פיטורים מרכזנים

פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערערת הועסקה במועצת פועלי רמת גן (להלן - מועצת הפועלים) כמרכזנית - טלפנית החל מיום 1.12.1987 ועד ליום 15.2.1997, מועד בו פוטרה מעבודתה מפאת צמצומים. 2. החל מיום 1.12.1987 ועד ליום 31.7.1991 עבדה המערערת מדי יום ביומו מהשעה 7:30 ועד לשעה 13:30 (שש שעות) (תקופה זו תיקרא להלן - התקופה הראשונה). אין חולק, כי במהלך התקופה הראשונה קיבלה המערערת ממועצת הפועלים גמול שעות נוספות עבור שעות נוספות שעבדה בפועל. 3 החל מיום 1.8.1991 ועד למועד פיטוריה עבדה המערערת בימים א', ב' ג' ו- ה' מהשעה 7:30 ועד השעה 13:30 ומהשעה 16:00 ועד השעה 19:00 (בסך הכל תשע שעות). ביום ד' עבדה המערערת בין השעות 7:30 - 13:30 (תקופה זו תיקרא להלן - התקופה השנייה). במהלך התקופה השנייה קיבלה המערערת ממועצת הפועלים תוספת שכונתה "תוספת שעות נוספות גלובליות". לטענת מועצת הפועלים, תוספת זו היוותה פיצוי בגין שעות נוספות שעבדה המערערת בפועל. 4. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 301120/99 ; השופטת דינה אפרתי ונציג הציבור מר גת) טענה המערערת כי הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 9.2.1975 בין מדינת ישראל ומרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות העובדים המסדיר את תנאי עבודתם של טלפנים (להלן - ההסכם הקיבוצי) חלות עליה. לאור האמור ומשנקבע בהסכם הקיבוצי, כי שעות העבודה של טלפנים במרכזת מסוג ב' הן 6.5 שעות, זכאית המערערת, לטענתה, לתשלום גמול שעות נוספות בגין השעות שעבדה בהן העולות על 6.5 שעות. עוד טענה המערערת כי משנקבע בהסכם הקיבוצי כי יום עבודה מלא הוא בן 6.5 שעות ומשהועסקה בפועל בתקופה השנייה תשע שעות, יש לקבוע כי היקף משרתה הוא 150% ולא 100% כפי שקבעה מועצת הפועלים. לגבי התקופה הראשונה טענה המערערת כי בעוד היקף המשרה שחושב על ידי מועצת הפועלים היה 62.5% הרי שעל פי הוראות ההסכם הקיבוצי היקף משרתה אמור היה להיות 100%. 5. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת ברובה. פסיקתו של בית הדין נומקה בנימוקים הבאים : א. תביעתה של המערערת בכל הנוגע לתקופה הראשונה התיישנה. המערערת לא השכילה להוכיח כי הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות) העוסק בהתיישנות שלא מדעת חלות במקרה נוכחי. ב. בתקופה השנייה לא עלה שבוע העבודה של המערערת על 42 שעות, כמתחייב מחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), ולכן אין היא זכאית לגמול שעות נוספות בתקופה זו. המערערת אינה זכאית לגמול שעות נוספות אף מן הטעם שבתקופה השנייה קיבלה המערערת "תוספת שעות נוספות גלובליות". כמו כן לא פירטה המערערת כראוי מהן השעות הנוספות בגינן היא תובעת גמול שעות נוספות. ג. המרכזיה בה עבדה המערערת הייתה בת שישה קוים פעילים בלבד. אשר על כן, הוראות ההסכם הקיבוצי הנוגעות למרכזיה בעלת שבעה קווי חוץ ומעלה אינן חלות עליה. לא זו אף זו, לא עלה בידי המערערת להוכיח כי הוראות ההסכם הקיבוצי בכללותן הוחלו על המערערת, שעבדה כאמור בבניין מועצת הפועלים. כל שהוכח הוא כי הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו על טלפניות שעבדו בבניין הוועד הפועל בתל אביב. ד. המסמך המעגן את תנאי עבודתה של המערערת הוא חוזר 15/93 שתחולתו מיום 1.3.1993 ואילך (להלן גם - החוזר), בו נכתב כי במרכזיה בת ששה קווי חוץ ומעלה משמרת העבודה של הטלפנים תהיה ¼7 שעות ביום. ה. מועצת הפועלים חישבה את היקף המשרה של המערערת בתקופה הראשונה כ-5/8 משרה. ואולם, מכיוון שהמערערת עבדה בתקופה הראשונה שש שעות היקף המשרה של המערערת צריך להיות 6/8 משרה. לאור האמור, זכאית המערערת להפרש פיצויי פיטורים בגובה 3,137 ש"ח. 6. עיקר טענותיה של המערערת בערעור שהגישה היה זה : א. מעדותו של מר שמואל משה ששימש כמזכיר חטיבות בהסתדרות המעו"ף ומכוח תפקידו טיפל בטלפנים עולה כי הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו על טלפנים במועצות הפועלים. מעיון בחוזר 15/93 ובמכתבו של מר גדעון שגיא עליהם הסתמך בית הדין האזורי בפסיקתו עולה כי אכן הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו על טלפנים. מסקנה זו אף מתבקשת מעדותה של הגב' בן אהרון ששימשה בתקופה הרלוונטית מנהלת כוח אדם. ב. תוספת השעות הנוספות הגלובליות שקיבלה המערערת בתקופה השנייה לא היוותה גמול עבור שעות נוספות שעבדה המערערת אלא הייתה תוספת פיקטיבית שמטרתה העלאת שכרה של המערערת. מסקנה זו נלמדת מהעובדה שתוספת זו השתלמה למערערת גם כששהתה בחופשה וגם מדברים שנאמרו בעדותם של מר המר, מנהל כוח אדם במועצת הפועלים בתקופת עבודתה של המערערת ושל הגב' אסרף-באני, מנהלת כוח האדם במשיבה 2 (להלן - ההסתדרות). 7. המשיבות מצידן טענו כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והוסיפו את הטענות הבאות: א. המשיבות אינן חתומות על ההסכם הקיבוצי והוראותיו לא הוחלו המערערת. חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות היא זו המסדירה את תנאי עבודתה של המערערת. ב. המערערת המשיכה לעבוד במועצת הפועלים אף לאחר שנודע לה על הקיפוח הנטען בתנאי עבודתה. מהתנהגותה זו ניתן ללמוד כי המערערת ויתרה על זכויות להן היא זכאית, לטענתה. ג. תביעתה של המערערת אינה לשעות נוספות כי אם לשעות עודפות, היינו שעות העולות על שעות העבודה החוזיות אך נופלות לגדר השעות שנתחמו בחוק שעות עבודה ומנוחה. ד. דין תביעתה של המערערת לתשלום גמול שעות נוספות להידחות מן הטעם שהמערערת לא פירטה מהן השעות הנוספות בהן הועבדה. מכל מקום, תוספת השעות הנוספות הגלובלית שניתנה לה היוותה פיצוי בגין שעות נוספות בהן עבדה. עד כאן טענות הצדדים. 8. בטרם נבוא לכלל הכרעה בערעור שלפנינו מן הראוי לציין כי בסיכומים שהגישה המערערת בבית דין זה העלתה המערערת נימוק התנגדות שלא בא זכרו בכתב הערעור שהגישה, ולפיו לא היה מקום לדחות את תביעתה ביחס לתקופה הראשונה מחמת התיישנות, שכן הוכח כי רק בשנת 1994 התגלו למערערת העובדות המקימות את עילת תביעתה. אין מקום להתייחס לטענה זו של המערערת. תקנה 93(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 קובעת כי : "כתב ערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים". תקנה 94 לתקנות אלה קובעת כי : "המערער לא יטען נימוק התנגדות שלא פורש בכתב הערעור אלא ברשות בית הדין". משלא ניתנה הרשות להעלות טענה בדבר התיישנות אין, כאמור, מקום להידרש לטיעוני המערערת בנושא זה. למעלה מן הצריך נוסיף, כי גם לאחר בחינת הטענה לגופה לא מצאנו מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי בעניין זה. תחולת ההסכם הקיבוצי 9. טענתה המרכזית של המערערת בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי הייתה כאמור כי הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו עליה. תנא דמסייע לטענתה זו מצאה המערערת בדבריו של מר שמואל משה. 10. עיינו בדברים שנאמרו על ידי מר שמואל משה בחקירתו הראשית והנגדית בבית הדין האזורי והגענו למסקנה כי לא ניתן ללמוד מדברים אלה את שמבקשת המערערת ללמוד מהם. נהפוך הוא. בעדותו של העד בבית הדין האזורי הבהיר האחרון כאשר נשאל האם ההסכם הקיבוצי מוחל על עובדי מוסדות ההסתדרות כי : "אני לא מצאתי שום אסמכתא שמחילה את הוראות ההסכם משנת 75 על מוסדות ההסתדרות", אם כי ציין כי "אני יוצא מתוך הנחה שמוסדות הסתדרות הסתמכו על ההסכם הזה בקביעת היקף שבוע העבודה וכל אותם אלמנטים נוספים שנמצאים בהסכם". מדברים אלה של העד לא ניתן ללמוד כי הוראות ההסכם הקיבוצי אכן הוחלו על המערערת. בהקשר זה יש לציין גם, כי בעדותו ציין מר שמואל משה שחוזר 15/93 ומכתבו של מר גדעון שגיא הם המסמכים היחידים המסדירים את תנאי עבודתם של הטלפנים במשיבות. עוד הסביר העד מדוע הוחלו הוראות ההסכם הקיבוצי על הטלפניות בוועד הפועל דווקא ומדוע עבודת טלפנית בוועד הפועל שונה מעבודת טלפנית במועצת הפועלים. המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא, כי מדבריו של העד לא ניתן ללמוד כי הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו על המערערת. 11. נשאלת השאלה האם ממכתבו של מר גדעון שגיא מיום 24.6.1990 ומחוזר 15/93 ניתן אכן ללמוד, כטענת המערערת, כי הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו עליה. עיינו במסמכים אלה וסוברים אנו כי התשובה לשאלה זו שלילית היא. במכתבו של מר גדעון שגיא מיום 24.6.1990 אכן מוזכר "הסכם להעסקת טלפנים" אולם לא הוברר האם ההסכם המוזכר במכתב הוא הוא ההסכם הקיבוצי עליו מבקשת המערערת להסתמך. גם אם נגיע למסקנה כי ההסכם המוזכר הוא ההסכם הקיבוצי, מעיון במכתב עולה, כי הסוגיה הנדונה בו היא השפעת המעבר לחמישה ימי עבודה בשבוע על שבוע העבודה של הטלפנים. המכתב אינו עוסק בהחלת הוראות ההסכם הקיבוצי על הטלפניות במשיבות. משאלו הם פני הדברים, ההסתמכות על המכתב במקור להחלת הוראות ההסכם הקיבוצי על המערערת אינה מוצדקת. 12. הדברים נכונים גם לגבי חוזר 15/93 , בו נכתבו הדברים הבאים : "במוסדות בהם נהוג שבוע עבודה בן 42.5 שעות ב-5 ימים, תהיה משמרת העבודה של הטלפנים כדלקמן : במרכזיה עד 6 קווי חוץ - ¼8 שעות ליום. במרכזיה מ-6 קווי חוץ ומעלה - ¼7 שעות ליום. במשך המשמרת תנתן הפסקת מנוחה של שעה אחת ליום, במשך אחד או בשני משכים, על פי צרכי העבודה. מעבר לכך יחולו על העובדים כל תנאי העבודה הנגזרים מחוקת העבודה... תחולה : 1.3.93" (ההדגשות הוספו - ע.ר.). 13. מעיון בחוזר זה עולה כי שעות העבודה של הטלפנים במשיבות שונות משעות העבודה על פי הסכם הקיבוצי. בחוזר אף נכתב מפורשות כי מעבר לשעות העבודה המפורטות בחוזר יחולו על העובדים התנאים המפורטים בחוקת עבודה. הנה כי כן, גם מחוזר זה לא ניתן ללמוד כי הוראות ההסכם הקיבוצי הוחלו על המערערת. שעות נוספות 14. בתביעתה תבעה המערערת גמול שעות נוספות הן עבור התקופה השנייה והן עבור התקופה הראשונה. לאחר ששקלנו טענות הצדדים סבורים אנו כי בפסיקת הדין בקשר לתביעה זו יש להתייחס בנפרד לשלוש תקופות ההעסקה, הכל כמפורט להלן : 15. התקופה המתחילה ביום 1.12.1987 (מועד תחילת העסקתה של המערערת) ומסתיימת ביום 22.6.1992 - משהוגשה תביעתה של המערערת ביום 23.6.1999 ולאור קביעת בית הדין האזורי, בה לא מצאנו מקום להתערב, כי תביעתה של המערערת בכל הנוגע לעילות המתייחסות למועד מוקדם מיום 23.6.1992 התיישנה, אין מקום לבחון זכאותה של המערערת לגמול שעות נוספות בתקופה זו. 16. התקופה המתחילה ביום 23.6.1992 ומסתיימת ביום 28.2.1993 - בתקופה זו טרם נכנס לתוקפו חוזר 15/93. משבתקופה זו טרם נכנס לתוקפו החוזר, על פי האמור בחוק שעות עבודה ומנוחה יום עבודה של המערערת היה אמור להיות בן 8 שעות. המערערת עבדה בפועל תשע שעות במשך ארבע פעמים בשבוע, ולכן זכאית המערערת לתשלום בגין גמול שעות נוספות עבור עבודה בשעה נוספת בימים א', ב' ג' ו - ה'. מכיוון שהמערערת עבדה שעה נוספת ארבע פעמים בשבוע, זכאית היא לתשלום בגין ארבע שעות נוספות בשבוע. ערך שעת עבודה של המערערת הוא 21.63 (ערך השעה חושב באופן הבא : 15.73 (ערך שעה של המבקשת על פי תלוש השכר) + 5.95 (הערך היחסי של תוספת השעות הנוספות שקיבלה המבקשת). אי לכך, על המשיבות לשלם למערערת עבור תקופה זו סכום של 3785.25 ש"ח (4 (מספר השעות הנוספות בשבוע) X 21.63 (ערך שעה של המערערת) X 125% (ערך שעה נוספת) X 35 (מספר השבועות בתקופה זו)). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.2.1993 ועד לתשלום בפועל. 17. התקופה המתחילה ביום 1.3.1993 (המועד בו נכנס לתוקפו החוזר) ועד לסיום יחסי העבודה. בתקופה זו נקבע בחוזר כי משמרת עבודה של טלפנים במרכזיות בנות ששה קווי חוץ ומעלה תהיה בת ¼7 שעות. בסעיף 4 לסיכומים שהגישו המשיבות בבית הדין האזורי הודו המשיבות כי חוזרי האגף למנהל מהווים "חלק אינטגרלי מחוזה העבודה האישי של העובד בהסתדרות". כך גם פסק בית הדין האזורי. אשר על כן, יש לבחון את זכאותה של המערערת לגמול שעות נוספות לאור הוראות חוזר זה כפי שצוטטו בסעיף 12 לפסק דין זה. לאחר שעיינו בהוראות החוזר ולאור העובדה שהמערערת עבדה במרכזיה בה ששה קווי חוץ ומעלה, סבורים אנו כי המערערת זכאית לתשלום בגין שעות עודפות עבור כל עבודה מעבר ל-¼ 7 שעות הקבועות בחוזר ועד ל - 8 שעות שהן מסגרת יום העבודה הקבועה בסעיף 2(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה. כל עבודה מעבר ל - 8 שעות מזכה בגמול שעות נוספות (להבדל בין גמול שעות נוספות לתשלום בגין שעות עודפות ראו: דב"ע מא/154-3 יצחק סימון נ' רשות שדות התעופה פד"ע יג 265). החישוב יערך בדרך הבאה : עבור שעות עודפות על המשיבות לשלם למערערת 6878.34 ש"ח (100% (ערך שעה עודפת) X 3 (מספר השעות הנוספות שעבדה המערערת בשבוע (¾ שעה ביום X 4 פעמים בשבוע)) X 106(מספר השבועות בתקופה זו) X 21.63 (ערך שעה של המערערת). עבור השעות הנוספות על המשיבות לשלם למערערת 11463.9 ש"ח (125% (ערך שעה נוספת) X 4 (מספר השעות הנוספות שעבדה המערערת בשבוע X 106 (מספר השבועות בתקופה זו) X 21.63 (ערך השעה של המערערת). הסכום המתקבל ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום סיום יחסי העבודה ועד התשלום בפועל. 18. לא למותר לציין, כי בבית הדין האזורי ובערעורן לא טענו המשיבות להקטנת מספר השעות הנוספות בשל הסכם קיבוצי או צו הרחבה, ולכן אין אנו נדרשים לשאלה זו בערעור. 19. אין בידינו לקבל את טענת המשיבות לפיה התוספת שכונתה גמול שעות נוספות באה לפצות את המערערת בגין עבודה בשעות נוספות. על מעמדה של התוספת והנסיבות בה הוענקה ניתן ללמוד מדברים שאמר בחקירתו הנגדית מר המר ששימש מנהל כוח האדם במועצת הפועלים ולפיהם : "מזכירי איגוד מקצועי מקבלים [תוספת שעות נוספות גלובלית] 85 שעות בחודש, עובדים טכניים מקבלים [תוספת שעות נוספות גלובלית] 55 ש', ועובדים בחצי משרה מקבלים 5 פעמים בשנה שעות נוספות. עובדים שעובדים 8 שעות משרה מלאה ואינם עובדים שעות נוספות מקבלים גם כן את התוספת הגלובלית כנגד חובת דיווח שהם עבדו שעות נוספות כלומר שהעובד מצהיר שהוא עבד שעות נוספות גם אם לא עבדו...ולשאלה מדוע היה צריך לדווח דיווח כוזב ולהצהיר על שעות נוספות שבהם לא עבדו אני עונה שאלה היו הנחיות של ההסתדרות. אנחנו עובדים לפי ההנחיות ואלה היו ההנחיות של ההסתדרות". הגב' רות אסרף-באני ששימשה מנהלת כוח האדם במשיבה 1 בהתייחסה לתוספת השעות הנוספות הגלובלית ציינה בחקירתה הנגדית את הדברים הבאים : "הענין של פיצוי של ש"נ גלובליות היה ענין גמיש וכלי ניהולי שניתן ליו"ר מועצת הפועלים כדי לתגמל עובדים ולהמריץ אותם". מדברים אלה שנאמרו על ידי מי ששימשו כמנהלי כוח אדם ניתן ללמוד, כי תוספת השעות הנוספות הגלובלית לא ניתנה עבור עבודה בשעות נוספות אלא הייתה חלק משכרו הרגיל של העובד. העובדה, כי תוספת זו ניתנה, כאשר שהתה המערערת בחופשה כמו גם העובדה שתוספת זו נכללה בחישוב פיצויי הפיטורים ששולמו למערערת מחזקת מסקנה זו. משאלו הם פני הדברים, לא ניתן לראות בתוספת השעות הנוספות הגלובלית שהשתלמה למערערת גמול עבור שעות נוספות שעבדה בפועל. 20. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו. על הצדדים לערוך חישוב בהתאם לעקרונות המותווים בפסק דין זה. המשיבות ישלמו למערערת הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק. פיטורים