פוליו בישראל

ביום 19.3.2007 התקבל בכנסת חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 על פיו זכאים "נפגעי פוליו" כהגדרתם בסעיף 2 לחוק, לפיצוי חד פעמי ולקצבה חודשית. הפיצוי החד פעמי הינו בשיעור הנע בין 50,000 ש"ח ל-120,000 ש"ח (בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לנפגע). הקצבה החודשית או המענק במקומה, הינם בשיעורים הקבועים בסעיף 4 לחוק. נוכח חקיקתו של החוק פרסם המוסד לביטוח לאומי הודעה לפיה: "... תושבי ישראל, שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים מ-14.5.1948 ואילך, ונגרמה להם נכות עקב המחלה- עשויים להיות זכאים לפיצוי חד-פעמי וכן לקצבה חודשית או מענק במקום הקצבה, בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו להם". על פי פרסום המוסד לביטוח לאומי, חולי פוליו הזכאים להטבות על פי החוק, הינם חולים אשר נולדו בישראל מיום הקמת המדינה, קרי יום ה-14.5.1948. יש לציין, כי גם בטפסי המוסד לביטוח לאומי, אשר באמצעותם מוגשת בקשת החולה במחלת הפוליו לפיצוי ולקצבה, נדרש החולה לציין כי חלה במחלת הפוליו לאחר קום המדינה, וזאת כתנאי מקדמי להגשת הטופס ולקבלת הפיצוי. סעיף 1 לחוק קובע כי מטרת החוק הינה: "...לפצות את נפגעי הפוליו שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים ובכך לבטא את מחויבותה של מדינת ישראל כלפיהם". "נפגע פוליו" על פי הוראת סעיף 2 לחוק הינו: "תושב ישראל שלקה בישראל במחלת שיתוק ילדים ושרופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 7 קבעו כי נגרמה לו נכות עקב אותה מחלה". "תושב ישראל" על פי הוראת סעיף 2 לחוק הינו: "מי שהוא תושב ישראל או תושב ישראל באזור לעניין חוק הביטוח הלאומי, וכל עוד הוא תושב כאמור". המחוקק בחר להשתמש באותו הסעיף בשני ביטויים דומים אבל שונים: הביטוי הראשון הינו "ישראל" והביטוי השני הינו "מדינת ישראל". כאשר רצה המחוקק להדגיש כי מדובר בישותה הריבונית של "ישראל" כמדינה הוא ציין זאת במפורש על ידי השימוש בביטוי "מדינת ישראל". מכאן, שבמקום בו בחר המחוקק לציין את הביטוי "בישראל" בלבד, כוונתו היתה הן לארץ ישראל והן למדינת ישראל. קריאת החוק כמכלול מחזקת אף היא את ההנחה כי המחוקק בחר בקפידה את מילותיו ובמקום שבו התכוון למדינת ישראל הוא ציין זאת במפורש ובמובחן מהביטוי "בישראל". בחינת לשון החוק מלמדת כי הביטוי "בישראל" אינו מדבר אך ורק על מדינת ישראל אלא כולל גם את ארץ ישראל לפני קום המדינה. ואולם, כידוע, בנוסף ללשון החוק, יש לפרש את החוק באופן שיגשים את תכליתו. תכלית החוק הינה אותם מטרות, היעדים, האינטרסים, הערכים, המדיניות והפונקציה שהחוק נועד להגשים. כפי שנראה בהמשך הדברים, פרשנות לשון החוק עליה עמדתי לעיל, עולה בקנה אחד גם כאשר באים לבחון את תכלית החוק. הצעת החוק עיון במקורות השונים מעלה כי הכנסת לא ביקשה להבחין, או לפחות לא נדרשה להבחנה, בין חולים אשר חלו במחלת הפוליו בישראל לפני קום המדינה לבין חולים שחלו במחלת הפוליו בישראל לאחר קום המדינה. כן היתה כוונה להבחין בין חולים שחלו במחלה בארץ לבין חולים שחלו במחלה מחוץ לארץ ולאחר מכן עלו לישראל, כפי שעולה מהצעת החוק, בה צויין בדברי ההסבר: "במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה השניה ולקריאה השלישית, תידרש ועדת הכספים של הכנסת, בין היתר, לאלה: ההבחנה בין מי שלקה במחלת הפוליו בישראל לבין מי שלקה בה מחוץ לישראל". המשמעות הלשונית של החוק מלמדת כי מטרת החוק הינה הענקת פיצוי לנפגעי מחלת הפוליו שחלו בישראל, בין אם לפני קום המדינה ובין אם לאחר קום המדינה, כאשר הדגש הוא על כך שההידבקות במחלה התרחשה "בישראל". זוהי מטרת החוק על פי לשונו וכפי שאפרט בהמשך זו היא גם מטרתו כפי שעולה מבחינת מקורות נוספים ושונים, החיצוניים לחוק עצמו. ניתן לראות כי דברי ההסבר מתייחסים להבחנה שבין חולי פוליו שחלו במחלה בישראל, לבין חולי פוליו שחלו במחלה מחוץ לישראל. יחד עם זאת, הצעת החוק אינה מתייחסת למצב הדומה למצבם של העותרים אשר חלו במחלה בישראל אולם לא במדינת ישראל. המקורות הסובבים את החוק, ובהם הצעת החוק, הפרוטוקולים של הוועדה, דברי הכנסת והצעות חוק מאוחרות מלמדים כי הכנסת ביקשה במפורש להוציא מתחולת החוק חולים שחלו במחלה מחוץ לישראל בטרם עלו ארצה, אולם הכנסת לא ביקשה, לפחות לא במפורש, להוציא מתחולת החוק את אותם חולים שחלו במחלה בישראל לפני קום המדינה. פוליו