ימי אכשרה לדמי אבטלה

פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית השופטת הראשית חגית שגיא; בל 4193/04) שדחה את תביעת המערער לדמי אבטלה. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא צבר ימי אכשרה כנדרש על פי החוק לעניין הזכאות לדמי אבטלה. 2. העובדות הרלבנטיות והשתלשלות ההליך: א. המערער הינו בעל 50% ממניות החברה נתיבי גרף ש.ב. בע"מ (להלן- החברה). יתר מניות החברה מוחזקות בידי מר שאול יעקב, שהוא שותפו של המערער בחברה. המערער עבד בחברה במשך אחת עשרה שנים. ב. לפי טענת המערער, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דינו של בית הדין האזורי, בחודש נובמבר 2001 הסתיימה העסקתו בחברה, וזאת עקב מצבו הרפואי. ג. המערער התייצב לראשונה בלשכת התעסוקה בספטמבר 2002. את תביעתו לדמי אבטלה הגיש במוסד לביטוח לאומי ביום 13.4.03. ד. לאור האמור, "התאריך הקובע" שנקבע למערער הינו 1.9.02. על מנת שיהיה זכאי לדמי אבטלה צריך היה המערער לצבור תקופת אכשרה בת 360 ימים בתוך 540 הימים שקדמו לתאריך הקובע. ה. תביעתו של המערער לדמי אבטלה שהוגשה במוסד לביטוח לאומי, נדחתה מן הטעם ש"לא נותקו יחסי עובד מעביד" בין המערער לבין מעסיקתו. כנגד החלטה זו הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי. בכתב ההגנה שהגיש טען המוסד כי אין המערער זכאי לדמי אבטלה מאחר שלא נותקו יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה. ו. לראשונה במהלך הדיון בבית הדין העלה המוסד לביטוח לאומי טענה נוספת כנגד התביעה. לטענת המוסד, המערער לא צבר תקופת אכשרה לצורך הזכאות לדמי אבטלה. בהתאמה לכך נקבעו שתי פלוגתאות להכרעתו של בית הדין האזורי. הראשונה שבהן היא האם נותקו יחסי העבודה בין המערער לבין החברה, והפלוגתא השנייה הינה האם צבר המערער תקופת אכשרה לעניין הזכאות לדמי אבטלה. ז. לתצהיר עדות ראשית שהגיש המערער לבית הדין האזורי צרף המערער תעודה רפואית המתייחסת לחופשת מחלה לתקופה שמיום 1.11.01 ועד 31.12.01. אין חולק, כי בהתחשב בתעודה זו, צבר המערער 300 ימים מתוך 360 ימי אכשרה שקדמו לתאריך הקובע, הנדרשים לעניין הזכאות לדמי אבטלה. ח. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המערער, ונוכח מצבו הרפואי כפי שהצהיר עליו, הוצע למערער להמציא אישורים רפואיים נוספים. ביום 4.7.06 ועוד לפני הדיון להוכחות המציא המערער לבית הדין אישור רפואי נושא תאריך 19.5.06 ובו מצוין כדלקמן: "הפסיק לעבוד ב-1.1.02 ועד 4.4.02 עקב אי כושר לעבודה. הופנה על ידי רופא תעסוקתי להסבה מקצועית" (להלן- האישור הרפואי האחרון). לאחר שהוגש האישור הרפואי האחרון הודיע המוסד לביטוח לאומי לבית הדין כי הוא עומד על עמדתו בדבר דחיית התביעה. ט. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי במסגרת "נכות כללית". תביעתו נדחתה. פסק הדין שבערעור 3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי המערער לא צבר תקופת אכשרה לפי הנדרש בהוראות הדין לעניין הזכאות לדמי אבטלה. לפי קביעת בית הדין "מאחר שהתובע התייצב בלשכת התעסוקה רק בחודש ספטמבר 2002 ומאחר ועבודתו הופסקה עשרה חודשים קודם לכן, הרי שהוא לא השלים את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק". בית הדין הוסיף עוד וקבע בפסק דינו, כי מכיוון שלא השלים המערער את תקופת האכשרה הנדרשת על פי דין, אין הוא נדרש לשאלה "האם עובד התובע בחברה אם לאו". בפסק דינו לא הזכיר בית הדין האזורי את האישורים הרפואיים השונים שהגיש המערער. הערעור 4. לטענת המערער, שגה בית הדין האזורי במניין הימים לצורך חישוב תקופת האכשרה, שכן לא הביא במניין הימים את ימי מחלתו שקדמו לתאריך הקובע. זאת לפי המפורט באישורי המחלה שהגיש, הראשון לתקופה שמיום 1.11.01 ועד 31.12.01, והאישור הרפואי האחרון, המתייחס לתקופה שמיום 1.1.02 ועד 4.4.02. 5. בעיקרי הטיעון שהגיש טען המוסד לביטוח לאומי, כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו, בדחותו את התביעה בשל אי צבירת תקופת אכשרה כנדרש. לטענת המוסד, למערער נמנו 240 ימים וכן 60 ימים בדין "ימים נוספים" בהתאם להוראת ס' 162(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ד-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), בהתאם לאישור הרפואי שהמציא המערער והוא מתייחס לתקופה שמיום 1.11.01 ועד ליום 31.12.01. באשר לאישור הרפואי האחרון שהמציא המערער- אישור זה מתייחס לתקופה שמיום 1.1.02 ועד ליום 4.4.02. מן האישור עולה כי הוא ניתן רטרואקטיבית על סמך דברי המערער, ועל כן "אינו יכול לשמש כאישור רפואי לעניין סעיף 162 לחוק". עוד הוסיף המוסד לביטוח לאומי וטען כי אפילו תידחה טענתו בקשר לאישור האחרון, לא יצבור המערער את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק. לטענת המוסד, אפילו יקבע בית הדין על אף כל האמור, כי המערער צבר תקופת אכשרה, כי אז צריך יהיה להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין לצורך הכרעה בשאלה הנוספת שבמחלוקת, והיא השאלה אם עבד המערער בתקופת האבטלה הנטענת. המסגרת הנורמטיבית 6. בהתאם להוראת ס' 161 לחוק הביטוח הלאומי תקופת האכשרה הרלוונטית לענייננו היא: "360 הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע". בסעיף 162(2) לחוק נקבע: "לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפסקאות שלהלן (להלן - הימים החסרים), ימנו את 540 הימים, כאמור בסעיף 161 בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה: (1)... (2) מחלה או תאונה - 180 ימים". ההליכים לפנינו 7. במסגרת הדיון שקוים לפנינו התבקש המוסד לביטוח לאומי לשוב ולבדוק את עמדתו בקשר לאישור הרפואי האחרון נושא תאריך 19.5.06, המתייחס לאי כושרו של המערער לעבוד בתקופה שמיום 1.1.02 ועד 4.4.02, ולהשפעתו על מניין ימי תקופת האכשרה שצבר התובע. המוסד התבקש למסור בקשר לכך את הודעתו לבית הדין. בהודעה שהגישה לבית הדין לאחר הדיון ציינה ב"כ המוסד, כי "במידה ויתקבל האישור הרפואי שניתן למערער לתקופה שמיום 1.1.02 ועד 4.4.02 כי אז יצבור המערער תקופת אכשרה כנדרש." (ההדגשה שלי ר.ר.). עם זאת ציינה באת כוח המוסד בהודעתה, כי "מעיון באישור הרפואי לא ברור על סמך מה ניתן אישור זה, והאם מדובר באישור שהוצא על סמך רישומים בתיקו האישי של המערער או שמא ניתן רטרואקטיבית לאור בקשת המערער ובהסתמך על דבריו בלבד". על כן, ועד לקבלת הסברי הרופאה המטפלת, אין המוסד מוכן בשלב זה לקבל את האישור הרפואי כמשקף ימי מחלה של המערער. ב"כ המוסד הוסיפה עוד בהודעתה וציינה, כי מאחר שלא הוכרעה השאלה אם עבד המערער בתקופת האבטלה "יסכים המשיב להחזרת ענינו של המערער בשאלה זו לבית הדין קמא, וכן על מנת שתעשה פניה לרופאה המטפלת, על מנת שתבהיר מה היה הבסיס להוצאת אישור 4 שנים רטרואקטיבית למערער". לחלופין בקשה ב"כ המוסד, כי תיעשה פניה כזו לרופאה המטפלת כבר בשלב זה על מנת שתבהיר את הבסיס להוצאתו של האישור הרפואי המתייחס לתקופה שמיום 1.1.02 ועד 4.4.02. 8. המערער הודיע על התנגדותו להצעת המוסד לביטוח לאומי. לטענתו, ההליך מתנהל מזה זמן רב, והשאלות אותן מעלה המוסד לביטוח לאומי אינן חדשות והן נדונו בפני בית הדין האזורי. המוסד יכול היה לערוך את כל הבירורים בקשר לאישור הרפואי שבמחלוקת עוד בבית הדין האזורי, באשר האישור הרפואי הוגש עוד במהלך הדיון לפני בית הדין האזורי. אף הסוגיה בדבר ניתוקם של יחסי עובד מעביד נדונה בפני בית הדין האזורי, ובהשבת הדיון בשאלה זו לבית הדין האזורי לא יהיה כדי להוסיף על הקיים בתיק. אשר לדעתנו 9. אכן, לפי העולה מן החומר שבתיק, קבלת האישור הרפואי מיום 19.5.06 ככזה המשקף ימי מחלה של המערער לתקופה שמיום 1.1.02 ועד 4.4.02 תביא להשלמת תקופת האכשרה הנדרשת למערער על פי הוראות הדין לצורך הזכאות לדמי אבטלה. אלא שאפילו היה האישור מתקבל ככזה המשקף ימי מחלה של המערער, כך שהמערער השלים את תקופת האכשרה , לא היה בכך די על מנת לקבוע כי זכאי המערער לדמי אבטלה. זאת מן הטעם שבית הדין נמנע מלהכריע בשאלה הנוספת שהייתה במחלוקת בין הצדדים, והיא השאלה אם אכן נותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים או שמא המשיך התובע ועבד בתקופת האבטלה. משעדין נדרשת הכרעה בשאלה אם אכן נותקו בפועל יחסי עובד מעביד בין הצדדים בתקופת האבטלה הנטענת, אין מנוס מהחזרת הדיון לבית הדין האזורי על מנת שישלים את פסק דינו, ויכריע בשאלה האמורה, שנותרה תלויה ועומדת להחלטתו. 10. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בדבר הצורך להשלים את הבירור גם בנוגע ל"תעודה הרפואית האחרונה" שהגיש המערער, הגענו לכלל החלטה כי נכון יהיה להשלים בבית הדין האזורי את הבירור גם בעניין התעודה. למסקנה זו הגענו מן הטעמים המצטברים הבאים: א. התעודה הרפואית האחרונה, המתייחסת לתקופה שמ- 1.1.02 ועד 4.4.02 ניתנה בידי המערער כארבע שנים לאחר תקופת המחלה הנטענת, ואין בה כל הפניה לאסמכתא מן התקופה הרלוונטית. ב. אף שהתעודה הייתה בתיק בית הדין האזורי, דומה שלא ניתנה אליה הדעת. זאת ככל הנראה מן הטעם, שמתוך טעות סבר בית הדין האזורי שאין בה כדי להשלים למערער את תקופת האכשרה. ממילא מוחזר עניינו של המערער להשלמת הדיון בבית הדין האזורי . סוף דבר 11. עניינו של המערער מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שישלים את פסק דינו ויכריע בשאלה אם נותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בתקופת האבטלה הנטענת. כמו כן יברר בית הדין את השאלות המתעוררות בקשר ל"אישור הרפואי האחרון", המתייחס לתקופה שמ-1.1.02 ועד 4.4.02. בית הדין האזורי יקבע את סדרי הדיון על פי שיקול דעתו ולאחר שיברר את עמדת הצדדים בעניין. דמי אבטלה