עבירות של קבלן על חוק עובדים זרים

פסק דין השופט שמואל צור 1. המערער הוא קבלן בניין. בבית הדין האזורי בבאר שבע, הוגש נגד המערער כתב אישום על עבירות לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) תשנ"א-1991 ולפי צו עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (סל שירותי בריאות לעובד) תשס"א -2001. כתב האישום הוגש בקשר להעסקת עובד זר ביום 27.11.01, בלא היתר כדין, באתר בניה במושב יד נתן בו ביצע המערער עבודות הקמת שלד בניין ופיתוח. 2. השאלה המרכזית שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה שאלת הקשר בין העובד הזר לבין המערער. בית הדין האזורי שמע את עדותם של המפקחים אשר ביקרו באתר הבניה, את עדות מזמין העבודה, ואת עדות המערער. בית הדין האזורי (השופט אילן סופר; ת"פ 1014/04) קבע כי המערער הוא זה שעסק במועד הרלבנטי בהקמת שלד הבניין עבור המזמין. בית הדין האזורי הסתמך על תעודת ציבור (ת/4) לפיה העובד הזר שהועסק על ידי המערער שהה בארץ במועד הרלבנטי והמעסיק שעל שמו היתה רשומה האשרה היה מעסיק אחר שאינו המערער. בית הדין האזורי קבע שהמערער העסיק את העובד הזר שלא כדין, מבלי שהתקשר עימו בחוזה בכתב ומבלי שהסדיר לו על חשבונות ביטוח רפואי. בית הדין הטיל על המערער קנס כספי בסכום של 33,000 ש"ח לתשלום ב-11 תשלומים חדשיים בני 3,000 ש"ח כל אחד. כמו כן הטיל בית הדין על המערער לחתום על התייחסות להימנע מביצוע עבירות לתקופה של 3 שנים. 3. הערעור בפנינו הוא על הכרעת הדין וגזר הדין כאחד. המערער טוען כי בית הדין האזורי השתית את פסיקתו על ראיות נסיבתיות, לאחר שלא היו בפניו ראיות ישירות להוכחת האישום. המערער טוען כי במועד הרלבנטי העובד הזר היה רשאי לעבוד בישראל בחברת ב.ס.ט. המערער טוען כי בזמן הביקורת לא היו לו עובדים באתר הבניה מאחר ועבודות השלד הסתיימו. לטענת המערער, תעודת עובד ציבור ת/4 הוצאה בתוקף למפרע, דבר הפוגע במהימנותה. מוסיף המערער וטוען כי העובדה שהמדינה ביקשה לתקן את שמו של העובד הזר בכתב האישום מלמדת שהנתונים שנלקחו מן העובד הזר בזמן הביקורת היו שגויים והואיל והעובד לא הוזמן לעדות, לא ניתן לדעת באיזה עובד מדובר. אשר לעונש, טוען המערער כי היה על בית הדין לתת דעתו לעינוי הדין שעבר המערער משך 5 שנים. המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. 4. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולמכלול הנתונים שבפנינו, מוצאים אנו כי דין הערעור על עצם ההרשעה ועל חומרת העונש - להידחות. בפני בית הדין האזורי נפרשה מסכת עובדתית ברורה לפיה הועסק העובד הזר על ידי המערער, בלא שהיה לו היתר כדין להעסקתו. שילוב של עדויות המפקחים, עדות המזמין ותעודת עובד ציבור שהוגשה (ת/4) מעלה כי העובד הזר שנזכר בכתב האישום הועסק במועד הביקורת באתר הבניה בו פעל המערער. תעודת עובד הציבור שהוגשה מלמדת כי העובד הזר היה בעל אשרה לעבוד בארץ אצל מעסיק מסויים (חברת ב.ס.ט. חברה לעבודות בניה) ומכאן שלא היה רשאי לעבוד אצל המערער. העובדה שהעובד הזר היה רשאי לעבוד בישראל - כך סתם - אינה מספקת שהרי הרשאתו מוגבלת לעבודה אצל מעסיק מסוים, שאין חולק שלא היה זה המערער. 5. אין כל פסול או פגם בתעודת עובד הציבור שהוגשה לבית הדין. התעודה מדברת בעד עצמה. התעודה משקפת מציאות מסוימת שהתקיימה במועד הרלבנטי ואין כל יסוד לטענה כי יש לה תוקף למפרע. העובדה שהתעודה נושאת תאריך 9.8.04 בעוד המועד הרלבנטי היא 27.11.01 - הינה נטולת משמעות. הנתונים המופיעים בתעודה הם החשובים לענייננו ולא מועד הוצאתה. 6. בכתב האישום מופיע שמו של העובד הזר באותיות לטיניות, בצירוף מספר הדרכון שלו. מסתבר שאיות שם המשפחה של העובד הזר לא היה מדויק והיתה חסרה האות "E" לאחר האות "B" בראש השם. לאור זאת ביקשה המדינה לתקן את כתב האישום ולהתאימן לכיתוב שבתעודת עובד ציבור. על פני הדברים מדובר בטעות של קולמוס. זוהי שגגה טכנית הטעונה תיקון ואין היא גורמת לטעות כלשהי בזיהוי העובד או בכל עיוות דין למערער. די אם נציין כי כל פרטי השם האחרים בכתב האישום נכונים וכן קיימת זהות בין מספר הדרכון שבכתב האישום לבין זה שבתעודת עובד ציבור. נחה דעתנו כי היו בפני בית הדין האזורי ראיות מספיקות להרשעת המערער בגין העסקת אותו עובד זר שהיה באתר הבניה שלו במועד הביקורת, גם לפי רמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי. 7. אשר לערעור של חומרת העונש - סבורים אנו כי הקנס שהושת על המערער אינו חורג מרמת הענישה הראויה לעבירות בהן הורשע. מדובר בהעסקת עובד זר שלא כדין, בלא חוזה עבודה ובלא ביטוח רפואי. אלה עבירות חמורות שיש להשית עליהן עונש משמעותי ומרתיע לבל יישנו. 8. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחים. קבלןעובדים זרים