פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אהובה עציון; בל 5690/04) בו נקבע כי אין לנכות מדמי אבטלה המגיעים למשיב תשלום שניתן לו בגין אובדן כושר עבודה על פי פוליסת ביטוח המנהלים בחב' הביטוח בה בוטח. 2. להלן הרקע העובדתי בתמציתו על פי פסק דינו של בית הדין קמא : "א. התובע סובל מליקוי רפואי שבגינו נבצר ממנו להמשיך בעבודתו (הנדסאי תוכנת מחשב) החל מיום 31.8.03 - עד לאותו מועד, מאז שנת 1997, עבד התובע בחב' הביטוח "הראל" (להלן - "הראל"). בפועל קיבל התובע שכר מהראל עד ליום 30.11.03. ב. מיום 3.2.04 ואילך התייצב התובע בשירות התעסוקה כדורש עבודה, אך לא נמצאה לו עבודה ההולמת את מגבלותיו הרפואיות. ג. במהלך עבודתו בהראל הוא בוטח ע"י מעבידתו ב"ביטוח מנהלים" בשילוח, חב' לביטוח בע"מ (להלן - "שילוח"). בפוליסת הביטוח (להלן - "הפוליסה"), שהיא ת/1, בוטח התובע "למקרה אובדן כושר עבודה..." כאמור בכותרת תנאי הפוליסה. על פי תנאי הפוליסה, במקרים של אבדן כושר עבודה בשיעור של לפחות 75% מהכושר לעסוק בעיסוק ו/או במקצוע בהם עסק המבוטח לפני קרות מקרה הביטוח ובתנאי שבפועל המבוטח (דהיינו התובע) "אינו עובד או עוסק בפועל בעבודה או תגמול או הכנסה בגין עבודתו" - בהתמלא תנאים אלא במצטבר, על שילוח לשלם לתובע "תשלום חודשי מבוטח" (כך הוגדר התשלום בפוליסה) בשיעורים וסכומים שהוגדרו שם (ואשר אינם רלבנטיים לדיון שלפני). ד. כאמור לעיל, בשל קבלת התשלומים החודשיים מחב' "שילוח" - נשללה מהתובע קצבת האבטלה שתבע". 3. המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה האם התשלום ששולם למשיב הינו מכוח קצבת פרישה על פי סעיף 175 לחוק. בסעיף 175 נאמר כזאת: "א. הזכאי לדמי אבטלה ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מקצבת פרישה או מגמול פרישה, ינוכה מדמי האבטלה, המגיעים לו ליום לפי סעיף 167, סכום השווה להכנסתו היומית שמקורה בקצבה או בגמול כאמור. ב. (בוטל). ג. השר יקבע את דרכי חישוב ההכנסה היומית כאמור בסעיף קטן (א). ד. בסעיף זה, "קצבת פרישה" - קצבה המשתלמת עקב פרישה מכל אחד מאלה: עבודה; שירות בצבא הגנה לישראל; שירות במשטרת ישראל; שירות בשירות בתי הסוהר." 4. בפסק דינו קבע בית הדין קמא, כי התשלום למשיב אינו "עקב פרישה" כנדרש בחוק, כי אם שיפוי בגין אובדן מוחלט של כושר העבודה על פי פוליסת הביטוח הפרטית שעשה המשיב. לאור זאת התקבלה התביעה. 5. המוסד ערער על פסק הדין ועיקר טיעונו היה, כי "המשיב איבד לחלוטין את כושרו לעבוד ופרש מעבודתו. משכך הוא זכאי על פי הפוליסה לפנסיה חודשית בגובה 75% משכר עבודתו האחרון... אותו תשלום הינו בגדר קצבה חודשית המשולמת עקב פרישה מהעבודה ולכן יש לנכותו מדמי האבטלה". 6. המשיב תמך טיעונו בפסק דינו של בית הדין קמא ולאורו נתבקשה דחיית הערעור. 7. לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות המקרה ולטיעוני הצדדים סבורים אנו, כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. לאור זאת דין הערעור להידחות. חרף זאת לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי להדגיש שלושה עניינים: א. עיון בהצעת החוק וכדברי הכנסת לסעיף 175, מעלה, כי תכלית הוראתו הינה קיזוז "פנסיה מוקדמת ממקום העבודה או תגמולים לפי חוקים אחרים המושתתים על שכר, להבדיל מקצבת נכות". עניין קיצבת הנכות נמחק במכוון מהצעת החוק בקריאה שניה ושלישית. (הצעת חוק 928 התשל"א עמ' 146 לתיקון סעיף 143א בעמ' 155). ב. התשלום ששולם למשיב בגין אובדן מוחלט של כושר העבודה אינו בגדר קצבה המשתלמת לו עקב פרישה, באשר אותו תשלום היה משולם לו גם אלמלי פרש והיה ממשיך בעבודתו בהיקף של 25% מהיקף עבודתו קודם לקרות המקרה המזכה. תימוכין, לכך ניתן למצוא בסעיף 2.14 לפוליסה לפיו, אובדן מוחלט של כושר העבודה מזכה בפיצוי את מי שנשלל ממנו לפחות 75% מכושר עבודתו העיסוקי או המקצועי. ג. "קיצבת פרישה" הינה קצבה חודשית לתקופה בלתי קצובה המשתלמת מעת הפרישה ואילך. תשלום אובדן כושר על פי פוליסת הביטוח במקרה שלפנינו משתלם "באובדן כושר עבודה עיסוקי" לתקופה מירבית של שנה ובאובדן כושר "עבודה מקצועי" עד לתום תקופת הביטוח ולא יותר מגיל הפרישה לפנסיה (סעיפים 1612.16 ו-2.17 לפוליסה) אשר על כן תשלום בגין אובדן כושר עד גיל הפרישה לא יכול להיחשב לקיצבת פרישה שנועדה לכסות את תקופת הפרישה ואילך. 8. סוף דבר - ערעור המוסד נדחה בזאת. תוך 30 יום מהיום ישלם המוסד למשיב שכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. דמי אבטלהביטוח מנהלים