התיישנות חוב לביטוח לאומי

כעיקרון ככעיקרון היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטחים הינם יחסים במשפט פומבי ולא יחסים חוזיים בדומה ליחסים שבין מבוטח מסחרי לבין מבוטח אצלו. משמעות סיווג זה, בין היתר, הוא כי חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 כלל אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, וכי דיני ויתור על חוב ומחילת חוב אינם חלים. האם ניתן להסיק מהדברים לעיל כי אין התיישנות על חוב לביטוח לאומי ? לא בהכרח, כפי שיפורט להלן: בית המשפט העליון ציין בפסיקתו כי חסימת תביעת רשות בטענת התיישנות פוגעת באינטרס הציבורי לממש את גביית המס במלואה; עם זאת, עוצמת הפגיעה אינה עומדת כנגד שיקולי היציבות והוודאות המושגים בהחלת תקופת ההתיישנות האזרחית על תביעות הרשות למימוש הגבייה. תביעת חוב לביטוח לאומי אינה תובענה רגילה, כהגדרתה בחוק ההתיישנות, אלא בגביית חוב על פי פקודת המיסים (גביה), והחוב מהווה למעשה מס. בנוסף מאופיין תשלום דמי הביטוח כמס גם בכך שאין כל זיקה בין התשלום ובין שירות כלשהו הניתן למשלם המס האינדיבידואלי. בדומה כבר נאמר על ידי בית הדין הארצי, כי בית דין זה כבר פסק כי סעיף 2 לחוק ההתיישנות מגביל את המועד בו מותר לתבוע חוב מחייב אולם אין הוא מפקיע את הזכות עצמה, כאשר קמה הזדמנות למוסד לקזז מכספים המגיעים ממנו לחייב בדמי ביטוח - הוא רשאי ואף חייב לממש זכותו זאת לקיזוז. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי הוראות חוק ההתיישנות אינן רלוונטיות לחובות בדמי ביטוח משאין מדובר ביחסים חוזיים אלא בחיובים שמקורם בהוראות חוק הביטוח הלאומי, הנמנה על מערך דיני הבטחון הסוציאלי בישראל. עם זאת, בית המשפט העליון התייחס לזכותו של חייב להעלות טענת התיישנות כנגד חוב שנוצר לו כלפיי רשות מקומית, חוב שהוא בגדר חוב מנהלי המשולם על פי פקודת המיסים (גבייה). בית המשפט העליון קיבל את טענת המערער לפיה ההליך המנהלי מאפשר לו להעלות טענת התיישנות, ועל הרשות המנהלית לעמוד במסגרת ההתיישנות הקבועה בחוק, כדי לשרת אותה תכלית שלשמו נחקק החוק. בהקשר זה יוער כי סעיף 367(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע שפקודת המסים (גביה), להוציא סעיף 12 שבה, תחול על דמי ביטוח כאילו היו מס כמשמעותו בפקודה האמורה. "מס" הוגדר בפקודת המיסים כ- "מס" לרבות מס הרכוש העירוני, כל הסכומים המגיעים בעד הלוואות זרעים שהילוותה ממשלת ארץ- ישראל או ממשלת ישראל, כל מס, ארנונה, הלוואה ותשלום אחרים שעל גבייתם הוכרז או יוכרז ע"י הנציב העליון של ממשלת ארץ-ישראל או ע"י שר האוצר כגביה הכפופה לחוק הדן בגביית מסים; מכאן, שחוב לביטוח לאומי בגין דמי ביטוח לאומי נגבה ככל חוב שגבייתו בדרך מנהלית, ומכאן מקור ההשוואה. בית הדין לעבודה פסק כי יישומה של הלכה זו מוביל למסקנה כי למבוטח קיימת הזכות לטעון טענת התיישנות כנגד חוב שנגבה על ידי ביטוח לאומי באמצעות פקודת המיסים (גבייה), וביטוח לאומי לא יוכל לחסות תחת אצטלת טענה זו. עצם הקביעה שחוק ההתיישנות אינו חל על תביעות שבהן המוסד לביטוח לאומי תובע דמי ביטוח וכן כי דיני ויתור על חוב ודיני מחילת חוב אינם חלים, נובע מעצם ההגדרה של תובענה בסעיף 1 לחוק ההתיישנות, האומרת כי תובענה היא "הליך אזרחי לפני בית משפט", כלומר, מדובר על זכות תביעה לחוב אזרחי, קרי: זכות שמימושה בדרך תובענה בהליך אזרחי סיכום בית הדין לעבודה לא הכריע ולא ראה חשיבות להכריע בשאלת סיווגו של ענף הביטחון הסוציאלי לענפי המשפט - אזרחי או מנהלי - אולם לאור הלכת בית המשפט העליון, הרואה גם בהליך גבייה מנהלי כזה שחלה עליו התיישנות, ניתן לקבוע כי ביטוח לאומי מנוע מלתבוע חוב בגין דמי ביטוח לתקופה העולה על שבע השנים הקבועות בחוק ההתיישנות. התיישנות חובחובביטוח לאומיהתיישנות