עיקול פיצויי פיטורים | האם מותר לעקל פיצויי פיטורים ? | עו"ד רונן פרידמן

##(1) האם מותר לעקל פיצויי פיטורים ?## סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מעניק חסינות מפני עיקול שמבקשים להטיל נושיו של המעביד על כספי הפיצויים של העובד, והיא אינה חלה על עיקולים שמבקשים נושיו של העובד להטיל על כספי פיצויי פיטורים. הוראתו נועדה להגן על כספי הפיצויים מפני עיקולים שהוטלו מצד נושיו של המעביד ולמנוע מצב שהכספים המופקדים על ידי המעביד, ואשר נועדו לתשלום פיצויי פיטורים לעובדים יעוקלו על ידי נושיו של המעביד בשל חובות של המעביד, ולא מפני עיקולים שהוטלו מצד נושי העובד. (ראו: ד' בר אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות (מהדורה חמישית, 2004) בע' 477 וע"ע 309/03 סימון לוי נ' קרן מרכזית לפיצויי פיטורין בע"מ ואח', פסקה 5 (24.11.04)). ##(2) עיקול ע"י נושי העובד:## בבר"ע (ת"א) 2662/04 גל קור בע"מ נ' קרן מקפת-מרכז פנסיה (23.12.08) נדונה שאלת הטלת עיקולים על כספי העובד ושם נקבע כי נושי העובד יוכלו להטיל עיקול על כספים רק לאחר שזכותו של העובד בכספים התגבשה והוא זכאי לקבלם. פסק הדין קבע גם כי פרשנות תכליתית של חוק פיצויי הפיטורים מביאה לכלל מסקנה כי ראוי שתינתן הגנה מוחלטת מפני עיקול הכספים ע"י נושי המעביד, באופן שיפגע בזכות העובד לקבל את פיצויי הפיטורים וקצבת הפנסיה המגיעה לו. ברם, באשר לעיקול כספים ע"י נושי העובד עצמו, יש ליתן הגנה יחסית, כך שאם זכויות העובד בכספים אלו טרם התגבשו (מועד בו העובד זכאי למשוך כספים מקופת הגמל) יש להגן על העובד ולדאוג שכספים אלו ישרתו את העובד בהגיעו לגיל פנסיה, וכספים אלה יהיו מוגנים מפני עיקול על ידי נושי העובד. לעומת זאת, נקבע שם, כי אם הגיע המועד בו זכאי העובד למשוך כספים אלה, הכספים מוגדרים כספיו של העובד וניתן להטיל עליהם עיקול. ##(3) עיקול ע"י נושי המעביד:## האם ניתן להטיל עיקול כספים שהמעביד הפקיד לתשלום פיצויי פיטורים ? בבר"ע (ב"ש) 736/04 יעקב לוסקי נ' מרדכי דקר (5.6.05) נקבע אמנם, כי תכלית חוק פיצויי פיטורים היא להגן על כספי פיצויי פיטורין, וכספים אחרים המגיעים לעובד. עוד נקבע בפסק הדין כי לו רצה המחוקק להגביל את איסור הטלת העיקול היה עליו להסדיר הגבלה זו מפורשות בחוק. עם זאת, בעניין לוסקי דובר על עיקול של נושי המעביד. במקרים שאירעו בעבר התברר כי במפעלים אשר פשטו את הרגל הצליחו כונסי הנכסים, בגלל פרצה בחוק, לשים את ידם על כספים שהמעבידים הפקידו למטרת תשלום פיצויי פיטורים ולכאורה הם שייכים לעובדים" (הצעת חוק פיצויי פיטורין (תיקון מס' 3) התשל"ג – 1973, ה"ח 1043). בגדר תיקון מס' 3 הוחלף סעיף 26 בכללותו ובמקום הנוסח המקורי נחקק הסעיף בנוסחו דהיום , למעט התוספת שהוספה לו בתיקון מס' 18. אלא שהשוואת נוסח סעיף 26 לפני שנחקק תיקון מס' 3 לזה שנחקק באותו תיקון תלמד שההגנה מפני שעבוד ועיקול הייתה קיימת גם קודם לכן וההבדל בנוסחים מתבטא בהיקף התפרשותה על הנכס המוגן. במילים אחרות, בעוד שבנוסח המקורי של סעיף 26 השתרעה ההגנה מפני שעבוד ועיקול רק על "פיצויי פיטורים שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי צו הפקדה" הורחבה ההגנה בנוסח שלאחר תיקון מס' 3 גם ל"סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 , או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21 או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים". כיוון שמלכתחילה, ועוד קודם לתקון מס' 3, הייתה בחוק פיצויי פיטורים הוראה השוללת אפשרות לעקל פיצויי פיטורים שהופקדו לפי סעיף 20 או 21 של אותו חוק ובד בבד גם הוראה הקובעת שסכומים אלה אינם חלק מנכסי המעביד אזי ניתן לסבור, כי תיקון מס' 3 כשלעצמו אינו מצדיק את הפרשנות שלפיה ההגנה על סכומי פיצויים מופקדים היא רק בפני נושים של המעביד ודעתי היא שהבשורה שהוא הביא עמו הייתה שהוא הרחיב את ההגנה, מפני עיקול בכלל ומפני נושי המעביד בפרט, גם על סכומים שהופקדו שלא לפי סעיפים 20 ו-21 לחוק פיצויי פיטורים ואשר קודם לכן לא היו מוגנים. ##(4) עיקול קופת גמל לקצבה (כספים שהמעביד הפקיד לתשלום פיצויי פיטורים):## כיום, עם שינוי הנסיבות והעיתים, יש מקום להרהר אחר נכונות ההשקפה הרואה בסעיף 26 הגנה רק מפני עיקול על ידי נושים של המעביד ועל אחת כמה וכמה שיש לעשות כן נוכח ההוראה שנכללה בסעיף 26 מכוחו של תיקון 18 לחוק פיצויי פיטורין. תיקון זה הרחיב את ההגנה על כספי פיצויים המופקדים בקופת גמל והחילם גם, ובמפורש, על כספים שהופקדו בקופת גמל לקצבה ולא רק על כספים שהופקדו בקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורין. הדבר הוסבר בהצעת החוק כך: "לאחרונה החלו נושים להטיל עיקול על כספים ששולמו לקרנות פנסיה בנימוק שהגנת סעיף 26 לחוק אינה חלה על כספים ששולמו לקופת גמל לקצבה. מוצע להחיל במפורש את ההגנה מפני עיקול או שעבוד גם על כספים ששולמו לקופת גמל לקצבה, וזאת כדי להבטיח שמירת הביטחון הסוציאלי של העובד ובני משפחתו" (הצעת חוק פיצויי פיטורין (תיקון מס' 18) (שריון סכומים ששולמו לקופת גמל לקצבה), התשנ"ח – 1998, ה"ח 659). ##(5) הגנה מפני עיקול של נושי העובד על כספים המופקדים לטובתו:## מדברי הסבר אלה ניתן להסיק שתי מסקנות. האחת, שגם קודם לתיקון 18 חלה מכוחו של סעיף 26(א) הגנה מפני עיקול של נושי העובד על כספים המופקדים לטובתו לשם הבטחת בטחונו הסוציאלי והאחרת, שתכלית חקיקת תיקון 18 לא הייתה אלא להבהיר שכספים מופקדים כאמור, תהיה אשר תהיה מהות ההפקדה, היינו קופת גמל לפיצויים, או קופת גמל לקצבה, לא ניתן יהיה לעקל סכומים אלה בין בשל חוב של העובד ובין בשל חוב של המעביד. ##(6) הגנה על כספי פיצויי פיטורים המגיעים לעובד:## תכלית החוק היא להגן על כספי פיצויי הפיטורין, וכספים אחרים כמפורט בסעיף, המגיעים לעובד. העובד מוגן מפני עיקול על פיצויי פיטורין מכל גורם שהוא. אין הבחנה בין נושה לנושה. ההיבט הסוציאלי בעל משקל רב. העובד אמור לקבל מענק של ממש והחוק אינו מסכים שסכום זה לא יועבר אליו. מענק זה אינו עוד תשלום משכורת. הוא אמור לסכם את תקופת היחסים בין המעביד והעובד. פיצויי הפיטורין משוחררים בנקודת זמן מסוימת, אך הכסף משקף קו ארוך של עמל ויגיע כפיים (בר"ע ברע (ב"ש) 736/04 יעקב לוסקי נ' מרדכי דקר). עוד נפסק כי יש לפרש את המילים "לא ניתנים... לעיקול" כפי שהן, ועל כן אין מקום להטיל עיקול על כספי פיצויי פיטורים המופקדים בידי מבטחים, יהא אינטרס המעקל אשר יהא. פרשנות זו משתלבת עם פרשנות תכליתית, שמטרתה לוודא שכספי פיטורים מגיעים לחשבון העובד. לעניות דעתי, יש לתת משקל רב לטענה שלפיה לו רצה המחוקק להגביל את איסור הטלת העיקול על ידי נושי המעביד בלבד, היה עליו להיכבד ולהוסיף את המילים הבודדות הדרושות בכדי להבהיר כוונה זו. ##(7) עיקול קופת גמל לתגמולים:## חוק פיצויי פיטורים קובע איסור מוחלט על עיקול כספי קופת גמל לקצבה, כמו גם איסור על עיקול כספי פיצויי פיטורים. קיומו של איסור עיקול על כספי קופת גמל לקצבה, אינו מוביל לאיסור דומה בנוגע לקופת גמל לתגמולים. כל סוג של קופת גמל זכה להתייחסות משלו בחקיקה. אמנם חוק פיצויי פיטורים לא מגדיר מהי "קופת גמל לקצבה", אך ניתן להניח שהכוונה להגדרתה בחוק הפיקוח על קופות גמל, כפי שעולה מהגדרת "קופת גמל" בסעיף 21 לחוק פיצויי פיטורים. מכאן ניתן להסיק שהחוק אינו מגן מפני עיקול על כספי חיסכון בקופות גמל הוניות, כגון קופת גמל לתגמולים. ##(8) עיקול פיצויי פיטורים - סיכום:## האיסור על הטלת עיקול על פיצויי פיטורים אינו חל כאשר מדובר בפיצויים העומדים לזכותו של העובד וכאשר העיקול המבוקש הוא בשל חוב של העובד עצמו. פרשנות תכליתית של חוק פיצויי פיטורין מביאה לכלל מסקנה כי ראוי שתינתן הגנה מוחלטת מפני עיקול כספים על ידי נושי המעביד, כדי שלא תיפגע זכותו של עובד לקבל את פיצויי הפיטורין וקצבת הפנסיה המגיעה לו. אולם שונים פני הדברים באשר לעיקול כספים על ידי נושיו של העובד במקרה כזה יש לתת לכספים הגנה יחסית. כיצד? כאשר עדיין לא גובשו זכויות החייב בכספים אלה, כלומר לפני שהגיע המועד שבו זכאי החייב למשוך כספים מקופת הגמל, יש להגן על העובד ולדאוג כי כספים אלה ישרתו אותו בהגיעו לגיל פנסיה, ויהיו מוגנים מפני עיקול על ידי נושיו. אולם כשזכותו של החייב כבר גובשה וגמלה, לא מדובר עוד בכספי פנסיה הראויים להגנה. החייב יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו, ומכאן שכספים אלה הם כספי החייב וניתן להטיל עליהם עיקול. ( ד' בר-אופיר, בספרו "הוצאה לפועל - הליכים והלכות", מהדורה שביעית (עדכון מס' 2), חלק שני עמ' 902 (2011)). ##(9) האם ניתן לעקל כספי פיצויי פיטורים וכספי גמל לפנסיה ?## להלן פסק דין בנושא עיקול על כספי פיצויי פיטורים וכספי גמל לפנסיה המופקדים במבטחים: 1. המשיבים הינם הזוכים בתיק ההוצאה לפועל בו המבקש הוא החייב. הוטל עיקול על כספי פיצויי פיטורים וכספי גמל לפנסיה המופקדים במבטחים. החייב הגיש בקשה לראש ההוצאה לפועל להורות על ביטול העיקול. ראש ההוצאה לפועל דחה בקשה זו, ומכאן עתירת המבקש להרשות לו לערער. ראש ההוצאה לפועל נימק את מסקנתו בציינו שאין לו אלא להפנות את החייב לנימוקיהם והסבריהם של המשיבים. מבלי להתעלם מהעומס המוטל על ראש לשכת הוצאה לפועל, נראה שהיה נכון - ודאי במקרה זה, אשר מעלה סוגיות משפטיות מורכבות שהפסיקה אינה אחידה בפתרונן - להסביר ולנמק את מסקנתו. זאת במיוחד כאשר המבקש, שאינו מיוצג, הפנה בבקשתו לשלושה פסקי דין, שניים מהם של בית המשפט המחוזי, אשר תומכים בעתירתו ומציגים עמדה משפטית שונה מזו שהגיע אליה ראש ההוצאה לפועל. כך או כך, ובשל כך, סבורני שיש מקום לדון בבקשה לגופה, על היבטיה העקרוניים. הסוגייה משפטית ויש להתייחס לשני סוגי הרכוש שעוקל - פיצויי פיטורים וקופת גמל לקצבה, בנפרד. יוער שהמחלוקת בין הצדדים הינה משפטית ולא עובדתית. לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 2. בשל חשיבותו של סעיף 26 לחוק פיצוי פיטורים התשכ"ג - 1963, יובא הסעיף בלשונו: "(א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה - (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה; (2) אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו...". מוסכם שהסייג בסעיף 26(א)(1) אינו רלוונטי למקרה זה. כמובן המילים החשובות לצורך ערעור זה הינן "אינם ניתנים... לעיקול". 3. חרף המילים האמורות, שלכאורה תומכות בבקשת המבקש להורות על ביטול העיקול, הגיע ראש ההוצאה לפועל למסקנה אחרת. ניתן לבסס את מסקנתו על הכרעת כב' השופט ג'ובראן, בפסק דינו בבית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 1378/97 עסאם נ' בנק הפועלים, תק-מח, 98(2), 548). באותו מקרה בית המשפט צעד בדרך של פרשנות תכליתית. הצדדים הופנו להצעת חוק פיצויי פיטורים, לפיה הוספת סעיף 26 לחוק הפיצויי פיטורים מטרתו למנוע "מצב בלתי נסבל שבו פועל אשר עבד עשרות שנים במפעל והניח שהפרשות המעביד לקופות מיועדות לו, נמצא סובל כפליים: המפעל שבו עבד פשט את הרגל, וכספים שלכאורה שייכים לו - הוחזרו בפועל למעביד..." (הצעת חוק 1043 תשל"ג, עמ' 165). מסביר בית המשפט המחוזי בחיפה שמטרת הסעיף הינה להגן על כספים שעוקלו על ידי נושים של המעביד, אך לא על ידי נושים של העובד. לשון אחרת: צודק ונכון הוא שעובד לא יפסיד פיצויי פיטורים כיון שהמפעל בו עבד נקלע לקשיים, ונושה מטעם מעבידו שולח את ידו בכסף שיועד לו היה ויפוטר. ואולם, אם מדובר בחוב של העובד עצמו אין סיבה או הצדקה להגן על העובד. המלומד בר-אופיר מקבל פרשנות זו, תוך התייחסות להגבלה על עיקול בקופת גמל, מופנה הקורא לפסק דינו האמור של כב' השופט ג'ובראן לרבות האמרה: "המחוקק לא בא להגן על כספי העובד כנגד הנושים שלו" (הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 477). בתיק דנא הזוכים הינם נושי החייב, ולא נושי מעבידו. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת שידלובסקי-אור, בר"ע 3024/01, תק-מח, 2002(2), 3210) ובית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט גרשום, ב"ש 1090/96, דינים מחוזי כרך כו(5), 26) הגיעו למסקנה הפוכה. כב' השופטת שידלובסקי-אור ציינה שאין להתעלם מהנסיבות בפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן. שם היה מדובר בכספים שהוצאו מקופת הגמל ונמצאו בידי המעביד. ושוב, לא זה המצב כאן. באשר לדברי הצעת החוק, ציינה כב' השופטת שכל צד במחלוקת יכול למצוא הוכחה לעמדתו, עוד הדגישה כי "לשון החוק ברורה ופשוטה והיא אינה מבחינה בין נושה לנושה (ראו א. ברק, פרשנות במשפט (נבו כרך שני, 1993) עמ' 196)". המחלוקת, איפוא, קוטבית ועקרונית, ואין לשופט אלא לפסוק לפי מיטב הבנתו. 4. מלאכת הפרשנות התכליתית לעולם עדינה. הצעת החוק הינה כלי לבדיקת הפן הסובייקטיבי של העניין. הקושי הוא שהתמונה היום מעורפלת. חלפו כשלושים שנה ממועד הוספת סעיף 26. כאמור, לשונו ברורה. בדברי הכנסת, לפני כעשר שנים, נימק חבר הכנסת יוסי כ"ץ את ההצעה לתקן את סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים באופן הבא: "כספים שמופקדים בקרנות הפנסיה או בקופות הגמל, אלה כספים שנועדו להבטיח גם את בני המשפחה, אם חס וחלילה העובד נקרא לבית-עולמו... לכן אין מקום לאפשר לנושים רגילים, אנשים שהוא חייב להם כספים מכל סיבה שהיא, שיטילו עיקול דווקא על כספי הפנסיה. הם יותר חשובים מכספי הפיצויים" (ראה: דברי הכנסת, חוברת לו, עמ' 7600). חבר הכנסת כ"ץ הבהיר שכספים של עובדים, המופקדים בקופת גמל לפיצויי פיטורים, מוגנים על פי החוק מפני כל עיקול או שיעבוד, בניגוד לכספים של עובדים המופקדים בקרנות פנסיה. הצעתו היתה להשוות ביניהם. לענייננו חשוב ההסבר לגבי מטרת העיקול. בשונה מדברי הצעת החוק, מושם דגש בהגנת העובד מפני הטלת עיקול, בלי יחס לשאלה אם מדובר בנושה של העובד או המעביד. מודע אני לכך שבהיררכיה של חומר "טרום-חקיקתי" משקלם של דברי הסבר להצעת החוק עולה על משקל דברי הכנסת. קל וחומר כאשר מדובר בחומר "פוסט-חקיקתי", שבא להסביר את מטרת החוק על מנת להרחיבה. אך שני סוגי החומר כאחד - דברי הכנסת והצעת החוק - אינם מהווים תחליף למילות החוק וניתן ללמוד מהם שהתמונה אינה ברורה, או לפחות ניתן לטעון שעסקינן בכוונה סובייקטיבית, דו-תכליתית, של המחוקק. רצון להגן על כספי פיטורים מנושי המעביד אינו שולל, או סותר, רצון להגן על כספים אלה גם מנושי העובד. ברם, בהיררכיה של בדיקה סובייקטיבית ובדיקה אובייקטיבית של תכלית החוק, ידה של האחרונה על העליונה. והייתי מוסיף במיוחד כאשר עסקינן במילות חוק שהינן ברורות על פי לשונן: "אינם ניתנים... לעיקול" (בהיבט הרחב, ראה דברי הנשיא ברק בספרו פרשנות במשפט, כרך ראשון, עמ' 371 - "השיטה התכליתית כשיטה פרשנית סובייקטיבית-אובייקטיבית ראויה"). 5. באשר לפרשנות האובייקטיבית והשאיפה להבין את תכלית תיקון החוק על פי מילותיו, אפשר היה לטעון את הטענה הבאה: האיסור על הטלת עיקול מופיע בסביבת המילים הבאה: "אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשעבוד או לעיקול". המילים "החזרה" ו"העברה" מופנות למעביד, ומכאן הטיעון שהאיסור לעקל מצומצם לנושי המעביד, ולא חל על נושי העובד. הקושי בטיעון זה הינו, לדעתי, שמילות החוק קובעות: "אינם ניתנים... לעיקול" - כך, ללא סייג. היבט אחר של הקושי הינו שסעיף 26(א)(2) פותח במילים "אינם חלק מנכסי המעביד". ההקשר שונה, אך צא ולמד שהמחוקק ידע להפנות לעניינו של המעביד כאשר מצא לנכון לעשות זאת. התקפה נוספת של הפרשנות המוצעת, לפיה האיסור על הטלת עיקול הינו כולל, יכולה להגיע מהכיוון הבא. ניתן לומר שתכלית החוק הינה למנוע מצב שהעובד שעמל קשה וזכאי לפיצויי פיטורים יפסיד רק בשל חובו של המעביד. לכך אשיב שתכלית כזו מפנה את עיניה למעביד, אבל אפשר להציע תכלית אחרת שעיניה מופנות לעובד. תכלית חוק זו הינה להגן על כספי פיצויי הפיטורים, וכספים אחרים כמפורט בסעיף, המגיעים לעובד. העובד מוגן מפני עיקול על פיצויי פיטורים מכל גורם שהוא. אין הבחנה בין נושה לנושה. ההיבט הסוציאלי בעל משקל רב. העובד אמור לקבל מענק של ממש והחוק אינו מסכים שסכום זה לא יועבר אליו. מענק זה אינו עוד תשלום משכורת. הוא אמור לסכם את תקופת היחסים בין המעביד והעובד. פיצויי פיטורים משוחררים בנקודת זמן מסוימת, אך הכסף משקף קו ארוך של עמל ויגיע כפיים. 6. מעניין יהא לפנות למשפט העברי בהקשר זה. עבד עברי על פי ההלכה הינו סוג של עובד - ולא עבד במובן בו משמש המונח בימינו. העבד העברי מוצא את עצמו במעמד זה מפני שהוא "מוכר עצמו לרצונו" או במקרה של "גנב ואין לו לשלם את הקרן - בית דין מוכרין אותו" (ראה: הרמב"ם, יד החזקה, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א, סעיף א, וכן: ספר שמות, פרק כא, ופירוש רש"י שם, פס' ב). תקופת העבדות מוגבלת, והדין הוא שבסיום תקופת עבודתו "ענק עבד עברי לעצמו ואין בעל חוב גובה הימנו" (רמב"ם, שם, פרק ג, סעיף טו). "ענק" הינו מענק שמקבל העבד בסיום תקופת העבודה. והנה קובע הדין שבעל חוב אינו יכול לגבות מהעבד מענק זה. קרי: לא ניתן להטיל עליו עיקול או שיעבוד. לשם הדיוק, רש"י חולק על מסקנה זו וסבור שלא ניתן להטיל עיקול כל עוד הכסף בידי האדון "אבל כשהוא בידי העבד יבוא בעל חוב ויגבנו" (הדברים מובאים בפירושו של הרב יהודה רוזאניס - משנה למלך, על ספר יד החזקה, הלכות עבדים, פרק ג', סעיף ט"ו; תוך הפניה לתלמוד בבלי מסכת קידושין דף טו-טז, ופירוש רש"י שם). על פי גישה זו הכסף חייב להגיע לידי העבד ואינו יכול להיתפס או להיות מעוקל קודם לכן. המאחד בין החכמים הינו אימוץ הכלל "הענק תעניק לו" (ספר דברים, פרק טו, פס' יד) - "לו ולא לבעל חובו" (ראה תלמוד בבלי, קידושין, דף טז, ע"ב, ופירוש תורה תמימה, על ספר דברים, שם). הדברים לא הובאו, כמובן, על מנת לפסוק בסוגיית הפרשנות של סעיף 26 לחוק הפיצויים, אלא להראות שקיימת תכלית משפטית בשיטת המשפט העברי, שמטרתה לוודא שמענק פיטורים יגיע לידי העובד בכל אופן, בין אם נושי המעביד ובין אם נושי העובד הם החפצים לקבל את הרכוש לידם. דעתי הינה שיש לפרש את המילים "לא ניתנים... לעיקול" כפי שהן, ועל כן אין מקום להטיל עיקול על כספי פיצויי פיטורים המופקדים בידי מבטחים, יהא אינטרס המעקל אשר יהא. פרשנות זו משתלבת עם פרשנות תכליתית שמטרתה לוודא שכספי פיטורים מגיעים לחשבון העובד. לעניות דעתי, יש לתת משקל רב לטענה לפיה לו רצה המחוקק להגביל את איסור הטלת העיקול על ידי נושי המעביד בלבד, היה עליו להיכבד ולהוסיף את המילים הבודדות הדרושות בכדי להבהיר כוונה כזו. סבורני שצודק המבקש כי על פי דין יש להורות על ביטול העיקול. 7. המחלוקת בדבר הטלת עיקול על זכויות המבקש בקרן הפנסיה מבטחים, מעלה סוגיה אחרת. בבר"ע 13911/96 אלומנרקיס בע"מ נ' שמש, מציג כב' הנשיא גורן הבחנה בדיני עיקול שחשובה לענייננו. נקבע באותו עניין שמלכתחילה לא היה מקום להטיל עיקול על קופת גמל לפנסיה, שכן קופה זו שונה מקופות גמל אחרות. צוין שבקופת גמל רגילה הכסף עומד לרשותו של עמית הקרן בכל עת, וישנם כללים להוצאת הכספים היה והעובד ירצה להוציאם בטרם עת. יתכן ופעולת הוצאת הכספים בטרם עת אפשרית, אך כתוצאה מכך יפגעו מקצת ההטבות להן היה זכאי העובד. ואולם, בקופת גמל לקיצבה "הכספים אינם נצברים. הזכות לקבלם עדיין לא התגבשה... הכספים שמקבל החבר בקרן אינם פועל יוצא של הכספים שהופרשו, אלא נקבע לפי נוסחה המוכתבת לקרן". על בסיס זה הגיע בית המשפט המחוזי בתל אביב למסקנה שאין לחייב כל זכויות בהווה. הזכויות "הן זכויות לפנסיה" כב' השופט גורן הדגיש: "אין מניעה לעקל זכויות עתידיות רק משום שהן עתידיות", והוא לא התעלם מכך שעל פי ההגדרה "נכס הניתן לעיקול כולל זכות קיימת או עתידה". אך זאת "רק אם עמדה... עילה לחייב... לשלם... כספים... בין מיידית ובין בזמן עתיד". שונים פני הדברים כאשר עצם הזכות טרם נולדה, או טרם נתגבשה, "ובדומה גם כאן הזכות לפנסיה היא זכות עתידית, שעיקולה מוגבל בדין... זכויות בהווה אין". בענייננו צרף משיב 1, לבקשה המונחת בפני, מכתב ממבטחים לפיו למבקש: "זכויות עתידיות בקרן הפנסיה המנוהלת על ידי מבטחים, כיום אין מגיעים לו כספים כלשהם... הוא זכאי לזכויות פנסיה עתידיות אם יתרחש אירוע... לנוכח החוק, ההלכה הפסוקה ומהות הזכויות, לא ניתן לממש כיום את הזכויות שצבר העמית בקרן הפנסיה, כאשר מדובר בזכויות עתידיות, והעמית אינו זכאי כיום לכספים". בא כוח משיב 1 טען שמכתב זה מלמד כי החלטתו של בית משפט זה "תהא אשר תהא, תהיה לכל היותר אקדמית ומבלי שתהווה הכרעה אופרטיבית מעשית. המשיב יטען כי בשל כך דין בקשת רשות הערעור דחיה על הסף". אך דווקא דברים אלה מצביעים על פתרון אחר. העניין אינו מעשי עד כדי כך שלא היה מקום להטיל עיקול מלכתחילה. מעניין יהא להפנות לדברי בא כוח משיב 1 בהליך קמא, טרם קיבל את המכתב האמור: "עולה כי כבר נצברו כספים במסגרת קופת הגמל וזכות החייב לקבלן התגבשה. על כן, ומאחר ואין המדובר בזכות עתידית, והחייב אכן יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו, ניתן לעקלם בדין. יוזכר כי ההלכה לעניין קופות הגמל לקצבה הינה במצבים בהם זכות המימוש של החייב לא התגבשה ועל כן לא ניתן היה לעקל כספים אלא באשר הינם בגדר 'זכות עתידית'. ברם אולם אין זה המקרה בענייננו..". דא עקא מתברר שזה כן המקרה בענייננו. צא וראה שאף לפי בא-כוח משיב 1 אין מקום להטיל עיקול. אין לקבל את הגישה לפיה "אין זה משנה" שכן העיקול אינו נושא אופרטיבי, אלא יש לאחוז בהיבט העקרוני של העניין - לא ניתן להטיל עיקול על בסיס העובדות הקיימות. התגבשות הזכות לנכס הינה תנאי להטלת עיקול. 8. הערעור מתקבל. החלטת ראש ההוצאה לפועל בטלה. תחת זאת הנני מורה על ביטול העיקולים נשוא הבקשה. כל אחד מהמשיבים ישא בהוצאות המבקש בסך 1,500 ש"ח להיום. פיצוייםשאלות משפטיותפיטוריםפיצויי פיטוריםעיקול