999 (להלן - חוזה העבודה), במסגרתו הוסכם, בין השאר, כי "בגין כל רבעון אותו יעבוד העובד, החל מתום תקופת הניסיון, תשקול החברה תשלום מענק לעובד בגובה של עד 75% ממשכורתו. עצם תשלום המענק כמו גם גובהו, יקבעו לפי שיקול דעתה המוחלט של החברה - בהתחשב, בין היתר, בביצועיו של העובד, אופן תפקודו ובתוצאותיה העיסקיות של החברה". 2. ביום 17.5.2000, בעקבות הזדמנות עסקית שנקרתה למשיבות, הוסכם בין הצדדים, כי המערערת תשמש בתפקיד מנהל ישום טכנולוגיות. סיכום הדברים כמו גם התנאים הנילווים לתפקיד שהוצע למערערת מצאו ביטוים במזכר מיום 17.5.2000. 3. אין חולק, כי ביום 22.8.2001 פרץ ויכוח בין המערערת למנכ"ל המשיבה 1, בעקבותיו פוטרה המערערת. ביום 4.12.2001 שולמו למערערת פיצויי הפיטורים להם הייתה זכאית. 4. בחודש פברואר 2002 הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי בנצרת (עב 1817/02 ; השופטת עידית איצקוביץ ונציג הציבור סעדה), בה טען בתמצית את הטענות הבאות: א. למרות שהוסכם בין הצדדים כי למערערת ישתלם מדי רבעון בונוס בסך 75% ממשכורתה, לא קיבלה המערערת את הבונוס במלואו בכמה הזדמנויות. כמו כן המשיבות לא כללו את הבונוס בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים למערערת, על אף היותו רכיב קבוע. ב. למערערת הובטח כי עם היכנסה לתפקיד מנהלת ישום טכנולוגיות ביום 17.5.2000 יועלה שכרה, אולם, הלכה למעשה, החלו המשיבות לשלם את השכר שהובטח לה רק החל מיום 1.7.2000. ג. המשיבות הפרו את סיכום הדברים ולא העסיקו את המערערת בתפקיד ניהולי. לטענת המערערת כתוצאה מהפרת סיכום הדברים נגרם לה נזק ממוני בסך 132,000 ש"ח וכן נזק לא ממוני בסך 50,000 ש"ח. ד. המערערת זכאית לפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים, שכן פיצויי הפיטורים שולמו לה באיחור. 4. בפסק דין מפורט ומנומק סקר בית הדין את השתלשלות העניינים בתקופת עבודת של המערערת ובהסתמך על הראיות שהונחו בפניו הגיע למסקנה כי תשלום רכיב הבונוס היה נתון לשיקול דעתן של המשיבות ועל כן אין לחייבן בתשלומו מדי רבעון למערערת. כפועל יוצא מקביעה זו דחה בית הדין האזורי את התביעה להכללת אותו רכיב בחישוב פיצויי הפיטורים. הוסיף וקבע בית הדין האזורי כי הוכח בפניו כי המערערת הועסקה בתפקיד ניהולי וכי הוסכם בין הצדדים כי העלאת השכר תתבצע החל מחודש יולי 2000. לאור האמור, דחה בית הדין את תביעת המערערת, תוך שהוא משית עליה הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. 5. בערעורה לפנינו חזרה בה המערערת מטענות שהשמיעה בדבר החובה לשלם לה את שכר העבודה המוגדל החל מיום 17.5.2000 ועל טענתה בדבר זכאותה לפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ושבה, בעיקרו של דבר, על טענות שהושמעו בבית הדין האזורי. המשיבות תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והדגישו כי במקרה הנוכחי אין מקום לחרוג מן הכלל, לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שקבע בית הדין האזורי. הוסיפו וטענו המשיבות כי הממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית הדין האזורי מעוגנים היטב בחומר הראיות שנפרש בפניו. 6. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שהובא לפנינו אין אנו מוצאים טעם המצדיק התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי. פסק דינו של בית הדין האזורי התייחס בפירוט רב אחת לאחת לטענותיה של המערערת, קבע ממצאים עובדתיים ועל בסיסם בנה את מסקנותיו המשפטיות. בהקשר זה יש לציין, כי חלק לא מבוטל מטענות המערערת מתייחס לקביעות העובדתיות, בהן ממעטת ערכאת הערעור. יפים לעניינו דבריו של השופט דב לוין, לפיהם : "אם נגיע לכלל מסקנה, כי הממצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית; ואם נשתכנע שהדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה, כי אז אין לנו כדרגת ערעור להתערב באלה. לפיכך, בבואנו להחליט בערעור זה, נראה לי כי אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו, העונה, לפי הבנתנו, על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק הדין של הדרגה הראשונה. עלינו, כאמור, רק להיווכח, כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן והדין" (ע"א 323/89 קוהרי ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142, 168). כאמור, סוברים אנו כי הממצאים העובדתיים מעוגנים היטב בחומר הראיות, ניתוח המשמעויות סביר והגיוני, והדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה. משאלו הם פני הדברים, דין הערעור להידחות. עוד נציין למעלה מן הדרוש לעניין הבונוס, כי גם אם קיבלה המערערת בונוס מספר פעמים בשיעור קבוע, אין בכך להעיד שהבונוס קבוע, אלא על כך שבאותם פעמים על פי הקריטריונים למתן בונוס מצאו המשיבות את המערערת ראויה להענקתו. מאידך, במקרים אחרים בהם ניתן הבונוס בשיעור אחר או לא ניתן בכלל, נבע הדבר מאותם שיקולים למתן הבונוס בהתאם לשיקול דעת המשיבות על פי הקריטריונים שקבעו לעניין זה. 7. סוף דבר - הערעור נדחה. לאור שיעור הוצאות המשפט בו חוייבה המערערת בבית הדין האזורי, ישא כל צד בהוצאותיו בערעור זה. חוזה עבודהחוזהמענק