פסק - דין 1. במכתבו מיום 6/7/05 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו מיום 25/3/03, לגמלת הבטחת הכנסה, החל מחודש 12/04, בהתאם לסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, ובטענה שהתובע לא התייצב כנדרש בשירות התעסוקה בחודשים, 12/04 ו- 1/05. 2. התובע רשום כדורש עבודה בלשכת שירות התעסוקה, (להלן: "הלשכה"), משנת 2001 וברשותו תעודת עוזר חשמלאי ממשרד העבודה וכך הוא גם הציג את עצמו בלשכה. ביום 30/11/04 התייצב התובע בלשכת שירות התעסוקה בחיפה והוצעה לו עבודה של "איש אחזקה בעל רקע בחשמל ועבודות צביעה". לאחר ראיון העבודה רשם המעביד בטופס ההפניה, כי לדברי התובע הוא לא יודע לעבוד כחשמלאי וכי הוא עוזר חשמלאי בלבד, עוד הוסיף המעסיק הערה לפקידה: "אתי אני נמאס לי לשכנע אנשים לעבוד אנא שילחו לי אנשים מתאימים בלבד". 3. התובע שב עם הטופס ללשכת שירות התעסוקה ביום 7/12/04, ופקיד ההשמה בלשכה, מר יגאל מימון, (להלן: "יגאל" או "פקיד ההשמה"), רשם לו סירוב החל מיום 7/12/04, מהסיבה: "טען בפני המעסיק כי אינו יודע לעבוד כחשמלאי". יגאל חתם על הטופס ובמקום המיועד לחתימת התובע רשם "מסרב לחתום". 4. התובע תאר בעדותו בפנינו אל מהלך השיחה שהייתה לו עם פקיד ההשמה, יגאל, במועד ההתייצבות ביום 7/12/04. לגרסתו הוא לא ראה את הסמך שהופק מהמחשה ועליו נרשם דבר הסירוב. התובע אף הכחיש שהוא נדרש לחתום על המסמך או כי הוא סירב כביכול לחתום עליו, (ראה התצהיר ת/1). לגרסת התובע הוא רק הגיע לפקיד וזה אמר לו: "אדוני יש לך סירוב לחודשיים, להתראות ", התובע הוסיף כי באותו יום היה הפקיד עמוס והרבה אנשים חיכו לו בתור וזה לא הסביר לו דבר, וכיוון שזה היה הסירוב הראשון שנרשם לו אי פעם, הוא הבין לתומו שאין לו מה להגיע ללשכה במשך חודשיים. 5. אין חולק כי חתימת דורש העבודה על הטופס המופק מהמחשב ע"י פקיד ההשמה נועדה לאשר שהוסברה לו משמעות רישום הסירוב ושלילת הגמלה, וזכותו לערור על הסירוב בתוך 7 ימים ועל חובתו להמשיך ולהתייצב בלשכת התעסוקה. בתשובה לשאלה בעניין זה השיב פקיד ההשמה בחקירתו הנגדית, שבמקרה הספציפי של התובע הוא אינו זוכר אם הסביר לו את המשמעות, והאם הוא הודיע לתובע מה עליו לעשות בעקבות הסירוב, אך הדגיש כי לפי שיטת העבודה הוא כן נוהג להסביר את הדברים, אך באותה נשימה הוא אשר כי באותה תקופה הוא טפל ב- 120- 160 דורשי עבודה ביום. 6. לגרסת התובע על סמך דבריו של פקיד ההשמה, שהובאו בסעיף 4 לעיל, הוא סבר שעליו להפסיק להגיע ללשכה לחודשיים, וכי רק ביום 10/1/05, נודע לו מחבר שלמרות הסירוב, הוא חייב להמשיך ולהתייצב ועליו להגיש ערר בקשר לסירוב, ובו ביום ולמרות שזה לא היה יום ההתייצבות הקבוע שלו, הוא אץ ללשכת העבודה, ברר את העניין, הגיש ערר על הסירוב ובקש להירשם ולהתייצב בלשכה. 7. התובע הגיש ערר על הסירוב שנרשם לו לועדת הערר שליד שירות התעסוקה - חיפה, וזו בהחלטתה מיום 21/6/05, קיבלה את ערעורו ובטלה את הסירוב שנרשם לו בנימוק הבא: "מתשובת המעסיק על גבי טופס ההפניה עולה, כי העורר טען בפני המעסיק שהוא עוזר חשמלאי ולכן לא התקבל לעבודה. העורר אכן עוזר חשמלאי, ואינו חשמלאי מוסמך, ובנסיבות אלה, איננו סבורים שביקש להכשיל עצמו בפני המעסיק. המשיב ינהג בעורר כמי שלא נרשם לגביו סירוב ביחס להפניה הנ"ל." 8. השאלה הדורשת הכרעה בענייננו הינה, האם בנסיבות העניין, אי התייצבותו של התובע בלשכה בעקבות רישום הסירוב, נגרמה בשל מחדלו של פקיד ההשמה, ו/או של הנתבע 2, וככל שכן, האם ראוי בנסיבות העניין לשלול מהתובע את הגמלה שהגיעה לו עקב אי התייצבותו זו? דיון והכרעה: 9. לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו בפנינו ואת גרסאות הצדדים, שוכנענו בסבירות גרסת התובע שלא הוסבר לו ע"י פקיד ההשמה, במעמד רישום הסירוב, כמתחייב בדין ובהלכה הפסוקה, אודות משמעות הסירוב, ואודות זכותו לערר על הסירוב וחובתו להמשיך ולהתייצב. כך הסתבר שהנתבע 2 לא דאג לפרסם באותה עת במשרדי לשכת העבודה, את ההוראות הרלבנטיות ואת אפשרויות הפעולה של דורשי העבודה שנרשם להם סירוב בשפה המובנת לתובע, השפה הרוסית. כן שוכנענו באמיתות גרסת התובע כי הוא הבין את דברי פקיד ההשמה כדרישה לא להמשיך להתייצב למשך חודשיים. מסקנתנו זו מבוססת, בין היתר, על הנימוקים כדלקמן: א. כפי שמסר התובע ועדותו בעניין זה נתמכה בעדותו של יגאל פקיד ההשמה, ביום רישום הסירוב, שרר עומס בלשכת שירות התעסוקה, ויגאל בעצמו ציין כי באותה תקופה הוא היה מקבל בין 120 ל-160 דורשי עבודה ביום. ב. התובע טען כי במעמד רישום הסירוב לא הוסבר לו ע"י יגאל מה משמעות רישום הסירוב או על האפשרות לערער על החלטת הסירוב, והוא כמעט ולא שוחח עימו. מנגד פקיד ההשמה, יגאל לא זכר באופן ספציפי את עניינו של התובע ולא יכול לאשר האם הוא הסביר לתובע את משמעות הסירוב, אם לאו, אלא ציין באופן כללי שיטת העבודה שלו כללה הסבר. ג. הוכח שהתובע לא קיבל עותק מטופס הסירוב לידיו, כך שגם האופציה שהוא יכל להיעזר באחרים לקרוא ולתרגם לו מה שכתוב בו בעברית, לא עמדה בפניו. ד. התובע מסר ועדותו בעניין זה התאשרה גם ע"י עדותו של פקיד ההשמה יגאל, כי בלשכת שירות התעסוקה לא היה כל שילוט והנחיות בשפה הרוסית לגבי משמעות הסירוב ואפשרות הגשת ערר וחובת המשך התייצבות גם במקרה של רישום סירוב. התובע אינו שולט דיו בשפה העברית, ולא יכל להיעזר בשילוט בשפה העברית ולא בשפה הערבית. ה. פעולת התובע המיידית, ע"י הגשת הערר ביחס לסירוב וחידוש ההתייצבות שלו בלשכה, ביום 10/1/05, מיד כשנודע לו הדבר מחבר שפגש, על אף העובדה שיום זה איננו היום הקבוע שלו להתייצבות בלשכה, תומכת דווקא בגרסת התובע. ו. העובדה שמכתב הדחייה נשלח לתובע רק ביום 6/7/05, מס' חודשים אחרי רישום הסירוב, תומכת בטענת התובע שהוא לא יכל לדעת על החובה להמשיך ולהתייצב בלשכה, למרות רישום הסירוב, לפני שהחבר שלו סיפר לו על כך, ביום 10/1/05. ז. קבלת הערר של התובע ע"י וועדת הערר וביטול הסירוב. הדבר מוכיח כי התובע לא בקש להתחמק מהעבודה אלא מסר למעסיק מידע נכון אודות הכשרתו המקצועית כעוזר חשמלאי שאין ברשותו תעודה כחשמלאי מוסמך. 10. עולה אם כן שהתובע באמת ובתמים לא היה מודע למשמעות הסירוב, לזכותו לערער על החלטת פקיד ההשמה לרשום לו סירוב ועל חובתו להמשיך ולהתייצב בלשכה, למרות רישום הסירוב. 11. אכן הלכה היא מימים ימימה כי התנהגותו של גוף ציבורי דוגמת המוסד לביטוח לאומי אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר איננה קיימת בחוק (ראו לעניין זה עב"ל 20105/06 יהלום - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פסק דין מיום 30/9/2001). למרות זאת, בנסיבות מקרנו, סבורים אנו כי משלא הובהרה לתובע החובה להמשיך ולהתייצב בלשכת שירות התעסוקה על אף רישום הסירוב, ואף לא ניתן לו מסמך המבהיר זאת, ומשאין חולק כי במקום לא היה קיים שילוט בשפה הרוסית המובנת לתובע, אין לראות בתובע כמי שקיבל הודעה או ידע על חובת ההתייצבות ועל כן אין למנוע ממנו את הגמלה בשל התקופה בה לא התייצב, לאור דברי פקיד ההשמה אליו במעמד רישום הסירוב, במיוחד על רקע העובדה שהסירוב שנרשם לו בוטל בסופו של דבר. בעניינו תקפים הדברים שנקבעו ע"י בית הדין הארצי ובהם עמד על חובתו של המוסד לביטוח לאומי, כמוסד לביטחון סוציאלי, ליידע את המבוטחים בדבר זכויותיהם וחובותיהם, בעניין עב"ל 40349/97 בסטיקר- המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פסק דין מיום 9/8/99), שם נקבע: "אם יטען הטוען, כי הייתה על המערער החובה לדעת כיצד לפעול, תהא התשובה לכך הדברים הבאים, שנאמרו בנסיבות כגון אלה על-ידי בית-דין זה: "ואל יאמר מי שיאמר כי עליה - על הנזקקת- היתה חובה לדעת את החוק ולפעול להוכחת זכאותה, טענה כזו אם יטענו - איש לא יזדקק לה. אין כל משמעות לחוק שבו מדובר, אם הטוען על פיו לא יודרך ולא ילווה על ידי עובד רווחה במימוש זכותו (דב"ע מד/ 04-110 יאסין - המוסד לביטוח לאומי). מסקנת הדברים היא, כי מחדל המוסד בהימנעותו ממתן הודעה על תשלום הגימלה ובהיעדר הדרכה לגבי המשך הטיפול בנושא זה, אפשר שהם שמנעו מהמערער את האפשרות למלא אחר התנאים המוקדמים להמשך קבלת תשלום הגמלה.." 12. יישום הנ"ל על נסיבות מקרינו המיוחדות, בהן הוכח כי מהתובע נמנע הסבר והדרכה בעניין זכותו לערער על החלטת הסירוב ועל חובתו להמשיך ולהתייצב למרות הסירוב, והוכח העדר נגישות בשפה מובנת למידע אודות זכויותיו, לא יהיה זה מתקבל על הדעת לשלול מהתובע את הגמלה עקב אי ההתייצבות מספר בודד של פעמים, בתקופה שאף במהלכה לא נטען ולא הוכח שהוא עבד בעבודה כלשהיא. 13. לאור כל האמור, ומשהוברר כי הסירוב שנרשם לתובע בוטל ע"י ועדת הערר, אנו קובעים בנסיבות המקרה המיוחדות, אין לראות בתובע כמי שלא התייצב כדין בשלכת שירות התעסוקה, בתקופת המחלוקת בחודשים 12/04, ו- 1/05. לאור זאת יהיה התובע זכאי לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בגין חודשיים אלו, בכפוף להתקיימותם של יתר תנאי הזכאות. 14. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת כנ"ל. הואיל והתובע היה מיוצג בהליך זה באמצעות הסיוע המשפטי, אין אנו עושים צו לחיוב בהוצאות. דמי אבטלה