פסק דין 1. זוהי תביעה להכרה במצבו הנפשי של התובע כתאונת עבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. העובדות הרלוונטיות פורטו בהחלטה מיום 28.9.08 כדלקמן: א. התובע יליד שנת 42'. ניהל במשך שנים עסק עצמאי לאספקת סלטים. העסק נקלע לקשיים כספיים וצבר חובות כבדים לנושים בין השאר לחברת "רב טעם" סלטים (1999) בע"מ. ב. בחודש דצמבר 01' פנה לתובע יצרן הסלטים ודרש, כי יסדיר את חובו שעמד על כ-170,000 ₪. היצרן איים שאם לא יגיעו להסדר, הוא יפסיק לספק סחורה לתובע. ג. בעקבות האמור, פנה התובע לסניף עצמאות של בנק הפועלים בבת ים לקבלת הלוואה אולם בקשתו נדחתה על ידי הפקידה אשר הבהירה, כי אין אפשרות לתת לתובע הלוואה ואף איימה כי כתוצאה מהחוב לבנק יגבילו את חשבון הבנק וגם יפסיקו לכבד שיקים שנתן התובע. ד. כתוצאה מכך, הבין התובע שהסתבך, הוא איבד תקווה להמשיך ולהפעיל את העסק והרגיש בושה עמוקה גם כלפי הנושים. התובע הגיע לביתו לאחר הפגישה בבנק כשהוא סובל מחולשה כללית, סחרחורות כאבים ורעשים באוזניים. ה. לאחר ביקור אצל הרופא, הוא הופנה לרופאה פסיכיאטרית. התובע היה מאושפז בבתי חולים לחולי נפש ועד היום הוא מטופל בתרופות נוגדי דיכאון, כדורי שינה והרגעה. התובע סובל מירידה בתיפקוד היום יומי ואינו מסוגל לעבוד. בעקבות מצבו, הוא נאלץ למכור את קו החלוקה ואת כל הציוד שנלווה אליו. ו. נקבע, כי פנייתו של יצרן הסלטים בתחילת חודש דצמבר 2001 לתובע כמפורט בסעיף קטן ב' לעיל הינה בגדר אירוע חריג . 3. באותה החלטה מונה ד"ר רמי אהרונסון כמומחה יועץ רפואי (להלן - המומחה) והופנו אליו השאלות הבאות: "א. מהן הפגימות הרפואיות הנפשיות סובל התובע? ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות הנפשיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל? ג. אם קיים קשר סיבתי כאמור, האם ניתן לומר שהשפעת האירועים בעבודה על מצבו הרפואי הנפשי של התובע היתה פחותה מבהרבה מהשפעת מצבו הרפואי הקודם של התובע או מהשפעת גורמים אחרים?". ביום 9.12.08 השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן: "חוות דעתי מבוססת על עיון במסמכים הרפואיים בתיקים המועברים אלי על ידי בית הדין . לשאלות כב' השופט: 4. א. התובע סובל מדיכאון שהתפתח על רקע תגובת הסתגלות אצל בן אדם עם הפרעת אישיות מאובחנת כבר בעבר. ב. כן. תגובת הדיכאון ממנה סובל התובע מאז 2001 היא תגובה לתנאים המפורטים בסעיף 3 לשאלותיך. ג. כן. השפעת האירועים בעבודתו של התובע בשנת 2001 באה על רק דפוס של תגובות דכאוניות, חרדתיות ואישיותיות שחזר עליהן בעברו מספר פעמים. לדעתי השפעת האירועים בשנת 2001 פחותה בהרבה מהגורמים הבסיסיים באישיותו ודפוס תגובותיו הלא הסתגלויותיות למצבי לחץ". בהחלטה מיום 28.1.09 התבקש המומחה להשיב על שאלות ההבהרה הבאות: "א. האם תסכים איתי שמאז 1987 התובע לא אושפז בשל בעיות נפשיות ולא הזדקק לטיפולים פסיכיאטריים תרופתיים ואחרים. ב. האם תסכים איתי שמאז 1987 אין כל רישום של מצבים נפשיים מורבידיים מהסוג שמהם סובל התובע מאז התאונה? ג. לאור קביעת בתשובה ב' לחוות דעתך מיום 9.12.08 לפיה, "תגובת הדכאון ממנה סובל התובע מאז 2001 היא תגובה לתנאים המפורטים בסעיף 3" להחלטת בית המשפט מיום 28.9.08, האם תסכים עם המסקנה של ד"ר נחמה ויזר כפי שנכללה בחווה"ד שהכינה למוסד לביטוח לאומי בשנת 2004: "התחלואה הטבעית היתה נמצאת ברקע כל הזמן אך ללא הקשיים הכלכליים בעקבות כלשון העסק בסביר להניח שלא היתה באה לידי ביטוי החמרה הנוכחית". ד. לאור קביעתך בתשובה ב' לחוות דעתך מיום 9.12.08 לפיה "תגובת הדכאון ממנה סובל התובע מאז 2001 היא תגובה לאירועים שארעו לתובע בעבודה בתחילת דצמבר 2001, האם תסכים שהשפעת האירועים הנ"ל בעבודה על התפרצות מחלת הנפש, דוקא במועד שבו התפרצה (כלומר בסמוך לאחר אירועים אלו בתחילת דצמבר 2001) לא היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הנוספים. ה. לאור קביעתך בתשובה ב' לחוות דעתך מיום 9.12.08 לפיה "תגובת דכאון ממנה סובל התובע מאז 2001 היא תגובה לאירועים שארעו לתובע בעובדה שבתחילת דצמבר 2001, האם תסכים שהאירועים הנ"ל בעבודה החישו את התפרצות מחלת הנפש והסימפטומים שלה מהם סובל התובע מאז ושאילולא האירועים הנ"ל יתכן שההתפרצות היתה נדחית למועד אחר או לא מתרחשת כלל. ביום 17.2.09 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן: "א. כן. ב. כן. ג. כן. אני מסכים עם ד"ר וויזר אך עליי לציין, כי היא אינה כותבת במסקנתה "בסביר להניח שלא היתה באה לביטוי החמרה הנוכחית" אלא "שלא היתה באה לביטוי בחמרה הנוכחית". להבנתי יש הבדל משמעותי בין שתי גרסאות אלה. ד. הנני מסכים כי השפעת האירועים בעבודה על התפרצות תגובת דיכאון דווקא במועד שהתפרצה לא היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים הנוספים, קרי הפרעות האישיותיות הקיימות אצלו שנים רבות ושהתבטאו בצורה קלינית בשנים 1971 עד 1987. תגובת דיכאון היא תגובה הסתגלותית במהותה והפיכתה למצב קבוע ומתמשך שנים לא תיתכן אלא על רקע מרכיבים אישיותיים קודמים והשפעתם. אני רואה את האירועים החריפים בעבודה כפחותים בהרבה מגורמים הבסיסיים באישיותו בהווצרות נכותו המתמשכת והקבועה. ה. אני מסכים כי האירועים בעבודה החישו והביאו באופן מידי להתפרצות תגובת הדיכאון בשנת 2001. סביר להניח כי ללא האירועים בעבודה התפרצות הדיכאון לא היתה מתרחשת באותו מועד. אם היתה מתרחשת או לא יותר מאוחר, איני יכול לקבוע. השפעת האירועים בעבודתו של התובע בשנת 2001 באה על רקע דפוס של תגובות דכאוניות חרדתיות ואישיותיות שחזר עליהן בעברו מספר פעמים". 4. במקרה דומה למקרה שבפנינו, קבע בית הדין הארצי, כי על פי חוות דעתו של המומחה מדובר בקשר סיבתי בין אירוע חריג לבין מצב נפשי על דרך של החמרה (עב"ל 407/07 בן דוד נ' המוסד פס"ד מיום 30.12.08). באותו ענין קבע המומחה, השפעת האירוע החריג היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבה הנפשי המתמשך של המערערת, אולם המשיך וקבע, כי הארוע החריג היה גורם מחריף למצבה הנפשי הקיים של המערערת. במקרה דנן, אכן קובע המומחה, כי השפעת האירועים בשנת 2001 פחותה בהרבה מהגורמים הבסיסיים באישיותו ודפוס תגובותיו הלא הסתגלתיויות של התובע למצבי לחץ אולם בהמשך הוא קובע, כי הוא מסכים עם חוות דעת שהוגשה מטעם התובע ולפיה, ללא הקשיים הכלכליים לא היתה באה לידי ביטוי ההחמרה הנוכחית. המומחה מציין עוד, כי האירועים בעבודה החישו והביאו באופן מיידי להתפרצות תגובת הדיכאון בשנת 2001. מתשובתו של המומחה לשאלות ההבהרה עולה, כי אמירתו שהאירועים החריפים בעבודה פחותים בהרבה מגורמים בסיסיים באישיותו, מתייחסת להיווצרות הנכות המתמשכת והקבועה ולא לעצם התפרצות תגובת הדיכאון במועד שהתפרצה. ממכלול חוות הדעת ניתן להסיק, כי אכן מדובר באירוע חריג שגרם להחמרה במצבו של המערער ועל כן, יש להכיר באירוע מחודש דצמבר 01' כתאונה בעבודה על דרך ההחמרה. 5. נוכח האמור לעיל, מתקבלת התביעה. אנו מצהירים, כי האירועים מחודש דצמבר 01' הינם בגדר תאונה בעבודה על דרך ההחמרה. הנתבע ישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשיהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה