סמכות הנציב להשעות עובדים מעוגנת בסעיף 47(א) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 המורה כי "עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה". סמכות ההשעיה לפי חוק המשמעת הינה סמכות רחבה. שעה שמעביר הוא תחת שבט ביקורתו החלטת השעיה שקיבל הנציב, בית הדין לעבודה אינו נדרש לשאלה מה היה מחליט הוא, אילו עליו להכריע, האם יש מקום לנקוט בהליכי השעיה, אלא בוחן, האם החלטת ההשעיה נתקבלה כדין, באופן ענייני, סביר, מידתי, הגון ותם לב. השעיה אינה עונש. אין היא חלק מהליך בירור התובענה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. תכלית ההשעיה הינה הגנה על שמו הטוב של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו. זוהי תכלית חיצונית להאשמות האמורות להתברר במסגרת ההליך המשמעתי. עוד נועדה ההשעיה להגן על מקום העבודה בו הועסק העובד המושעה, נגדו תלויה ועומדת תובענה משמעתית, באמצעות ניתוק זמני בין העובד וסביבת עבודתו. גישת בית הדין לעבודה היא כי כמחנכים בישראל, על מורי בית הספר ומנהליו להוות דוגמה ומופת להתנהלות תקינה וישרת דרך. אמון הציבור, ובמיוחד זה של התלמידים והוריהם, הוא אבן הראשה בפעולתה של מערכת החינוך. דיני חינוךהשעיהמורים