פיצויי פיטורים מופחתים - 75%

החלטה השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; עב 2232/03), בו נקבע כי על המבקשת (להלן: החברה) לשלם למשיב פיצויי פיטורים מופחתים, בשיעור של 75%. 2. המשיב עבד בחברה מחודש אפריל 1997 ועד לחודש מרץ 2003, עת פוטר ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים. זאת, לאחר שעל משאית בה נהג נמצאו ארגזים ובהם סחורה של החברה בכמות הגבוהה מן המדווח בהזמנה שהעביר לקוח החברה. לטענת המשיב, הכמות העודפת של הארגזים מקורה בטעות, שנבעה ככל הנראה מלחץ בעבודה, או לחלופין תוצאה של מעשה של פועל אחר בחברה, שניסה לטמון לו מלכודת. לטענת החברה היה מדובר בגניבה, על כן פיטרה את המשיב על-אתר וללא תשלום פיצויי פיטורים. 3. בית הדין, לאחר שניתח את עדויות הצדדים, הגיע לכלל מסקנה כי הארגזים העודפים לא נמצאו על המשאית בה נהג המשיב "מתוך טעות אלא היה זה מתוך כוונה להוציאם מהנתבעת [החברה] בגניבה". בשוקלו את המסקנה הנובעת מכך ציין בית הדין, כי לנוכח חומרת המעשה מחד גיסא, ובהתחשב בעובדה שהמשיב פוטר לאחר שש שנות עבודה, כאשר לא הוכחו מקרים נוספים מעבר למקרה גניבה אחד, "הרי שהענשתו על ידי שלילת כל פיצויי הפיטורין הינה הענשה כבדה, מה גם שהגניבה שהוכחה היתה בסדר גודל של 400 ש"ח, וכי בית הדין שוכנע כי פיטוריו של התובע [המשיב] היוו עבורו עונש". על כן מצא בית הדין לנכון לקבוע כי פיצויי הפיטורים שעל החברה לשלם למשיב יעמדו על שיעור של 75%, שמשמעותם הינה תשלום של 26,150 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2003. תביעת המשיב לתשלום דמי הודעה מוקדמת נדחתה, לאחר שבית הדין הגיע למסקנה כי "נכון היה לפטרו ללא הודעה מוקדמת". 4. החברה הגישה ערעור על עצם חיובה בתשלום פיצויי פיטורים למשיב. במקביל, הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשה זו נדחתה ביום 5.7.2005, ומכאן הבקשה שלפנינו. 5. בבקשתה טוענת החברה, כי סיכוייה להיפרע מן המשיב במקרה בו יתקבל ערעורה הינו קלוש. זאת, בהתחשב בכך שהמשיב תושב בית-חנינא, ו"כידוע, סיכוייהם של הליכי הוצאה לפועל באזור מזרח ירושלים הנם קשים מאד אם לא אפסיים". בהקשר זה ציין מנהל החברה, מר אהרון כהן, בתצהיר שצורף לבקשה, כי לאורך שנות עבודתו בחברה היה המשיב מגיע אליו "בתחינות ובבקשות לקבל מקדמות ומפרעות", לאור מצבו הכלכלי הרעוע. עוד טענה החברה כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, לאור קביעתו המפורשת של בית הדין כי המשיב פוטר עקב גניבה. המשיב, בתגובה, גרס כי החברה לא ביססה את טענתה בדבר הקושי בו תיתקל במקרה בו יתקבל ערעורה והיא תבקש לממש את פסק הדין שבערעור. עוד הוסיף המשיב וטען כי סיכויי הערעור של החברה אינם גבוהים. הכרעה 6. כלל יסודי הוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג. היענות לסעד של עיכוב ביצוע פסק דין תיעשה תוך בחינתם של שני תנאים מצטברים: האחד, שסיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד; והשני, שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה. טענות בדבר חשש אודות מצבו הקשה של המשיב מבחינה כלכלית, אין בהן, כשלעצמן, כדי לעכב ביצועו של פסק דין (ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם). 7. במקרה שלפנינו, לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגענו לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים ימצא ביטוי בכך שהחברה תפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית דין זה, וזאת עד להכרעה בערעור אותו הגישה. אם לא תעשה כן, יהיה עליה לשלם למשיב את הסכום הפסוק, כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי. 8. סוף דבר: על המבקשת להפקיד תוך 30 יום בקופת בית דין זה את סכום פיצויי הפיטורים על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. אם לא תעשה כן, תדחה בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים