פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי; בל 10780/04) שדחה את תביעתה של המערערת ל"תגמול טיפול רפואי" הנסמכת על הוראות תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (פיצוי בעת טיפול רפואי) תש"ל-1970. 2. העובדות הרלבנטיות כפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלקמן: א. המערערת נפגעה למרבה הצער בראשה ובגבה, בפיגוע איבה שארע בירושלים ביום 11.6.03. בגין פגיעתה נקבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור של למעלה מ-50%. נכות זו מזכה את המערערת בגמלת נפגעי פעולות איבה או בגמלת נכות מעבודה, לפי בחירתה. ב. בידי המערערת אישורים רפואיים בהם נמצא המלצה לעבודה בחצי משרה לתקופה שמ-1.9.03 ועד 1.1.2004. ג. תביעת המערערת שהוגשה למוסד לביטוח לאומי לתגמול טיפול רפואי לתקופה שמ-1.9.03 ועד 1.10.03 נדחתה בהחלטות המוסד מיום 31.8.03 ומיום 11.9.03 בהעדר הצדקה רפואית. ד. כנגד החלטות אלו של המוסד הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האזורי לקבלת גמול טיפול רפואי. במסגרת תביעתה ביקשה כי בית הדין האזורי ימנה מומחה יועץ רפואי על מנת שיבחן קיומה של הצדקה רפואית לקבלת התגמול. 3. המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית תביעת המערערת נסמכת על הוראות תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (פיצוי בעת טיפול רפואי) תש"ל-1970 (להלן - תקנות נפגעי פעולות איבה) המאמצות ומחילות על נפגעי פעולות איבה, בשינויים המחויבים, חלק מהוראותיהן של תקנות הנכים (טיפול רפואי) תשי"ד-1954 (להלן - תקנות הנכים). לעניין שלפנינו יש חשיבות לביטוי: "ביטול מעבודה של נכה" כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות הנכים כמו גם להוראת תקנה 14 לתקנות הנכים. שתי ההוראות הללו שבתקנות הנכים חלות על נפגעי פעולות איבה מכוח הוראות תקנות 1 ו-2 לתקנות נפגעי פעולות איבה. וזוהי ההגדרה, כפי שנקבעה בתקנות הנכים, ל"ביטול עבודה של נכה": "ביטול מעבודה של נכה" - ביטול מעבודה רגילה של נכה, בין אם ביטול מלא ובין אם ביטול חלקי בגלל הצורך בטיפול רפואי או בגלל מצב רפואי המונע בעד השמתו בעבודה, שאושר לנכה על ידי רופא מוסמך ראשי או רופא מחוזי או רופא מרחבי, ונכה מובטל או "הבטלת נכה" יתפרשו לפי זה" (ההדגשה שלי ר.ר.) בתקנה 14 לתקנות הנכים נקבע: "14. נכה שנתמלאו בו התנאים שלהלן, יהיה זכאי לכל יום של ביטול לתגמול יומי עבור טיפול רפואי כאמור בתקנה 14א: (1) הוא מובטל יום ביטול אחד מלא או חלקי; (2) הוכיח, להנחת דעתו של קצין התגמולים כי בעד אותו יום הביטול לא קיבל שכר או פיצוי עבור אבטלה ממקום עבודתו או ממקור אחר" (ההדגשה שלי ר.ר.). הנה כי כן, בהתאם להוראות תקנות הנכים הזכאות לתגמול טיפול רפואי קמה בהתקיים תנאים אחדים, חלקם חלופיים וחלקם מצטברים, והכל לפי המפורט בתקנות. פסק הדין של בית הדין האזורי 4. בפסק דינו התייחס בית הדין לבקשת המערערת למינוי מומחה רפואי שייתן דעתו לשאלה האם לאור מצבה הרפואי של המערערת כפי שעולה מהחלטות הועדות הרפואיות שניתנו בעניינה, וכן לאור חומר נוסף שהגישה למוסד לביטוח לאומי, הייתה המערערת מסוגלת לעבוד יותר מ-4 שעות ביממה. בית הדין האזורי קיבל את טענות המוסד לביטוח לאומי, לפיהן אין מקום למינוי מומחה רפואי לפי המבוקש, וזאת נוכח העובדה, שלא התקיימו במערערת התנאים כנדרש בתקנות לעניין הזכאות. בית הדין האזורי קבע, כי המערערת לא הוכיחה כלל מה מספר השעות, אם בכלל, בהן נעדרה מעבודתה עקב טיפול רפואי, וכן לא הוכיחה שלא קיבלה שכר או פיצוי ממעסיקה עבור התקופה שבמחלוקת. בית הדין האזורי קבע, כי מינוי מומחה רפואי לפי המבוקש על ידי המערערת לא יועיל לבירור העניין, באשר המחלוקת שבין הצדדים הינה עובדתית ולא רפואית. משכך, ובהעדר ראיה בדבר התקיימותם של התנאים לפי הנדרש בתקנות, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת. הטענות שבערעור 5. לטענת המערערת, אין לקבל את הגישה כי חלה עליה חובת ההוכחה כי צמצמה את היקף העסקתה בשל טיפולים רפואיים להם נדרשה כתוצאה מפיגוע האיבה בו הייתה מעורבת. לטענתה, די בעובדה שנאלצה, בהוראת רופאיה, לצמצם את היקף משרתה. נוכח העובדה שלאורך כל התקופה טופלה תרופתית ונדרשה למנוחה, ואף נעדרה ימים שלמים לצורך קבלת טיפול רפואי היא זכאית לתגמול הטיפול הרפואי. ב"כ המערערת מצביע על כך שבבית הדין האזורי לא נערך בירור השאלות שבעובדה, ככל שהיו כאלה שהיו שנויות במחלוקת, ומדגיש, כי דחיית התביעה בשעתו על ידי המוסד לביטוח לאומי הייתה מטעמים רפואיים. ב"כ המערערת מבקש להורות על קבלת התביעה, ולחילופין, על החזרת התביעה לבית הדין האזורי על מנת לברר את השאלות העובדתיות, ככל שהן שנויות במחלוקת. 6. במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעה ב"כ המוסד כי היא חוזרת על האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, והבהירה כי אם יוגשו למוסד מסמכים המעידים על ימים שבהם קיבלה המערערת טיפול רפואי ונעדרה מן העבודה עקב כך, ולא קיבלה תשלום נוכח היעדרותה, יהיה המוסד לביטוח לאומי מוכן לשקול עמדתו. 7. במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בתיק הופנה המוסד לביטוח לאומי להוראת תקנה 1 לתקנות הנכים , לפיה "ביטול מעבודה של נכה יכול שיהיה נובע מן הצורך בטיפול רפואי כמו גם "בגלל מצב רפואי המונע בעד השמתו בעבודה". לטענת המוסד, שהגיש סיכום טענותיו בכתב לאחר הדיון, לצורך הזכאות בתגמול טיפול רפואי נדרש כי יתקיימו התנאים שבהוראת תקנה 14כשבראש ובראשונה נדרש כי התגמול המשולם הינו עבור טיפול רפואי, ובנוסף נדרש כי יתקיימו התנאים שבס"ק (1) ו-(2). המערערת לא הוכיחה כי התקיימה התשתית העובדתית כנדרש בתקנות לעניין הזכאות לתגמול, ובדין דחה בית הדין האזורי את תביעתה. אף שניתנה למערערת אפשרות להגיב על טענות המשיב, היא בחרה שלא לעשות כן. 8. בהסכמת הצדדים, ניתן בזאת פסק הדין על יסוד טיעוני הצדדים כפי שפורטו במסגרת דיון הקדם ערעור, וכן על יסוד הטענות שבכתב הערעור ובסיכום טענות המשיב שהוגש בכתב. ההכרעה 9. השאלה המתעוררת, ולה אנו נדרשים במסגרת ערעור זה, היא האם הזכאות לתגמול טיפול רפואי לפי הוראת תקנה 14 לתקנות הנכים, מחייבת קיומו של "טיפול רפואי" שבגינו "מובטל" הנכה מעבודה, או שמא די לעניין הזכאות בתגמול בכך שהנכה "מובטל מעבודה" בגלל מצב רפואי, ובלא כל קשר לצורך בטיפול רפואי. לאחר שעיינו בכלל ההסדר שבחוק ובתקנות, הגענו לכלל החלטה, כי צודק המשיב בטענתו, כי על מנת שתקום זכאות לתגמול טיפול רפואי, יש צורך בקיום זיקה בין ה"ביטול מעבודה" כמשמעו בתקנות הנכים, לבין טיפול רפואי שהנכה נזקק לו. 10. על כך שהזכאות לתגמול נסמכת בראש ובראשונה על טיפול רפואי שבגינו מובטל הנכה מעבודתו, ניתן ללמוד מן ההסדר הכולל שבמסגרתו מבקשת המערערת לקבל את זכויותיה. כך עולה ראשית כל מן ההסדר שבתקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (פיצוי בעת טיפול רפואי) תש"ל-1970, שמתוך שמן של התקנות, כפי שנבחר להן על ידי מתקין התקנות, עולה מפורשות הזיקה לקבלת טיפול רפואי. כך עולה מן ההסדר השלם שבתקנות הנכים לזכויות הנובעות מטיפול רפואי שהנכה זכאי לו, והוא חל על נפגעי פעולות איבה; משמן המפורש של תקנות הנכים (טיפול רפואי) התשי"ד-1954; מכותרת סימן א' לפרק החמישי לתקנות הנכים שהיא "תגמולים עבור טיפול רפואי לנכה מובטל", כמו גם מכותרתו של ס' 14 לתקנות שהיא "תגמול עבור טיפול רפואי". בנוסף לכל אלו, לפי הוראת הרישא לתקנה 14 הזכאות הינה לתגמול יומי עבור טיפול רפואי. הינה כי כן, הזכאות לתגמול מחייבת זיקה בין הטיפול הרפואי שלו נזקק הנכה, לבין "ביטולו" מן העבודה. 11. אמנם נכון, בהגדרת הביטוי "ביטול מעבודה של נכה", כמפורט בתק' 1 לתקנות הנכים נמצא כי "ביטול מעבודה" אפשר שיהיה "בגלל הצורך בטיפול רפואי או בגלל מצב רפואי המונע בעד השמתו לעבודה". לעניין זה מקובלת עלינו גישתו של המוסד לביטוח לאומי כי פירוש נכון להוראות התקנה, מחייב שילובה בהסדר הכולל כפי שנקבע בתקנות. הפירוש העולה בקנה אחד עם תכליתו של ההסדר הינו כי המצב הרפואי המונע בעד השמתו של הנכה בעבודה קשור בצורך בקבלת טיפול רפואי. מתן פירוש אחר, שלא נמצא בו ביטוי לטיפול רפואי שמקבל הנכה, אך ינתק את הוראת התקנה מן ההסדר הכולל שהיא מהווה חלק ממנו (ראו לצורך השוואה בעב"ל 1340/02 מימון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.06; טרם פורסם). דהיינו, ה"ביטול מעבודה" יכול להיות חלקי או מלא בהיותו נובע מצורך בטיפול רפואי . כך, בין במקרה שהנכה עובד במקום עבודה, ובין במקרה שבו לא ניתן כלל להציבו בעבודה, וכל זאת, נוכח מצבו הרפואי הכרוך בקבלת טיפול רפואי. לעניין הפירוש התכליתי המתחייב בשים לב להסדר החקיקתי הכולל, יפים הדברים מתוך ספרו של אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שני- פרשנות בחקיקה, נבו הוצאה לאור 1994, בעמ' 85: "כלל התכלית קובע כי את לשון החקיקה יש לפרש באופן שיגשים את תכליתה. מבין המשמעויות (הלשוניות) השונות שהטקסט החקיקתי סובל (כיצירה לשונית) יש לבחור באותה משמעות (משפטית) המגשימה את התכלית המונחת ביסוד הטקסט החקיקתי. אם מספר משמעויות (לשוניות) מגשימות את תכליתו של הטקסט החקיקתי, יש לבחור באותה משמעות אשר יותר מכל משמעות אחרת מגשימה באופן המלא ביותר את תכליתה של החקיקה. זהו כלל התכלית, אשר מעמיד את התכלית ככלל הפרשנות המרכזי..." 12. הנה כי כן, אין די במצב רפואי שבגינו אין נפגע האיבה עובד, כדי לזכות בגמלה לפי תקנות הנכים. על כך הוא זכאי יהיה לתגמולים ממקורות אחרים. המטרה המפורשת כפי שעולה מן ההסדר הכולל שבתקנות הינה פיצוי הנפגע על כך שהוא נאלץ להעדר מעבודתו, אם היעדרות מלאה - כך שכלל לא ניתן להשימו במקום עבודה ואם היעדרות חלקית, והכל נוכח הצורך לקבל טיפולים רפואיים. 13. לבית הדין האזורי לא הוגשו ראיות לעניין היזקקותה של המערערת לטיפול רפואי. משכך, לא הונחה לפני בית הדין תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי מטעמו, ובדין דחה בית הדין האזורי את בקשת המערערת למינוי מומחה. בדין פסק בית הדין האזורי כי דין התביעה להידחות, משלא הונחה לפניו תשתית ראייתית לכאורית, להוכחת התנאים שבתקנות לצורך קבלת התגמול. עם זאת, נוכח הודעת ב"כ המוסד לביטוח לאומי כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת הליכי קדם הערעור בהודעה מיום 25.3.08 , אנו קובעים, כי לא יהיה בפסק דין זה כדי לחסום את המערערת מלשוב ולפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעתה לתגמול טיפול רפואי, ככל שתבסס אותה במסמכים כנדרש לפי הוראות התקנות, ובלבד שתעשה כן בתוך 45 ימים ממועד שיומצא אליה פסק דין זה, באמצעות בא כוחה. 14. סוף דבר בהעדר כל אסמכתא מטעם המערערת לטיפול רפואי שמנע ממנה לעבוד במשרה מלאה, בדין דחה בית הדין האזורי את בקשתה למינוי מומחה רפואי, ובדין נדחתה תביעתה. בכפוף לאמור לעיל בדבר האפשרות הנתונה למערערת להציג לפני המוסד לביטוח לאומי מסמכים העונים על דרישת התקנות, על מנת שישוב ויבדוק זכאותה לגמלה, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. רפואהנפגעי פעולות איבה