עובד זר בניקיון - הלנת שכר

פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; עב 002100/04) אשר דחה את תביעת המערערת והמשיבה שכנגד (להלן - המערערת) לתשלום שכר העבודה ופיצויי הלנת שכר על ידי המשיבים והמערערים שכנגד (להלן - המשיבים). 2. המערערת, עובדת זרה, עבדה בבית המשיבים בעבודות ניקיון בתקופה ובמועדים השנויים במחלוקת בין הצדדים. 3. לטענת המערערת, עבור תקופת העבודה הנטענת על ידה, לא שולם שכרה על ידי המשיבים. יצויין, כי התביעה הוגשה בתחילה גם נגד נתבע נוסף - מר משה סלע, אך הוא התפשר עם המערערת והתביעה נגדו נמחקה. 4. בית הדין האזורי דחה את תביעות המערערת בנימוקים הבאים, שאלה תמציתם: א. בעדות המערערת התגלו סתירות מהותיות ביחס לתקופת עבודתה וימי עבודתה הן בין כתב התביעה לתצהירה והן בין גרסאות עדים אחרים, שבאו לתמוך בגירסתה ביחס לתקופת עבודתה, ונמצאו חולקים זה על זה. ב. לאור עדויות אלה, אין בית הדין יכול לקבוע מהי תקופת עבודת המערערת, מתי החלה ומתי הסתיימה, ולמעשה כל התאריכים האמורים בכתב התביעה נסתרו. ג. המערערת לא המציאה את הרישומים, לפיהם קבעה, לטענתה, את תקופת עבודתה ואת ימי ושעות עבודתה. המערערת אף סתרה את עצמה בשאלת קיומם של רישומים אלה. ד. הסתמכות המערערת על זכרונה מסופקת לאור עדותה שלה, לפיה לא ניתן לצפות ממנה לזכור פרטים לאחר ארבע שנים. ה. על פי גרסת המערערת עצמה, לא התלוננה מעולם בתקופת עבודתה על אי תשלום שכרה, ובחרה לתבוע את המשיבים רק כחמש שנים לאחר סיום עבודתה. ו. מקבץ דברים זה מוביל למסקנה, כי אין לקבל את עדותה של המערערת כמהימנה לעניין ימי ושעות עבודתה. ז. גם עדויות העדים, שאמורים היו לתמוך בגרסתה של המערערת, לא תאמו את גרסת המערערת. על זכרונו של ניקולאי מרקו לא ניתן להסתמך, משום שהוא עצמו העיד, כי אינו זוכר בדיוק באלו מועדים עבדה המערערת אצל המשיבים. כמו כן עמדה עדותו בסתירה לעדות המערערת לגבי שעות עבודתה, ויש ספק לגבי הטענה להסעותיה על ידו, לאור העובדה שהמערערת קבלה כרטיס "חופשי חודשי". עדות משה סלע התגלתה כבלתי אמינה, מאידך עדות הגב' בניזרי הייתה אמינה ומכל מקום לא נסתרה. ח. יש להעדיף את עדות הגב' בניזרי, לפיה מדובר בהעסקה של ימים בודדים, וכי התשלום שולם למערערת בסוף יום העבודה, על פני עדות המערערת שלא קבלה כל שכר. יתר על כן, ניקולאי מרקו ומשה סלע העידו, שכל אחד מהם שלם בנפרד את מלוא שכרה של המערערת. 5. המערערת השיגה על דחיית תביעתה על ידי בית הדין האזורי, כשאלה בתמצית טענותיה : א. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת על בסיס הקביעה המשפטית השגויה, לפיה יש להוכיח את תקופת עבודת המערערת, באותה דרך שיש להוכיח תביעה לגמול שעות נוספות. ב. חומר הראיות לא היה צריך להוביל לדחיית התביעה, ומכל מקום גם אם לא הוכחה גרסת המערערת לגבי תקופת עבודתה אצל המשיבים, היה מקום לפסוק, כי עבדה אצלם את התקופה הקצרה ביותר מבין תקופות ההעסקה שגרסו עדי המערערת. 6. המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי, וטענו בערעור שכנגד שהיה מקום לפסוק לזכותם הוצאות משפט, בשל דחיית תביעת המערערת. הכרעה 7. א. ערעור המערערת הוא ערעור מובהק על ממצאים עובדתיים. כלל נקוט בידנו, כי בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אשר ראתה ושמעה את העדים, לא תתערב בדרך כלל, ערכאת הערעור. המקרה הנוכחי, ודאי, שאינו מצדיק סטיה מכלל זה. ב. בהקשר זה נציין, כי בית הדין האזורי התייחס בפירוט ובהרחבה לכל עדות ועדות שהובאה לפניו, ניתח אותה בפרוטרוט והגיע למסקנות הנכונות המעוגנות היטב בחומר הראיות. ג. על פי מארג העדויות, לא עלה בידי המערערת להרים את נטל את ההוכחה המוטל עליה, כפי שהיטיב להבהיר בית הדין האזורי. יצויין, כי בית הדין האזורי קבע שעדות המערערת אינה מהימנה. מאידך, התרשם בית הדין האזורי, כי עדות הגב' בניזרי מהימנה, ומכל מקום לא נסתרה. ד. בנסיבות אלה, בהן התרשם בית הדין האזורי, כי עדות המערערת אינה מהימנה, והעדויות שבקשה להסתמך עליהן כתומכות בגרסתה, היו מסופקות למדי, ומאידך עדות הגב' בניזרי הייתה מהימנה, לא יכול היה בית הדין האזורי להגיע למסקנה אחרת מאשר דחיית התביעה. ה. אין לקבל טיעון בא כוחה של המערערת, לפיו דחה בית הדין האזורי את התביעה אך ורק משום שסבר שיש להוכיחה בדרך שמוכיחים תביעה לגמול שעות הנוספות. התביעה נדחתה על פי ניתוח כלל העדויות והתרשמותו מהן. ו. בנסיבות אלה, בהן גרסת המערערת לא הוכחה, ומאידך הוכחה גרסת המשיבים, אין מקום כמובן לפסיקה בדרך אומדנא, שגם בנסיבות אחרות מקומה במקרים חריגים ביותר. ז. בית הדין האזורי לא פסק הוצאות לזכות המשיבים, למרות שסבר, שמן הראוי לפסקם. בית הדין האזורי נימק קביעתו זו, בכך שמדובר בעובדת זרה שעזבה את הארץ ובנסיבות התיק כולו. בית הדין האזורי סתם ולא פירש מהן נסיבות אלה. הנימוק שמדובר בעובדת זרה שעזבה את הארץ כפטור מהוצאות לא קיים כאשר חרף זאת הוגש ערעור. 8. סוף דבר - לאור האמור לעיל, הערעור נדחה והערעור שכנגד מתקבל. המערערת תשלם למשיבים הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לאור התוצאה אליה הגענו בערעור, מתייתר הצורך להכריע בערעורים שהגישו המשיבים על החלטות רשמת בית דין זה. הלנת שכרעובדים זרים