גמלת ניידות - חוב הלוואה

פסק דין 1. לפנינו תביעתו של התובע כנגד החלטת פקידת התביעות במחלקת ניידות מיום 29/2/2006 והחלטת רכז גמלאות מיום 31/12/2006. בהתאם להחלטות אלה נדרש התובע להחזיר את ההלואה העומדת שניתנה לו ביום 5/3/1989, וכן להחזיר חוב גמלת ניידות. חוב גמלת הנידות מתייחס לתקופה מיום 1/4/2003 ועד 31/12/2006. 2. ואלה הן העובדות הרלבנטיות להכרעה - א. התובע מוגבל בנידות, קיבל בשנת 1989 הלואה עומדת מכוח הסכם בדבר גמלת נידות שנערך ונחתם ביום 1/6/1977 בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי. (להלן - "הסכם הנידות"). ב. התובע רכש באמצעות הלואה עומדת רכב מסוג סוזוקי קארי (להלן - "הרכב"). ג. התובע חתם על התחיבות לנתבע מכוח הסכם הנידות (נ/1). ד. התובע חדל להשתמש ברכב בחודש 3/2003, לטענתו בשל תקלה, שגרמה להשבתתו ללא כדאיות כלכלית לתקנו. ה. התובע לא דווח לנתבע כי חדל להשתמש ברכב. ו. לטענת התובע השבית את הרכב ומיד החל להשתמש ברכב מסוג מיצובישי לאנסר שנת ייצור 1996 השייך לאביו ואשר נמסר לשמושו הבלעדי (שכן אביו רכש באותה עת רכב חדש). ז. בסוף שנת 2006 נודע לנתבע כי התובע אינו עושה שימוש ברכב. הנתבע באמצעות פקידת התביעות יזם שיחה טלפונית אל התובע לבירור נושא שימוש ברכב לאור העובדה כי לא חודש רישיון הרכב. הצדדים חלוקים באשר לתוכן השיחה. ח. לאחר השיחה העביר התובע את הבעלות במיצובישי על שמו. ט. בסמוך לכך קיבל התובע את דרישות הנתבע מושא תביעה זו, להחזר ההלואה העומדת ולהחזר קיצבת הניידות. 3. טענות התובע - א. בין התובע ובין המוסד לביטוח לאומי נערך הסכם בסוף שנת 2006 בעקבות השיחה הטלפונית שיזמה פקידת התביעות, לפיו אם יעביר את המיצובישי על שמו, ימשיך לקבל קיצבת נידות, ורכב המיצובישי יחשב כרכבו של התובע לצורך קצבת הנידות והעתקתה של ההלואה העומדת . ב. הנתבע לא הוכיח את ערך הרכב "במועד הקובע" שכן במחירון של לוי יצחק לא מופיע דגם רכב זה בשנת 1989. לפיכך יש לקבל את הערכת השמאי מטעם התובע לפיו שווי הרכב היה 2,500 ₪ ולכן לא היתה כדאיות כלכלית למכרו. ג. התובע לא ניסה להונות או להתעשר על גבה של המערכת אלא פעל בתום לב. ד. הסכם הנידות נועד לתת סיוע למי שנזקק לו. 4. טענות הנתבע - א. על פי טופס ההתחיבות נ/1 על התובע מוטלת חובה להודיע על הפסקת השימוש ברכב שלשם רכישתו ניתנה הלואה עומדת. ב. משהפר התובע את תנאי הזכאות חלה חובת החזר ההלואה העומדת על פי סעיף 12 להסכם הנידות. ג. הזכות לקיצבת ניידות מותנית בשימוש ובבעלות ברכב. ד. משהתובע לא החזיר את ההלואה העומדת עד 12/2006, ולא היה בבעלותו ובשימושו רכב לא היתה לו זכאות לקיצבה. ה. אין בשיחת הטלפון עם פקידת התביעות כדי לשנות מסקנה זו משגם התובע לא טען כי נאמר לו שיקבל קיצבה בשלוש השנים הקודמות ושלא ידרש להחזר ההלואה העומדת. מה גם שאין בסמכות פקידת התביעות לשנות את תנאי הסכם הנידות. ו. על פי הסכם הנידות החישוב יערך על פי מחירון של לוי יצחק. ז. כל עוד לא יחזיר התובע את ההלואה העומדת אין הוא יכול להתחיל לקבל קיצבה גם אם יש בבעלותו ובשימושו רכב אחר. 5. מטעם התובע העיד התובע וכמו כן הוגש תצהיר על ידי אביו של התובע מר יצחק שמע. הנתבע ויתר על חקירתו הנגדית של מר יצחק שמע. מטעם הנתבע הוגשה ת.ע.צ. ב"כ התובע לא ביקש לחקור את עורכת התעודה אך טען כי הוא אינו מסכים לסכומים המופיעים בה. 6. דיון והכרעה - העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. הנתבע מודה בכתב ההגנה כי החל מחודש מרץ 2003 לא חודש רשיון הרכב של התובע, ומשויתר הנתבע על חקירתו הנגדית של מר יצחק שמע אנו מוכנים להניח כי הוכח כי התובע נהג ברכב של אביו. התובע אינו מכחיש כי לא הודיע לנתבע כי הוא חדל להשתמש ברכב והחל להשתמש ברכב המיצובישי. הדבר נודע לביטוח הלאומי אשר פנה אל התובע מיוזמתו בסוף שנת 2006. 7. סעיף 3 (א) להסכם הניידות קובע: "(א) מוגבל בנידות יקבל הטבות לפי הסכם זה אם הוא מוגבל בניידות לצמיתות ומתקיימת לגביו הוראות הסכם זה וכל עוד הן מתקיימות לגביו, והוא או האפטרופוס שלו וכן מורשה הנהיגה עבורו, הכל לפי הענין, מקיימים את תנאי ההתחייבות אשר נטלו על עצמם כלפי המוסד - לפי כתב התחייבות אשר חתמו כדרישת המוסד" (להלן -"כתב התייבות"). בנ/1 הוא כתב התחיבות עליו חתום התובע מיום 17/11/1998 עולה כי התובע התחייב להודיע לנתבע בכל מקרה בו יפסיק להשתמש ברכב במשך תקופה העולה על שלושה חודשים. סעיף 12 להסכם הניידות מונה את העילות להחזר ההלואה העומדת. הסעיפים הרלבנטיים לעניננו הם 12(6) ו-(7) שזו לשונם: "(6) חדל להתקיים או לא התקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בהלוואה עומדת על פי סעיף זה. (7) המוגבל בניידות או האפוטרופוס שלו או קרוב המשפחה, לפי הענין, הפרו את התחייבויותיהם כלפי המוסד". סעיף 20 להסכם הניידות מונה את המקרים בהם תופסק קיצבת הניידות, הרלבנטיים לעניננו הם סעיפים 20(א) (2), (3) ו-(6) לפיהם: "(2) מלאו שלושה חודשים מהיום בו חדל המוגבל בניידות להשתמש ברכב. (3) חדל להתקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בקיצבת ניידות. (6) חל אחד מהמועדים הקובעים כאמור בסעיף 12(א) (3) או (4) או (5) או (6) או (7) להסכם זה". 8. משהתובע אינו כופר בכך כי חדל להשתמש ברכב מדצמבר 2003 ואף לא חידש את רשיון הרכב ולא הודיע על כך לנתבע הרי שהוא הפר את ההתחייבות העולה מנ/1 וקמה עילה להחזר ההלואה העומדת כעולה מסעיף 12 להסכם הניידות. שאלת ערך הרכב והכדאיות למכרו אינם רלבנטיים לענין זה אלא רק לאופן חישוב החזר ההלואה העומדת. לגבי הקיצבה אשר קיבל התובע לתקופה מיום 1/4/2003 ועד ליום 31/12/2003 הרי שהיא ניתנה בניגוד להסכם הניידות ובדין היא הופסקה מיום 1/4/2003 כעולה מסעיף 20 להסכם הניידות. 9. תשלום קיצבת ניידות לפי סעיף 13 להסכם הניידות מותנה בכך כי ברשותו ובבעלותו של המוגבל בנידות רכב. אין לקבל את הטענה כי די בכך שהתובע השתמש ברכב כלשהו אלא שיש לקשור בין הרכב בגינו ניתנה ההלוואה העומדת לבין הרכב שבגינו מתקבלת קיצבת הניידות. הקשר הזה עולה מתוך הסכם הניידות הקושר בין סעיף 13 להסכם הניידות לסעיף 5 שעניינו הלוואה עומדת. ברוח דומה פסק כב' השופט אברהמי בתיק בל' 12544/03 בן עמי אליהו נ' המל"ל שעניינו היה תוספת קיצבת ניידות למשתכר כאשר המבוטח נהג למקום העבודה ברכב של אשתו וכך נפסק שם: "הרכב בו משתמש התובע להגיע לעבודה בבית"ר עלית הינו המזדה - רכב האשה. רכב זה אינו בבעלותו. יתר על כן, מקריאת הסכם הניידות עולה שמטרתו העמדת רכב, למוגבל בניידות, הינה שהוא בעצמו יעשה שימוש ברכב שנקבע. הרכב שנקבע המזכה את המוגבל בקבלת הטבות הינו דווקא רכב הניידות. המונח "רכב" נזכר בסעיפים שונים בהסכם הניידות . כך למשל בסעיפים 13(א) 5 ו-7. בבחינת הקשרם של הסעיפים ברור כי עת נרשם "רכב", מדובר ברכב הניידות שנקבע למוגבל. אין מקום לפרש המונח רכב בסעיף 14 בשונה מהמשמעות שנתנו למונח זה בסעיפים האחרים שבהסכם הניידות. יש לזכור שמדובר בהסכם ובשלונו ניכר כי הצדדים לו, התכוונו בסעיף 14 שמוגבל המשתמש ברכב ניידות שאושר לו יהיה זכאי לתוספת קצבה. התובע, עפ"י הודעתו, לא משתמש ברכב הניידות שנקבע לו ולכן לא יהיה זכאי לתוספת הקצבה המותנית בשימוש ברכב הניידות. מה גם שרכב האשה אף הוא לא בבעלותו". דברים אלה יפים לענייננו ועולים מתוך הדרך שנקבעה לפרשנות הסכם הניידות. "הקו המנחה בפסיקה לגבי הזכויות על פי הסכם כי אין להעניק זכויות למוגבל בניידות, ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו. [ראה דב"ע נא/0-9 חדד - המוסד לביטוח לאומי; דב"ע נה/0-84 הזנפרץ - המוסד לביטוח לאומי; בג"צ 363/84 המוסד לביטוח לאומי נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח' דב"ע נז/0-282 אלברט - המל"ל פד"ע 506, 501]. על כך חזר לאחרונה בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 172/08 יעקב חייט נ' המוסד לביטוח לאומי: "הסכם הניידות מעניק לנכים זכויות שנועדו לסייע להם ברכישת רכב לצורך ניידותם (הלואה עומדת), ובאחזקתו השוטפת (קיצבת ניידות). הסכם הניידות קובע תנאי זכאות להלוואה ולקיצבה ואין חולק כי יש להקפיד על קיומם של תנאים אלה. נסיון החיים מלמד שתנאי זכאות יכולים להתקיים ויכולים לחדול מלהתקיים. אין צורך לאמר כי שינוי המצב הנוגע כתנאי הזכאות משפיע במישרין על הזכאות עצמה. כך, אם חדל להתקיים תנאי מתנאי הזכאות, מפסיקה הזכאות, בין לחלוטין ובין לתקופת שינוי המצב. כך, כפי שראינו, קובע סעיף 20(א)(3) להסכם הניידות כי תשלום קיצבת ניידות יופסק משעה שחדל להתקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בקיצבת ניידות. גם המערער אינו חולק על מציאות משפטית זו הנראית מובנת מאליה". 10. משהתובע לא עומד בתנאי סעיף 13 להסכם הניידות ומשקמה עילה להפסקת תשלום קיצבת הניידות לפי סעיף 20 לקיצבת הניידות בדין נתקבלה החלטת הנתבע כי התובע אינו זכאי לקיצבת ניידות החל מיום 1/4/2003. אמנם סעיף 15 להסכם הניידות מעניק זכות לקבלת קיצבת ניידות למוגבל בניידות שהוא חסר רכב אלא שתנאי סעיף זה לא חלים בתובע. 11. התובע טוען כי אין לשלול ממנו את הקיצבה לאור הבטחת פקידת התביעות. אלא שלטעמנו לא הוכיח התובע הבטחה זו וגם אם היה מוכיח לא היה בהבטחה מסוג זה כדי להקנות זכויות בניגוד להסכם הניידות. בתצהירו טוען התובע בסעיף 9 : "משהסתבר לי - לאחר בדיקת הנתבע - כי היה עלי להודיע לביטוח לאומי על השינוי במצב הרכב ועל השימוש במיצובישי תחת הרכב, שוחחתי על כך עם נציגת הנתבע אשר הגיעה עימי להסדר בעניין לפיו אעביר לנתבע אישור על העברת המיצובישי על שמי, באופן שזה האחרון ייחשב כרכבי שלי לצורך קבלת קיצבת הניידות והעתקת ההלואה העומדת". התובע טוען כי אלמלא הבטחה זו לא היה מעביר את הרכב על שמו לאחר שלוש שנים של שימוש בו. אלא מחקירתו הנגדית עולה כי הנתבע הוא שיזם את שיחת הטלפון לברור ובשיחה זו הובהר לתובע כי היה עליו לדווח על הפסקת השימוש ברכב. התובע לא ידע לומר באילו מילים השתמשה הפקידה ואף הוסיף כי לא היתה עוד שיחה וכעבור שבועיים הגיע מכתב הדרישה. לא שוכנענו כאמור בהבטחה או בהסכם כאמור , והעובדה כי בעקבות שיחת הטלפון העביר התובע בעלות על הרכב אינה מלמדת על תוכן השיחה ועל הבטחה אלא על נסיונו "לתקן את הנזק" לאחר שהובהר לו כי הפר את התחייבותו ואת הסכם הניידות. 12. הצדדים חלוקים באשר לגובה החזר ההלואה העומדת. מטעם הנתבע הוגשה ת.ע.צ. התובע ויתר על חקירת עורכת התעודה אך הגיש חוות דעת מטעמו בדבר ערך הרכב בתאריך הקובע. התובע לא כפר באופן החישוב פרט לערך הרכב. על פי סעיף 12א' להסכם הנידות "חוברת המחירים" - הינה "פרסום מחירי מכוניות משומשות היוצאת מעת לעת ואשר יוסכם עליו בין הצדדים. המוסד יודיע לצבור באמצעות העיתונות היומית את שם חוברת המחירים". חוברת המחירים אשר ידועה לציבור היא מחירון לוי יצחק. על פי תעודת עובד הציבור מחיר הרכב במועד הקובע הוא 9,000 ₪ עפ"י הערכת שמאי מלוי יצחק. התובע טוען כי בדף המחירון אשר צורף לתעודת עובד הציבור קיימים מחירי סוזוקי קארי של שנת 1987 ו-1988 וכי לא קיים מחיר לרכב משנת 1989 כזה אשר ברשות התובע. אלא שלתעודת עובד ציבור צורפה פניה למר לוי יצחק ותשובת שמאי ממשרדו כי ערך הרכב במועד הקובע הוא 9,000 ₪. משבחר התובע לא לחקור את עורכת התעודה, לא נסתרה הערכה זו. משעל פי הסכם הניידות המחיר נקבע על פי מחירון מוסכם אין לקבל לצורך החישוב את חוות הדעת מטעמו של התובע. אשר על כן חלה חובה על התובע להחזיר את ההלואה העומדת וקיצבת הניידות אשר קיבל לתקופה מיום 1/4/2003 ועד 31/12/2006. 13. בטרם חתימה יש להעיר כי לא התיחסנו לזכאות התובע לקיצבת ניידות לאחר 1/1/2007 משתביעה כזו לא הוגשה לנתבע, ולא הוצג בפנינו מכתב דחיה. עוד יש להוסיף כי מאחר ולא נטען כנגד חוסר תום לבו של התובע אין בפסק דין זה כדי לחסום את דרכו של התובע לפנות אל הועדה לביטול חובות אשר תדון באפשרות של ויתור על החוב או חלקו על פי הכללים המנחים אותו. הערה אחרונה מתייחסת לאחור בפסק הדין שנבע מהזדמנות שניתנה לצדדים לאור בקשתם להסדר המחלוקת מחוץ לכותלי בית הדין. 14. התוצאה איפוא כי התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ניידותחובהלוואה