התארגנות עובדים

בפסיקת בית הדין לעבודה צוין כי כעקרון, יש שתי שיטות להתארגנות של עובדים המקובלות במערכת יחסי העבודה. (1) התארגנות מקצועית (trade union) המאגדת עובדים שעיסוקם דומה (כגון: הסתדרות המהנדסים; ההסתדרות הרפואית). (2) התארגנות מפעלית או תעשייתית (industrial union) בה ארגון העובדים מאגד בשורותיו את כל העובדים במפעל מסוים, בתחום גיאוגרפי מסוים או בענף תעשייתי מסוים, וזאת בלא קשר למקצועם או עיסוקם (כגון: ועד עובדי חברת החשמל; הסתדרות עובדי הטקסטיל). בהתאם לשיטת ההתארגנות, נקבעות גבולות "יחידת המיקוח" יחידת המיקוח המועדפת בישראל היא של ארגון עובדים מפעלי או תעשייתי ולא של ארגון עובדים מקצועי. המדיניות המשפטית נקבעה לפי המציאות ביחסי העבודה בארץ, כאשר ארגון עובדים אחד, ההסתדרות הכללית החדשה, מייצגת הן העובדים הבלתי מקצועיים והן העובדים המקצועיים וקובעת, יחד עם המעסיקים, את יחידות המיקוח. בדומה, ישנו ארגון עובדים נוסף - הסתדרות העובדים הלאומית - המאורגן אף הוא על סמך יחידות מיקוח מפעליות או ענפיות. לעומת זאת, ישנם מספר ארגוני עובדים עצמאיים המאורגנים על בסיס מקצוע, כגון: הסתדרות המורים, ארגון המורים העל-יסודיים, ההסתדרות הרפואית ואיגוד העיתונאים. עם זאת, הכירה הפסיקה בישראל במקרים בהם מפוצל מקום העבודה לכמה יחידות מיקוח, וזה כאשר לקבוצות עובדים שונות במקום העבודה יש אינטרס מיוחד. ויודגש, אין להסתפק בקיומו של אינטרס שונה, אלא צריך להיות אינטרס מיוחד (ראה: פסק דין ארגון סגל המחקר) . דוגמאות לכך אפשר למצוא במערכת הבריאות (ההסתדרות הכללית החדשה וההסתדרות הרפואית בישראל - ה.ר.י.) ורפא"ל (ההסתדרות הכללית החדשה וארגון סגל המחקר במערכת הביטחון). המדיניות הדוגלת ביחידת מיקוח מפעלית אחת מצמצמת את התופעה של סכסוכי עבודה המבוססים על יריבות ותחרות בין שני ארגונים יציגים במפעל אחד. פסיקת בתי הדין לעבודה משאירה גמישות לשותפים ליחסי עבודה לקבוע בהסכמה את יחידת המיקוח במפעל. כך, ככל שהמשיבה היתה מגיעה להסכם עם ההסתדרות על שתי יחידות מיקוח, או לחילופין להסכם קיבוצי אחד החל על כלל העובדים במשיבה, הסכמה זו היא שהיתה קובעת. אולם, במקרה בו אין הסכם כזה, על בית הדין לקבוע הן את יחידת המיקוח והן ההסכם הקיבוצי החל על עובדי המפעל. המדיניות הכללית שתוארה לעיל נכונה גם במקרים של חברה המעסיקה עובדים הן בענף השמירה והאבטחה והן בענף הניקיון והתחזוקה. אין הדבר בריא, מבחינת יחסי העבודה, שבחברה כזו יהיה ועד עובדים אחד המייצג את עובדי הניקיון, ועד עובדים נוסף המייצג את השומרים וועד עובדים שלישי המייצג את העובדים המנהליים. אין לעובדי מפעל כזה אינטרס מיוחד המצדיק יחידת מיקוח נפרדת ומיוחדת לכל אחת מהקבוצות הללו. ההיפך הוא הנכון, מדובר בקבוצות עובדים בלתי מקצועיים שהמשותף ביניהן גובר בהרבה על השוני. ארגון עובדים