פסק דין 1. זהו פס"ד בתביעה שהגישה התובעת לבית הדין בגין הבטחת הכנסה, לאחר שהתביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד או הנתבע), נדחתה, בשל אי שיתוף פעולה, לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א - 1980 (להלן: החוק). 2. הרקע לתביעה: א. א. התובעת הינה אם חד הורית ועולה חדשה מברית המועצות. ב. ב. התובעת קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מחודש 1/01 ועד 11/06. ג. ג. ביום 10/12/06 נערכה חקירה בעניינה של התובעת, בשל חשד כי היא מתגוררת עם בן זוג, ליאוניד לכין (להלן: ליאוניד), וחוקרת המוסד הגיעה לבית התובעת בבוקר (לדברי התובעת - ב-7:00 בבוקר, לדברי החוקרת ב-7:30). ד. ד. התובעת סירבה להשיב לשאלות החוקרת, ועקב כך נשללה זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה בשל אי שיתוף פעולה. אין חולק עוד, כי במועד החקירה, היה ליאוניד בביתה. ה. ה. לאחר שתביעתה נשואת פס"ד זה נדחתה, הגישה התובעת תביעה חוזרת למוסד, וגמלתה חודשה החל מ-7/08. כמו כן הסכים הנתבע (אף אם לפנים משורת הדין מבחינתו) - לשלם לתובעת גמלה בגין חודש 2/07. 3. הפלוגתא, כפי שנקבעה בדיון המוקדם: האם בדין נדחתה תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בשל חוסר שיתוף פעולה. 4. דיון: א. סעיף 19(א) לחוק קובע כדלקמן: "(א) לצורך קביעת הזכאות לגמלה או המשך תשלומה, חייב התובע גמלה או המקבל גמלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי- (1) (1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים; (2) (2) לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג, של מומחה תעסוקה, של מומחה שיקום או של מומחה אחר, הכל לפי העניין; (3) (3) להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש. (ב) (ב) כל עוד לא קויימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גמלה או להחליט על אי-מתן הגמלה". בדברי ההסבר להצעת החוק לעניין סעיף 19 נאמר: "...[הסעיף בא] להעניק למוסד סמכות רחבה לחקור ולהשיג כל מידע הדרוש לו לצורך החלטה בתביעה לגמלה או לצורך המשך תשלומה, וכן לחייב אדם במסגרת ידיעות שברשותו בקשר לכך. סמכויות אלה דרושות כדי לאפשר למוסד להפעיל מערכת בקרה יעילה ולהבטיח תשלום גמלה לאלה הזכאים לכך בלבד" (ה"ח תש"ים עמ' 8). ב. לאור לשון החוק, וע"פ הפסיקה, מעניק סעיף 19 לפקיד התביעות שיקול דעת רחב, הן לגבי המסמכים המתבקשים מן המבוטח והן לגבי הסנקציות שרשאי הנתבע לנקוט אם המבוטח לא יעמוד בדרישות. כך גם רשאי המוסד לקבוע את מועדי החקירה ואופן ביצוע החקירה, ולא המבוטח אמור להכתיב מתי נוח לו שתבוצע החקירה ובאילו תנאים. ג. ע"פ האמור בדו"ח הפעולה של החוקרת (אשר צורף כנ/1), נערכה החקירה בבית התובעת ביום 10/12/06 בשעה 7:30 בבוקר. בדו"ח נרשם כדלקמן: "לאחר שהובהרה לה סיבת הגעתנו, פתחה את הדלת, וסירבה לשתף פעולה, מוסרת כי העו"ד אמר לה לא למסור פרטים לביטוח לאומי. בספה בסלון ישב מי שזיהיתי אותו מהחקירות הקודמות שלי לכין ליאוניד, והילד". ד. לדברי התובעת בתצהירה, הביקור היה בשעה 7:00 בבוקר, היא לא הסכימה להיחקר, מכיוון שבאותו זמן היה בסלון ביתה כלב שהתפרע והיא חששה שיתקוף את החוקרות (ללאור העובדה שבעבר הורשעה בפלילים בגלל תקיפת כלבה), וכן בגלל שליאוניד, שהוא בן דודה היה בבית כשהוא שיכור. בחקירתה הנגדית הוסיפה כי לא יכולה להיחקר באותו זמן, בגלל שהיו לה בעיות עם הבן, כיוון שהוא היפראקטיבי והייתה צריכה לדחוף אותו לבית הספר כדי שלא יאחר את ההסעה, וכן בגלל שהיא עצמה לא הרגישה טוב באותו בוקר ולכן לא הייתה יכולה להיחקר. ה. הגם שהתרשמנו שמדובר באשה קשת יום, וכי נסיבות חייה אכן קשות - דווקא ריבוי הגרסאות יש בו כדי לעורר תמיהות לעניין הסיבה האמיתית בגינה לא הסכימה לשתף פעולה עם החוקרות. בחקירתה הודתה כי אמנם אמרה לחוקרות כי עו"ד יעץ לה לא שתף פעולה - אך לדבריה, היה זה רק תירוץ כדי שילכו, וכי הסיבות הן כפי שהעידה. אלא, שגרסאותיה אינן יכולות להתקבל. אם אכן היו לה כל כך הרבה סיבות שלא להיחקר באותו זמן - מדוע נזקקה לתירוץ על ייעוץ שקיבלה מעו"ד ולא אמרה את האמת! די היה שהייתה אומרת את הסיבות דלעיל, ואז היה ניתן לבדוק אם יש בסיבות אלו ממש כדי להגיע במועד אחר, או להמתין לה. ככל שהבעיה הייתה עם הכלב - לא הייתה אמורה להיות בעיה להמתין עד שתכניסו ותסגור אותו באחד מחדרי הבית (כשהתובעת העידה כי יש בדירה ארבעה חדרים). לגבי שליחת הבן לבית הספר - סביר להניח שלו הייתה אומרת זאת לחוקרות - היו ממתינות עד שתשלח אותו לבית הספר. אם אכן היו לה סיבות טובות שלא לשתף פעולה באותו זמן - מדוע לא אמרה להן בפשטות שקשה לה באותו רגע ושיבואו (או שימתינו) על פניו ברור שהתובעת הופתעה, והעדיפה שהחוקרות לא יבדקו את הטענה בדבר מגוריו של ליאוניד בביתה (טענה שניתן היה לבדוק רק כשהיא מופתעת מהחקירה). ו. לטענת ב"כ התובעת, החוקרות לא היו רשאיות לחקור את התובעת כלל, וכי הסמכות להיכנס לכל מקום בו יש מידע הדרוש לבירור הכנסתו של אדם (ע"פ סעיף 21 לחוק), מתייחס רק לצדדים שלישיים להם יש מידע, ולא לדורש הגמלה, וכי בכל מקרה השעה 7:00 בבוקר אינה שעה סבירה לביצוע חקירה. עוד נטען כי לא הייתה הצדקה לנקוט בהליך של דחיית התביעה בגין סעיף 19 לחוק, וכי ניתן היה לפעול ע"פ החלופות הקלות יותר שבסעיף 19 לחוק. ז.טענות אלו אינן מתקבלות. החוק נותן למוסד שיקול דעת נרחב לעניין אופן ביצוע החקירה. באשר לדרך הראויה להפעלת שיקול הדעת של רשות מנהלית, נקבע בפסיקה כי: "רשות מנהלית מוגבלת בהפעלת שיקול דעתה על ידי ההלכות הכלליות של המשפט המנהלי. עליה לפעול במסגרת סמכותה החוקית; עליה לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים להשגת תכלית החוק ולהימנע מלשקול שיקולים זרים; עליה להפעיל את שיקול דעתה בשוויוניות ולהימנע מהפליה; עליה לנהוג בהגינות וביושר; ועליה לפעול על-פי סטנדרט התנהגות המצוי במתחם הסבירות. סטנדרט זה משקף, בין היתר, את האיזון הראוי בין השיקולים הרלבנטיים השונים. הוראות כלליות אלה חלות על כל המקרים שבהם נתון לרשויות מנהליות שיקול דעת" (" 4422/92 ' ', " (3) 853, 857). ח. לא מצאנו פסול בקיום החקירה - כמו גם לגבי השעה בה נערכה. למוסד סמכות מלאה לפעול, במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, על מנת לברר האם מקבל הקצבה זכאי להמשיך ולקבלה אם לאו - וחובת המבוטח לשתף פעולה. אדם המבקש קצבה מהמוסד, חייב, על פי החוק, לשתף פעולה עם חוקריו, ואין המוסד צריך להמתין עד שלמבוטח יהיה נוח יותר להיחקר (או אולי גם "להתכונן" טוב יותר לחקירה)! ט. על פי הפסיקה, על המבוטח מוטלת, החובה למסור למוסד את כל המידע הרלבנטי לתביעתו, ובכלל זה חובת גילוי מידע יזום. חובתו זאת של המבוטח נובעת מכללי ההגינות, האמון והיושר. על התובע זכויות במסגרת החוק לבוא בידיים נקיות בפני הרשות ולעשות את כל הנדרש ממנו להוכחת קיומה של הזכות לקבלת גמלה (" 280/05 אילנית ברנס - המוסד, ניתן ביום 13.2.06). בעניין שבפנינו -לא פעלה התובעת כנדרש ממנה ולא עשתה את המינימום כדי לאפשר לחוקרות לבדוק האם תנאי זכאותה השתנו. יוער כי גם אם בעניינו של ליאוניד (בתביעה שלו להבטחת הכנסה), הגיעו למסקנה כי אינו מתגורר עימה - לצורך קבלת גמלת הבטחת הכנסה לעצמו - אין זה פוטר את התובעת מלשתף פעולה עם חוקרי המוסד, בתביעה שהיא הגישה,גם אם מדובר בעניין שכבר נבדק. לכל היותר יכולה הייתה, במסגרת חקירתה - להסביר להם כי שאלת מגוריו של ליאוניד בביתה כבר נבדק, דבר שלא נעשה. י. לאור האמור לעיל - אין מנוס מדחיית התביעה. יצויין כי ע"פ סיכומי ב"כ התובעת - נגרעה גמלתה רטרואקטיבית מ- 11/06, בעוד שבסיכומי הנתבע נרשם שקיבלה גמלה גם עבור 11/06. בנקודה זו - יבדוק הנתבע בשנית האם בגין חודש 11/06 שולמה גמלתה. ככל שלא - תשולם לה. יא. סוף דבר: התביעה נדחית. יחד עם זאת, ולעניין חודש 11/06 - ככל שלא שולמה לה גמלה בגין חודש זה - ידאג הנתבע לשלם לה גמלה בגין חודש זה. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הבטחת הכנסה