שלילת גמלת הבטחת הכנסה למפרע

פסק דין השופט שמואל צור המשיב (להלן- המוסד) שלל מן המערערת את גמלת הבטחת הכנסה למפרע, מינואר 2003, מן הטעם שבמשך שנים לא מסרה מידע שהיא מתגוררת ומנהלת משק בית משותף עם קרוב משפחה, דבר שיש בו כדי להשפיע על זכותה לגמלה, זאת בניגוד להוראת סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה או החוק). המערערת הגישה תביעה נגד החלטת המוסד לבית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; בל 1471/06). משנדחתה תביעתה הגישה המערערת ערעור לפנינו. הרקע העובדתי א. המערערת, ילידת 1947, אלמנה, עלתה לארץ בשנת 1998 יחד עם אימה וביתה. המערערת ומשפחתה הגיעו ארצה בעקבות קרוב משפחה (להלן- איגור). ב. המערערת החלה לקבל גמלת הבטחת הכנסה מאז שנת 1999. ג. באמצע שנת 2002, הזמינה המערערת את איגור להתגורר עימה ועם משפחתה בדירה, בחדר נפרד. בעדותה בבית הדין האזורי הסבירה המערערת כי הסיבה לכך היתה שבאותה שנה ביתה התגייסה לצבא ואמה היתה מאוד חולה והיא היתה זקוקה למישהו שיסייע לה. כן העידה המערערת כי איגור הוא כמו אח עבורה ואימה רואה בו בן שלה. עוד העידה המערערת כי איגור עובד במשמרות רוב שעות היום וכמעט ולא נמצא בבית. ד. בדו"ח חוקר מטעם המוסד צויין, בהתייחס לנוכחותו של איגור בדירה, כי "הוא גר אצלנו בבית כבר 6-5 שנים בערך". כן הסבירה המערערת כי הם עושים קניות ביחד וכי איגור נושא בכשליש מהוצאות הדיור והמחיה. עוד אמרה המערערת לחוקר כי היא לא מסרה עד כה מידע על איגור משום שלא ידעה שעליה לדווח על כך. ה. ביום 7.3.2006 החליט פקיד התביעות להפסיק את זכאותה של המערערת לגמלת הבטחת הכנסה למפרע החל מינואר 2003. הטעם להחלטה היה שממצאי חקירה העלו כי המערערת מתגוררת עם חבר לחיים. בנוסף, ההחלטה התבססה גם על סעיף 20 לחוק, המחייב מקבל גמלת הבטחת הכנסה להודיע למוסד על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו. החלטה זו הביאה לכך שלחובת המערערת נרשם חוב של 63,792 ש"ח, נכון ליום 10.2.06. ו. על החלטת המוסד להפסיק זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי. המערערת טענה כי איגור המתגורר בדירתה הוא קרוב משפחה ולא בן זוג, ולכן אין מדובר ביחסי ידועים בציבור, כטענת המוסד. לטענתה, מאחר ולא חל שינוי במצבה המשפחתי, כנדרש בסעיף 20, לא היה עליה לדווח דבר ולכן לא מתקיימים התנאים המצדיקים שלילת זכאותה להבטחת הכנסה. המערערת הוסיפה וטענה כי בטפסים היא נדרשה להצהיר על עובדת קיומו של חבר לחיים ולא על קרוב משפחה המתגורר בדירתה ולכן היא לא הפרה את חובת הודעה הקבועה בסעיף 20 לחוק. ז. בכתב ההגנה טען המוסד כי המערערת אינה זכאית להבטחת הכנסה הואיל והיא מנהלת משק בית משותף עם איגור. עוד טען המוסד כי המערערת לא מסרה לפקיד התביעות במשך השנים פרטים על ניהול משק הבית והמגורים המשותפים עם איגור, דבר שהיה בו כדי להשפיע על זכאותה לגמלה ועל שיעורה ובכך הפרה את חובתה שבסעיף 20 לחוק. 3. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת. בית הדין קבע כי המערערת הפרה את החובה המוטלת עליה בסעיף 20 לחוק, בכך שלא דיווחה למוסד על השינוי שחל בהכנסותיה. בית הדין ציין כי, החל ממועד כניסתו של איגור לדירה, הוא נשא בכשליש מההוצאות החודשיות ובכך היה כדי להשפיע על שיעור זכותה של המערערת לקבלת גמלה. עוד קבע בית הדין, בהסתמך על הודעת חוקר המוסד, כי המערערת ואיגור קיימו משק בית משותף בכך שהתגוררו ביחד ונשאו בהוצאות הבית. עם זאת, נקבע כי אף שהמוסד לא הוכיח שהמערערת ואיגור הם בני זוג, כהגדרה שבסעיף 1 לחוק, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה לפיה שלילת זכאותה של המערערת לגמלת הבטחת הכנסה בשל אי מסירת מידע נעשה כדין. בנוסף, קבע בית הדין כי המערערת זכאית להגיש תביעה חדשה להבטחת הכנסה ובמסגרתה לפרט את הכנסותיה ואת מידת השתתפותו של איגור בהוצאות הבית. 4. בערעור בפנינו טוענת המערערת כי אין לראות בהשתתפותו של קרוב משפחה בהוצאות המחיה החודשיות כהכנסה, כנדרש בסעיף 20 לחוק. לטענתה, אין כל חובה לדווח על ההוצאות אלא רק על הכנסות. עוד טוענת המערערת כי על פי ניסוח טופס פרטים והצהרה של המוסד, אין דרישה לפרט ולהצהיר על מגורים של קרוב משפחה בדירה. בנסיבות אלה, כך טוענת המערערת, היא לא הפרה את הסעיף 20 לחוק ולכן היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בשיעור מלא ולא חלקי, כפי שהיא מקבלת החל מחודש ינואר 2007 (1,140 ש"ח). 5. המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתו, הוראת סעיף 20 לחוק מחייבת לדווח בכתב לא רק על שינוי במצב המשפחתי ובהכנסות, אלא גם על כל שינוי אחר, שיש בו כדי להשפיע על זכאותו של המבוטח לגמלת הבטחת הכנסה ועל שיעורה. לפיכך, כך טוען המוסד, כל עוד אין המבוטח ממלא אחר חובה זו, הרי שאין הוא זכאי לגמלה. מוסיף המוסד וטוען כי הלכה היא שסעיף 20 מטיל על מקבל הגמלה חובה אקטיבית למסירת מידע. כמו כן נקבע כי על התובע גמלה חלה חובת תום לב והגינות והפרת חובה זו, כשלעצמה, די בה כדי לשלול את הזכאות לגמלה (עב"ל 280/05 אילנית ברנס- המוסד, לא פורסם, ניתן ביום 13.2.06). 6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבור כי יש מקום לקבל את הערעור בחלקו. 7. חוק הבטחת הכנסה קובע את הזכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. החוק הינו חוק סוציאלי שנועד להבטיח הכנסה מינימאלית לכל מי שאין לו הכנסה ואין בכוחו לספק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו, הכנסה מינימאלית לשם סיפוק צרכים חיוניים ולשם שמירה על כבודו כבני אנוש (עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר, ניתן ביום 15.3.2005; עב"ל 94/03 ענת עמוס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.6.2004). 8. כפועל יוצא ממטרותיו של חוק הבטחת הכנסה, מטיל סעיף 20 שבו על מקבל הגמלה חובה למסור למוסד מידע מלא על מצבו, לאמור: "המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגימלה או על שיעורה". חובה זו אינה אות מתה. על מקבל הגמלה למסור מידע - אף ביוזמתו - על כל שינוי במצבו המשפחתי ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגמלה ועל שיעורה. זכותו של אדם לגמלה מבוססת על מצבו הכלכלי, ופשיטא שכל שינוי במצבו הכלכלי הבסיסי היכול להשפיע על היקף זכותו לגמלה חייב להגיע לידיעת המוסד. 9. מעבר לכך על מקבל גמלה חלה החובה לנהוג בתום לב ובהגינות. על חובת תום הלב וגילוי המידע ביחסי המוסד והמבוטח, עמדתי בפרשת אולחובוק (עב"ל 1381/01 ויולטה אולחובוק - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 9.2.04), לאמור: " ... אדם המגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי חייב למסור את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו לאשורם ואין להטיל על המוסד חובה ליידע את המבוטח על חובתו לעשות כן ועל תוצאות מעשיו אם לא יעשה כן. .... ביחסים שבין המוסד למבוטח מוטלת על המבוטח, בראש ובראשונה, חובת גילוי מלוא המידע והחובה לנהוג בתום לב. מבוטח שאינו מוסר למוסד את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו או שמוסר חלילה פרטים שאינם נכונים, עשוי להיחשף לדרישה להחזר הכספים ...". 10. במקרה שלפנינו, שאלת יחסיהם האישיים של המערערת ואיגור לא הוכחה (סעיף 8 לפסק דינו של בית הדין האזורי) ועל כל פנים היא אינה רלבנטית. אין חולק שהמערערת התגוררה עם קרוב משפחתה והוא שילם לה דמי שכירות כלשהם וכן נשא בחלק מהוצאות אחזקת הבית. כפי שקבע בית הדין האזורי, מדובר ב- 1/3 מסכום ההוצאות. תשלום דמי שכירות והשתתפות בהוצאות הבית משפיע על מצבה הכלכלי של המערערת ועשויי להשפיע על זכאותה לגמלה או על היקף זכאותה. במצב דברים זה קמה חובה על המערערת להודיע למוסד על השינוי במצבה הכלכלי שחל עם תחילת מגוריו של איגור בדירתה. זאת היא לא עשתה ולכן החליט המוסד לשלול את גימלתה למפרע משנת 2003 ולהקטינה משנת 2007. 11. טוענת המערערת כי אין כל חובה לדווח על השתתפות קרוב משפחה בהוצאות המחייה החודשיות, שכן מדובר בהוצאות ולא בהכנסה, כנדרש בסעיף 20 לחוק. אין מקום לקבל טענה זו. על המערערת מוטלת החובה התמידית להודיע על כל שינוי העשוי להשפיע על זכותה לגמלה או על שיעורה. אין ספק שהעובדה שקרוב משפחה נשא בדמי שכירות והשתתף בחלק מהוצאות השימוש בדירה, אפשר שהיו בהן כדי להשפיע על שיעור זכותה לגמלה. נתונים אלה יש לבחון ולבדוק למרות הקשיים שמעוררת בדיקה למפרע. 12. יחד עם זאת, בצד חובתה של המערערת לגלות את כל העובדות הרלבנטיות הנוגעות למצבה הכלכלי, קמה חובה על המוסד לבדוק את השפעת עובדות אלה על זכאותה למלוא הגמלה. לא כך נהג המוסד אשר החליט לשלול לחלוטין את הגמלה לשנים 2003-2006. החלטה גורפת זו לא היתה פרי בדיקה קונקרטית של השפעת הכנסותיה של המערערת על היקף זכאותה לגמלה באותן שנים. גישה זו של המוסד אינה נכונה ואינה מידתית. לכן נכון הוא לקבל את הערעור במובן זה שעניינה יחזור למוסד לביטוח לאומי על מנת שיבדוק את מידת השפעת הכנסותיה של המערערת מהשתתפות קרוב משפחתה בהוצאות אחזקת הבית ודמי השכירות חלקיים בשנים 2003-2006 על היקף זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה לאותן שנים. במסגרת בחינה זו ייתן המוסד דעתו להבחנה בין ההשתתפות בהוצאות ממשיות (כגון - מים, חשמל וכיו"ב) לבין דמי שכירות וזאת לעניין קביעת גובה ההכנסה לצורך זכאות להבטחת הכנסה. על יסוד בדיקה זו יקבע המוסד את גובה סכומי הגמלה שקיבלה המערערת ביתר באותן שנים אותם עליה יהיה להחזיר. על החלטה זו תהא המערערת זכאית לשוב ולהשיג בהליך מתאים בבית הדין האזורי. השופט עמירם רבינוביץ אני מסכים לתוצאה אליה הגיעה חברי השופט צור אך מצאתי לנכון להוסיף דברים לגבי העקרונות שבבסיס המחלוקת שבין הצדדים. טענת המוסד לביטוח לאומי (להלן -המוסד) ,לשלילת הגמלה, כפי שהיא מופיעה בכתב ההגנה היא, שהמערערת לא מסרה לפקיד התביעות במשך שנים את הפרטים בקשר לניהול משק בית משותף עם מר איגור טונין (להלן- מר איגור), נתון שיכול להשפיע על זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה (להלן- הגמלה). במחדלה זה הפרה המערערת את הוראות סעיפים 1 ו- 20 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 (להלן-החוק או חוק הבטחת הכנסה), ולכן ניתן לשלול בשל כך את גמלתה. 3. במהלך ההליכים ויתר המוסד על טענתו, לפיה מר איגור הוא בן זוגה של המערערת, אך המשיך וטען, כי על המערערת מוטלת החובה התמידית להודיע על כל שינוי העשוי להשפיע על זכותה לגמלה או על שיעורה, כדי שהמוסד יוכל לבחון את הזכאות בזמן אמת, שהרי מדובר בגמלה קיומית. את חובה זה לא מלאה המערערת, ולכן מטעם זה זכאי היה המוסד לשלול את גמלתה. 4. סעיף 20 לחוק קובע, כי על מקבל גמלה להודיע למוסד "על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגמלה או על שיעורה". בנסיבות בהן לא הוכח שמר איגור הוא בן זוגה של המערערת, וגם המוסד לא טוען אחרת, סבורני שהמערערת לא הייתה חייבת לדווח למוסד על שינוי במצבה המשפחתי בעקבות כניסתו של מר איגור לדירתה, משום שלא היה שינוי כזה. יחד עם זה הייתה המערערת חייבת על פי סעיף 20 לחוק לדווח על כל שינוי בהכנסתה או על כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותה לגמלה או על שיעורה. 5. עם תום שמיעת הראיות בבית הדין האזורי הועלתה על ידי בית הדין האזורי הצעה לחישוב הגמלה על פי ההכנסות שהפיקה המערערת מהשתתפות מר איגור בהחזקת הדירה. ב"כ המוסד אמרה בהקשר זה את הדברים הבאים: "כל מה שמספרים עכשיו זה לא מקובל עלי. אם רוצים לטעון שיביאו את חשבון המים, גז ארנונה. אם הוא אומר שהוא משתתף בשליש אז אולי זה הגיוני ונראה. ששליש זה 100$ וחשבונות ארנונה, חשמל, כבלים אני חושבת שזה לא יהיה 600 ש"ח אלא יותר". בעקבות דברים אלה נתן בית הדין האזורי ביום כ"ג תשרי 15.10.06 החלטה בזו הלשון: "1. התובעת תמסור לנתבע ולבית הדין העתק מחשבונות החשמל, ארנונה,הטלפון והכבלים של השנה האחרונה, וזאת עד ליום 24.10.06. 2 עם קבלת מסמכים אלה,יודיע הנתבע עד ליום 7.11.06 מהו סכום הגמלה לה תהיה זכאית התובעת בהתחשב בהכנסות שיש לתובעת,ובמקביל יעודכן גם סכום החוב. 3. התובעת תודיע עד ליום 21.11.06, האם היא מסכימה להודעת הנתבע, ועל בסיס כך ינתן פסק-דין". 6. לא ברור מדוע הצעה ראויה זו בנסיבות הקיימות לא יצאה אל הפועל. המערערת הגישה לבית הדין האזורי על פי דרישתו מספר חשבונות המתייחסים להחזקת הדירה (סעיף 20 הנ"ל לסיכומי המוסד בבית הדין האזורי), אך המוסד טען שאין להתחשב בהן משום שחשבון הגז אינו על שם המערערת, קיים פטור מארנונה, ואין נתון לגבי העזרה הכספית של משרד השיכון בשכירות. טענות אלה של המוסד אינן מובנות. אם הדירה מושכרת לאימה של המערערת, ברור שהחשבונות הן לא על שם המערערת, ומכל מקום לא הוכח שחשבונות אלה אינם מתייחסים לדירה. פטור מארנונה רק מקטין את ההוצאות בהן היה צריך מר איגור להשתתף, וממילא מחזק את הטענה לגבי סבירות גובה ההוצאות להן טען שהשתתף. העזרה ממשרד השיכון בדמי השכירות, אם קיימת, גם היא מקטינה את גובה השתתפות מר איגור בהן ומחזקת לכאורה את גרסתו. 7. מחומר הראיות ומכתבי הטענות עולה, כי המערערת מתגוררת בדירה שכורה בת 4 חדרים בדימונה (שלושה חדרים בגודל שווה ועוד חצי חדר, להלן-הדירה). יחד עם אימה, כאשר בחדר אחד מתגורר מר איגור שהוא קרוב משפחתה (אימה של המערערת וסבו של מר איגור הם אחים). מר איגור משתתף בערך ב 1/3 מהוצאות הדיור הכוללות תשלומי גז, חשמל וכיוב' בסכום של 300 ש"ח וגם בדמי השכירות בסכום נוסף זהה של 300 ש"ח (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 10-26) יש לציין כי הדירה פטורה מארנונה לעירייה, וכי כנראה קימת עזרה כספית בשכירות ממשרד השיכון (עמ' 6 שורה 7 לפרוטוקול, סעיף 20 לסיכומי המוסד בבית הדין האזורי). אם נבחן את מערכת היחסים בן מר איגור למערערת כמערכת יחסים בין דייר משנה לדייר ראשי, אזי גם אז אין לראות בהשתתפות מר איגור בהוצאות אחזקת הדירה כמו מים, חשמל, גז, טלפון כהכנסה של המערערת. אלה מהוות השתתפות דייר המשנה, מר איגור, בהוצאות שהוצאו בפועל על ידי המערערת, ליתר דיוק על ידי אימה, שהיא השוכרת באחזקת הדירה בהתאם לחלק שבו הוא מתגורר בדירה. הוצאות אלה, ספק רב בעיני האם הן מהוות הכנסה בידי המשכיר, כשם שכל השתתפות של שוכר דירה בהוצאות אלה איננה מהווה הכנסה בידי המשכיר. מאידך יש לראות בהשתתפות מר איגור בדמי השכירות של הדירה בסכום המוכח של 300 ש"ח, ואין סכום מוכח אחר, כהכנסה שיש להביאה בחשבון לצורך חישוב הגמלה. לא למותר לציין, כי מדובר בדירה בדימונה, שיש רמז לכך בסיכומי המוסד בבית הדין האזורי, שזכתה להשתתפות בדמי השכירות על ידי משרד השיכון, כך שההשתתפות הנטענת על ידי איגור בדמי השכירות בסך 300 ש"ח אינה על פניה בלתי סבירה בעליל. עוד יש לציין, כי בקדם הדיון שנערך בפני עו"ד כרמלי נאמר על ידי ב"כ המוסד:"קבלנו עקרונית את תיאור העובדות, דהיינו שקרוב המשפחה המתגורר איתה, משתתף בהוצאות הדיור והמחיה, כל זאת ללא חקירת העובדות", וכי החל מינואר 2007 חודש תשלום הגמלה למערערת. אם המוסד קיבל עקרונית את גרסת המערערת, מדוע להטיל עליה תשלום למפרע של 3 שנים בסך 63,792 ש"ח. האם בנסיבות הקיימות אי קיום חובת הדיווח לגבי אותה הכנסה קטנה יחסית, מצדיקה את שלילת הגמלה כולה למשך 3 שנים למפרע. אני סובר שהתשובה לכך היא חד משמעית שלילית. 8. סעיף 20 לחוק אינו מקנה את הסמכות למוסד לשלול את הגמלה למי שלא מסר מידע כאמור. לשון הסעיף קובעת:"המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגימלה או על שיעורה". לשון הסעיף מטילה את "חובת ההודעה", היא אינה מטילה כל סנקציה על מי שאינו מקיים חובה זו. כך גם פסק בית דין זה בהאי לישנא: "המשיב לא הוסמך לתבוע החזר גמלאות ששילם למבוטח על פי סעיף 19 הנ"ל, (לחוק הבטחת הכנסה-ע.ר.) בו פורטו הצעדים בהם רשאי המשיב לנקוט נוכח אי מילוי הדרישות הכלולות בו, ואלה הן ואין בלתן...לא תמצא בו הוראה-ולו ברמז קל- המתירה למשיב לתבוע את החזרת הגמלה ששילם"... כך גם בסעיף 20 לחוק לא תמצא בו הוראה- ולו ברמז קל -המתירה למוסד לתבוע את החזר הגימלה ששולמה... " לסיכום סעיף 19 וסעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה אינם מקנים זכות למשיב לתבוע החזר גמלה ששילם."(דב"ע נב/37-04 אורי כהן-המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד',528 ,531 מול האותיות ו' ז '533 מול האותיות ו' ז' להלן- פס"ד כהן). המחוקק מן הסתם היה ער ללקונה זו, ולכן בשנת 2005 נוסף לחוק הבטחת הכנסה סעיף 20א המאמץ את הוראותיו של סעיף 327 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן-חוק הביטוח הלאומי) בנוסחו המתוקן משנת 2005 שזו לשונו:" הוראות סעיף 327 לחוק הביטוח יחולו גם לגבי מי שתובע או מקבל גמלה או מענק לפי חוק זה" סעיף 327 לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו המתוקן משנת 2005 (חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה) התשס"ה-2005 ס"ח 1997). קובע: " (א) בסעיף זה - "מידע מטעה" - ידיעה כוזבת, בין בעל פה ובין בכתב, או מסמך מזויף ; "מסמך" ו"זיוף" - כהגדרתם בסעיף 414 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ב) הוכח להנחת דעתו של המוסד כי תובע גמלה או מקבל גמלה מסר למוסד מידע מטעה, ביודעין, או נמנע מלמסור מידע ביודעו שיש בכך כדי להשפיע על זכותו לגמלה, והמוסד החליט לדחות בשל כך את התביעה לגמלה, כולה או חלקה, או להפסיק בשל כך את תשלום הגמלה, כולה או חלקה, לפי הענין (בסעיף זה - החלטת המוסד), יחולו הוראות אלה: (1) נדחתה התביעה לגמלה במלואה או הופסק תשלום הגמלה במלואה - (א) לא תוגש תביעה חוזרת לגמלה זהה (בסעיף זה - תביעה חוזרת) בעד תקופה של 90 ימים מהיום שבו הודע לתובע הגמלה או למקבל הגמלה על החלטת המוסד, אלא אם כן שילם למוסד דמי טיפול בסך 400 שקלים חדשים; (ב) הוגשה תביעה חוזרת בטרם חלפו 24 חודשים קלנדריים מהחודש שבו הודע לתובע הגמלה או למקבל הגמלה על החלטת המוסד, תופחת הגמלה המשתלמת בעד התקופה הקובעת בשיעור של 25%; היתה התביעה החוזרת לגמלה שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, תופחת אותה גמלה בשיעור האמור; לענין זה, "התקופה הקובעת" - שלושת החודשים הראשונים שלאחר הגשת התביעה החוזרת שבעדם זכאי התובע לגמלה; (2) נדחתה התביעה לגמלה בחלקה או הופסק תשלום הגמלה בחלקו - יחולו הוראות פסקת משנה (א) של פסקה (1), וכן תופחת הגמלה המשתלמת בעד שלושת החודשים הראשונים שלאחר החלטת המוסד בשיעור של 25%, ולענין גמלה שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת - תופחת אותה גמלה בשיעור האמור. (ג) לענין סעיף זה יראו כתביעה חוזרת גם תביעה לגמלה זהה, שאינה בעד התקופה, שלגביה הוגשה התביעה שנדחתה בהחלטת המוסד או שבעדה שולמה הגמלה שתשלומה הופסק בהחלטת המוסד, לפי הענין. (ד) החלטת המוסד תתקבל לאחר שניתנה לתובע הגמלה או למקבל הגמלה, לפי הענין, הזדמנות לטעון את טענותיו. (ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו הפלילית של תובע הגמלה או מקבל הגמלה. (ו) הסכום האמור בסעיף קטן (ב)(1)(א) יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה בהתאם לשיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד העדכון לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני 1בינואר של השנה שקדמה לה, ויעוגל לשקל החדש הקרוב". גם בנוסחו זה של סעיף של סעיף 327 לחוק הביטוח הלאומי, שאומץ בסעיף 20א לחוק הבטחת הכנסה, אין כל התייחסות לסמכות המוסד לתבוע החזר גמלאות במקרה של אי מסירת מידע על פי הוראת סעיף 20 לחוק. ישנן סנקציות אחרות, על הפרת ההוראה שבסעיף 20 למסירת מידע, אך לא הוראה להחזר גמלאות. 9. הסמכות הכללית של המוסד לתבוע או לנכות גמלאות ששולמו בטעות או שלא כדין מצויה בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי שזו לשונו: "שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה: (1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין; (2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב; (3) המוסד רשאי לנכות או לתבוע את הסכומים ששילם כאמור, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר התשלום בפועל לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין; (4) סכום שנוכה או שנתקבל לפי סעיף זה שלא לטובת המוסד, יעבירו המוסד למי שנושא במימון התשלום." סעיף זה אומץ על ידי חוק הבטחת הכנסה באמצעות סעיף 23 שבו, המחיל סעיפים שונים של חוק הביטוח הלאומי על חוק הבטחת הכנסה. בית דין זה קבע בפסק דין כהן, כי בבוא המוסד לעשות שימוש בסעיף זה, עליו להוכיח ,כי המבוטח קיבל גמלה בטעות ושלא כדין."ממילא עליו להראות מהו הסכום שקיבל המבוטח בטעות או שלא כדין.שמא זכאי הוא לגמלה כולה או לחלק ממנה, ואז לא יהא המבוטח חייב להחזירה למשיב בשלמותה". הליכה בדרכו של פסק דין כהן מביאה אותי למסקנה, שכל מה שהוכח על ידי המוסד נכון לעכשיו הוא, שהמערערת נהנתה מהכנסה חודשית של 300 ש"ח כהשתתפות של מר איגור בדמי השכירות של הדירה. 10. איני בא להמעיט חלילה מהחובה הקטיגורית של המבוטח לדווח בתום לב על כל שינוי העשוי להשפיע על זכותו של המבוטח לגמלה או לשיעורה זו קיימת במלוא עוצמתה ונפקותה, אך מה היה במקרה זה. המוסד חשד שמר איגור הוא בן זוגה של המערערת. חשד זה לא הוכח, ולכן בדיעבד לא הייתה המערערת צריכה לדווח עליו כשינוי שחל במשפחתה. המערערת אכן הייתה צריכה לדווח על השתתפותו של איגור בדמי השכירות של דירתה השכורה של אימה, אך גם כאן יש לבחון את הנסיבות ולהפעיל שיקול דעת. בסעיף 6.א לטופס "פרטים והצהרה",שנדרשה המערערת למלא ולהגיש למוסד נכתב: "האם יש לך הכנסות (מעבודה, מפנסיה, מקיצבה אחרת, מביטוח לאומי, מפסק דין למזונות, אחר). ההכנסה שיש למערערת אינה נמנית על סוג ההכנסות שמפורטות בסעיף 6.א לטופס הנ"ל. הביטוי "אחר" כסוג הכנסה, לא תמיד נהיר לעולה החדש, ומכל מקום סוג ההכנסה במקרה זה-השתתפות נמוכה בהוצאות דיור-אפשר שיביא לטעות, שמא לא זו ההכנסה הטעונה דיווח. בסעיף 6ו' לטופס הנ"ל נדרשה המערערת להצהיר, האם היא משכירה נכס כלשהו לרבות דירה. המערערת לא בדיוק משכירה דירה. הדירה אינה שכורה על ידה אלא על ידי אימה. המערערת עצמה היא למעשה דיירת של אימה. נסיבות אלה מצדיקות התייחסות מקלה יותר מזו שנקט המוסד בשללו למפרע משנת 2003 את כל הגמלאות ששולמו למערערת. זהו המקרה להפעלת שיקול דעת תוך ראיית התמונה בשלמותה. לא זה המקרה המצדיק דרישה להחזר גמלאות של שלוש שנים למפרע בסך של כ-63,792 ש"ח. הדרך הנכונה היא לבחון את זכאותה של המערערת לגמלה על פי הכנסתה שהוכחה בסך 300 ש"ח לחודש. כך נהג המוסד בעב"ל 665/05 רוזניצקי אולגה - המוסד לביטוח לאומי (דינים ארצי, כרך לג(45),83 וכך גם בעב"ל 1381/01 ויולטה אולחובוק-המוסד לביטוח לאומי דינים ארצי כרך לג (48) (ראה בטענות המשיב). בעב"ל 280/05 אילנית ברנס- המוסד לביטוח לאומי דינים ארצי, כרך לג(24), 64 לא התעוררה שאלה של החזר למפרע של גמלאות ששולמו, ולכן אין ללמוד ממנו דבר בעניין זה. ראה בנושא זה גם פסיקתנו בעב"ל 1326/04 שלום אוחנה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; ניתן ביום 20.4.06), עמוד 17. סוף דבר: בכפוף להערות אלה מוסכם עלי שעניינה של המערערת יחזור למוסד לשם בדיקת זכאותה לקבלת גמלת הבטחת ההכנסה כאמור בסעיף 12 לחוות דעתו של השופט צור. השופטת ורדה וירט-ליבנה הנני מצטרפת לחות דעתו של חברי השופט שמואל צור ומסכימה לתוצאה אליה הגיע. אך אוסיף כי אין באמור כדי לגרוע מחשיבותה של חובת הדיווח החלה על מקבלי הבטחת הכנסה על כל שינוי במצבם הכלכלי, אולם זהו המקרה הגבולי שספק רב אם היה זה בידיעתה של המערערת, כי עליה לדווח על שינוי כזה במצבה הכלכלי. ולכן, דעתי היא, הסנקציה של חיוב המערערת בהחזר מלוא הגמלה למפרע משנת 2003 בנסיבות שבפנינו, מחמירה מדי עימה. נציג עובדים מר שלום חבשוש אני מצטרף לעמדתו ולהנמקותיו של השופט רבינוביץ. נציג מעבידים מר מיכאל הילב אני מצטרף לדעתו של השופט צור. סוף דבר הערעור מתקבל כאמור בסעיף 12 לפסק דינו של השופט צור. עניינה של המערערת מוחזר למוסד לביטוח לאומי על מנת שיבדוק את מידת השפעת הכנסותיה מהשתתפות קרוב משפחתה בהוצאות אחזקת הבית ודמי שכירות חלקיים בשנים 2003 -2006 לצורך קביעת זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות. הבטחת הכנסה