פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן - הועדה לעררים) מיום 24.7.08 אשר הותירה על כנה את קביעתה מיום 19.9.07. 2. בקליפת אגוז יצויינו העובדות להלן: 2.1. ענינו של המערער עמד בפני הועדה לעררים ונדון על פני חמש ישיבות במהלך שנת 2007 ובסופו של יום סוכמה נכותו הכללית של המערער בשיעור של 55% לפי הפירוט להלן: עמ"ש מותני - 10%, עמ"ש צווארי - 20%, מחלת ריאות - 30%, ירידת תחושה בפנים מימין - 10%, פיברומיאלגיה - 10%. כמו כן נקבע כי אין למערער נכות פסיכיאטרית. 2.2. המערער ערער על קביעת הועדה לעררים (בל 7066/06). בדיון שהתקיים ביום 24.3.08 בפני כבוד הרשמת ולך הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין כדלהלן: "עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתיוועץ לענין הפיברומיאלגיה בראומטולוג אשר יעיין בין היתר בחוו"ד פרופ' בוסקילה ולאור זאת תשקול הועדה עמדתה בשנית ותנמק." 2.3. ביום 19.6.08 נבדק המערער ע"י יועץ מטעם הועדה לעררים (להלן - היועץ). היועץ קבע כי הנכות המתאימה לפיברומיאלגיה היא 10%. 2.4. ביום 24.7.08 התכנסה הועדה לעררים, אימצה את חוות דעתו של היועץ והותירה את אחוזי הנכות בגין הפיברומיאלגיה על כנם. 3. ביום 18.9.08 הוגש הערעור הנוכחי והוא כוון כנגד שני עניינים: הראשון, אחוזי הנכות בגין הפיברומיאלגיה; השני, התעלמות הועדה לעררים מסבלותיו של המערער בתחום הגסטרו ומבקשתו למנות מומחה בתחום זה. 4. באשר לעניין השני - יאמר כבר עתה כי דינו להדחות, שכן הוא חורג ממסגרת פסק הדין הראשון. 5. באשר לעניין הראשון - המערער העלה מספר טענות, אחת מהן כוונה כנגד העובדה שעל אף שב"כ המערער הגיע עם המערער לבדיקה בפני היועץ, הוא התבקש לצאת מן החדר בניגוד לזכותו להיות נוכח בבדיקה. 6. המערער טוען כי בכך נפגמה "שליטתו" על אופן הבדיקות שבוצעו למערער לרבות בחינת הרלוונטיות שלהן למחלת הפיברומיאלגיה. בכל הכבוד, "ההנמקה" של המערער באשר להשלכות של הפגם לא רלוונטית, באשר ממילא השאלה מהן הבדיקות שיש לערוך למערער מסורה להכרעת הדרג הרפואי. 7. יחד עם זאת מטעמים של מראית פני הצדק ותקינות ההליך המעין שיפוטי המתנהל בפני הועדה לעררים יש בטענת המערער ממש, ואסביר: 8. אין חולק על זכותו של מבוטח להיות מלווה באדם בעת ביצוע הבדיקות הגופניות. זכות זו נגזרת גם מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית כמו גם מעקרונותיו של חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996. בנוסף, אין חולק על זכותו של מבוטח להיות מיוצג ע"י עו"ד בפני הועדה לעררים. זכות זו נגזרת הן ממהותה של הועדה לעררים כרשות 'מעין שיפוטית' והן מהוראותיו של סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. 9. השאלה היא האם זכויות אלה, מתפוגגות להן מקום שנערכת הבדיקה הגופנית ע"י הועדה לעררים. לטעמי התשובה לכך היא 'לא' רבתי, ואסביר: 9.1. לטעמי על הטוען להעדר זכות לנוכחות בא כוח בעת הבדיקה הגופנית מוטל הנטל להוכיח את טענתו. בהתאם לעקרון החוקיות מה שלא נאסר על האזרח מותר, במיוחד מקום בו ההוראות המזכות את המבוטח בייצוג בפני הועדה לעררים לא סייגו עצמן לחלקים מההליך המתנהל בפני הועדה לעררים. 9.2. למעשה - המשיב בחר להתעלם בטיעוניו מטענתו זו של המערער ולא המציא הסבר מניח את הדעת למניעה מב"כ המערער להיות נוכח בבדיקה, ובכך יש טעם לפגם. אינני מצליח להעלות על דעתי טעם טוב שכזה. ראשית, הליך הבדיקה הגופנית הוא חלק מהליך 'גביית הראיות' ואחד השלבים בדרכה של הועדה לעררים לקבוע את דרגת הנכות הרפואית. ולכן לא יעלה על הדעת כי ימנע ממייצגו של אדם להיות נוכח בשלב 'גביית הראיות'. שנית, לנוכחות בא כוחו של המבוטח יש ערך מוסף בשמירה על זכויותיהם של המבוטחים. 9.3. ער אני להוראת תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות) שעניינה "נוכחות זרים בשעת בדיקה". התקנה מורה כי "הועדה תבדוק את הנפגע ביחידות, אך רשאית היא להתיר לזולת להיות נוכח בשעת הבדיקה". 9.4. אלא שעל תקנה זו כבר נאמר שמטרתה "להבטיח את צנעת הפרט וכבודו של הנבדק בפני הוועדות הרפואיות". דהיינו, תקנה זו לא באה למעט מהזכויות הנתונות למבוטח מכח עקרונות היסוד וחוק לשכת עורכי הדין, ולמעשה גם לא יכולה לעשות כן - שאז דינה יהיה להתבטל. 9.5. זאת ועוד, תקנה זו צריכה להתפרש באופן העולה בקנה אחד עם העקרון של זכות הייצוג כאמור. ובמקרה זה אין כל קושי לעשות כן. שהרי מכותרת הסעיף למדים כי התקנה כוונה כנגד נוכחות "זרים" (כגון: המקרה של נוכחות מזכיר הועדה שנדון בעניין ויסמן) ולא כנגד נוכחות מי שהמבוטח מעוניין כי יהיה נוכח בבדיקה - בין אם המדובר במלווה ובין אם המדובר בבא כוחו. לחלופין, גם אם נתייחס לתקנה כפשוטה, הרי שניתן לפרש את סמכותה של הועדה ("רשאית") כסמכות חובה ("חייבת") במקרה שמדובר במלווה או בבא כוחו של מבוטח, להבדיל מ'זולת' שהוא 'זר'. 9.6. כמובן שאין באמור לעיל כדי למנוע מהועדה להפעיל את סמכויותיה (בין הטבועות ובין מכח תקנה 9 לתקנות) ולהורות במקרים הראויים על הוצאתו של הזולת או אפילו המלווה מטעמים מיוחדים ויוצאי דופן (כגון: הפרעה לבדיקה וכד'). 10. מסקנתי דלעיל תקפה גם למקרה של בדיקה ע"י היועץ, באשר ההליך בפני היועץ הוא חלק בלתי נפרד מעבודת הועדה לעררים, ואין כל טעם לביצוע אבחנה בינו לבינה. 11. לבסוף אציין שלטעמי פגם זה הוא פגם היורד לשורשו של ההליך שהתנהל, באשר הוא פוגע בעקרונות הצדק הטיבעי ובמראית פני הצדק. גם כך, הועלתה בפסיקה ביקורת על הבעיה המבנית הנוצרת בפעולת הועדות לעררים לפי החוק. על רקע זה קיימת חשיבות עליונה להבטיח למבוטח שקיפות מקסימלית של ההליך המעין שיפוטי בפני הועדה לעררים. כבר נאמר שאין כמו אור השמש לטהר. 12. לפיכך, החלטת הועדה הרפואית מיום 24.7.08 מבוטלת. הועדה תפעל מחדש בהתאם לפסק הדין מיום 24.3.08, ותמנה יועץ ראומטולוג אחר. 13. לאור התוצאה, המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. רפואהנכותנכות כלליתועדה רפואיתערר